עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    באנו למילואים (חשבנו עושים חיים)

    16 תגובות   יום שישי , 23/5/14, 21:37

    ''

     

    וואו! איזה חודש עמוס התפתח חודש מאי להיות. אז כן, בשבוע האחרון השמש שוב נעלמה מתחת למקבצי העננים שמורידים עלינו גשם חם של אביב, אבל מה הם כמה ממטרים לחים עבור וונקובראים מנוסים, זה רק עוד זרזיף שצריך לעבור בדרך אל האור הגדול של הקיץ. כל שנה שעוברת מרגילה את המערכת הביולוגית של האדם לעמוד בתעתועי מזג האוויר המקומי. אבל עבור הנפש, עבורה זהו סיפור אחר, עניין קשה, מורכב וחמקמק. כמובן שכל אחד והמבנה האישיותי שלו, כל אחד ומערך הקשרים שלו, כי הרי בלי קשרים אנושיים איננו יכולים לבנות את נפשנו ובטח שלא להשביעה. לא אותה ולא את רצונותיה. עבור הנפש תעתועי מזג האויר של וונקובר משתלבים היטב באופי העירוני של הכרך ותושביו. יש מקומות בהם החיים מתנהלים בסגנון אחר, הנה למשל, חברת קפה בכירה מישראל (שכבר פחות מבקרת כאן) יוצאת עכשיו לשלושה שבועות של התבודדות בהודו. אי שם למרגלות הרי ההימליה היא מחפשת קצת שלוות נפש ומרגוע מסיר הלחץ. אלו חופשות של נמרות ישראליות. אבל כאן, אצלנו, פה מוכרחים לצאת מהבית, לראות ולהתראות, להתחכך ולהכיר. אפילו כשאתה נמצא בתחום האפור בין חורף לקיץ, אפילו כשאתה יוצא מביתך ולא יודע האם ללבוש שרוול ארוך או קצר, בלילות שבהם אתה חוזר לדירה ולא יודע אם תהיה יבש או רטוב. אפילו בימים כאלו, חייבים להמשיך ולהתגלגל עם החיים, כי הרי במילא הם יכולים להיגמר בכל יום, אז מה זה משנה אם יורד גשם או לא.

     

    **

    אז החודש פתחנו רשמית את עונת הדשא, במצב רוח מונדיאלי למהדרין. במשחק הראשון של העונה על הדשא כבשתי מהכנף את שובר השווין, דקה 63 במצב של 1:1 השחלתי מהזווית למייקי "חלונות" אחת קטנה לפינה. אחר כך הם התפרקו והוספנו להם עוד צמד לפני שעמי כ. צימק בזמן הפציעות. שלומי ג. חייב אותי להכניס את זה לבלוג, אחרת לא הייתם שומעים על המאורע, כי בשני המשחקים הבאים הייתי הרבה פחות יעיל. בראשון יצאתי לטיסת סולו, בלי מפקד הטייסת שלי, חזרתי הביתה עם פנס כחול על כל זרוע וצלע סדוקה באדיבות "המקרר". שבוע מאוחר יותר החלפתי מגרש והצטרפתי לאחד המשחקים הכי הירואים שעברתי כאן, בונקר ישראלי של חבורה די מבוגרת, מול שישה צעירים קנדים אתלטים שטיווחו אותנו ללא הפסקה. בחצי השעה הראשונה גנבנו להם שני גולים (בישלתי את הראשון) ואז ירדנו למגננה כבדה, "פפה" ("השוער שחזר מהפנסיה") נתן שם הצלות של דינו זוף. עשר דקות לסיום העברנו להם את חבושה, רק אז הם הצליחו להשוות, אבל המאמץ וההרגשה היו נפלאים. הרווחנו תיקו מכובד. בהצלחה לנבחרת ישראל במקסיקו, מקווה שהסקאוטרים של הוויטקאפס יהיו ב "אצטקה" ב 28 למאי, מחפשים אצלנו חלוץ מטרה, בן שהר יכול להתאים בול.

     

    **

    לראשונה בתשע שנותי בעיר הגשם עשיתי פעמי ויצאתי להשתתף בטקס יום הזיכרון השנתי של ה JCC, הטקס שמנוהל כבר שנים על ידי ג'פרי ד. וגבי פ. חושף בפני הבאים את משפחת השכול המקומית. כן, גם אצלנו בקהילה הלא ממש גדולה יש משפחות שכולות, שיקירהן נהרגו במלחמות ישראל או בפיגוע טרור. נציגי המשפחות מוזמנים להעלות לבמה ולהדליק נרות לזכרם. האולם היה מלא והאווירה היתה כבדה וקשה כמו בכל אחד מהטקסים שעברתי בכפר, בצבא או בתל אביב. זה אף פעם לא קל העניין הזה של ימי הזכרון, הם הרי נועדו להכביד לנו על הלב ולהזכיר את הרגעים הקשים ביותר של חיינו, של אלו שנשארו כאן בשביל לזכור. החלטתי שכנראה גם בשנה הבאה אני אחליט לזכור. אולי זה מה שהנפש צריכה, להזכר בחייה הקודמים?

     

    **

    את ערב הזיכרון נעלה הזמרת האורחת שלנו ליום העצמאות, חגית יאסו, האתיופית הצעירה משדרות שרה לנו את התקווה, זו הייתה רק מקדמה קטנה לקראת ההופעה שלה למחרת. ערב יום העצמאות סיפק לנו שמש נפלאה וכ 1500 איש עשו את המסע אל גבעת האוניברסיטה כדי להשתתף במופע ההצדעה השנתי לישראל. ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, שלח לנו ברכה בוידאו, וכריסטי קלארק התנצלה מעל המסך על כך שהיא נאלצת להחמיץ (בפעם הראשונה בקדנציה שלה) את יום העצמאות, היא נמצאת במלזיה כדי לחתום על עסקת הגז הטבעי, שכולם עוקבים אחריה. אחרי המערכון המתבקש של בני הנוער, וכמה נאומים של חברי הוועדה המארגנת (שאפו!), עלתה לבמה הגברת יאסו עם עוד שלוש חברות ילדות שלה משדרות והרכב של ארבע נגנים ונתנו לנו ערב מפתיע בעוצמתו הרגשית, ליאסו יש קול שנוגע בתקרה והחברות שמסביבה מספקות לה את הביטחון שהיא צריכה כדי להרים את האולם על הרגלים. האנגלית שלה אולי לא מספיק משופשפת כמו המרוקאית שאותה קלטה בשכונה, אבל העיניים שלה מזכירות את העצב העמוק של אריתה פרנקלין, ואפשר לראות עליהם את כל תלאות הדרך שעברה הילדה הזאת ב 24 שנותיה. היכולת שלה לתרגם את זה גם לטונוציות ווקאליות משאירות את העור שלך מחודד כמו שדה קקטוסים בנגב. הנפש יצאה משובבת.

     

    **

    לא יודע איך זה יצא, אבל הנפש עוד לא הספיקה להתאושש ושבוע מאוחר יותר נחת בתיאטרון הווג שברחוב גרנוויל "המופע של עידן רייכל". זהו הביקור הרביעי שלו בעיר (למיטב זיכרוני) ועד עתה לא יצא לי לחזות בו. רצה הגורל וחצי שעה לפני תחילת המופע יצאה הודעת טקסט על כרטיס יחיד שהתפנה. תוך 26 דקות אספתי את "היתום" בקופה, מוכן ומזומן. זה באמת היתרון הגדול שחיים בעיר שהיא לא באמת גדולה, וישראלים כמונו הרי מתורגלים בהקפצות. פעם יורדים למקלטים ופעם קופצים למילואים. תשאלו את מר רייכל שעלה על הבמה שפוך מג'ט לג והתנצל מראש, למרות שכמו מקצוען אמיתי, אף אחד לא הרגיש, כנראה חוץ ממנו, כי הרי מהי מהות המקצוענות. לתת את השואו בכל מצב ובכל תנאי. ורייכל באמת נותן שואו ברמה גבוהה. צריך לפרגן לו גם על הנישה שהוא בחר וגם על הפתיחות  והנכונות לעבוד עם כל כך הרבה אמנים אחרים. אני לא זוכר את המספר המדויק, אבל למעלה מאלף, כך לטענתו עבדו איתו במהלך עשר השנים של הפרוייקט. זה מעיד יותר מהכל על היכולות הפנומינליות של האמן הזה. שבאמת השאיר טעם נדיר ומיוחד על הלשון. עורך הדין אמר שהוא מקווה לראות אותו גם במצדה, יכול להיות מגניב. מגניב בהחלט.

     

    **

    אבל לא רק אנחנו מוקפצים למילואים, גם הנסיך צ'רלס ואישתו קאמילה בולס – פארקר הגיעו לביקור הממלכתי השנתי במדינת החסות האחרונה של הכתר הבריטי. המסורת הזאת זוכה כאן לכבוד עמוק מצידם של רבים מתושבי קנדה. נציגי הכתר מסתפקים לרוב בביקור בן 4 ימים, שאף פעם אינו מגיע מעבר להרי הרוקי'ס, כך שאנחנו, תושבי המערב הפרוע, מרגישים קצת מוזנחים, כנראה שאנחנו רק שואבי נפט וחוטבי עצים, שלא ראויים לפגוש דם כחול אמיתי. לא נורא, גם לזה מתרגלים. מה שהקפיץ את הביקור השיגרתי לכותרות העולמיות היא התשובה שנתן הנסיך צ'רלס למתנדבת במוזיאון ההגירה בעיר הליפקס. מרים פרגסן, קנדית יהודיה תושבת נובה סקוטיה סיפרה לנסיך איך משפחתה הגיעה לקנדה מפולין ב 1939 בגלל הנאצים. צ'ארלס הפר את הקוד הממלכתי וענה לה "עכשיו פוטין עושה את אותו הדבר ומתנהג כמו היטלר". ההערה הקפיצה את העיתונות האנגלית, הקנדים (כמה אופייני) הצניעו את העניין. צ'רלס ופוטין אמורים להיפגש בתחילת יוני, והתגובות מהקרמלין מספרות שפוטין כועס מאוד על הנסיך הבריטי. יהיה מעניין לעקוב. http://news.nationalpost.com/2014/05/21/prince-charles-likens-putin-to-hitler-during-stop-in-halifax-reports/ 

     

    **

    את המשחק של יום רביעי הזה, החמצתי בעקבות הזמנה של ידידתי, רורי ריצ'רדס, שהוציאה לדרך את מסע הבחירות העירוני של ראש העיר גרגור רוברטסון במסיבה מרשימה ורבת משתתפים במלון קוסט פלאזה. כפי שותיקי הקוראים שלי יודעים אני לא ממש איש של פוליטיקה, אבל המירוץ המוניציפלי השנה אמור להיות מרתק וצמוד, מפלגת "חזון" מנסה לזכות בקדנציה שלישית ולהמשיך את עבודתו של רוברטסון תחת המוטו "העיר הירוקה ביותר בעולם". לא ממש ברור איך זה מתיישב עם הכרטיס העיקרי שמציע רוברטסון במסע הזה, הארכת קו הרכבת הקלה אל גבעת האוניברסיטה של UBC לאורך רחוב ברודווי. מדובר בפרוייקט תשתית ענק שמוערך ב 3 מיליארד דולר. עניין לא פשוט עבור רבים מתושבי העיר שעדיין מלקקים את הפצעים (ושואפים את האבק) מעבודות הבניה האדירות של אולימפיאדת החורף. השמועות במחנה של  vision  טוענות כי מפלגת הפרטיזנים היריבה נהנית מיתרון של מיליון דולר בגיוס התרומות, מה שיתורגם למסע בחירות אגריסיבי ביותר. בינתיים כל נכבדי העיר הגיעו למסיבת הפתיחה, הם נהנו משילוב משובח של סושי ופלאפל איכותי, באר יינות עשיר ובעיקר שורה של מופעים מוזיקלים מרשימים. היו חיוכים צילומים נשיקות והרבה לחיצות ידיים. הדרבי העירוני יצא לדרך.

     

    **

    אחרי המסיבה מיהרתי להרמת כוסית לכבוד הקפטן של המועדון שלנו, רן, שהחליף השבוע קידומת במזל טוב. כשחזרתי הביתה מצאתי עוד הפתעה משמחת מטעם אגודת ידידי פסטיבל הקולנוע היהודי ששלחו לחברי המועדון כרטיסים לסרט החדש של ג'ון טורטורו "רק ג'יגולו" שנוצר בשיתוף פעולה הדוק עם וודי אלן, שמופיע כאן לראשונה מזה 14 שנה בתור שחקן בסרט של במאי אחר. נראה כי שיתוף הפעולה הזה נולד מהרצון של טרטורו להתנסות בתור במאי לראשונה בחייו המקצועים. אחרי 4 סרטים של האחים כהן, ועוד שניים עם אדם סנדלר, רק טבעי שהשחקן הותיק יעזר במישהו ותיק כמו אלן עם הדיאלוגים ועם העלילה. יש כאן סצינות דיאלוגים קלאסיות של אלן, מהירות וחריפות, בין שני בעלי חנויות קטנות שנדחקים לתחתית. יש כאן נשים עשירות ובודדות שצריכות סקס בלי רגשות, יש כאן עלילת משנה על אישה חרדית ש "בוכה מרוב בדידות", אבל השורה התחתונה מזכירה את "אל תתעסק על הזוהן" של אדם סנדלר, שבו הופיע טורטורו, תשוקה פיזית היא לא תחליף לאהבה אמיתית בין גבר ואישה. השילוב בין שני כוכבי המסך הותיקים סוחב את הסרט לרגעי השיא שלו, ההופעות של שרון סטון וסופיה ורגרה הן די שטוחות, וונסה פארדי היא לא ממש אלמנת רב, אבל החבילה הכוללת היא שעה וחצי לא רעות בכלל. אנחנו מחכים בקוצר רוח לראות איך יתפתחו השמועות שטרטורו עובד עם האחים כהן על סרט המשך ל"בארטון פינק", נשמע מסקרן מאוד. http://www.youtube.com/watch?v=DuKoub-Sy9k

     

    **

    הגלגל לא נעצר, שבועות מגיע ואיתו ערב שירה בציבור ב JCC בראשון ליוני עם מרים והחבורה. בערב החג מפגש לילה בכולל ומסיבת גלידה ביום למחרת. גם בחב"ד מזרח יארחו ערב הגות ומחשבה יהודית. מועדון ההיטק הישראלי חוגג מפגש נוסף ביום שני התשיעי ליוני, באותו הערב יוקרן הסרט הישראלי "עד סוף הקיץ" ב J, כך שמוטב שתשריינו בייביסיטר. מטפס ההרים הישראלי דורון אראל, מגיע לכאן ב 12 לחודש לערב של האוניברסיטה העברית. ראיינתי אותו לפני 22 שנים, ואני עדיין זוכר את התשובה שלו לשאלה שלי "מה אתה מרגיש כשאתה מגיע לפסגה?", הוא ענה "מחפש את הדרך הכי מהירה בחזרה למטה". הנה לכם מוטו לחיים.

     

    **

    גם מחוץ לקהילה יש המון אירועים שווים. המונדיאל יוצא לדרך ב 12 לחודש ויהיו מסיבות עירוניות ברחובות. הבמאי האמריקאי אוליבר סטון יתן כיתת אמן בקמפוס של SFU דאון טאון ב 14 לחודש, ושבוע אחר כך מגיע פסטיבל הג'אז השנתי. השבוע פורסם גם כי ג'ון באאז תהיה גולת הכותרת של פסטיבל הפולק השנתי של וונקובר (18 ביולי), אבל אם אתם שואלים אותי שווה לכם להגיע לחוף יריחו בשביל ההופעה של אלחנדרה ריברה ממונטריאול, כי כמו כולנו גם היא "רק רוצה", אבל כאן לא פעם החיים נותנים לך את כל מה שאתה רוצה, אבל שום דבר ממה שאתה באמת צריך. בלי קשר, זהו שיר מדהים ונפלא, אל תחמיצו, ועד הפעם הבאה, תשארו אופטימים, כי זה מה שכולם רוצים.

     

    * השיר בראש העמוד.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      בינתיים ה* לרייכל. "מתה עליו". לא צריך מצדה כדי ליהנות ממנו, מואסת בצורך האופנתי בספקטקלים. -
        31/5/14 00:09:
      וואללה אתה עושה חיים משוגעים בוונקובר. וואללה מס.2 הקפה הזה מגיע לשיאים כוכבים רוטטים6X :))))))
        30/5/14 18:16:

      צטט: face 2014-05-30 11:22:23

      תשמע, אם לא הייתי זוכרת שאתה לא אוהב ששמים לך פה טיובות הייתי מצרפת שיר אחד של עידן רייכל שאני לפחות אוהבת נורא :) וזה לא במקום השיר שבראש העמוד שאני אצטרך כנראה לראות שוב כי הפעם רק הקשבתי לו בלי לראות, אלא כי שמעתי תוך כדי קריאה. איך אתה מספיק הכל? או ששם יש יותר מ-24 שעות ביממה... וככה על הדרך תבוא לפה קצת לחופש אוטוטו קיץ ויש לנו חוף ים לגמרי לא רע קריצה

       

      פייסצ'וק יקרה שלי, יש לרייכל שירים מדהימים, בטוח שיש אחד ששורט לך את הלב יותר מאחרים. גם האלחנדרה הזאת שורטת כמו שצריך, שווה לך יותר מפעם אחת. לגבי הקצב, תביני שאנחנו שחיים כאן איזה 4 וחצי חודשים בחושך שבו יוצאים מהבית רק כשבאמת מוכרחים, אז אנחנו כשבאה השמש מתנהגים כמו אדם מורעב שלא אכל שבועים ופתאום פוגש בופה של בית מלון "הכל - כלול". תודה רבה על ההזמנה, תאמיני לי שאני כבר מת לבוא, אבל הקיץ שלכם זה בלתי אפשרי מבחינתי (בתור קנדי) אולי כזה באזור החגים, אולי. תחזיקי אצבעות. שבת שלום וחג שמח.

        30/5/14 11:22:

      תשמע, אם לא הייתי זוכרת שאתה לא אוהב ששמים לך פה טיובות הייתי מצרפת שיר אחד של עידן רייכל שאני לפחות אוהבת נורא :) וזה לא במקום השיר שבראש העמוד שאני אצטרך כנראה לראות שוב כי הפעם רק הקשבתי לו בלי לראות, אלא כי שמעתי תוך כדי קריאה. איך אתה מספיק הכל? או ששם יש יותר מ-24 שעות ביממה... וככה על הדרך תבוא לפה קצת לחופש אוטוטו קיץ ויש לנו חוף ים לגמרי לא רע קריצה

        27/5/14 02:04:
      עדיין קצת מוקדם, אבל בכיף, חג שמח גם לך אורי ולחטיבה.
        26/5/14 23:26:

      .

      .

      *

      מאחלים החברים

      מ"ירקון חטיבת הגשר".

       

      ''
        25/5/14 18:27:

      נערתי היקרה, הדמות שלה שטוחה, לא הפיגורה, חס וחלילה. נחמד לראותך שוב. מגניב

        25/5/14 13:50:

      גבר שאומר על שרון סטון שטוחה. מה להגיד לך. אמירה אמיצה [אולי כי לא ראיתי אותה לאחרונה  קריצה ]

        25/5/14 01:34:
      מה שתגיד מר בוסקילה, מה שתגיד.
        24/5/14 20:50:
      אתה עושה סמטוכה שחבל על הזמן. חבר העמים הבריטי הוא הרבה יותר מ13 מדינות. המספר של 13 מדינות הוא מספר המדינות שאליזבת השניה היא המלכה בהם. זה לא "עוד" 13 מדינות נוסף על אוסטרליה, קנדה וניו זילנד, אלא 13 בסך הכל. לא 16. שנית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, נוסף על שאר המדינות ברשימת ה-13 הן לא "מדינות חסות" כמו שקראת לקנדה, אלא מדינות עצמאיות שאליזבת השניה היא ראש המדינה בהן. לידיעתך, זה שצ'ארלס הוא יורש העצר באנגליה לא אומר כלום לגבי מעמדו בקנדה. בקנדה הפרלמנט מאשר את יורש העצר אחרי שהמלך מסיים את תפקידו. זה לא אוטומטי נגזר ממעמדו של יורש העצר באנגליה. "חבר העמים" זה מושג שונה לגמרי, והוא כולל הרבה יותר מ13 מדינות, ורובן הן רפובליקות בהן המלכה היא לא ראש המדינה. למשל הודו, פקיסטן, דרום אפריקה, קפריסין ועוד. מציע לך לעשות שיעורי בית לפני שאתה זורק מושגים כמו "מדינת חסות" ו"חבר העמים".
        24/5/14 19:10:
      תודה איציק, שמח לראותך שוב.
        24/5/14 10:33:
      מקום יש בקנדה לעוד הרבה ובשפע. קריא וקולח.
        24/5/14 09:21:
      לאוסטרליה, ניו זילנד וקנדה יש את אותה המלכה, שהיא מלכת אנגליה. ביחד עם עוד 13 מדינות נוספות הן "חבר העמים", אך בפועל כל המדינות הפכו למונרכיה חוקתית ומתפקדות בעצמאות (כמעט) מלאה.
        24/5/14 07:04:

      קנדה היא דומיניון של הכתר הבריטי, ובראשו עומדת מלכת קנדה. לא ברור למה אתה קורא לה "מדינת חסות". כמו כן היא בוודאי לא האחרונה במעמד הזה. אוסטרליה וניו־זילנד, למשל, הן במעמד דומה. ההבדל בין שלושת המדינות הוא רק בכך שבראש אוסטרליה עומדת מלכת אוסטרליה ובראש ניו זילנד עומדת מלכת ניו זילנד. יש עוד כמה מדינות כאלה.

        24/5/14 00:15:
      תודה רבה ד"ר לאה. כן, מאי היה עמוס בריצות ותיזוזים. לשאלתך, כאשר מגיעים לכאן חדשים המהגרים עדיין מגדירים את עצמם בתור ישראלים, אך עם הזמן הולכת ונוצרת סינרגיה יותר גדולה עם הקהילה היהודית וכך גם הזהות מתחלפת, אם כי עדיין יש קבוצות של ישראלים שלרוב יסתובבו בעיקר עם דוברי עברית. זה עניין מאוד מורכב ולא חד משמעי, בשורה התחתונה כולנו יהודים. שבת שלום.
        23/5/14 22:46:
      נהניתי לקרוא את כל הרפתקאותיך, נראה שאתה עסוק מאד. מעניין אם היהודים והישראלים הם קבוצה אחת, או שתי קבוצות נפרדות. תמשיך בסדרת הנאות, מכל הסוגים.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין