עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    יסינראל

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/7/14 09:00:
    תודה, פיליה. אם את רוצה לראות את הצילום של Liu Zheng בצורה איכותית הרבה יותר ראי https://www.flickr.com/photos/zenfotogallery/4934005298/
      13/7/14 00:49:

    תמיד מעניין אצלך והצילום מהתערוכה נפלא!!

      5/7/14 20:46:

    ומרתק דווקא בגלל זה.

    עם זאת אני מסתייגת מההגדרה שלך "משטר טוטאליטרי וקומוניסטי". אין דמוקרטיה בסין, אבל זה גם לא משטר עריצות במובן שהכרנו בהיסטוריה. המפלגה השלטת מכונה מפלגה קומוניסטית אבל למשטר יש מאפיינים קפיטליסטיים רבים. די מבלבל ומטושטש.

    האומנים הטובים פועלים בתוך כל זה בחוכמה ובדרכים יצירתיות. אחרים הולכים לאיבוד.

    תזכורת למה שיש בעולמנו במשורה או בשפע...

     


    צטט: sbhsport 2014-07-03 20:56:28

    אמנות תחת משטר טוטאליטרי וקומוניסטי...עניין לא פשוט בכלל.
      3/7/14 20:56:
    אמנות תחת משטר טוטאליטרי וקומוניסטי...עניין לא פשוט בכלל.
      3/7/14 20:44:

    תודה על המידע. למדתי.

    בחורשה, ליד ביתי, יש קוביות כאלה שתוארו כאן. למעלה, חדר קטן ולמטה, מרתף. זה אמור להיות מקלט לאוכלוסיה הגרה ליד כל ריבוע. אבל,גם המלחמה השתנתה, ואין זמן להגיע לריבועים הללו,

    אז השכירו אותם לציירים ולאמנים בכלל.

    מרבית האנשים בשכונה, בנו לעצמם מרתף מיוחד לענייני הגנה. לנו אין מרתף כזה, מה שיהיה -יהיה.

      3/7/14 10:47:
    תודה על הפוסט המקסים, שושן. אצפה בסקרנות לפוסט שלך על ביקור בבית הסטודיו של איי ויי. כמו תמיד, הקריאה בפוסטים שלך היא עונג צרוף. את פותחת לנו צוהר לתרבות זרה ומסקרנת.
    0

    אומנים בקוביות אפורות – צאוצ'אנגדי בפאתי בבייג'ינג [חלק א]

    6 תגובות   יום רביעי, 2/7/14, 16:43

    צאוצ'אנגדי –草场地   Cǎochǎngdì– הוא כפר בפאתי בייג'ינג, סמוך למתחם האומנות 798 וסמוך לשדה התעופה הבין-לאומי. מיקום שמותח את היישוב הכפרי-חקלאי-תעשייתי-שהיה לפרבר עירוני "כפרי". לא להיט תיירותי, לא ממוסחר, שקט ומוצנע בהשוואה למתחם 798. פנינה.

    בצאוצ'אנגדי שלוש תצורות של סביבות: האחת, בתי מגורים צפופים ונמוכים, בני קומה, שתיים ושלוש. כפריות שמגרדת מפה ומשם, משפצת, מוסיפה קומה, מצטופפת. עוני ללא משכתנא של מקומיים ושל מהגרי עבודה עניים, ובכלל זה נהגי מוניות רבים. השנייה, כשלוש מאות מתחמי גלריות ובתי סטודיו המפוזרים בכמה מוקדים [ראו בסיום חלק ב, בשימושון]. קוביות מסודרות של בתי סטודיו גדולים ושל גלריות שנבנו מאז 2006 בסדר מופתי ורבוע מלבנים אפורות או מלבנים אדומות. נקי, ישר, מתוקתק. סין החדשה עם נגיעות מסורתיות בעיצוב משולחן השרטוט של אי וויי-וויי. השלישית, שדות חקלאיים, בוץ עמוק בגשם, ירק מלבלב באביב ובקיץ. וכבר גם מתחמי חממות שהפכו למשכנות אומנים. מקום יפה, מיוחד, מפתיע, מעורר, מפרה.


    ''

    אומנים ואומנות בקוביות אפורות. יש גם קוביות אדומות.

     

    ''

    רחוב מרכזי בכפר צאוצ'אנגדי: מכולת, מסעדות עממיות, דוכני אוכל 


     

    ''

    חממות שהומרו למגורי אומנים

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה ראשונה – אוספים את פאנג מהקופסה האפורה.

    יוצאת לביקור ארוך ולסיבוב בכפר. מתחילה אצל פאנג*. סיכויים קלושים שתצליחו להגיע בכוחות עצמכם לבית הסטודיו של פאנג ושל בעלה האומן וואנג צ'ינגסונג בלי שיובילו אתכם לשם. אבל לומדים. פאנג וצ'ינגסונג גרים בקובייה אפורה גדולה, זהה בדיוק לקוביות האחרות שבקרבתה. מקום מגורים ועבודה של אומנים מובילים בסין. כל שכן כוכב. יפה שם. בין קירות אנכיים נושפת רוח יצירתית, פרטיות מגודרת וסביבה חברית מוגנת.

    חיבוק זריז לאימא של פאנג, היי-פייב לבן יאנג-יאנג [Wang Ruyang]. אחיו ש'ו-ש'ו [Wang Yuanxu] אצל הדוד והדודה, צ'ינגסונג לא כאן. הוא בוונציה בימים אלו יחד עם העבודות שלו שמייצגות את סין בביאנלה. אנחנו מתעופפות החוצה.


    ''
     

    על שלטים בולטים בגבולות מתחמי האומנים נכתב בסינית ובאנגלית:

    ART  HARMONY  JUSTICE  ABUNDANCE PEACE 

    לא, זה לא נווה שופע שלווה. האומנים כאן חיים במתח שבין ריבונות פרטית לריבון פוליטי, מקיימים קשרים בין-לאומיים, מרצים באקדמיה לאומנות בבייג'נג –  CAFA, חונכים אומנים צעירים, מחפשים דרכים חדשות-ישנות כדי לפרוץ במדינה הגדולה ומחוץ לגבולותיה.

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה שנייה: הכפר

    רחובות מחוררים, אדמה מהולה בזפת, כביסה על חוטים בשולי הדרך, לבני פחם עגולות, דוכני מכירה, שרפרפים בשולי הכביש, בתים נופלים, גרוטאות בתנוחת השלכה או איסוף, חומרי בניין לשיפוץ, שוק מקורה מוזנח במיוחד, מתחם לאיסוף זבל... ערב-רב של חיים בקו העוני. מפולש, מסביר פנים.  מראות אותנטיים, "ציוריים" בעיני זרים. לא שוכחים הליכה ברחובות כאלו.

     

    ''

    צולם במאי 2011. שווקים כאלו מפונים בבייג'ינג לטובת עירוניות משודרגת. בקרוב גם כאן.

     

     

    ''

    קליק אומנותי משלי. הצבעים והאביזרים ברחובות הכפר מזמנים חיבורי רדי-מייד אותנטיים. צאוצ'אנגדי, 2 במרס 2013 .

    מה כתוב בשלט? – המפרסם אוסף עץ שניתן להבעיר ממנו אש להכנת תבשילים. המטרה: לצלות על האש אוכל כפרי וטעים יותר מאשר על גז. עיסוק באיסוף המותאם לדעה הרווחת של העירונים המטיילים בכפר. 

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה שלישית: Three Shadows Photography Art Centre  

    מתחם קטן וציורי בחלק הצפוני של הכפר, מעבר לכביש ראשי שחוצה את הכפר. לא אתאר איך הולכים ברגל לגלריה הזאת מהמתחם של פאנג. זה נשמע כמו באגדות בנוסח סיפורי "הלב". הולכים, חוצים, עולים, יורדים... "המרכז לאומנות הצילום – שלושת הצללים" מוביל בסין בתחום הצילום ומרכז את פסטיבל הצילום הבין-לאומי השנתי שנערך בכל הגלריות של צאוצ'אנגדי באביב. אינרי – Inri, אומנית יפנית, ובעלה, אומן הצילום הסיני רונג-רונג – Rong Rong, הם הבעלים והיזמים, ובעיקר גם אמיצים. אמיצים גם בצילומי עירום מתחילת דרכם בצילום. מעין יוקו אונו ולנון בגרסה מקומית.

    מתחם יפה בעיצוב של אי וויי-וויי. הוא גם ארכיטקט, הרב-אומן המוכשר הזה.

     

    ''

    Three Shadows Photography Art Center

    בעלים: זוג האומנים אינרי היפנית ורונג רונג הסיני. עיצוב המקום: אי וויי-וויי. נבנה ב-2007. במתחם 4,600 מ"ר של מרחב גלריות. מרחב ראשון בסין שהוקדש לצילום סיני עכשווי. אירוע מרכזי: PHOTO SPRING FESTIVAL שבו רוב הגלריות בצאוצ'אנגדי חוברות להצגת אומנות צילום סיני ובין-לאומי. המקום הומה באביב ודליל בשאר עונות השנה. המתחם והאומנות שבו מייצגים באופן דחוס את השינויים הגדולים שחלו בשלושת העשורים האחרונים בסין מבחינה תרבותית, חברתית וכלכלית.

     

    שישי אחר הצהריים. ענת וילנאי מצטרפת. כמעט ריק כאן. במוקד: תערוכת הצילומים  Dream Shock של ליו ז'אנג – Liu Zheng. הלם מרעיש [סנסציוני] ודומם, ראליסטי מצד אחד, מטפיזי בקצה השני. צילומי עירום אינטימיים מעוררי תהייה. זו סין הבלתי אפשרית בצירופים שבה. חושבים שאסור, והנה אפשר. עד הקפל האחרון. מה שלא יכולתם לראות לעצמכם ובעצמכם. צילומים ליד צילומים שממתנים את הפורנוגרפי באמירה ["נרטיב" בשפת אוצרים] על הגוף החי והמת, הגוף התפוחי והמתבלה, הגוף והטבע. העין המצלמת של ליו ז'אנג אכזרית, ננעצת, חושפת, מספרת דברים סמויים במבנה השפה ובתרבות, מפסלת דמויות שייחרתו בזיכרון ומחוללת מולטי-לוג. דיאלוג רב-משתתפים. כי אי אפשר להיות אדישים או נבוכים. אז מדברים.

     

    ''

    Liu Zheng – Awakening from a Dream: Body Narration in the Sense of Micro-politics

    עירום מפוסל שנפסל לשידור דורות רבים בסין. גילויו ההולם מבקש להסיר מסווים, לקלף שכבות של לבוש מסומן, ולבטא את ה"שאיפה לחירות", כמו שנכתב על קיר הגלריה.

     

    אחר כך עברנו לשיח חברות, לתה ולעיון בקטלוגים ובספרי אומנות שנמכרים במקום.


     

    ''
     

    מימין לשמאל: ז'אנג פאנג, ענת וילנאי, שושן ברוש-ויץ, יוני 2013

     Zhang Fang, Anat Vilnai, Shoshan Brosh-Vaitz at Three Shadows Photography Art Center

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה רביעית: אימהות ממוזיאונים מחבקות תינוקות בין הקוביות האפורות

    ענת פורשת למחויבות של "דה-שה פו-רן" - "אשת שגריר" ופאנג ואני חוצות את הכפר. בזאר לפנינו, דוכני אוכל מימין, בלגן של מקום חי שכתמי תיירים מעולמות אחרים משתלבים בו. ככה-כזה זכורה לי בייג'ינג שביקרתי בה לראשונה בשנת 1991.

     

    ''

    שוק-רחוב, פועל בשעות הערב

     

    ''
     

    דוכני אוכל ט-עים! זול! מיועד למקומיים, לא מוכוון תיירים

     

    ''

    בלילות קיץ, ובסופי שבוע בפרט, הרחוב הופך לאתר הסעדה.

     

    כל הפניית ראש תמונה לשימור אותנטיות חולפת.

    אבל אנחנו משייטות חזרה הביתה למתחם הקופסאות האפורות. שם בחוץ שיח שכנות, מטפלות ותינוקות. הנה ברחוב אימא של חה יונ-צ'אנג [He Yun-Chang] האם מהצילום המונומנטלי שלה עם בנהּ האומן – צילום שהוצג במוזיאון הלאומי לאומנות בבייג'ינג. ו-וואוו, הנה ציאו-ציאו – Qiaoqiao, כבר בן חמישה חודשים! אתמול היה רחום בבטן הקטנה של לו צ'אן Lu Chan. ש'יא ש'ינג [Xia Xing הצייר מפוסט אחר http://cafe.mouse.co.il/post/2853728/] נותן לי להחזיק את הבן ו"להסניף". אין מילה אחרת. בסין אני עושה לי תינוקות ונכדים דמיוניים. למה, מה יכול לעצור את הדמיון והחלום כאן?  


    ''

     משמאל האומן חה יון-צ'אנג – He Yun-Chang – ב"פרויקט צלע אחת". עם אמו בצילום מבוים שפגשתי לראשונה בתערוכה במוזיאון הלאומי לאומנות בבייג'ינג [NAMOC]. על צווארה עונדת האם ענק/חישוק ש"נצרף" מצלע גופו של הבן [ראו בתמונה בחלק ב את אקט הניתוח]. הניתוח נערך בתאריך אופורי לסינים – 8.8.08 – מועד פתיחת המשחקים האולימפיים בסין. הבן המוכן להקריב מחיר יקר... דימוי צועק לקשר דם, אהבה, הקרבה והתרסה. "עירוב של משחק, היסטוריה אישית, מסר פוליטי ורומנסה פואטית", לדברי חברו ושכנו אי וויי-וויי. לטירוף של חה יש הקשר. מאבק לאוטונומיה בסביבה של שליטה. עמדתי דקות ארוכות ליד הצילום במוזיאון, מסמנת בראשי את יופייה של האם ואת אחיזתם. כשביקרתי לראשונה בבית הסטודיו של חה יון-צ'אנג "חטפתי שוק" כשראיתי אותה, את האם ה"היא מהתמונה", יושבת ליד שולחן אוכל נמוך ומאכילה את הנכד הפעוט שלה. ההשקה בין אומנות רחוקה מעולמי למציאות סינית-אנושית-אינטימית היתה אירוע מכונן רגשית... אני אוהבת אותם.

     

    ''
     

    קיבוץ צאוצ'אנגדי.  מימין לשמאל: ז'אנג פאנג –  Zhang Fang, אימו של האומן חה יון-צ'אנג – Hou Chongshu, לו צ'אן עם ציאו-ציאו התינוק, ואימא של פאנג –  Liu Aiqing.   

     

     

    ''

    האומן ש'יא ש'ינג –Xia Xing – עם  בנו ציאו-ציאו.

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה חמישית: במה אתה מסתכל? – לי מינגז'ו

    פאנג ואני בדרך לארוחת ערב. אבל בקיבוץ צאוצ'אנגדי עוצרים ומדברים במקום שהשערים פתוחים ואנשים יושבים. לי מינגז'ו [Li Mingzhu] מזמין פנימה לסטודיו. לא פחות ולא יותר אני מוצאת כאן ועכשיו ובעיתוי הכי לא צפוי עבודות שאני מחפשת עבור תערוכת עיצוב. עד לעיר ג'ינגדָז'ן [Jingdezhen] הרחקנו כדי לגלות שהדבר שחיפשתי נמצא פה. העבודות הצבעוניות של לי על מצלמות המעקב חושפות אומץ ומקוריות. העבודות שלו מקרמיקה המשחזרת חלקים של כלים חקלאיים מחברות אותו לשושלת תרבותית על פני רצף של אלפי שנים.

     

    ''

    Li Mingzhu – ממוצר למוצג. מכושים מעוטרים בעידן הפוסט-חקלאי-ידני. רלוונטי בסין במאה ה-21.

     

     

    צאוצ'אנגדי. תחנה שישית. פגישה מקרית עם איי וויי-וויי Ai Weiwei ברחוב

     

    ''

    יכולה להתרחש רק בסין, כי רב-האומן במעצר בית ומדינה. "ניהאו-ניהאו" [שלום-שלום]. לא מפריעים לשיחה שהוא מנהל תוך כדי הליכה עם במאי הסרט התיעודי Ai Weiwei: The Fake Case.   הסרט הוקרן לאחרונה בישראל בדוק-אביב 2014. הסיפור: "השלטונות מאזינים לשיחות הטלפון שלו ועשרות סוכנים חשאיים עוקבים אחריו. יש לו סיוטים והוא מתקשה לישון, ובנוסף מוגשת נגדו תביעת ענק בטענה לעבירות מס. בתגובה איי וויי-וויי מתקין בביתו מצלמות המתעדות אותו גם כשהוא ישן, יושב בשירותים או מתקלח. 'לי אין סודות', הוא אומר, 'למשטר יש'."

    בשבת גשומה, שנה אחר כך, ביקרנו אצלו בבית הסטודיו שלו. אבל זה סיפור לפוסט אחר. בינתיים – תמונה מפגישה ברחוב.

    רב-האומן "מיסד" מתחם האומנים ואף המעצב של מתחמי האומנים והגלריות בכפר. הוא עבר לכאן כבר בשנת 1999 ומאז מקרין הילה סביב כל המקום.

     


    צאוצ'אנגדי. תחנה שביעית: ארוחת ערב בסדנה של סטודנטים לארכיטקטורה

    זה היעד. בפאה הדרומית של הכפר. מול הכניסה לסטודיו של איי וויי-וויי וליד עמוד של מצלמות שעוקבות אחר התנועה ליד ביתו, נכנסים שמאלה למתחם, פונים ימינה, ממשיכים ישר והמניפה נפתחת לריגוש שמכאיב בסרעפת.

    כאן נערכת בחמש השנים האחרונות סדנת קיץ לסטודנטים, אמריקאים בעיקר, שלומדים ארכיטקטורה. הסדנה נמשכת שישה שבועות, והיא מזמנת כאן מפגש בין-תרבותי, חריש של רעיונות ברגבי שכבות של תרבות, כרייה במחצבי יצירתיות, זרימה פתוחה של יצירתיות נוטפת.

    בני הזוג מרי-אן ורוברט – Robert Mangurian & Mary-Ann Ray** – מרצים לארכיטקטורה אוונגרדית מלוס אנג'לס הם היוזמים של הסדנה, ומהדהדים דמויות קולנועיות. פעם הן פעלו במערב הפרוע, היום הם נודדים למזרח הפרוע, מבחינתם.

    נלווית אליהם חיית מחמד: חזרזיר דמוי כלב. הכלאה קסומה של הטבע.

     

    ''

    כל שישי הם מזמינים את אומני הכפר לחבור למשתתפי הסדנה לארוחת ערב משותפת על שולחן ארוך-ארוך וערוך בסגנון ייחודי. הערב ארוחת Crayfish, סרטני נהרות בסגנון ניו-אורלינס. שופכים את תכולת המזון על השולחן. לא בקערות הגשה אלא על עיתונים. אוכלים ביד. צינורות לקבלת השפע. השולחנות מוגבהים, העיצוב רוחש בכל פינה.

     

    ''

    סרטני נהרות בסגנון ניו-אורלינס. תכולת המזון מוגשת על נייר עיתונים.

     

     

     

     

       המשך הרשומה בחלק ב. הכתובת: http://cafe.mouse.co.il/post/3117398

      אם הקישור לא פועל, יש לחזור לבלוג "יסינראל".


    _____________________________

    © כל הזכויות על הטקסט ועל התמונות שייכות לד"ר שושן ברוש-וייץ. הפוסט על צאוצ'אנגדי נכלל בספרי "למה האדום עז כל כך?" [בהכנה].

    * מוקדש באהבה לחברתי האוסטרית בריגיטה דה-מאס ולחברתי הסינית ז'אנג פאנג שגרה בצאוצ'אנגדי.

    **  Ray, Mary-Ann  & Mangurian, Robert  (2009). Caochangdi: Beijing Inside Out. Farmers, Floaters, Taxi Drivers, Artists, and the International Art Mob Challenge and Remake the City. Beijing: Timezone 8.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין