עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פרה-דסטינציה ורצון חופשי

    4 תגובות   יום ראשון, 1/6/14, 13:08

    פרה-דסטינציה ורצון חופשי

     

    דורות רבים מתמודדת האנושות עם הסתירה הפנימית שבין האמונה בגורל קבוע מראש (פרה-דסטינציה) והאמונה שיש לאדם רצון חופשי וחופש בחירה להחליט באופן עצמאי על דרך התנהגותו.

    פרופ' ישעיהו לייבוביץ מציג כך את הנושא:

    "אמרה בת ארבע מלים במסכת אבות ("הכל צפוי והרשות נתונה") מבטאה תמצית של אחת מן השאלות הגדולות המטרידות את האדם בכל התרבויות ובכל התקופות, בהגות פילוסופית, משפטית ומוסרית, ובאמונה דתית כאחד".

    (הכל צפוי והרשות נתונה פורסם בשידור של "קול ישראל" בשנת תשל"ו/ז וגם בספר 'שיחות על פרקי אבות ועל הרמב"ם' – מן המרשתת)

     

    בפילוסופיה קיימת הגישה הדטרמיניסטית, הטוענת שהסיבתיות ביקום כוללת גם את האדם, וכל פעילותו והחלטותיו הן תוצאות של סיבתיות שאין לו שליטה עליה.

    הדתות המונותיאיסטיות מאמינות באל הכל-יודע (OMNISCIENT). עבור האל לא קיים ממד הזמן. כל מה שהיה, הווה ויהיה, ידוע לו. מכאן גם שכל מעשיו של האדם, מיום לידתו ועד יום מותו, גלויים בפניו, כלומר קבועים מראש. היכן אם כן, הרצון החופשי ואחריות האדם למעשיו? פרופ' לייבוביץ מנסח כך את השאלה בהקשר הדתי (שם):

    "אם גורמים שבאמונה מביאים אותי לייחס לשם יתברך ידיעה במציאות שבה נכלל העתיד, ואם גורמים שבאמונה מביאים אותי להטיל על האדם אחריות להכרעתו למעשיו - כיצד מתיישבים שני הדברים יחדיו?"

    התפישות המוניסטיות מאמינות שהיקום הוא אחדות אין-סופית במרחב ובזמן. באחדותו האין-סופית של היקום, אין עתיד ואין עבר – הקיום הוא אחד ובלתי משתנה. מושגי המרחב והזמן, הבסיסיים לתפקודנו בעולם, על פי התפישה המוניסטית הם עיוות של המציאות ואפילו אשליה. הבחירות האנושיות בכל התחומים, כולל בתחום המוסרי, הן חלק מעולם האשליה, וחסרות תוקף כבחירות – כולן כבר קיימות בהוויה האין-סופית ולמעשה קבועות מראש.

     

    האמונה שגורלו של האדם נקבע מראש עלולה להביא לפטליזם, לגישת "שב ואל תעשה", כי הרי ממילא אין משמעות להחלטות האינדיבידואליות. יתר על כן, הדבר מעורר שאלה בסיסית לגבי מידת אחריותו של האדם לבחירותיו המוסריות. בהקשר הדתי, הדבר מעורר ספק גדול אם מגיע לאדם שכר על "המעשים הטובים" ועונש על "המעשים הרעים".

     

    הסתירה שבין גורל קבוע מראש לרצון החופשי והבחירה החופשית העסיקה אותי רבות בצעירותי, ובמסעי בהודו הגעתי לפתרון משלי. אולם לאחרונה מצאתי בוויקיפדיה שלא "גיליתי את אמריקה" – אחרים הגיעו לפתרון "שלי" לפניי.

    סייעה לי בהגעה לפתרון אסכולת אדוואיטה ודאנטה, שהיא אסכולה מוניסטית מובהקת. על פי התפישה ההודית, קיים פער בין הדרך שבה אנו תופשים את העולם ופועלים בו, לבין מהותו האמתית. האדם, בשל מגבלות תפישתו ושכלו, פועל בעולם האמפירי כאילו הוא בעל תוקף אונטולוגי, בעוד שעל פי התפישה ההודית הוא "מאיה" בלבד – סוג של עיוות תפישה, או "אשליה". הפער שבין התפישה האמפירית לבין האמונה באחדות האין-סופית של היקום, אפשר לי לפתור את בעיית הסתירה בין הפרה-דסטינציה לרצון החופשי והבחירה החופשית.

    בין אם מאמינים שהכל נקבע מראש בדטרמיניזם נוקשה, או שכל ההוויה היא אחדות אין-סופית, או שהאל יודע הכל מראש, אין לדברים השפעה מהותית על הבחירות של הפרט, שלא מכיר את השתלשלות הסיבות, שלא הגיע להכרת זהותו עם ההוויה הקוסמית, ואינו מכיר את צפונותיו של האל ואת פרטי ידיעתו המוקדמת. בשל אי-ההכרה של הגורל שנועד לו מראש, אין לפרט מנוס מלשקול כל אירוע לגופו, על פי יכולתו, הבנתו וערכיו, ועל פיהם לקבל החלטות. בכל צומת של החלטות - פרקטיות או מוסריות - הפרט חייב להחליט והוא האחראי הבלעדי להחלטותיו.

     

    הדתות השונות פיתחו דרכים משלהן לעקוף את בעיית הסתירה שבין הגורל שנקבע מראש לבין הרצון והבחירה החופשית של הפרט. ידועה קביעתו של רבי עקיבא - "הכל צפוי והרשות נתונה" - וכל המערך הפרשני שבא בעקבותיה.

    הרמב"ם טוען במשנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פ"ה א-ה:                              "...הקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד... וכיון שכן הוא, אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך".

     וכן (שם):                                                                                                             "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע... כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים... אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך... ומפני זה נאמר בנבואה, שדנים את האדם על מעשיו – כפי מעשיו: אם טוב ואם רע".

     

    הרלב"ג בפרשנותו מייחס לרמב"ם את המסקנה שאני הגעתי אליה הרבה יותר מאוחר:

    "הרמב"ם רומז לשיטתו אותה ביאר ב"מורה  נבוכים", שידיעתו של האל אינה כלל מסוג הידיעה האנושית, ובאותה מידה של צדק אפשר לומר על האל שהוא אינו יודע כשם שאפשר לומר שהוא יודע, והמשמעות של שני ההיגדים תהיה שקולה. על ידיעה כזו, שאיננו יודעים על מהותה דבר מלבד זאת שהיא שונה מהותית מהידיעה שלנו, אי אפשר לגזור שהיא סותרת באופן מה את עיקרון הבחירה החופשית".

     

    הפתרון לסתירה על ידי החשבת הגורל הקבוע מראש כנתון במישור הכרה אחר, הנשגב מבינתו של האדם במישור ההכרה האמפירית, אינו מבטל את הסתירה במהותה, אלא רק בהקשר של הצורך לקבל החלטות ואחריותו של האדם הרציונלי להחלטותיו ולמעשיו. אין בהצגה זו של הדברים משום פתרון לשאלת השכר והעונש בהקשר הדתי. האדם הדתי מקבל ללא עוררין את קיומו של האל, את יכולת התגלותו לאדם ואת עצם התגלותו – למשה, לישו, למחמד, או לאחרים - על פי אמונת המאמין. בהתגלות האל לאדם הוא מעביר מסרים באשר להתנהגות הנאותה המחייבת את המאמין, ועל המאמין לקיים מצוות גם כשהוא שואל שאלות.

    הדיון בשאלות השכר והעונש בהקשר הדתי, חורג מהמסגרת הזו, משום שאינני מקבל את האקסיומות שמקבל המאמין. ניתן למצוא עיון נרחב בסוגיה בהקשרה הדתי אצל פרופ' לייבוביץ במאמרו שלעיל, ואצל רבים אחרים.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/14 07:50:

      צטט: * חיוש * 2014-06-02 01:11:12

      חבר יקר, נעים מאוד

      הגעתי בהמלצת חברתינו שרי10 ועל כך תודתי לה

      ולך על הפוסט המרתק הזה.

      מזדהה עם המשפט הזה שלך גם אני חושבת  שבסך הכל

      אנחנו אלו שקובעים את דרכינו אך לא את גורלנו

      ואם בגורלנו ניכתב שנתעשר אז יש המון דרכים להתעשר

      עבודה מאומצת, הצלחה, בכבוד וגם דרכים מפוקפקות שגורמות לאדם להתעשר

      בשל אי-ההכרה של הגורל שנועד לו מראש, אין לפרט מנוס מלשקול כל אירוע לגופו,

      על פי יכולתו, הבנתו וערכיו, ועל פיהם לקבל החלטות. בכל צומת של החלטות -

      פרקטיות או מוסריות - הפרט חייב להחליט והוא האחראי הבלעדי להחלטותיו.

      ומאמינה שיש בעניין- צירופי המיקרים בחיינו - יד גורל מכוונת

      אני מאמינה בשידורים ליקום את רצוננו, כמיהתנו וזימון דברים

      אל חיינו - אך אנחנו צריכים להתקוונן מכל הלב אל אותו שדר ליקום

      קראתי עשרות פעמים את "הסוד" ויש שם פרק המסביר

      לא לאמר לעצמנו משפטים על דרך השלילה והרבה פעמים אנו חוטאים בכך

      לדוגמא: אני לא רוצה להיות עצוב, 

      היקום קולט את המילים אני, רוצה, עצוב 

      לדוגמא : מגיעים לי רק חשבונות וחובות

      היקום קולט חשבונות, חובות 

      ובטעות זה מה שאנחנו מזמנים פעם אחר פעם אל חיינו

      מה שמחבר את כל הדתות והדיעות

      " מי שמאמין לא מפחד" "והיית אך שמח"

      "מי הוא העשיר השמח בחלקו" " ונישמרתם לנפשותיכם"

      " נפש בריאה בגוף בריא"

      כמו שכתבת " הוא האחראי הבלעדי להחלטותיו"

      ואחת מההחלטות  - היא לאהוב את עצמנו ולהזין את גופנו ונישמתנו

      תודה רבה, חיוש, וברוכה הבאה.

      התרשמתי מקריאת דברייך שאת חדורה אמונה. למדתי במהלך חיי שעל אמונה, כמו על טעם ועל ריח, אין להתווכח.  האמונה שייכת לתחום הרגש ואילו המילים שייכות לתחום השכל. 

      אני יכול לקבל את האמתות המוסכמות של הסיפא של דברייך:

      " מי שמאמין לא מפחד" "והיית אך שמח"

      "מי הוא העשיר השמח בחלקו" " ונשמרתם לנפשותיכם"

      " נפש בריאה בגוף בריא".

      מאחל לך חג שבועות שמח, עמוס.

       


        2/6/14 01:11:

      חבר יקר, נעים מאוד

      הגעתי בהמלצת חברתינו שרי10 ועל כך תודתי לה

      ולך על הפוסט המרתק הזה.

      מזדהה עם המשפט הזה שלך גם אני חושבת  שבסך הכל

      אנחנו אלו שקובעים את דרכינו אך לא את גורלנו

      ואם בגורלנו ניכתב שנתעשר אז יש המון דרכים להתעשר

      עבודה מאומצת, הצלחה, בכבוד וגם דרכים מפוקפקות שגורמות לאדם להתעשר

      בשל אי-ההכרה של הגורל שנועד לו מראש, אין לפרט מנוס מלשקול כל אירוע לגופו,

      על פי יכולתו, הבנתו וערכיו, ועל פיהם לקבל החלטות. בכל צומת של החלטות -

      פרקטיות או מוסריות - הפרט חייב להחליט והוא האחראי הבלעדי להחלטותיו.

      ומאמינה שיש בעניין- צירופי המיקרים בחיינו - יד גורל מכוונת

      אני מאמינה בשידורים ליקום את רצוננו, כמיהתנו וזימון דברים

      אל חיינו - אך אנחנו צריכים להתקוונן מכל הלב אל אותו שדר ליקום

      קראתי עשרות פעמים את "הסוד" ויש שם פרק המסביר

      לא לאמר לעצמנו משפטים על דרך השלילה והרבה פעמים אנו חוטאים בכך

      לדוגמא: אני לא רוצה להיות עצוב, 

      היקום קולט את המילים אני, רוצה, עצוב 

      לדוגמא : מגיעים לי רק חשבונות וחובות

      היקום קולט חשבונות, חובות 

      ובטעות זה מה שאנחנו מזמנים פעם אחר פעם אל חיינו

      מה שמחבר את כל הדתות והדיעות

      " מי שמאמין לא מפחד" "והיית אך שמח"

      "מי הוא העשיר השמח בחלקו" " ונישמרתם לנפשותיכם"

      " נפש בריאה בגוף בריא"

      כמו שכתבת " הוא האחראי הבלעדי להחלטותיו"

      ואחת מההחלטות  - היא לאהוב את עצמנו ולהזין את גופנו ונישמתנו

       


        2/6/14 00:39:

      צטט: sari10 2014-06-01 20:11:51

      עמוס,

      פוסט מרתק!

      גם אני חשבתי על סוגיה זו.

      איך מסתדרת התפיסה של גורל והכל ידוע מראש

      עם הבחירה שלנו.

      זה נושא שמתאים מאוד לעסוק בו בחוג לפילוסופיה.

      יש הטוענים כי

      אנחנו חושבים שיש לנו זכות בחירה,

      אבל מה שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים ...

      בעצם נקבע וידוע מראש.

      ברור שלכל דיעה בסוגיה זו אין הוכחות מדעיות

      שיכולות לאשש אותה.

      לטעמי?

      הבחירה באמונה כזוו או אחרת?

      הוא עניין של אמונה ובחירה אישית.

      תודה רבה, שרי.

      אכן הסוגיה היא סוגיה פילוסופית והתשובה עליה תלויה באמונתו של מי שעוסק בה.

      בצעירותי היא העסיקה אותי רבות, אך נמנעתי מלהיזקק לספרות הדתית היהודית בנושא. הגעתי לפתרון שלי דווקא בעיסוק בתרבות ההודית.

      לאחרונה, כשהחלטתי להעלות את הגיגיי על הכתב, הגעתי גם למקורות היהודיים, ולמרבה הפליאה, הפתרון שייחסתי לעצמי, נמצא בכתבים היהודיים מדורי דורות.

      חג שבועות שמח, עמוס.

        1/6/14 20:11:

      עמוס,

      פוסט מרתק!

      גם אני חשבתי על סוגיה זו.

      איך מסתדרת התפיסה של גורל והכל ידוע מראש

      עם הבחירה שלנו.

      זה נושא שמתאים מאוד לעסוק בו בחוג לפילוסופיה.

      יש הטוענים כי

      אנחנו חושבים שיש לנו זכות בחירה,

      אבל מה שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים ...

      בעצם נקבע וידוע מראש.

      ברור שלכל דיעה בסוגיה זו אין הוכחות מדעיות

      שיכולות לאשש אותה.

      לטעמי?

      הבחירה באמונה כזוו או אחרת?

      הוא עניין של אמונה ובחירה אישית.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין