עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    רואים כבר את הסוף

    16 תגובות   יום שלישי, 26/8/14, 23:43

    "אני צריכה לדבר איתך" אומרת לי ג' מהצד השני של הקו, עוד יום של קיץ עובר על כוחותינו בחזית האוקיאנוס השקט, אנחנו לא ממש בנוים למזג האויר הזה, לפחות לא רוב הבניינים שבהם חיים תושבי וונקובר. מיזוג אויר יש רק בקניונים, מעטים הבתים שטורחים לקנות את ההמצאה הנפלאה הזאת, שמיועדת בעיקר למדינות החמות של הפלנטה. לכן כל הזמנה לטיול על החוף, היא הזדמנות שלא מוותרים עליה. בטח לא כאשר ג', צריכה עצה בענייני תקשורת. בשביל זה אנחנו כאן, ועכשיו חם בקופסא כמו שחם רק באוגוסט, וצריך לצאת החוצה ולהתאוורר, יש לנו מספיק זמן לבלות על הספה בימי הגשם. ג' היא אשת עסקים מצליחה, דור שני למהגרים, היא עובדת מול קהל לקוחות בינלאומי ומנווטת את העסק הקטן שלה בכישרון וביטחון. אבל גם אצלה, המלחמה המתמשכת, עם מופע המחצית של אמצע אוגסט, גם אצלה, המלחמה הזאת, מתחילה להעלות סוגיות ושאלות. חלק ניכר מהשיווק של העסק שלה היא עושה באמצעות הפייסבוק, וכמו רבים מבני עמנו גם היא נרתמה למכונת יחסי הציבור של מדינת היהודים, גם הקיר שלה היה עמוס בפוסטים מלחמתיים במהלך כל חודש יולי, "אני לא יכולה לעמוד מהצד כשפוגעים באנשים שלנו" היא אומרת לי, "אפילו שמעולם לא ביקרתי בארץ, זה עדיין מזעזע אותי מה שהישראלים צריכים לעבור בשביל המדינה שלהם". אני מנסה להבין מה בדיוק הבעיה. "אז זהו, שעכשיו רואים כבר את הסוף של הקיץ, ואני לא יכולה שהחברים שלי יחשבו שלא עשיתי כלום במשך כל הקיץ, שלא לדבר על הלקוחות שלי, יש לי קשרי חוץ עם עוד מדינות, וגם שם אנשים שאני בקשרי מסחר איתם, גם הם מבלים את חופשת הקיץ, אני לא רוצה להיות יוצאת דופן".

    "את חוששת שלא תהיי מספיק פטריוטית אם תעלי תמונה שלך בלונה פארק לפייסבוק?" אני שואל.

    "זה פשוט נורא לא נעים לי מהאנשים שלנו בישראל, הם עוברים קיץ כל כך מחריד, זה פשוט לא נעים לי מהם".

    "זה לא נעים לך מעצמך", אני אומר לה, "יש לי חברים מישראל שמעלים גם תמונות של בילויי קיץ, זה לא שכל האנשים לגמרי הפסיקו לחיות שם".

    המידע הזה נראה לה קצת מפתיע בהתחלה, אבל אחר כך זה נשמע לה הגיוני. אני שולף את המכשיר ומראה לה אנשים בתל אביב שיוצאים למועדון, לשמוע מוזיקה. אני מראה לה אנשים שאוכלים ענבים על חוף הים, ממש כמו בשיר של טוליפ. היא לא מכירה אותו.

    "האדם הוא החיה הכי סתגלנית על הפלנטה" אני מזכיר לה, "לכל דבר אפשר להתרגל, יש אנשים שהתרגלו לחיים בבתי כלא, יש כאלה שחיים במפעלים עבדות סיניים, יש אנשים ששרדו את מחנות העבודה, הכפיה והריכוז. אלו חוויות נוראיות ואכזריות, אבל יש כאלה ששורדים. אני מקווה שעם ישראל לא יאלץ לחיות עם המציאות הזאת עוד הרבה זמן, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה ללכת עם הילדה שלך ללונה פארק, ולשים תמונה. אחר כך תמשיכי לתמוך בזכותה של ישראל לחיות בבטחה. הכל בחיים זה שאלה של מינונים, תמצאי את המינון הנכון עבורך, ותלכי איתו".

    "כנראה שאתה צודק" היא אומרת לי כשאנחנו מגיעים לעיקול שעל הטיילת, "אבל מה אתה חושב?" "אני?" אני מעביר את כף ידי על הפדחת, "אני חושב שמתאים לי עכשיו קפה קר".

     

    **

    8.7 מיליון תיירים יבקרו במהלך שנת 2014 בוונקובר, פי שתיים מכלל תושבי הפרובינציה עצמם. 40 אחוזים מהתיירים עושים את זה במהלך חודשי הקיץ, אחד מכל 15 עובדים בפרובנציה, או 127 אלף איש, מועסקים בסקטור התיירות המכניס לקופותנו 6.5 מיליארד דולר בשנה. לכל מקום שאליו אתה הולך ממתינים לך תורים ארוכים וסבלניים של שמלות מבושמות ומשקפי שמש מנצנצים. אנחנו מקבלים את כולם בברכה וחיוך, ומנסים עד כמה שאפשר לשמור על שגרת החיים שלנו. העיר הזאת מפיקה מאות אירועים במהלך הקיץ, אירועים בכל מיני גדלים, עבור כל מיני קהלים ובכל מיני סגנונות. מיליוני אנשים נכנסים ויוצאים בשערי העיר מדי סוף שבוע, דרך נמל התעופה, נמל הים ומעברי הגבול היבשתיים עם ארצות הברית. מיליוני אנשים נכנסים ויוצאים, וביום שני הכל חוזר להיות כמו שהיה, נקי מסודר ושקט. עוד מעט נגמר הקיץ, רואים כבר את הסוף, עוד מעט חוזר הגשם, והשקט, אולי אפילו הילדים יחזרו לבית הספר. באמת שהשתדלנו הקיץ לבלות על אש קטנה, כאות הזדהות, אפילו השתתפנו בכמה דיונים פוליטים משעשעים בפורום הפייסבוק של הישראלים בעיר, אל דאגה, גם כאן, יש מי שדואגים שהגחלת הוירטואלית לא תכבה. אבל אי אפשר להישאר בבית כל הקיץ, הדירות חמות והירוק שמבחוץ מגרה את העין ואת הנשמה. היינו מוכרחים לצאת קצת, כמו תמיד שמרנו על עין לציון צופיה.

     

    **

    הנה למשל, הבת שלי הקטנה חגגה יום הולדת שש וביקשה ללכת לראות משחק כדורגל, כי כזאת היא השובבה. אז הזמנתי לה כרטיסים לראות את הוויטקאפס שלנו נגד ספורטינג קנזס סיטי. יוסי ד. סידר לנו מקום מעולה ביציע. מוקפים בשתי רבבות צופים. בהרכב של האורחים מככב בני פילבהר, אחד הכדורגלנים היהודים הכי טובים על הפלנטה. פילהבר בן ה 29 נולד בברזיל והפך לאמריקאי בגיל 6, הוא ביקר בארץ במשחקי המכביה 2005 וקיבל חוזה מקצועני בגרמניה (המבורג) ואנגליה (דרבי קאונטי), בחורף 2007 הוא הוצע למכבי תל אביב אך נדחה. הוא נדד לליגה הדנית עד שסדרת הופעות בנבחרת הלאומית של ארה"ב סידרה לו חוזה ב MLS, קנזס היא התחנה השניה שלו בליגה ובחודש יולי הוא זכה בתואר שחקן החודש עם חמישה אסיסטים וארבעה שערים.http://www.kansascity.com/sports/mls/sporting-kc/article1043059.html  במשחק בוונקובר הוא רשם הצלה מהקו, כרטיס צהוב וכמה נסיונות הבקעה מסוכנים. האורחים הפסידו 0: 2 לקבוצה הלא ממש עקבית של וונקובר. כך שיצאנו בהרגשה די טובה מהמגרש, גם ראינו ניצחון ביתי וגם סופרסטאר יהודי בגובה הדשא. בן 29 עם משכורת של 350 אלף דולר בשנה, היה יכול לעזור למכבי בחודש יולי. אולי בשנה הבאה. http://en.wikipedia.org/wiki/Benny_Feilhaber 

     

    **

    ביום חמישי יצאנו לשייט ביחד עם דור העתיד של JNF, אילן פ. וליסה ק. אירחו אותנו. מזג האויר האיר פנים ושבעים האורחים על האוניה קיבלו שמש נעימה, שמיים נטולי עננים, יינות מהגליל העליון, וחידונים נושאי פרסים, הכל למען ילדי הדרום, הדור הבא של ילדים ישראלים שיאלצו לגדול עם פוסט טראומה. את רוב הקנדים על האוניה הכרתי בהזדמנויות קודמות, בכל זאת צברתי כאן קילומטרז' בתשע השנים הללו, לכן תמיד מסקרן להאזין לישראלים חדשים, שנחתו במהלך הקיץ האחרון. לא חשובים כאן הפרטים, אלא הלך הרוח והמחשבה. קשה לדעת האם החבר'ה האלה, שרובים מגיעים עם המון מוטיבציה וכוח רצון, מבינים עוד איזה מסע הקרבה מצפה להם בהמשך הדרך, אין ספק שמהגרים מרוויחים המון דברים במהלך הדרך, אבל הם מאבדים גם דברים אחרים. אין סודות כאן חבר'ה, רק אמת צוננת. תשתדלו להנות מכל רגע.

     

    **

    כדי לראות את חצי הכוס המלאה, הלכתי במוצאי שבת להקרנת הבכורה העירונית של הקומדיה הרומנטית The F word שכתב והפיק אילן מסטאי שגדל והתחנך בוונקובר לאב שהיגר מישראל, לפני המון שנים. http://www.jewishindependent.ca/elan-mastai-taps-family-history-for-f-word/

    זהו סרטו הרביעי של אילן כתסריטאי, וכנראה העבודה הכי חשובה עד כה בקריירה שלו. מילת ה F משם הסרט, היא פרובוקטיבית, אבל הסרט דן בסוגיה הישנה האם גבר ואישה יכולים לקיים חברות אפלטונית, כלומר מבלי להעביר את היחסים לפסים אינטימים. Friendship. עלילת הסרט מתרחשת בטורונטו, ועוקבת אחרי וואלס (הלו הוא מר הארי פוטר בכבודו ובעצמו, דניאל רדקליף) שנפגש במסיבה עם הדודנית של שותפו לדירה, צ'אנטי (זואי קאזאן), יש בינם כימיה מיידית אבל היא כבר תפוסה עם חבר אחר, עם קריירה קנדית מבטיחה. לכן הם מחליטים להיות רק חברים שמבלים זמן איכות ביחד. מכאן, יוצא הסרט למסע של אירועים מטורפים יותר או פחות, שמובילים אותם אל המסקנה היחידה שיכולה להיות. הבמאי מייקל דאוס עושה כאן עבודה מצוינת, דמויות המשנה מורכבות ומספקות נופח משעשע לעלילה הראשית. יש כאן ניחוחות של "הארי פגש את סאלי" אבל זה רק למבוגרים שביננו. במהלך ההקרנה הבטתי מסביבי והגעתי למסקנה שאני כנראה הצופה היחיד באולם (ואולי גם בעולם) שלא ראה אף סצינה של הארי פוטר, מבחינתי המפגש עם רדקליף המיוסר, שמתענה ממערכת היחסים הזאת, היה הפעם הראשונה שאני פוגש בו על המסך. אין ספק שיש לו פוטנציאל להיות שובר הלבבות של העשור הבא. זואי קאזאן היא נכדתו של הבמאי המנוח הענק איליה קאזאן, כלומר היא אצולה הוליוודית כחולת דם, ורזומה שנבנה מתפקידים מרשימים, כמו "רובי ספארקס", אשתקד, היא מקסימה וכובשת ומוכשרת כמו אש. בארצות הברית מופץ הסרט תחת השם What If בשל מגבלות הצנזורה האמריקאית. אני מסוקרן לנחש איך יקראו לזה בישראל, אבל אני בטוח שתאמצו את הקומדיה הזאת בחום רב, כי בחיים, ובקולנוע, מה שאתה נותן, תקבל בסוף בחזרה, ובשורה התחתונה, כולנו זקוקים לאהבה. אחלה סרט.

     

    ''

     

    **

     

    ביום חמישי זה, ליל הפאב של הכולל במועדון המדיה, רחוב קמבי בדאון טאון. ברביעי לספטמבר פרופסור שלמה חסון מהאוניברסיטה העברית ב JCC עם עדכון טרי מהשטח. אחר כך סוף השבוע הארוך האחרון של הקיץ, הלייבור דיי. בתשיעי לספטמבר מפגש לישראלים חדשים בעיר ב JCC, בעשירי לחודש אפיית חלה קהילתית בחב"ד. ב 14 בחודש פיקניק של המוישה האוס וAXIS בחוף יריחו, ובערב אלטון ג'ון בארינה. וב 21 לחודש ערב פתיחת הקמפיין של הפדרציה היהודית עם השחקן האמריקאי ג'ושוע מלינה, שיספר "איך להצליח בהוליווד ולהישאר מנטש". במרכז צ'אן שבאוניברסיטה. נשמע מעניין בהחלט. לימור פ. ויוסי ד. הבלתי נלאים פותחים כיתת לימוד עברית לילדי הפרברים, אם מישהו מכיר מורה שמחפשת כיתה, שילחו אותה אליהם, כי אוטוטו נגמר ורואים כבר את הסוף.

     

    **

    קוראים להם הסטרומבאלס והם מטורונטו וזהו "סופו של עידן" . מתאים עכשיו.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/14 17:32:

      צטט: גלית א' 2014-09-02 10:10:20

      הסרט ייקרא בישראל "אולי בכל זאת" ואמור לעלות באקרנים בקרוב. נראה לי שאלך לראות אותו.

      תודה רבה גלית א', עדכון חשוב בהחלט, תלכי, לא תתאכזבי. שמח לראותך שוב.

       

      *מקווה ששום מתרגם לא נוצל לרעה במהלך העבודה על הסרט :)

        2/9/14 10:10:
      הסרט ייקרא בישראל "אולי בכל זאת" ואמור לעלות באקרנים בקרוב. נראה לי שאלך לראות אותו.
        31/8/14 02:49:

      צטט: שטוטית 2014-08-31 01:14:58

      שבוע טופ שחר:)

      שבוע מעולה גם לך, בת הים הקטנה...:)

        31/8/14 01:14:
      שבוע טופ שחר:)
        30/8/14 03:00:
      אני בהחלט מבין מה את אומרת באבה יאגה יקרה, אני גם מבין שיש אנשים יותר רגישים מאחרים, גם לידידה שלי זה הרגיש מאוד לא בנוח, ואילו לאחרים זה ממש לא אכפת. הכל עניין של אינטיליגנציה רגשית. לצערי, זוהי תכונה שלא כולם נהנים ממנה במידה שווה. תודה על הביקור. שבת שלום.
        30/8/14 01:53:
      "יש לי חברים מישראל שמעלים גם תמונות של בילויי קיץ, זה לא שכל האנשים לגמרי הפסיקו לחיות שם" זה נכון מאד, אבל זה מלווה בהרגשה של אי נוחות ואפילו מבוכה, ההרגשה היא כמו לצחוק בשבעה.
        30/8/14 00:37:
      שמח שסוף סוף הסתייע מכבית, הרי אנחנו הרי ידענו עוד בסיקסטיז שבסוף כל מלחמה מחכה לו איזה שלום קר, או קפה קר, או משהו בסגנון. יש לי מאורר בבית, עובד כבר שישים יום רצוף, והנה היום יורדות טיפות הגשם הראשונות של הסתיו. אפשר לחזור להכין תה. סוף שבוע נעים, חברה.

      כנראה ה"מלחמה" (נו , הרי קוראים לזה "מבצע") נגמרה, כי הצלחתי לקרוא כמעט הכל!

      והיה כייף. 

       

      אז ככה:

       

      קפה קר הוא גם כוס התה שלי! 

       

      מאווררים - יש לכם? "יותר עדיף" ממזגן. 

       

      בעניין המוני תיירים - זו בעיה. לא מזמן במדריד, ברצלונה ואמסטרדם  החבורות הענקיות הללו הפריעו לי קצת בשאיפתי לדבר עם המקומיים באמת...

       

      מלחמה מרחוק, תמיד מעוררת רגש אשם. חויתי כך כילדה את מיל. ששת הימים,  . למרות שאז ראיתי עצמי כפציפיסטית (ב"אדיבות" מילחמת ויטנאם) חשתי שאני "בוגדת" בהיותי רחוקה. אבל "המצב" באמת אינו מרנין, ואני חוששת שנראה את המעבר של הקונפליקטים הבינלאומיים נע בחדות לתמה הדתית קיצונית. הלוואי ואתבדה. 

       

      מסקרן, הסרט, שוףפם "כשהארי פגש את סאלי", בכייף. לטעמי, יכולים גם יכולים. כמה מחברותיי הטובות ביותר הן...גברים. :))

        29/8/14 17:38:

      צטט: philia 2014-08-29 15:59:18

      גם אני [מסוקרנת] איך יקראו לזה בישראל.. בטח לא איף. (הסרט. הסרט) או שכן, מחכה ונעדכן. איך היה.

      בינתיים סופ"ש טוב!!!  

       

      מקווה שלא "חברים בערבון מוגבל" ...:)

        29/8/14 15:59:

      גם אני [מסוקרנת] איך יקראו לזה בישראל.. בטח לא איף. (הסרט. הסרט) או שכן, מחכה ונעדכן. איך היה.

      בינתיים סופ"ש טוב!!!  

       

        28/8/14 07:39:

      צטט: bonbonyetta 2014-08-27 19:57:55

      *
      אהבתי, היה חסר לי תמונות מחלקים הראשונים בהתחלה....  חיוך

      מצטער בונבונייטה, קשה לי להעלות גם קליפים וגם תמונות, תשלימי את החסר בעזרת הדמיון...:)

        27/8/14 19:57:

      *
      אהבתי, היה חסר לי תמונות מחלקים הראשונים בהתחלה....  חיוך

        27/8/14 17:29:

      צטט: נערת ליווי 2014-08-27 11:23:34

      "האדם הוא החיה הכי סתגלנית על הפלנטה" אחד המשפטים שלך שאני מה זה מסכימה אתו - עם המשפט שחר. כי את השיר של הסרומבאלס לא ממש חיבבתי כבר אתמול בהאזנה ראשונה. אבל כן את השם שלו  Happy End או AND אז אני צריכה לשמוע עוד הפעם. השיר אגב לי לא נשמע שמח במיוחד... אולי זה המרחק. אולי לא. ופה (אני עדין רק בפיסקה הראשונה) זו חובה להמשיך ולצאת לבלות ובעיקר. בעיקר לחיות טוב :-))

      תודה נערה יקרה, משפט חזק. אני מחבב את השיר הזה שנקרא end of an era ("בסופו של עידן") שמח שאצלך העניין של הבילויים הוא יותר ברור ופשוט. לא אצל כולנו זה ככה.

        27/8/14 17:23:

      צטט: דוקטורלאה 2014-08-27 11:05:38

      קראתי כל החדשות, ונזכרתי, אגב כך, בטיול שלנו לשווייץ בחודש אוקטובר (אצלנו- תקופת החגים). לפתע נפל עלינו חום. חשבנו שנפעיל מזגנים, לכל הפחות מאווררים. קדחת! אין דברים כאלה במקום הזה. סבלנו יותר מאשר במקום מגורינו...

       

      את צודקת, ד"ר לאה, ליפול על גל חום במדינה בלי מזגנים זו לא חוויה נעימה בכלל. אבל האדם הוא חיה סתגלנית, אז שרדת גם את זה. תודה שביקרת.

        27/8/14 11:23:

      "האדם הוא החיה הכי סתגלנית על הפלנטה" אחד המשפטים שלך שאני מה זה מסכימה אתו - עם המשפט שחר. כי את השיר של הסרומבאלס לא ממש חיבבתי כבר אתמול בהאזנה ראשונה. אבל כן את השם שלו  Happy End או AND אז אני צריכה לשמוע עוד הפעם. השיר אגב לי לא נשמע שמח במיוחד... אולי זה המרחק. אולי לא. ופה (אני עדין רק בפיסקה הראשונה) זו חובה להמשיך ולצאת לבלות ובעיקר. בעיקר לחיות טוב :-))

        27/8/14 11:05:
      קראתי כל החדשות, ונזכרתי, אגב כך, בטיול שלנו לשווייץ בחודש אוקטובר (אצלנו- תקופת החגים). לפתע נפל עלינו חום. חשבנו שנפעיל מזגנים, לכל הפחות מאווררים. קדחת! אין דברים כאלה במקום הזה. סבלנו יותר מאשר במקום מגורינו...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין