עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    הקרב על הכיכר

    15 תגובות   יום רביעי, 30/7/14, 08:27

    ''

     

     

    **

     


    ''

     

    ככל שהולכים ונוקפים ימי המלחמה בעזה, החיים הולכים ומקבלים מימד סוריאליסטי, מצד אחד אתה חי בתור אזרח גלובלי, מוקף באנשים מכל העולם. אתה מבצע את המשימות היומיות שלך באותו אופן מכני כמו בשאר הימים. וונקובר היא עיר עובדת, היא מלאה באנשי מקצוע – מעמד הפרופסיונלס המבוקש – כולנו מנסים לתרום את חלקנו לטובת הכלכלה הלאומית. איש איש בדרכו שלו. אבל בימים כאלו של רקטות וטילים מעופפים, כשמדי יום מתווספת רשימה נוספת של חללים צעירים ויפי תואר למשפחת השכול הקולקטיבית שלנו, הישראלים, בימים כאלו הנשמה והנפש נשסעות בין הקרוב והרחוק, בין מטלות החיים האורבניים ובין תחושות האובדן והצער על הלוחמים שהלכו ללא שוב. הלב נחמץ על כל הצער, הכאב והאימה, שחווים בני אדם משני צדדי הגבול. העצב אין לו גבול. למרות שכל הצדדים המעורבים מורגלים בסיטואציה המדינית הסבוכה הזאת, גם הפעם נדמה כי נצטרך להכריז על הפסקת אש זמנית בהחלט, עד שיזרק הגפרור הבא למדורה. כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם העולם אינו עומד אדיש אל מול הקרבות המתנהלים בעזה, עם כל הכבוד לגרדום מדמשק, וכבר יש כבוד, כי אחרי 170 אלף גופות, בשאר אסד הבטיח את מקומו בספרי ההיסטוריה, עדיין מלחמות ישראל מעמידות את העולם על הרגלים. כולם מתעסקים בזה בכל מקום על הפלנטה, רייטינג שיא. לנו כישראלים, או ישראלים לשעבר, קשה להישאר אדישים למראות ולקולות שבאים משם. אותות המצוקה ורחשי הכאב מגיעים עד אלינו באמצעות הורידים הוירטואלים של הרשת הגלובלית. אלו זמנים אחרים, מודרניים, שמעתי כאן סיפורים מותיקי הישוב על איך גייסו אותם למלחמת יום כיפור, עם קריאה להגיע למטוס בניו יורק. כן, היו גם ימים כאלו פעם, לפני המון שנים.

     

    **

    אבל היום רחשי המלחמה הרחוקה מגיעים אליך היישר לארוחת הבוקר והערב. על המסך שלך, במטבח שלך, עם הנייד בבית הקפה, או על הצג המשרדי, ברגעים שבהם אתה מרגיש שאתה חייב איזה מבזק דחוף, קצר ולעניין כזה, ואז אתה כאילו "גונב" כמה דקות על חשבון המעביד שלך, אבל זה בסדר, הם מבינים ללבך, הם קנדים, יש להם סימפטיה לכולם. הם מבינים את הצורך שלך להתעדכן במצב, הם אפילו ישאלו שאלות ויביעו סימפטיה, אבל אחרי הסמול טוק הם יחזרו לענייני החיים המקצועיים שלהם. אתה תחזור לתמונות האלו של הטנקים המתגלגלים, הנגמ"שים הדוהרים, וסוללות התותחנים הבלתי נמנעות, אתה מרגיש ממש כמוהם, חיילי התותחנים מהבדיחה המפורסמת, משתתפים אבל לא חודרים. בימים כאלו לא במקרה אתה נזכר בשורה הניצחית של יהודה הלוי "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב". מעניין כמה לייקים הוא היה מקבל על זה היום בפייסבוק הכועס והעצבני של "גזה 5".

     

    **

    בשבוע שכזה אי אפשר להישאר אדישים, אפילו שמנת גשם מפתיעה חיסלה את השרב של השבוע שעבר. רק כמה לבבות אמיצים הופיעו למשחק הכדורגל השבועי בפארק, בחסות המבול השוטף. בעלייה למגרש אתה מקבל עדכונים מרשימת החללים. בעיתון מספרים על בחור מוסלמי מברנבי שהפך לתושב הראשון של בריטיש קולומביה שנעצר ויעמוד למשפט אחרי שיצא לסוריה כדי להצטרף לכוחות הלוחמים באסד. עם שובו לקנדה נעצר הזיבולה יוספזי בן ה 25, על ידי המשטרה הפדרלית של קנדה (RCMP) והוא צפוי לעמוד לדין תחת החוק החדש למניעת טרור שהעבירה ממשלת השמרנים של סטיבן הרפר. המעצר בוצע לאחר שיתוף פעולה עם גורמים בקהילה המוסלמית של ברנבי, והוא הוכיח שוב סוג של רמת סדר וארגון שילטוני שהישראלים אינם מורגלים בה, וכמעט שאינם מודעים לקיומה. http://www.vancouversun.com/news/Burnaby+charged+with+joining+Islamist+fighters+Syria/10055660/story.html  

     

    המעצר של יוספזי הגיע אחרי שבשבוע שעבר צעדו כאלף תומכי פלשתין ברחוב רובסון ושיתקו את התנועה במתחם הקניות הראשי של העיר. תגובת הנגד לא איחרה להגיע והיא נולדה, כמו בזמנים המודרנים, ברשת הפייסבוק. שלושה ישראלים צעירים, אלמוג ס. מעוז ק. ומיכאיל מ. הזניקו את הקהילה היהודית על הרגליים עם ההכרזה על ארגון אירוע תמיכה בישראל ברחבת המוזיאון העירוני, ביום ראשון בצהריים. היוזמה של "השטח" תפסה את אנשי הפדרציה לא מוכנים. במהלך 48 שעות קדחתניות התנהלו עשרות שיחות טלפון בין אנשי הארגון לאנשי השטח. כולם תיחקרו את כולם על מהות האירוע ותוכניות המארגנים. פתאום קיבלנו 48 שעות של אקשן, נוסח מקומי, כמובן.

     

    **

    עיקר החששות היו כי האירוע יוביל לעימות אלים עם תומכים פרו פלשתינאים. בדיוק כפי שקרה שבוע קודם לכן בעיר קלגרי. בה הותקף תומך ישראל בהפגנה פרו פלשתינית. אבל היו גם קולות שהביעו דאגה כי ההפגנה הספונטנית תפגע במאמץ רב השנים של הפדרציה היהודית לשמר  תדמית ציבורית מכובדת מאוד בוונקובר. הפדרציה הציעה למארגני ההפגנה להצטרף לאירוע תמיכה שיערך באולם סגור, הצעירים סרבו. לאחר עוד יום של דיונים קדחתניים החליטה הפדרציה לקיים אירוע נוסף באותו הערב בבית הכנסת טמפל שלום. בנוסף פנתה הפדרציה למשטרה ודאגה לאבטחת האירוע בכיכר. במוצאי שבת ירדה רמת המתח אבל גם במסיבת החצר הקיצית של משפחת ורד בקיטסילאנו, כולם דיברו על התמונות מעזה ועל האירוע בכיכר למחרת בצהריים. זו הייתה, אגב, מסיבה יוצאת מין הכלל.

     

    **

    כשהגיע המועד נמצא הכיכר ערוכה ונקייה לכבוד המשתתפים. כשלוש מאות איש הסתובבו בשמש החמימה, החליפו "מה נשמע?" "ומה העניינים?", דיברו קצת עם כלי התקשורת המקומיים, שרו שלושה שירים יהודים, ואחרי שירת "התקוה" המתבקשת, הלכו כולם הביתה שמחים ומרוצים. משטרת וונקובר העבירה באותו סוף השבוע את תחרות הזיקוקים הראשונה של העונה עם 250 אלף צופים, באותו היום אירחה עיירת הנופש והסקי וויסטלר את הטריאתלון הראשון שלה, 50 אלף איש מילאו את הכפר והותירו בו 8 מיליון דולר. 300 איש בכיכר, בלי אף פרו - פלשתינאי בסביבה, אלו דברים שהמשטרה הקנדית מעבירה מבלי אפילו לגהק. פה ושם נעצרו עוברי אורח סקרניים, הביעו תמיכה, או שאלו שאלה. צמד סטודנטים סעודים צעירים הודו שזו הפעם הראשונה בחייהם שהם רואים ישראלים בעיניים, אבל חוץ מזה, כלום. שקט הרמוני. בדיוק כמו שאמרתי לאחד המטלפנים המודאגים באמצע השבוע, ל 95 אחוז מהקנדים לא ממש משנה מה קורה עם המלחמה הרחוקה הזאת. מבין החמישה הנותרים, היהודים מהווים בערך אחוז אחד. 300 איש בכיכר בצהריים, ועוד 800 תומכים באירוע המאורגן של הפדרציה באותו הערב. אין ספק שוונקובר הראתה את תמיכתה הבלתי מסויגת בישראל. (ר' תמונה).

     

    **

    סערונת פוליטית קטנה בכל זאת נולדה במהלך האירוע הרשמי של הפדרציה, כאשר ראש ממשלת בריטיש קולומביה, הגברת כריסטי קלארק, הקריאה (באמצעות הוידאו) מכתב תמיכה חד משמעי בישראל ובזכותה להגן על עצמה ועל תושביה. הצעד הזה של קלארק, בידל אותה משאר ראשי הפרובינציות בקנדה שלא הביעו שום עמדה בסכסוך. המכתב של קלארק הגיע כעבור יומים לעיתונות הארצית ועורר מורת רוח בקרב אירגוני הסברה של השדולה הפלשתינית בקנדה. אלו טענו כי קלארק צריכה להתעסק בענייני הפנים של הפרובינציה שלה, ולא לפזול לענייני חוץ. הצעד האמיץ של קלארק בהחלט קנה לה תומכים (ואולי גם מתנגדים) בזירה המקומית, אולי הוא גם מסמן מטרות ארוכות טווח בקריירה של כריסטי, אבל בשלב זה כל מה שניתן הוא לברך על עמדתה הפומבית. http://www.theglobeandmail.com/news/british-columbia/christy-clark-goes-public-with-support-for-israel/article19807310/

     

    **

    ממש לפני השיגור קיבלתי איתות מאיש קולנוע אמריקאי ששלח לי מאמר מסקרן מהניו יורקר הנחשב, הכותב ג'ון קסידי, ספק שואל ספק תוהה האם זהו המבצע שיגרום לניתוק הקשר הצבאי והמדיני בין ארצות הברית וישראל. קשר הדוק שנמשך מאז מלחמת ששת הימים והתרחב עם השנים להיות קשר שהוא גם אקדמי, חינוכי, ערכי, וכלכלי. הקולות בישראל שקוראים להיפרד מהמטריה האמריקאית והבוז הפומבי שמופגן כלפי ברק אובמה ואנשיו, הגיע עד לבנייני המשרדים של השדרה החמישית, וגם שם תוהים, האם ישראל יוצאת מכאן לטיסת סולו. מאמר מסקרן גם לאנשים כמוני שאינם צורכים פוליטיקה ויחסים בינלאומיים על בסיס יום יומי. http://www.newyorker.com/news/john-cassidy/israel-goes-alone-2  

     

    **

    אין לי כרגע סרטים חדשים לחלוק איתכם. אבל סם רוברטס ממונטריאול חוזר לביקור שני בבלוג הזה, "אנחנו כולנו ביחד בסיפור הזה" רץ חזק מאוד הקיץ הזה. בצדק. הקליפ בראש העמוד כמובן. 

     תהיו חזקים, אחיות ואחים. אנחנו עוד נראה את הימים.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/14 01:11:

      צטט: נוש3 2014-08-04 22:01:26

      אנחנו כולנו, מסתבר, באותה הסירה המיטלטלת. וממש תודה על השיתוף הזה שמקרב מרחקים ומרחיב את נקודת המבט בו זמנית.

      בבקשה, נוש, לשירותך תמיד. רק שתהיו חזקים.

        5/8/14 01:10:

      צטט: יסינראל 2014-08-04 21:16:06

      ימים היסטוריים, לא סוריאליסטיים. אבל צודק, קשה לעכל אותם.

      המציאות היא סוריאליסטית, ובהחלט קשה לעיכול. תודה על הביקור.

        4/8/14 22:01:
      אנחנו כולנו, מסתבר, באותה הסירה המיטלטלת. וממש תודה על השיתוף הזה שמקרב מרחקים ומרחיב את נקודת המבט בו זמנית.
        4/8/14 21:16:
      ימים היסטוריים, לא סוריאליסטיים. אבל צודק, קשה לעכל אותם.
        1/8/14 17:27:

      צטט: באבא יאגה 2014-08-01 14:16:25

      תודה, שחר על התיאור האוטנטי של מה שרואים משם. אתה כותב: "למרות שכל הצדדים המעורבים מורגלים בסיטואציה המדינית הסבוכה הזאת" - אי אפשר להתרגל לזה, שחר, לפחות על עצמי אני מעידה, אבל גם לא על מעט מחבריי

      באבה יקרה תודה על התגובה, אני לא רואה בך או בחברייך "צדדים מעורבים", אתם נמצאים תחת "קורבנות חפים מפשע", שרק תהיו לי בריאים וחזקים. שבת שלום. תרתי משמע.

        1/8/14 17:24:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-08-01 12:57:35

      תודה, שחר. נו, אוי, כמה זה חשוב שהפדרציה היהודית תיראה מכובדת. אני לא יכולה אפילו לדמיין את הטון של זה, כשאני מכינה ממ"ד לא לגמרי בטוח לנכד שלי, שאביו בצפון עזה, מטפל בפצועים. ואצלנו בכלל לא כל כך נורא, סטטיסטית לפחות, חברתי עם שני זאטוטים בממ"ד באשקלון, טון רגיז, אי אפשר לדבר אתה חוצמדרך הפייסבוק שאני שונאת, ו -כן, הילדים בעזה סובלים גם הם. אבל המנהיגים שלהם יושבים לבטח בבונקרים, או בצ'כונות שבהן לא מפציצים, בנחת. אם להם לא אכפת אז מה נעשה? רק כשהם ילמדו לרחם על הילדים שלהם, רק אז אולי תהיה איזשהי הבנה. לא אני המצאתי את זה, אלא גולדה. והמעט שאני רוצה לומר, כאן: http://cafe.themarker.com/post/3126126/

      מכבית יקרה, קודם כל חזקי ואמצי והחזיקי מעמד, התיאור שלך נשמע נורא, ואני בטוח שאלו ימים קשים לכולם. לגבי הכבוד של הפדרציה, נו הרי מהמקום שבו את גרה, כמה כבוד יכול להיות עניין חשוב ומשמעותי. שבת שלום, חברה.

        1/8/14 14:16:
      תודה, שחר על התיאור האוטנטי של מה שרואים משם. אתה כותב: "למרות שכל הצדדים המעורבים מורגלים בסיטואציה המדינית הסבוכה הזאת" - אי אפשר להתרגל לזה, שחר, לפחות על עצמי אני מעידה, אבל גם לא על מעט מחבריי
      תודה, שחר. נו, אוי, כמה זה חשוב שהפדרציה היהודית תיראה מכובדת. אני לא יכולה אפילו לדמיין את הטון של זה, כשאני מכינה ממ"ד לא לגמרי בטוח לנכד שלי, שאביו בצפון עזה, מטפל בפצועים. ואצלנו בכלל לא כל כך נורא, סטטיסטית לפחות, חברתי עם שני זאטוטים בממ"ד באשקלון, טון רגיז, אי אפשר לדבר אתה חוצמדרך הפייסבוק שאני שונאת, ו -כן, הילדים בעזה סובלים גם הם. אבל המנהיגים שלהם יושבים לבטח בבונקרים, או בצ'כונות שבהן לא מפציצים, בנחת. אם להם לא אכפת אז מה נעשה? רק כשהם ילמדו לרחם על הילדים שלהם, רק אז אולי תהיה איזשהי הבנה. לא אני המצאתי את זה, אלא גולדה. והמעט שאני רוצה לומר, כאן: http://cafe.themarker.com/post/3126126/
        30/7/14 17:16:

      צטט: דוקטורלאה 2014-07-30 15:14:58

      הרגע הודיעו על הפסקת אש הומאניטרית לארבע שעות. אבל מיד לאחר מכן נמסר היכן היא לא תחול. וזה נשמע לא רציני. חיכיתי לשמוע ממך, לכמה מלים מאיזור אחר. נזכרתי שבאחד ה"מבצעים" הייתי באירופה, בתוכנית שנקבעה זמן רב מראש. באותם ימים לא היו המכשירים המשוכללים שלנו, הטלפונים, הטלוויזיה הישראלית. מה שראיתי בטלוויזיה של שוויץ, הדאיג אותי יותר מאי ראייה טוטאלית. השארתי בארץ הורים, ושלושה ילדים קטנים, והלב היה שם ולא באירופה. דווקא בעלי, הצנחן הלוחם, היה לגמרי רגוע. אני מקווה שנעבור גם את זה. אתה שם ואנחנו כאן. מה שמדאיג הוא שזה לא סוף פסוק. העתיד נראה רחוק מאד מוורוד...

      היטבת לתאר את התחושה הזאת, ד"ר לאה היקרה, זהו סוג של חוויה ישראלית יחודית, אם כי לפחות על פי תנועת הנגד, גם הם חשים סוג של אמפתיה/הזדהות עם האנשים שלהם. הרגע התבשרנו שהם עושים עוד עצרת בשבת הזאת בצהריים. לכן, כל מה שנשאר לנו באמת זו התקווה, שיום אחד עוד יהיה אחרת.

        30/7/14 17:13:

      צטט: נערת ליווי 2014-07-30 13:11:26

      ועוד דבר שחר לגבי יוספזי.. לא מלאלה יוסיפאזי אבל שוב לך אני האחרונה שצריכה להסביר אותי. כתבת על "ישראלים לשעבר" אין דבר כזה. אני בטח עוד אשוב. ולו להקשיב שוב לשיר או לאיש עם הפנים בתמונה העליונה. שלום בינתיים,

      איזה בקיאות בחומר, חברה אני מצדיע לך! אין קשר משפחתי, כמובן. ממליץ בחום על השיר ולגבי האיש בתמונה, התערוכה של דאגלס קופלנד, היא תסגר בספטמבר, כשבאמת יגיעו הימים האחרים...(ואני לא צריך להסביר...)

        30/7/14 17:07:

      צטט: איציק אביב 2014-07-30 12:15:10

      ומה עמדת הממשלה בקנדה?

      איציק אביב, כל מי שמצוי בדיפלומטיה יודע שרה"מ קנדה, סטיבן הרפר, הוא הידיד הקרוב ביותר של ישראל בעולם היום.


        30/7/14 15:14:
      הרגע הודיעו על הפסקת אש הומאניטרית לארבע שעות. אבל מיד לאחר מכן נמסר היכן היא לא תחול. וזה נשמע לא רציני. חיכיתי לשמוע ממך, לכמה מלים מאיזור אחר. נזכרתי שבאחד ה"מבצעים" הייתי באירופה, בתוכנית שנקבעה זמן רב מראש. באותם ימים לא היו המכשירים המשוכללים שלנו, הטלפונים, הטלוויזיה הישראלית. מה שראיתי בטלוויזיה של שוויץ, הדאיג אותי יותר מאי ראייה טוטאלית. השארתי בארץ הורים, ושלושה ילדים קטנים, והלב היה שם ולא באירופה. דווקא בעלי, הצנחן הלוחם, היה לגמרי רגוע. אני מקווה שנעבור גם את זה. אתה שם ואנחנו כאן. מה שמדאיג הוא שזה לא סוף פסוק. העתיד נראה רחוק מאד מוורוד...
        30/7/14 13:11:

      ועוד דבר שחר לגבי יוספזי.. לא מלאלה יוסיפאזי אבל שוב לך אני האחרונה שצריכה להסביר אותי. כתבת על "ישראלים לשעבר" אין דבר כזה. אני בטח עוד אשוב. ולו להקשיב שוב לשיר או לאיש עם הפנים בתמונה העליונה. שלום בינתיים,

        30/7/14 13:09:

      אנחנו עוד נראה (את הימים האחרים) ולא. ממש לא צריכה לשים לך פה את השיר ההוא מאז, אפילו שזה מה שאני מזמזמת לי עכשיו כשקראתי אותך [אתה גם יודע שאין מצב שאני אדחוף מילים על עזה כי ממש לא בא לי] . אזרחים גלובאלים יש פה ושם ולגבי הלהיות חזקים. מותר גם להיות לא להרגיש לפרקים נורא חלשים. 

        30/7/14 12:15:
      ומה עמדת הממשלה בקנדה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין