עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פגיון סיקהי

    4 תגובות   יום חמישי, 10/7/14, 11:52

    5 - פגיון סיקהי

     

    היום, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", כשיורים עלינו טילים ואנו זורעים הרס ומוות ברצועת עזה, על מנת לערער את רוח הלחימה של החמאס, קצת מוזר ואנאכרוניסטי לכתוב על פגיון, ובכל זאת....

     

     

    ''

     

    באוסף שלי יש ארבעה סכינים סיקהים– חרב בעלת להב מצופה כרום מבריק, בנדן מצופה קטיפה בצבע בורדו; פגיון מרשים בצורתו החיצונית, נתון בנדן מתכת מעוטר, אך להבו עשוי ממתכת ירודה ואין הוא מסוגל לחתוך אפילו פרוסת לחם; פגיון פולחני ועוד סכין קטן – כ-7 ס"מ אורכו – שגם בנשיאתו יוצאים הסיקהים ידי החובה של נשיאת סכין (להלן). בזמנו היה הפגיון הפולחני אחד הפריטים היותר יפים באוסף הסכינים שלי, וכיום אני מכה על חטא ההזנחה – הפגיון איבד מיופיו, כתמי חלודה זעירים פשו בחלקי המתכת, וזוהרו הועם. אותו, כמו את יתר הסכינים הסיקהים השגתי בעת ביקורי בעיר אמריטסאר בפנג'אב, בה מצוי "מקדש הזהב" - האתר המקודש ביותר לעדה הסיקהית בהודו.

     

    בשעת צהרים הגעתי לאולם ההסעדה הצמוד ל"דהרמסאלה" - מעון חינם לעולי הרגל ולכל מי שפוקדים את מקדש הזהב. קודם לכן רכשתי באחת מחנויות המזכרות באזור את החרב הסיקהית, בנדן המצופה בקטיפת בורדו. התיישבתי בשיכול רגליים על המחצלת, חובש את כובע הטמבל הדהוי שפעם היה כחול, ולמותניי מונדו שחור, מעין חצאית מעטפת, שהבאתי ממדינת קרלה. עובדי המקום חילקו פנכות מתכת למאות המבקשים מזון: לעולי-הרגל הסיקהים שהגיעו למקדש; לסיקהים שבאופן קבוע שוהים במתחם; ולאורחים לרגע, כמוני. ישבנו בשורות ארוכות והמתנו לארוחת החינם. שכני מימין היה גבר נאה, בעל עיניים ירוקות ערניות ותווי פנים תקיפים. זקנו ושפמו, שזרקה בהם שיבה, היו עשויים בקפידה, ולראשו חבש טורבאן כחול מפואר. חזותו העידה עליו שהוא משתייך לקהאלסה – כת העילית של העדה הסיקהית.

    "מהיכן אתה?" שאל אותי, כשהבחין בהתעניינותי בו.

    "מישראל", עניתי.

    "ישראל היא פלשתינה, נכון? אחי שרת בפלשתינה בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם", אמר בגאווה.

    "גם אתה נראה לי לוחם", הערתי.

    "כן, גם אני שירתי בצבא הבריטי, ואחר כך גם בצבא הודו".

    "היכן שירת, אם מותר לי לשאול?"

    "שירתי בגבול בורמה".

    "באמת? היית לוחם ביחידת הצ'ינדיטים?"

    "לא", ענה לי. "הייתי נהג ביחידת תובלה שהובילה אספקה לצ'ינדיטים".

    התאכזבתי מעט. על פי כתפיו הרחבות והמבט העז שבעיניו, היה מתאים לו להיות לוחם רב עלילות.

    "איך אתה יודע על הצ'ינדיטים?" שאל.

    "בריגדיר גנרל וינגייט, מפקד הצ'ינדיטים, שירת בשנות השלושים גם בפלשתינה, והיה ידיד גדול של היהודים. הוא הקים יחידות לוחמות של צעירים יהודים, שעזרו לבריטים במלחמה נגד 'המרד הערבי'. אבי התגייס לאחת מאותן יחידות".

    כך התגלגלה השיחה וגילינו שווינגייט הוא נשוא הערצתנו המשותף.

    לאחר הארוחה ביקשתי לצלם אותו. הוא נענה ברצון, אך ביקש ממני להמתין רגע. הוא יישר את הטורבאן, החליק את שער זקנו, ורק לאחר שסלסל את שפמו סימן לי שאני יכול לצלם. הפורטרט שלו הוא אחד מהצילומים היותר מוצלחים שהבאתי ממסעי הראשון בהודו.

    לאחר הצילום הזמין אותי ראם סינג, ידידי החדש, לביתו. הגענו לבית צנוע בן קומה אחת, שבו התגורר לבדו. רעייתו נפטרה וילדיו נישאו והקימו משפחות משלהם. חלצנו את מנעלינו, והנחתי גם את התרמיל והמקל שלי ליד הסנדלים. התיישבנו ב"סלון", חדר הכניסה, וראם סינג הביא קנקן של מים קרים וכוסות, וכן מגש עם מיני תרגימה.

    בעת ששוחחנו הבחנתי שהחדר מעיד על היושב בו. על הקיר היו תמונות של לוחמים סיקהים במדים. כולם נראו לי דומים, וראם סינג הציג אותם כבני משפחתו. היו שם סבו ואביו, דודו ואחיו, וגם מספר תמונות שלו, שבאחת מהן צולם כשחזהו מעוטר במדליה שזכה בה בעת שירותו בגבול בורמה.

    על הקיר היו תלויות גם שתי חרבות ארוכות, בנדנים מפוארים, שגדילי בד בצבע זהוב, תלויים להן מן הניצב.

    ראם סינג הבחין בהתעניינותי בחרבות, ולשאלתו סיפרתי לו על האוסף שלי. גם הצבעתי על ניצב החרב הסיקהית שבצבץ מתרמילי. כחבר בקהאלסה, כת הלוחמים של הסיקהים, הדבר מאד מצא חן בעיניו. בני הכת מחויבים לשאת פגיון באופן תמידי, כאחד מ"חמשת ה-K":

    1. קש (Kesh) – שיער שלא עלה עליו תער.
    2. קנגה (Kanga) – מסרק מעץ.
    3. קצ'צהה (Kaccha) – סוג של תחתוני בוקסר.
    4. קרה (Kara) – טבעת פלדה.
    5. קירפאן (Kirpan) – פגיון, או חרב.

     

    ראם סינג הוביל אותי אל שידה שעמדה בפינת החדר, שעליה היתה תצוגה של שלושה  סוגי חפצים מתוך חמשת ה-K  המאפיינים את כת הקהאלסה – מסרקים, טבעות פלדה ופגיונות. היו שם כעשרה מסרקים, בגדלים שונים, מעץ וממתכת, מגולפים ופשוטים. היו מספר טבעות פלדה חלקות, ללא עיטורים, חלקן לחבישה על הטורבאן ומרביתן כצמידים שעונדים על היד. אני התעניינתי במיוחד בפגיונות, כמובן, שהיוו את עיקרה של התצוגה על השידה. החרבות שאפיינו פעם את לוחמי הכת, הפכו לחרבות סמליות, כמו החרב שרכשתי מוקדם יותר. גם הפגיונות שהיו פעם כלי נשק הפכו לסמלים בלבד, ונוצרה תעשיית פגיונות, שייעודם הוא מילוי הצו הפולחני בלבד. כמו כן, היו שם גם פגיונות זעירים, שבעידן המודרני משמשים כסיכות תכשיט וכחלק הקישוטי של מחזיקי מפתחות.

    מבין הפגיונות שהיו על השידה, חמישה היו פגיונות פולחניים, עשויים על פי דגם דומה. הפגיון עצמו עשוי מקשה אחת מפלדה, מהניצב ועד החוד המתעקל. הנדנים היו עשויים מעץ, מחוזקים במתכת – כסף נוצץ, או פלדה ממורטת. חלק מנדני העץ היו מעוטרים בפיתוחי זהב, וחלקם בפיתוחי ברונזה. ראם סינג הרים אחד מהפגיונות היותר פשוטים והגיש לי אותו במתנה. לא היו מילים בפי להודות לו.

     

    אורכו הכולל של הפגיון הוא עשרים ושלושה ס"מ, ואורך הלהב הוא אחד עשר ס"מ. הלהב אמנם מחודד, אך קשה לעשות בפגיון שימוש ככלי נשק, מכיוון שהניצב הוא מפלדה צרה, פחות מסנטימטר אחד, ואינו מותאם היטב לאחיזה ביד - אין הוא מצופה בעץ, או בכל חומר אחר. הנדן עשוי מעץ חום כהה, כנראה מעץ דובדבן, מחוזק לאורכו בפיסות מתכת מצופות ברונזה. בקצה המחודד הוא מחוזק בפלדה, שבחלקה העליון מסתיימת בעיצוב דמוי עלה, המשתלב בעיטורי הברונזה המכסים את החלק הזה של הנדן. בחלקו העליון הרחב, מחוזק הנדן בטבעת פלדה ברוחב שני ס"מ ובראשה מעין גג, שלתוכו נכנס הלהב. קישוט הברונזה המופשט מוצמד לעץ במסמרות ברונזה.

    הפגיון היפהפה היה חדש יחסית, וכל חלקי המתכת על הנדן היו זוהרים ונוצצים. פלדת הפגיון עצמו היתה ממורטת אך לא נוצצת.

     

    שמחתי על התוספת לאוסף שלי ונשאתי את הפגיון הסיקהי בתרמילי במשך החודשים הבאים, עד חזרתי לישראל. כיום הוא מוזנח למעצבה יחד עם יתר הפגיונות, ורק הסיפור עליו מביא לו עדנה מחודשת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/14 16:09:

      צטט: bonbonyetta 2014-07-11 10:26:00

      *
      הפריטים הללו יפים ומעוררים בי תמיד פליאה מסוימת, הערכה. לכל אחד מהם הזכרונות וההסטוריה שלו.
      אוהבת כלי נשק, פשוט אוהבת, עתיקים במיוחד.

       

      ''

      בבית יש לי משהו דומה למה שרואים כאן, אלא שזה שכאן חדש יותר , אצלי זה ממש עתיק יותר כשהידית מעץ מגולף מאפריקה כמובן.

      תודה רבה לך.

      זהו כלי יפהפה. בצורתו הוא מזכיר לי טומהוק אינדיאני.

      שבת שלום, עמוס.

        11/7/14 10:26:

      *
      הפריטים הללו יפים ומעוררים בי תמיד פליאה מסוימת, הערכה. לכל אחד מהם הזכרונות וההסטוריה שלו.
      אוהבת כלי נשק, פשוט אוהבת, עתיקים במיוחד.

       

      ''

      בבית יש לי משהו דומה למה שרואים כאן, אלא שזה שכאן חדש יותר , אצלי זה ממש עתיק יותר כשהידית מעץ מגולף מאפריקה כמובן.

        11/7/14 00:29:

      צטט: sari10 2014-07-10 14:54:54

      עמוס,
      טוב שהסיפור מביא לך עדנה מחודשת...
      וודאי צר לך על הפגיונות שהעלו חלודה,
      אבל את הזיכרונות המיוחדים, הקשורים לכל פגיון,
      אף אחד לא יכול לקלקל לך ...
      אני מבינה שיש לך אהבה רבה לאוסף הזה,
      שהרבה סיפורים שזורים בו.

      תודה רבה, שרי.

      אכן, לכל אחד מן הפגיונות סיפור משלו, אך החלטתי לכתוב רק על תריסר מהם.

      כל טוב, עמוס.

        10/7/14 14:54:

      עמוס,
      טוב שהסיפור מביא לך עדנה מחודשת...
      וודאי צר לך על הפגיונות שהעלו חלודה,
      אבל את הזיכרונות המיוחדים, הקשורים לכל פגיון,
      אף אחד לא יכול לקלקל לך ...
      אני מבינה שיש לך אהבה רבה לאוסף הזה,
      שהרבה סיפורים שזורים בו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין