עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    אני מקווה שאני לא אתאהב בכם יותר מדיי

    0 תגובות   יום שני, 8/9/14, 10:53

    קלן - אני מקווה שלא אתאהב בכם יותר מדיי – תקציר יומן

     

    כבוּדה (הקדמה)

     

    תקציר יומן שנכתב על טאבלט אינו כתקציר יומן שנכתב על פתקים או מחברות או מחשב נייד. אין כאן אותן רגישויות. ואין כאן אותו מגע. יש לכייל את לחץ הלב ללחץ האצבעות. ואני לא מתכַּבֶדֶת כאן על קטנות. התרגום של תחמוצת הלב למרווח המשתנה של המקשים הנפרשים על הטאבלט בתנוכתו הרוחבית לוקח כמה שניות ארוכות. כך שהתחמוצת כבר התרככה. הרגע חלף. ומה שהתכוונתי לומר נשכח ממני. אני כבר בתנועה הבאה של הלב. ההקשה רחפנית מדיי, והלב רץ. אבל עוד אלמד לתפוס אותו גם על המקשים הללו. כי אין לי כוח לשאת על הגב את כל הכבוּדה. מחשב. טאבלט. אייפון. מחברת קטנה. מחברת גדולה. תיק שליף. מבחר עטים. ואח"כ עוד להעתיק ולאחות את פאזל החוויות ולפענח את הכתבים, ולזמן ולהרכיב את הזמנים, ולסנכרן בין כל המכשירים והעולמות. 

     

    צריך לעשות איתי משהו

     

    סבסטיאן שריימסטר (דוקטורנט לספרות ומרצה באוניבסיטת המבורג) וד"ר גונדולה שיפר, מתרגמת מוכשרת ומבוקשת ("אבדות" הגנוז של לאה גולדברג), הזמינו אותי לקלן, "לעשות איתי משהו". צריך לעשות איתי משהו, הם אמרו, ואני די הסכמתי, כי כבר כמה שנים אני מסתובבת בתחושה שאני צריכה לעשות עם עצמי משהו. בינתיים התחילו השניים לתרגם אותי לגרמנית. הם חיטטו בכל גנזך אינטרנטי אפשרי, שלו טקסטים מן העבר ומן העתיד שלי, מהרומן "ליקוי מאורות", מהספר הבא "סטנד-אפ על פי תהום", מהשירים שלי, מהבלוג שלי, מכל מה שאהבו - ותרגמו. הם נכנסו בי בכל ליבם, וצללו אל עומקיי, עד שנדמה היה שידעו את כמוסותיי יותר מאשר ידעתי בעצמי, ובדרכים משוכללות שרק זר יכול להרשות לעצמו, חידשו גם עליי את עצמי, ובטיימינג מופלא. וכך על גדות הריין, עלינו על גדותינו. הפסנתר הגרמני השיכור היה מכוון לעילא למצב רוחי, והלב שלי תורגם לגרמנית מהפנטת. דיברנו על הכול. כלומר, עליי. וגם על הטקסט. על ההקשרים הסמויים, והריפרורים התרבותיים שנעלמו מתודעתי, ועל עניינים בוערים מבפנים ומבחוץ, ועל מה שבין העולמות והשפות, במרחב הזה שבו נוסק לב האדם מעל שברונותיו והופך אותם למילים ולמוזיקה. יותר נכון, וורדס-אנד-מיוזיק. וככה נקראו ההופעות. "הדרה לוין ארדי – מילים ומוזיקה", וככה כתוב בכל האתרים. ובאמת אם תשאלו: מי אני, מה אני? אומר לכם, אני הדרה לוין ארדי, מילים ומוזיקה, בשר ודם.

     

    גוף. יצירה

     

    נדמה לי שאני באמת הבנאדם הכי מבוגר בשכונה פה, בקלן. אבל שני המתרגמים שלי  מתייחסים כל כך ברצינות ובענינייניות לגוף היצירה שלי, שהם באמת אינם רואים את הגיל של הגוף, אלא את דמות היוצר לפניהם. וזה מכריח גם אותי לראשונה להתייחס יותר ברצינות ליצירה שלי. וזה גם מזכיר לי איך בארץ ישראל נוטים להתעסק בעיקר בטרנד ובתדמית ובתגידי-לי-מהי-דרגת-הסלבריטאיות-שלך, כדי שנדע אם שווה לנו בכלל לקרוא את הספר שלך. ורק אז. ורק אולי. אבל מי שלא רצה אותי בעברית ובאנגלית, יקבל אותי עכשיו גם בגרמנית. כי אני כמו העם הזה, שככל שיענוהו, כן ירבה וכן יפרוץ וכן יכבוש.

     

    קסם הנעורים

     

    בנסיון לשמור על כוחותיי לקראת ההופעות, ולהרפות את עורפי הדואב, שאיש לא נישק זמן רב מדיי, כמעט פיספסתי את הלילה הזה. אני מנסה לישון מוקדם. למקד אנרגיות. לא להתפזר. אבל איכשהו, רחשי ההתגודדות הצעירה מול חלון חדרי, בפתח מועדון מדליק, באמצע הלילה, הכניעו אותי. חבורה של צעירוּת רעננה, יופי טבעי ונטול מאמץ, עליצות מלאה בכוונות טובות, דרינקים, ואופק רחב ונינוח באמצע ליל קיץ. נבזותו של הגיל שלי התחדדה. המוזיקה השחורה הזכירה לי זמנים ומקומות אחרים, ונדמה היה לרגע שהזמן קפא מלכת, ושהזמנים אינם באמת משתנים, ושכולם סביבי נשארו צעירים, כמו פעם, ושרק אני לא נשארתי, לא צעירה, ולא כמו פעם. המוזיקה היתה מהממת במיוחד. בול מה שאני אוהבת. חיפשתי את הדי.ג'י. השווה הזה, ולמרבה השומו-שמיים, הוא היה היחיד באזור שהיה זקן ממני. די.ג'י סעיד, תקליטן בן 75, מנצח תזמורת תאטרון בדימוס, נולד במצרים, למד באוניברסיטת היידלברג, חי בקלן. הזמנתי אותי להופעה שלי, והוא אמר שהוא מתקלט כל לילה, אבל בשבילי הוא יָצא מן הכלל. הזמין אותי לסבב דרינקים על חשבונו, ג'נטלמן מצרי בגוון בוהמייני. זה היה כל כך מקסים, המוזיקה והג'נטלמן, שכמעט שכחתי מכל החתיכים הצעירים והמגע האבוד שלהם. רקדתי עד קצה הלילה, וידעתי שוב, שמוזיקה לוקחת אותי למקומות נפלאים.

     

    סטנד-אפ על פי תהום, סיכום

     

    הדבר הכי מרגש היה לשמוע את הצחוק הבריא הזה של הקהל במקומות הנכונים, כשהטקסטים שלי נקראו בגרמנית יפה, קריאה נאמנה. בחיפוש כושל אחר משמעות, תחת עינו המתריסה של מלך מלכי המלכים, כשליבנו מלא ביין שווה ורעיונות מגונים. ועכשיו, כשהנסיון הראשון מסוג זה מאחוריי, אני רוצה להודות לקהל הזה, ולשני מתרגמיי ומארחיי, על כל המרחקים והדרכים והרכבות שהובילו אתכם אליי, אל פי התהום, על גדות הריין, בקלן. תודה שהצלתם אותי מעצמי, בפעם האלף, שלקחתם אותי ללב, מילים ומוזיקה, וכל מה שביניהן. תודה שהכלתם את כל הFאנק של התשוקות, שהלכתם איתי את הדרך, צעד-צעד, ושינתם איתי את העולם, מילה-מילה. תודה שאיפשרתם לי לעשות שירים מהטרוף והשריטות, ושפתחתם את לבכם בפניי, והזמנתם אותי פנימה, ושצחקתם ככה, ואהבתכם ככה, ונתתם לי להשתולל, ולשחק, ושחררתם מתוכי את הפרא העצוב והכלוא. תודה שאיפשרתם לי לעשות את הסטנד-אפ על תהום שלי, בלב חופשי. תודה שהצטרפתם לטריפ הזה אל תוך-תוכי הקרביים של השירים. של המילים. של המוזיקה, ושנתתם לי לזרוח כל ערימות של שירים, ולהזיז בדרכי כמה הרים ממקומם. תודה שרקדתם איתי עד סוף הלילה, עד אור כל בוקר. אני מקווה שלא אתאהב בכם יותר מדיי. היה נפלא, היה אין-לי-מילים, היה טוב מטוב. לחיי שחר של יום חדש.

     

    ***

    בחזרה לעניינים בתל אביב:

    יום שלישי 16.9.14 במרכז הגאה בתל אביב (כניסה חופשית, יין, וכיבודין), בשעה 20:00 בדיוק 
    מפגש אמן - ובו אשוחח עם כל דיכפין על הספר החדש שלי "ליקוי מאורות" ועל העניינים הבוערים, מבפנים ומבחוץ, שבתוכו, ושבתוכי (זו לא הופעה, זו שיחה, דיון, הרצאה חופשית).

    יום ראשון 28.9.14 בלבונטין 7 בשעה 20:00  בדיוק(!)
     הופעה בהרכב מלא וחתיך.

     לאלבום התמונות המלא מקלן.

     


     The morning after. Still hanging on the streets of Cologne.

    תלויה ברחובות קלן בבוקר שאחרי.

    ''

     

     

    What can I say, after a while you begin looking like one. The Cologne look.

    אחרי תקופה, מתחילים להיראות ככה.

    ''

     

    ד"ר גונדולה שיפר וסבסטיאן שירמייסטר, פגישת עבודה

    ''

     

    די.ג'י סעיד, יליד מצריים, בוגר אוניברסיטת היידלברג, תושב קלן

    ''

     

    גונדולה ואני, אחרי לילה של יום מפרך.

    ''

     

    הבית והמשרד שלי בקלן, כהשראה למותחן הבא.

    ''

     

    עברתי במקרה בסביבה.

    ''

     

    רגע טוב, מקלחת טובה, לקראת הופעה

    ''

     

    ככה אני נראית בגרמנית

    ''

     

    הדבר האמיתי, שואו טיים

    ''

     

    בידיים טובות וגרמניות, ד"ר גונדולה שיפר

    ''

     

    האמת, זה מה שעשינו רוב הזמן

    ''

     

    ''

     

    בידיים טובות # 2 סבסטיאן שרימייסטר

    ''

     

    אבודה בתרגום, ברציפים זרים

    ''

     

    עוד אחת ודי.

    ''

     

    בוא אליי קהל נחמד, שב אצלי בכף היד.

    ''

     

    להתראות, קלן אהובתי.

    ''

     

    הפוסטר הרשמי.  עיצוב: סבסטיאן שרימייסטר. צילום: מיכל פטאל

    ''

     

    ובקטנה, להיזכר במלך שמעבר לחומות:

    '' 

     

    הצליחו והצילו!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין