עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פגיון מפלדת טולדו

    6 תגובות   יום ראשון, 17/8/14, 15:15

    פגיון מפלדת טולדו

     

    בתקווה שהפסקת האש הזמנית תהפוך לקבועה ושיובטח ביטחונם של תושבי הדרום והתושבים בשאר חלקי הארץ למשך שנים רבות, אני מעלה בזאת את סיפורו של הפגיון השמיני מתוך תריסר סיפורי הפגיונות שבאוסף שלי.

     

    בצעירותי הרביתי לקרוא, ובמיוחד אהבתי סיפורי מסע וסיפורי הרפתקאות. סיפורי האבירים של וולטר סקוט ואחרים היו שילוב אידיאלי של שני המרכיבים. בסיפורי האבירים, ובמיוחד הסיפורים על מסעי הצלב, בלטו השבחים לשני סוגים של חרבות – חרבות דמשקאיות מעוקלות בשימושם של המוסלמים/הסרצנים, וחרבות מפלדת טולדו, בשימוש האבירים האירופיים. למשל, הסיפור בספר "טליסמן" על התחרות איזו חרב עדיפה - חרב האבירים מפלדת טולדו, לחרב המעוקלת מפלדת דמשק.

     

    ''

     

     

    מעולם לא חקרתי מה היה הסוד של פלדת טולדו, שהפך את החרבות שנוצרו ממנה לכלי נשק כה קטלניים ומוערכים. כשהחלטתי לכתוב על הפגיון שלי מפלדת טולדו, קראתי מעט חומר על הנושא, וכך נכתב באתר אינטרנט ספרדי:

    "החרבות שיוצרו מפלדת טולדו המיוחדת במינה, היו כלי הנשק האיומים ביותר בעולם, לפני השימוש בנשק חם. קשיותם המיוחדת הפכה את החרבות האלה לכלי נשק בלתי מנוצחים, בידיהם של אוחזי חרב מיומנים. כל צבאות אירופה הכירו באיכות העליונה של החרבות מפלדת טולדו, ורבים מהלוחמים הנודעים הסתמכו רק על חרבות אלה."

    מבלי להיכנס לפרטי הייצור של הפלדה, אציין רק שמצאתי שהיא שילוב של פלדה רכה עם פלדה קשה ביחס מדויק מאד, שמחממים בטמפרטורה של 1454 מעלות פרנהייט, לא פחות ולא יותר! פרטי הייצור נשמרו בסוד במשך הדורות, ועד היום הסוד הוא נחלתם של מעטים בלבד.

     

    כשטיילנו בספרד בקיץ 1999 וביקרנו בעיר טולדו, ואך טבעי היה שנבקר גם בחנויות המוכרות חרבות ופגיונות מהפלדה המקומית המפורסמת. יתר על כן, רעייתי בקשה לרכוש עבורי מתנה ליום הולדתי ה-60 הקרב ובא, וסיכמנו על פגיון מקומי כתוספת לאוסף שלי. ברחבה פתוחה באחד מרבעי העיר, הבחנו בחנות שהכריזה על מרכולתה בצורה ברורה. העמוד מימין לכניסה היה מעוטר בשלט אבירים - מגן מתכת מפואר ועליו סמלה של העיר טולדו, שעליו תבליט של עיט דו-ראשי וכתר בין שני הראשים. לפני העמוד עמד פסל בדמותו של דון קישוט, האביר בעל דמות היגון, רזה ומסוגף, וזקן שחור עוטר את פניו המיוסרים. הוא עטה שריון אבירים, למותניו היתה שמלנית אדומה קצרה והוא נעל נעליים אדומות. בחגורו היתה חרב ארוכה שהגיעה כמעט עד הרצפה, ובידו אחז חנית ארוכה בעלת להב גדול. היה ברור לנו שבמקום זה יש סיכוי טוב למצוא את מבוקשנו.

    נכנסנו לחנות ולא ידעתי להיכן להפנות קודם את מבטי. החנות היתה גדושה בשריוני אבירים, רמחים וחניתות מסוגים שונים, רובים "עתיקים", קסדות אבירים ממורטות, ואגף שלם ובו חרבות ופגיונות מכל המינים והסוגים. העין לא ידעה שובעה והלב הלך שבי אחר כל אחד מהפגיונות היפהפיים. היתה רק בעיה קטנה אחת – המחירים! כל הפגיונות באוסף שלי היו פגיונות זולים יחסית. הפגיון היקר ביותר באוסף עד אז עלה כ-65 שקלים בלבד. במבחר של טולדו גם הפגיונות הקצרים והזולים ביותר, עלו יותר ממנו. רעייתי הפצירה בי לבחור ללא התחשבות במחיר - זו הרי מתנת יום-הולדת - אך היה לי קשה מאד לבזבז סכומים גדולים על משהו לא שימושי, שהוא רק בשבילי. ואולי "לא שימושי" איננו מתאים, כפי שנראה בהמשך. בסופו של דבר בחרתי פגיון קצר, הנתון בנדן עור שחור, שמחירו היה כ-120 ש"ח!

     

    הפגיון הוא מפלדת אלחלד  c440, מתוצרת חברת נייטו (Nieto) הספרדית. הוא מסיבי וכבד יחסית, למרות קוטנו. הלהב מעוצב בעבודת-יד, כפי שמעידה הכתובת החרוטה עליו, ואורכו אחד עשר ס"מ. הוא חד כתער, ומשונן כמשור במחצית חלקו העליון, בסמוך לניצב. משני צדי הלהב מוטבעות כתובות: האחת אובלית, ובה הנתונים הטכניים של הפגיון וסמל חברת נייטו, ובשנייה מוטבע השם טולדו באותיות מסוגננות ובצדו סמל העיר – העיט הדו-ראשי. אורך הניצב כעשרה ס"מ והוא עשוי מחומר בשם זאמק (ZAMAK), שהוא תערובת של ארבע מתכות – צינק, אלומיניום, מגנזיום ונחושת. שדרתו ושני קצותיו הם בצבע שחור – החלק התחתון רחב יותר ומונע גלישת היד אל הלהב, והחלק העליון מעוגל ובקצהו מעוצבת מעין טבעת, שבה מושחל שרוך שחור. בחלקו האמצעי של הניצב, המוחזק ביד, מוצמדות במסמרות נחושת לשדרה השחורה, שתי פיסות מזאמק ירוק, שבאחת מהן מוטבע סמל קטן של החברה המייצרת. בחלק התחתון מעוצבות ארבע מגרעות, מותאמות ללפיתה טובה של האצבעות. 

     

    מטולדו המשכנו בטיולנו לקורדובה – היה קיץ ובכל דרום ספרד לא ירד ברד. לכל אורך הטיול שנמשך כשבועיים, הפגיון החדש שכן כבוד בתרמילו של יובלי, בננו הצעיר, ושימש לנו כסכין לכל דבר – לחיתוך לחם ולקילוף תפוזים, לפתיחת קופסאות שימורים, ועוד. מהדרום חזרנו למדריד דרך למנשה, מכורתו של דון קישוט, וממדריד התכוונו לטוס לברצלונה. בנמל התעופה של מדריד היה הפגיון מטולדו שחקן מרכזי בדרמה בלתי מתוכננת מראש.

     

    שלחנו את מטעננו לתא המטען של המטוס והתקדמנו לעבר שערי היציאה לטיסות הפנים ארציות. בשער הכניסה נערכה לנו בדיקה ביטחונית, ואז התגלה הפגיון, שנשאר בטעות בתרמילו של יובלי. התגלית עוררה התרגשות רבה אצל שני השוטרים שעמדו בשער. אחד השוטרים החל מיד לצעוק עלינו בספרדית, ואנו ענינו לו באנגלית. ניסינו כמיטב יכולתנו להסביר שנפלה טעות והפגיון לא נשלח במטען הראשי בשל אי-תשומת לב, אך דבר לא עזר. השוטר, שנראה לנו מתחזה כמי שאינו מבין אנגלית, עוד הגדיל לעשות. על מנת להדגים את הסיכון הפוטנציאלי של פגיון בתא הנוסעים, הוא הוציא את הפגיון מנדנו, תפס את יובלי מאחור וקירב את הפגיון אל צווארו. בכך הוא עבר כל גבול! צעקנו עליו - נדמה לי שבעברית – הרי ממילא הוא טען שאינו מבין.

    בשלב הצעקות ההדדיות הגיע גבר ספרדי נאה וגבה קומה מן הצד הפנימי שמעבר לכניסה. שערו השחור היה מסורק בקפידה לאחור, ושפם דקיק שחור עיטר את שפתו העליונה. הוא לבש חליפת קיץ תכולה מחויטת, והרכיב משקפי ריי באן כהים, במסגרת מוזהבת דקה. עם הופעתו השתתקו השוטרים, ועד היום לא ברור לי אם היה ממונה עליהם, או שהיתה זו הופעתו המרשימה והכריזמטית, שהשתיקה אותם.

    "קה פאסה?" (מה קורה?) שאל את השוטר הצעקן.

    השוטר הסביר לו באריכות שהנה הצליחו ללכוד "מחבל" מסוכן מן המזרח התיכון, שעמד להבריח פגיון לתא הנוסעים. הגבר פנה אלינו באנגלית וביקש לשמוע מה בפינו. חזרנו שוב על הטיעון שנפלה פה טעות בתום לב. הבהרנו שאנו מודעים היטב לסיכונים הביטחוניים בשל המצב בישראל, וטיעונינו נפלו על אוזניים קשובות. "מושיענו" נפנה שוב אל השוטרים ודיבר עמם ארוכות, ובסופו של דבר קיבל לידיו את הפגיון.

    למען האמת, כשהחרימו את הפגיון, הייתי משוכנע שלא אראה אותו יותר, ושהשוטרים יקלפו בו תפוזים מעתה. כשראיתי את הפגיון בידי הגבר הלבוש אזרחית, התעוררה בי שוב התקווה. הוא נפנה אלינו והסביר שעומדות בפנינו שתי אפשרויות: לבקש את המטען בחזרה ולהכניס בו את הפגיון, ואז יש סיכוי שנפסיד את הטיסה הזאת ונצטרך להמתין למקום פנוי על טיסה אחרת, או לבקש לשלוח את הפגיון כפריט מטען נפרד בטיסה הזאת.

    ברצלונה היתה יעדנו האחרון ומלכתחילה הקדשנו לה זמן מועט מדי. לא היינו מוכנים להסתכן בקיצור הביקור ולכן בחרנו באופציה השנייה. היה ברור לנו שיש סיכוי קלוש בלבד שאכן נקבל את הפגיון, מכיוון שבקלות רבה היה יכול ללכת לאיבוד או להיגנב, אך זה היה הסיכון המועדף.

    על פי הנחיותיו של "המושיע", חזרנו אל דלפקי המטען. קיבלנו קופסת קרטון קטנה שלתוכה הכנסנו את הפגיון, חתמנו אותה בשפע בנייר דבק, מלאנו את הטפסים הנדרשים, ונפרדנו מן הפגיון לשלום.

     

    במהלך הטיסה דיברנו אך ורק על החוויה בנמל התעופה ועל הסיכויים לקבל בחזרה את הפגיון. בעודנו ממתינים לאסוף את המטען, בנמל התעופה של ברצלונה, ראינו עובדת של נמל התעופה מתקרבת אל המסוע ובידה קופסתנו הקטנה.

    "משפחת נבו", קראה.

    הזדהינו בפניה, ובדחילו ורחימו קיבלנו לידינו בחזרה את הפגיון.

     

    בטיסה בחזרה ארצה כבר הקפדנו שהפגיון המועד לפורענות יהיה חלק בלתי נפרד מן המטען המוטס ולא יישאר במטען היד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/8/14 12:24:

      צטט: bonbonyetta 2014-08-22 09:05:18

      * אי אפשר בכלל לוותר על פגיון, אין אפשרות, ועוד עם הסטוריה

      תודה רבה.

      למזלי לא נאלצתי לוותר על הפגיון היפהפה הזה, שנושא בנדנו גם היסטוריה של הפלדה שלו, וגם את ההיסטוריה הפרטית מאז שנרכש כמתנה ליום הולדתי.

      כל טוב, עמוס.


        22/8/14 09:05:
      * אי אפשר בכלל לוותר על פגיון, אין אפשרות, ועוד עם הסטוריה
        22/8/14 00:19:

      צטט: באבא יאגה 2014-08-21 19:56:30

      יופי של ספור, עמוס. נהניתי לקרוא, אני נזכרת שהחרימו לי לא מעט זוגות מספריים, ליפסטיקים, פצירות, בקבוקי בושם. טוב שהחבר הגיעה!

      תודה רבה, אלאונורה.

      לפני מספר שנים החרימו לנו בקבוק יין אלזס וכמה דברי קוסמטיקה בנמל התעופה של ציריך. זה תמיד לא נעים. אבל, לראות פגיון על צוואר הבן שלך, אפילו כהדגמה, "לא נעים" איננו המושג המתאים לתיאור ההרגשה.

      כל טוב, עמוס.

        21/8/14 19:56:
      יופי של ספור, עמוס. נהניתי לקרוא, אני נזכרת שהחרימו לי לא מעט זוגות מספריים, ליפסטיקים, פצירות, בקבוקי בושם. טוב שהחבר הגיעה!
        17/8/14 20:51:

      צטט: sari10 2014-08-17 18:14:41

      איזה סיפור...
      גמאני הייתי בטוחה שיחרימו אותו
      וישמש את עובדי המכס...
      ובכל זאת סוף טוב חיוך

      תודה רבה, שרי.

      טוב לשמוע ממך. התקרית בנמל התעופה היתה מאד בלתי-נעימה ואנחנו באמת שמחים שהיה סוף טוב לסיפור.

      שבוע טוב, עמוס.

        17/8/14 18:14:

      איזה סיפור...
      גמאני הייתי בטוחה שיחרימו אותו
      וישמש את עובדי המכס...
      ובכל זאת סוף טוב חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין