עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הפגיון המסריח

    11 תגובות   יום שישי , 6/6/14, 13:59

    1 – הפגיון המסריח

     

           זהו הסיפור הראשון מבין שנים-עשר, על דוגמאות נבחרות מתוך אוסף הסכינים שלי.

     

     הפגיון הראשון שרכשתי בטיול לחו"ל – אבן הפינה לאוסף הסכינים שברשותי. כשהחזקתי אותו בידי בפעם הראשונה, הוקסמתי ממראהו, אולם הריח - הוא היה ממש מסריח! הריח הגיע מנדן העור והאמנתי שהוא יתפוגג כליל, אך גם כיום, כעבור למעלה מארבעים שנה, כשאני לוקח את הפגיון בידי, העור עדיין מדיף ריח, למרות שאיננו עוד חריף כבתחילה.

     

    מקור הפגיון המסריח הוא בשבט אפאר - שבט נוודים החי בקרן אפריקה, באזור הנקרא לעיתים "משולש אפאר", בהמשך לשקע הסורי-אפריקני. חלקו הגדול של האזור מצוי מתחת לפני הים, ומצטיין בטמפרטורות מהגבוהות בעולם במשך היום, ובטמפרטורות נמוכות בלילה. בביקורי בג'יבוטי הכרתי את בני השבט כ"דנקלי", השם העממי שניתן להם על שם מדבר דנאקיל שממערב לעיר ג'יבוטי, שבו הם נודדים עם עדריהם - בעיקר צאן, וגם מעט גמלים ובקר. בני השבט הם מוסלמים ומונים למעלה ממיליון נפש, והם מפוזרים בין אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי. בני שבט אפאר מהווים כארבעים אחוז מתושבי ג'יבוטי, והם מצויים במתח מתמיד עם בני הרוב  הסומאליים. כל גבר אפארי נושא פגיון בחגורתו, מוכן לכל מפגש אלים אפשרי - עם חיות טרף במדבר, או עם אויב מהלך על שתיים. הפגיון האפארי שלי הוא פגיון באורך בינוני, נתון בנדן עור כהה, כצבע עור פניו של הנווד הזקן שבסופו של דבר מסר אותו לידי.

     

    בסוף השבוע הראשון לשהותי בג'יבוטי, בחג הסוכות בשנת 1966, יצאתי דרום-מזרחה אל ה"עיר" ארטה דרך האזור הפראי, הבלתי מיושב, שנקרא בג'יבוטי "ברוס" (brousse). נסעתי בטנדר מקרטע, עם עוד כעשרה נוסעים, אך בהיותי הלבן היחיד ברכב, זכיתי במקום של כבוד ליד הנהג. הכבוד ניתן גם לעוד שני אפריקנים, וקשה לומר שהיה לנו מרווח. הדרך היתה דרך אספלט משובשת, שעברה באזור מדברי וצחיח. הגשמים היו מועטים אותה שנה והקרקע בצידי הדרך היתה יבשה לחלוטין ומצולקת בסדקים עמוקים. מדי פעם ניתן היה לראות עצמות מלבינות של פגרי בקר, שניכרו בגולגולות בעלות קרניים ארוכות, וכן פגרי חיות אחרות. רעב כבד שרר בקרב כל יושבי המדבר.

    הגענו ליעדנו, ה"עיר" ארטה, המשמשת מקום מפגש לבני החמולות והשבטים, ובה מתקיים המסחר, בעיקר סחר חליפין. ביום א', יום השוק, הופכים הנוודים לסוחרים - רובם גברים, ורק מיעוטם נשים. במידאן - מגרש שטוח וריק במרכז העיירה - יושבים הנוודים שורות-שורות על האדמה בבגדיהם המרופטים והמאובקים, והסחורה פרושה לפניהם: פירות וירקות, עורות מעובדים, שטיחונים ארוגים, פה ושם גם אוכף - חדש, או משומש ודהוי - קרניים מגולפות, כדורי גבינה קשים, ועוד מציאות כהנה וכהנה. בחלקו המרוחק של המידאן מתקיים המסחר בבעלי החיים - בעיקר עיזים.

    שוטטתי לי לאטי בין שורות הרוכלים והתבוננתי סביבי. הנוודים כהי העור נראו רזים מאד, שדופי רעב. הם ישבו בעיניים כבויות מול מרכולתם, באדישות, כמו משלימים עם גורלם.

     

    באחת מן השורות הבחנתי בנער כבן חמש עשרה, המנסה למכור שני שטיחונים ארוגים מצמר, מעוטרים בדוגמאות פשוטות באדום ושחור. פניו היו רזים וצמוקים ללא חתימת זקן, ועיניו עירניות. שפע תלתלים שחורים עטרו את ראשו וצנחו על כתפיו. הוא היה לבוש על פי "צו האופנה" של יתר גברי השבט - לגופו עטה מין סדין שהיה פעם לבן, משוך באלכסון על חזהו כמו טוגה, חושף משולש מחזהו ומעצמותיו הבולטות. לצווארו היתה רצועת עור ועליה תלוי ריבוע מעור, שכנראה הכיל קמע. עיני התעכבו על החגורה שלמותניו, שעליה היה תלוי נדן עור שממנו נגלה ניצב פגיונו. היה זה ניצב מיוחד, שכמותו לא ראיתי עד אז. הוא היה עשוי מקרן שחורה ובקצהו מעין צריח מגדל מברונזה מבריקה – שתי שינניות מלבניות וביניהן "שן" מעוגלת צרה יותר, גבוהה מהשינניות במספר מילימטרים. הנער הבחין בהתעניינותי ושלף בגאווה את הפגיון מחגורתו על מנת להראותו לי. באותו רגע הרגשתי בריחו העז של הפגיון, שגבר על בליל הריחות האחרים שמסביב.

    "אני מבקש לבחון את הפגיון מקרוב", אמרתי לנער בצרפתית, מטיל ספק בסיכוי שהוא יבין את השפה. להפתעתי, הנער למד צרפתית והיה מסוגל לתקשר בה.

    "בבקשה", אמר וההיסוס ניכר בקולו. הפגיון הוא הסמל לגבריות נושאו, כפי שלמדתי, ולא בנקל היה הנער מוכן להעבירו לידי.

    "תודה", אמרתי ונפניתי להתפעל מיופיו של הפגיון, מתעלם מהריח החריף.

    אורך הפגיון היה כשלושים וחמישה ס"מ מהחוד ועד קצה הניצב. הלהב, שאורכו כעשרים ס"מ, עשוי מפס פלדה רחב - כארבעה ס"מ - ישר וכהה. שפת הלהב, בשליש האחרון, הולכת ונעשית צרה עד החוד. הלהב מושחז עד דק מכל צדדיו, וההשחזה יוצרת מסגרת בהירה סביב משטח הפלדה הכהה. יש להיזהר מאד בטיפול בפגיון - הוא חותך בבשר גם במגע הקל ביותר. ניצב הקרן רחב כמו הלהב בחלקו העליון ובחלקו התחתון, ובאמצע הוא צר יותר, להקלת האחיזה. קצהו התחתון של הניצב, המתחבר אל הלהב, עשוי מפס ברונזה מבריק, ועליו חריטה של פסים אלכסוניים סימטריים המתחברים בתחתיתו. מעליו, בחלק הקרן המוחזק ביד, מוטבעים שני פסי ברונזה דקים.

     

    גם נדן העור הכהה היה מרשים לא פחות מן הלהב. הוא היה תפור בתפרים גסים בחלקו האחורי, בעוד חלקו הקדמי מעובד בקפידה. במרכזו, לכל אורכו, פס צר מוגבה מהמשטח הכללי, והוא מחלק את פני הנדן לשני חצאים שווים. בקצהו העליון של הפס המוגבה ישנו פס מעובה רחב יותר, ועליו חריטה של פסים אלכסוניים. שני הפסים יוצרים מעין T. משני הצדדים של פס האורך ישנה חריטה סימטרית עדינה של צורות גיאומטריות. שניים מארבעת המשטחים מכל צד, חרוטים כמלבנים מרושתים בדלתונים קטנים. בחלקו התחתון של הנדן חרוטים משולשים בשני הצדדים, ההולכים ומתחדדים לעבר הקצה, ואף הם מלאים בדלתונים קטנים. המלבנים  במרכז הנדן חרוטים בצורה של שעון חול, וברווחים  בין שני חלקי ה"שעון" - פסי אורך מאונכים.

     

    הפכתי את הפגיון שוב ושוב, מפגין את התפעלותי מיופיו, בניגוד לעקרונות הצרכנות הנבונה, ואז פניתי לנער:

    "בכמה אתה מוכר את הפגיון?"

    "לא מוכר!"

    "אני מוכן לשלם לך מחיר יפה. כמה אתה רוצה עבורו?"

    "הפגיון הזה הוא שלי ואני לא מוכר אותו בכלל!"

    "למה הוא כל כך חשוב לך? אתה לא יכול להשיג לך פגיון אחר?"

    "אני אומר לך למה".

    הוא פתח בסיפורו, ואני התיישבתי מולו על האדמה והקשבתי.

     

    שמו עלי והוא נולד באתיופיה. רק בשנה האחרונה נדדה החמולה שלו לג'יבוטי. כילד גדל עם אמו ובילה בחברת הנשים ויתר הילדים במאהל, כשאביו היה יוצא עם הצאן לחפש מרעה. בגיל שלוש עשרה עבר את טקס המילה המכאיב, וסיפר בגאווה כיצד נשא את הכאבים מבלי להוציא הגה מפיו. בפגיון זכה לאחר שעבר בהצלחה את מבחן ההישרדות בישימון, הרחק מחברת בני אדם, כחלק מתהליך החניכה שהופך אותו ל"גבר". במשך ימים רבים הוא שוטט לבדו בהר ובמדבר, נאלץ לגלות מקורות שתייה ולמצוא מזון. הוא סיפר כיצד צד שועל בחניתו, שתה את דמו ואכל את בשרו. גפרורים לא היו לו והוא היה משתמש באבני צור להדליק מדורה - לבישול, להגנה מפני חיות טרף ולהתחממות בלילה.

    בתום מסע ההישרדות חזר למאהל השבט ושם נערך טקס החניכה לכל הצעירים ששרדו בהצלחה  את המסע. אביו של עלי היה מרוצה מאד מבנו והעניק לו כשי את הפגיון המהודר, שרכש במחיר עז חולבת מחרש מתכת בעיר סנבטה. עלי היה יוצא עתה למרעה עם אביו, כשהפגיון בחגורתו, מרגיש ומתנהג כאחד הגברים. יום אחד תעתה עז מן העדר ונתפסה על ידי זאב. עלי יצא לחפשה, עלה על עקבות הדם וגילה את מקום רבצו של הזאב כשהוא מסיים לטרוף את העז. ללא היסוס שלף את פגיונו ותקע אותו בצווארו של הזאב. במדורות השבט לעת ערב שרו שירי הלל לכבודו.

     

    הבנתי את הערך הרגשי של הפגיון בעיני עלי וכמעט נואשתי מלהשיגו, כשניגשו אלינו שני גברים. האחד גבר בשנות השלושים לחייו, שנראה דומה מאד לנער, והשני גבר קשיש, ששיבה זורקה בשערו. הם פסעו לעברנו בנחת, זקופי קומה, אוחזים בידם את מטות הרועים שלהם. היו אלה אביו וסבו של עלי והוא הציג אותי בפניהם. התפתחה ביניהם שיחה בשפת אפאר, שאת תוכנה יכולתי רק לנחש. היה נראה לי שעלי סיפר על רצוני לרכוש את הפגיון ושני המבוגרים דיברו על לבו לוותר על הפגיון על מנת להבטיח פרנסה למשפחה בתקופה כה קשה. הדיבורים היו רכים, ללא הרמת קול, אבל מלווים בתנועות ידיים. בסופו של דבר הגיעו להסכמה ועלי, בהרכנת ראש, מסר את הפגיון לידי סבו.

     

    כעת התחיל המשא ומתן על המכירה. האב דרש שלושת אלפים פרנקים (כ-15 דולר) עבור הפגיון, סכום גבוה בהרבה ממה ששילם עבורו, וממה שהייתי מוכן לשלם - באמתחתי היו כשלוש מאות דולר בלבד, הסכום שהיה מותר להוציא מן הארץ באותם ימים. לאחר התמקחות די ארוכה בתרגומו של עלי, הסכמנו על אלפיים פרנק, וכל הצדדים יצאו מרוצים. הסב הושיט לי בחגיגיות את הפגיון ואני הודיתי להם, ולחצתי בחום את ידו של עלי, שנראה לי זקוק לנחמה. לפרידה ברכתי אותם "אללה מעכום" ("אלוהים עמכם") ו"סלאם עליכום". קשה לתאר את הבעת הפליאה על פניהם לשמע הברכות בערבית.

     

    בארץ ניסיתי להעלים את ריחו של הפגיון בכל מיני דרכים – חשפתי אותו במשך ימים ארוכים לשמש הקיץ, שטפתי אותו בחומרי ניקוי, ודבר לא עזר. בשל ריחו החריף לא היה ניתן להציגו לראווה, ובדרך כלל, רק אני לבדי נהנה ממראהו. אחת לכמה זמן, אני מצחצח את חלקי הברונזה של הניצב, המעלים ירוקת, ומחזיר להם את הברק המקורי.

     

    פגיון זה הוא עדיין אחד האהובים עלי ביותר באוסף, למרות ריחו, ולמרות שהדרו הועם עם השנים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/14 00:22:

      צטט: מרב 1956 2014-06-13 17:40:45

      סיפור נפלא.

      כמו באבא יאגה, גם אני לא אוהבת כלי משחית

      ובכלל, אוספים, לא נראה לי .

      כמ כל דבר בחיים, האיזון והמינון, חשוב.

      תודה רבה, מרב.

      אני אספן מאז שאני זוכר את עצמי. את הבול הראשון באוסף הבולים שלי מצאתי כשהייתי בן 4.

      העיקר שאהבת את הסיפור - חבל שאי-אפשר להעביר בכתב את הריח!

      שבת שלום, עמוס.

        13/6/14 17:40:

      סיפור נפלא.

      כמו באבא יאגה, גם אני לא אוהבת כלי משחית

      ובכלל, אוספים, לא נראה לי .

      כמ כל דבר בחיים, האיזון והמינון, חשוב.

        13/6/14 14:49:

      צטט: הילינג והכוונה 2014-06-07 21:46:03

      תודה לך עמוס על שחיברת אותי למקומות וריחות שאינם מוכרים לי כלל ולא נגעתי בהם מעולם. אהבתי את סיפורך ואשמח לקרוא גם את הבאים.

      שבוע טוב!

      תודה רבה, רוני.

      הצלחת לבלבל אותי לרגע בשמך החדש. 

      בקרוב אפרסם בהדרגה גם את יתר הסיפורים שבסדרה.

      כל טוב והרבה הצלחה עם ספרך,

      שבת שלום, עמוס.

        10/6/14 12:03:

      צטט: באבא יאגה 2014-06-10 11:40:24

      פגיונות אינני אוהבת , עמוס, סיפורים כן, תודה על הסיפור, נהניתי לקרוא

      תודה רבה לך.

      אני אוהב גם פגיונות - מאז שהייתי ילד - ולא רק סיפורים.

      כל טוב, עמוס.

        10/6/14 11:40:
      פגיונות אינני אוהבת , עמוס, סיפורים כן, תודה על הסיפור, נהניתי לקרוא
        9/6/14 09:10:

      צטט: sari10 2014-06-08 21:16:41

      עמוס!!!
      וואוו... איזה סיפור חזק!
      אותנטי ומיוחד ללא ספק.
      מעניין אותי למה כל כך רצית את הפגיון הזה?
      האם בגלל שמצא חן בעיניך ואתה אוסף סכינים מיוחדים?
      או שמא הסיפור שקשור בו עורר בך משהו בנוסף?

      שרי, תודה רבה.

      אני שמח שאהבת את הסיפור - לפגיון חזק ומיוחד מגיע סיפור בהתאם. ובאשר לשאלתך, קודם התלהבתי מן הפגיון.

      הפגיון הזה הניח את אבן הפינה לאוסף - הוא היה הראשון.

      כל טוב, עמוס.

        8/6/14 21:16:

      עמוס!!!
      וואוו... איזה סיפור חזק!
      אותנטי ומיוחד ללא ספק.
      מעניין אותי למה כל כך רצית את הפגיון הזה?
      האם בגלל שמצא חן בעיניך ואתה אוסף סכינים מיוחדים?
      או שמא הסיפור שקשור בו עורר בך משהו בנוסף?

        8/6/14 00:40:

      צטט: bonbonyetta 2014-06-07 20:39:47

      *
      חיבה ואהבה יתרה לי לכלי נשק עתיקים, וככאלה מאחרי כל אחד מהם עומד סיפור מיוחד משלו.
      שניים כאלה ברשותי ונושאים בחובם שניים מסיפוריו האישיים של אבי האהוב ז"ל.
      הם יפים מאד בעיני, חבל שלא צירפת לנו תמונה.
      אולי לא מאוחר מדי. אשמח לראות.
      במיוחד שזה הרי מאפריקה....וכאן כידוע אני משוחדת לחתולין.

       

      כיון שחיבה יתרה לי לכלי הנשק העתיקים מביאה לך כאן את ההונגה-מונגה

      הונגה-מונגה

      צילום׃  oriental-arms.com

      תודה רבה לך על התגובה ועל התמונה.

      אכן יש בכוונתי לצרף גם את תמונות הסכינים והפגיונות, אך עדיין לא הגעתי לכך.

      הפגיונות והסכינים שלי כולם עכשיוויים ולא עתיקים. לעומת זאת, כלי הנשק התמונה  שאת צירפת נראה גם עתיק וגם ממקום רחוק. מה זה?

      שבוע טוב, עמוס.

        8/6/14 00:30:

      צטט: הילינג והכוונה 2014-06-07 21:46:03

      תודה לך עמוס על שחיברת אותי למקומות וריחות שאינם מוכרים לי כלל ולא נגעתי בהם מעולם. אהבתי את סיפורך ואשמח לקרוא גם את הבאים.

      שבוע טוב!

      תודה רבה לך וברוכה הבאה לבלוג שלי.

      מבטיח להמשיך ולפרסם גם סיפורי פגיונות נוספים ואת מוזמנת, כמובן, לשוב ולקרוא.

      שבוע טוב, עמוס.

      תודה לך עמוס על שחיברת אותי למקומות וריחות שאינם מוכרים לי כלל ולא נגעתי בהם מעולם. אהבתי את סיפורך ואשמח לקרוא גם את הבאים.

      שבוע טוב!

        7/6/14 20:39:

      *
      חיבה ואהבה יתרה לי לכלי נשק עתיקים, וככאלה מאחרי כל אחד מהם עומד סיפור מיוחד משלו.
      שניים כאלה ברשותי ונושאים בחובם שניים מסיפוריו האישיים של אבי האהוב ז"ל.
      הם יפים מאד בעיני, חבל שלא צירפת לנו תמונה.
      אולי לא מאוחר מדי. אשמח לראות.
      במיוחד שזה הרי מאפריקה....וכאן כידוע אני משוחדת לחתולין.

       

      כיון שחיבה יתרה לי לכלי הנשק העתיקים מביאה לך כאן את ההונגה-מונגה

      הונגה-מונגה

      צילום׃  oriental-arms.com

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין