עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    אביב הימים של האזרח הטרנס-תרבותי

    11 תגובות   יום רביעי, 30/4/14, 23:59

    ''

     

    עכשיו כבר חם בחוץ, עכשיו כבר כמעט קיץ. ערב יבש של 16 מעלות בשבוע האחרון של אפריל, ופתאום וונקובר מרגישה כמו תל אביב. מכוניות רצות על הכבישים עמוק אל תוך הלילה. פתאום יש אנשים ברחובות בשעות החשיכה, העיר מתעוררת מתרדמת החורף הארוכה שלה, חמושה בגדודים ראשונים של תיירים עמוסי מזומנים שבאים בעיקר מערי הקור של קנדה. שם במזרח החורף עדיין השתולל החודש, אנשים בניו ברנזויק התמודדו עם סערה אטלנטית קשוחה במיוחד, אבל כאן, בצד השני של היבשת, ענני הגשם לקחו חופשה ויצאו להפסקה, השמש מחממת את הגבעולים וכל העיר התכסתה בירוק עשיר. אפילו פועלי הבניין סיימו לעבוד על הצומת ועכשיו המכוניות מחליקות על האספלט השחור כמו על שטיח חדש. הבארים על החוף פתחו את הפאטיו וחבורות של בני אדם שמחים יושבים שם ולוגמים שיכר אל תוך הלילה החמים. העיתונים מתחילים לקדם את הפסטיבלים של הקיץ, בוונקובר אוהבים אירועים המונים שמושכים קהל. כמעט בכל סוף שבוע מעכשיו ועד לספטמבר, אתם עלולים להתקל בקהל שמציף את את הרחובות. ביום ראשון העשרים לאפריל ציינו 40 אלף איש בכיכר רובסון את האירוע השנתי של תרבות המריחואנה ה 420 המפורסם. האירוע שנולד בוונקובר ומאז נדד לערים נוספות בצפון מערב ארצות הברית (סיאטל, דנבר, סן פרנסיסקו) חגג השנה 20 שנות פעילות וכנראה לאור ההקלות הרבות על חוקי הסמים הקלים שנכנסו לתוקף בשנים האחרונות, התנהלה בכיכר פעילות מסחר גלויה ועניפה להדהים. דבר שלא היה זכור משנים קודמות, לפחות כך דיווחו העיתונים. סיבוב קצר בין האנשים בכיכר לא ממש עושה חשק להצטרף לתנועה הזאת. אבל אחרי הכל אין מה להתפלא, לפחות על פי היבול הרב שהזכיר את חג השבועות בכפר הארץ ישראלי, מדובר במעמד של חקלאים חדשים, וחקלאים מעולם לא היו הטיפוסים הכי נוצצים על הפלנטה. http://www.theprovince.com/entertainment/Vancouver+Gallery/9757914/story.html 

    שבוע אחר כך הגיעו 50 אלף איש לריצת הסאן רן השנתית. כאן כבר מתקבצים להם על קו הזינוק משפחות מעמד הביניים והיאפים של בועת המדיה הדיגיטלית. המירוץ יצא השנה מאוחר מהרגיל, אבל זה רק שיחק לטובתם של הרצים שנהנו ממזג אוויר פנטסטי. הסאן רן מוציא מהוונקובראים את החיבה לתחפושות ויש אנשים שמשקיעים בעניין ממש כמו בפורים בישראל. תראו את הגלריה של התמונות ותחליטו בעצמכם איפה יותר מתאים לכם להיות, מבלי לשפוט את אלו שמחליטים אחרת, זוהי קנדה אחרי הכל, יש מקום לכל התרבויות. http://www.vancouversun.com/Photos+Awesome+costumes/9781446/story.html

     

    **

    בדיוק בגלל העניין הרב תרבותי, אני מוותר על משחק הפתיחה של עונת הדשא והולך לשמוע הרצאה של שותפה יקרה לדרך, הד"ר אריאנה דג'נינו שנותנת הרצאה במכון התרבות איטליה – קנדה. בניגוד למרכז הקהילתי של היהודים, שיושב באמצע המיד טאון כמצודה של התרבות היהודית והישראלית בוונקובר, האיטלקים יושבים ברחוב הייסטינג ממש בלב הדאון טאון, כמה בלוקים מערבה משכונת "הגהינום" המפורסמת של העיר. הלובי מכוסה כולו בזהב ובקומה מתחת לאולם הכנסים יושבים המשרדים הראשיים של משפחת אקווליני, הבעלים של קבוצת ההוקי העירונית הוונקובר קאנקס. האולם איננו גדול, אבל חם ואינטימי ואריאנה מדברת על "אמנות הכתיבה והאדם הטרנס-תרבותי". היא פותחת בהסבר קצר על נדודי האדם המודרני, וחלק מהדברים שלה מזכירים לי את הספר של יובל נוח הררי ("קיצור תולדות האנושות") שמכר כבר 100 אלף עותקים בישראל, בעברית. אנשים הרי נדדו על פני הכדור בעיקר בשתי דרכים, או מרצון או מכפיה. או שאנשים יצאו לנדודים כדי לחפש שדה ירוק יותר או שהם נאלצו לברוח ממלחמה או תופת אחרת. על פי המחקרים שמציגה אריאנה, אנשים שנותרו במקום אחד ובילו את החיים שלהם בדיבור של שפה אחת בלבד, מתקשים יותר להבין אנשים מתרבויות אחרות. לעומת זאת, אנשים נודדים שנאלצו ללמוד שפה נוספת ולפעמים אפילו יותר משפה אחת, מגלים פתיחות רבה יותר כלפי תרבויות אחרות ושפות אחרות. האנשים הללו, הנודדים, הם בעלי כישורים טרנס לשוניים וטרנס תרבותיים. מסתבר שלימוד שפות אחרות, הצורך הכפוי להאט את המחשבה – כדי שהמוח יוכל לקלוט ולתרגם את הנאמר – ולהאט את הדיבור, גורם לנו לדאוג יותר שהצד השני יבין את המסר, ויבין אותנו. אריאנה, שכתבה למעלה מ 700 מאמרים עבור סוכנות העיתונות הממשלתית של איטליה, בילתה בחייה תקופות בטנזניה, דרום אפריקה, מוסקבה, ישראל, אוסטרליה ועכשיו אצלנו בוונקובר, היא יודעת על מה היא מדברת, וגם מבינה לאן העתיד של הכתיבה והספרות הולך. היא המתרגמת של המהדורה האיטלקית של "הנסיך השגרתי", והיא עשתה עבודה נהדרת, אני חייב לתת לה את מלוא הקרדיט מעל משולשי הפיצה המופלאים של גולדי'ס וכוסית של פינו גריגו מחבל אומבריה. כל כך נהדרים המפגשים האלו שמאלצים אותנו לחשוב. תנו לה לייק, תנסו להיות קצת טרנס-תרבותיים לשם שינוי. https://www.createspace.com/4652503  

     

    **

    אני חושב על הדברים המלומדים של אריאנה כאשר אני קורא את הבלוג של חיים הנדרקר מניו יורק, על איך האמריקאים התעייפו מהקולנוע הישראלי. http://blogs.haaretz.co.il/haimhandwerker/?p=1823

    למרות זכייתה של הקומדיה הצבאית החדשה "אפס ביחסי אנוש" בפרס הגדול של פסטיבל טרייבקה היוקרתי של התפוח הגדול, הרי שאם קוראים את הדברים שאומר בראיון ראש המחלקה לקולנוע בג'י.סי.סי של ניו יורק לאור הרעיונות של ד"ר דג'נינו, הרי שהמוצרים התרבותיים שיוצאים מישראל בשנים האחרונות מעידים יותר מכל על מחסור הולך וניכר של טרנס – תרבותיות. השיח הישראלי הפנימי הוא אחד העשירים והתוססים ביותר שיש על הפלנטה, העניין הוא שהישראלים בעיקר מדברים עם עצמם, ללא הפסקה. לא מזמן אילץ אותי חבר (ישראלי) לחשוב על יחודו של העם היהודי בין משפחות העמים. לטענתו יש טובים ורעים בכל העמים. לקחתי טיעון של יובל נוח הררי והוספתי עליו. על פי נח הררי ההומו-סאפיינס זינק לראש הפרמידה האבולוציונית בזכות היכולת שלו לתכנן ולדמיין דברים מופשטים, דברים שאינם מוחשיים. היכולת לתכנן בניין רב קומות היא סוד הצלחתו של קוף האדם שהשתלט על הפלנטה בשבעים אלף השנים האחרונות. בפסח אנחנו חוגגים את לידתו של העם היהודי. למצרים ירד יעקב בראש חמולה גדולה, חמולה של 12 אחים. ארבע מאות שנים אחר כך הוביל משה את עם ישראל מחוץ למצרים. בגלות הפכו בני ישראל לעם גדול ורב, כל כך מפחיד עד שפרעה נאלץ להרוג את ילדיהם כדי שהם לא יפילו אותו מהשילטון. כנראה שבגלות מצרים התפתחה התכונה היהודית של יכולת לתכנן ולבצע פרוייקטים גדולים ומורכבים. דברים שרק בני אדם יכולים לתכנן ולבצע, כמו פרמידות למשל. גם היום אחוז גדול מהעם היהודי מסוגל לתכנן ולבצע תוכניות מורכבות של דברים שהם מדומיינים. בלתי מוחשיים. כן, יש אנשים כאלה גם בעמים אחרים, רק שמבחינה סטטיסטית יש יותר כאלה בקרב בני ישראל. אפשר ללכת לטבלת פרסי הנובל, ולטקס פרסי האקדמיה לקולנוע ולמדורי העסקים של העיתונים החשובים בעולם, כמעט בכל מקום שבו אתם רואים פרמידה גדולה, תוכלו למצוא בה בן ישראל שיושב בפסגה או קרוב אליה. יכול להיות שחלק מזה נובע מהטרנס-תרבותיות של היהודים כעם נודד. אבל כנראה שישוב קבע, שחוגג השנה 66 שנות עצמאות, מביא איתו וויתורים כואבים. ישראל מדברת עם עצמה יותר ויותר, וישראלים רבים שאני פוגש מתקשים מאוד להפרד מהשיח הפנים ישראלי גם אחרי שעזבו את ישראל. מה אתם חושבים?

     

    **

    ביום א' תארח וונקובר את המרתון השנתי שלה באותו הערב אנחנו "נזכור את כולם", בטקס הזכרון השנתי שיערך בג'י.סי.סי. למחרת, חמישי למאי, נחגוג עצמאות באולם ה CHAN שבאונברסיטה ביחד עם חגית יאסו וחברים. לכבוד יום העצמאות עורכים בכולל ארוחת שישי ישראלית ספיישל, ולמחרת גם בחב"ד מזרח העיר. אחרי הכל, אפילו את המימונה (טרנס תרבותית) חגגנו השבוע, בסלון של הרב אקוקה. זה הולך להיות שבוע מיוחד גם ברמה המשפחתית, הבכורה שלי תופיע כל ערב על הבמה עם המחזמר "גריז", במסגרת החוג לתיאטרון של התיכון שלה. איכשהו יצא שזהו שבוע הציפורים העירוני של וונקובר, כי הרי ציפורי השיר חוזרות לצמרות העצים. ביום א' ה 11 לחודש פסטיבל הריקוד וחגיגה ישראלית ברחבת ה J.

    קרקס השמש שוב עוצר לעוד מופע עוצר נשימה "טוטם" שיציג כאן שיבעה שבועות. במתנ"ס של קיט'ס חוזר שוק האיכרים של יום א' (לא כולל החקלאים של מפלגת 420). ובבתי הקולנוע יוצא לדרך פסטיבל הקולנוע הדקומנטרי השנתי DOXA הצצה קצרה בתוכניה מגלה את אחד הסרטים המדוברים השנה, שזכה לשבחים בטרייבקה. הסרט שנקרא "ברוני" עוקב אחרי תופעת שוליים בתרבות הצעירה בארצות הברית של גברים שמעריצים את תוכנית הילדים המצויירת "הפוני הקטן שלי". מסתבר שלא מעט בחורים "שמחפשים משמעות וחברות" נקשרים בחבלי ההערצה לסדרה המצוירת הזאת שהעסיקה את הבכורה שלי בערך בכיתה ב', אז כל חודש היינו צריכים לקנות לה פוני בצבע אחר. מסתבר שבצפון אמריקה הטרנס תרבותית של המאה ה 21, שבה כל דבר הוא "בסדר" וכל דבר הוא "מובן", הסוסונים הצעירים עם הרעמות הצבעוניות עושים את זה גם לגברים שמתקשים להגמל מהילדות. תראו את הקליפ הזה ואולי תבינו למה הנשיא אובמה לא מאמין שהבחורים האלו יצאו לשום מלחמה בשם הדמוקרטיה.  http://www.youtube.com/watch?v=KcAED5k5IuM

     

    **

    ביום העצמאות אני לא אהיה לבד, אבל רוב הזמן אני דווקא כן, חוץ משבתות הקסם עם הדור הצעיר שמחזיקים אותי מאוהב וסקרן כמו תמיד. לכבוד האביב המקסים שבחוץ ולכבוד מדינת ישראל, על כל גרורותיה ושלוחתיה. ובעיקר לכבודם של כל אותם מתכננים והוגים שמסוגלים לחשוב על רעיון דימיוני ולא מוחשי, ולהפוך אותו לתוכנית מציאותית. דבר שמצריך המון שעות של עבודה שקטה ובודדת. לכבוד כל אלו, שיר השבוע הוא "החיים הבודדים" של "העיר והצבע", שם הבמה של הזמר הקנדי דאלס גרין, שיר מופלא ומקסים, אל תחמיצו. שתהיו לי רק בריאים ושמחים, ונתראה בין החגים והמועדים.

    *השיר בראש העמוד כמובן.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/14 18:09:

      צטט: Rust1234 2014-05-03 05:40:02

      יובל נח הררי ביחסו לדתות המציא דת חדשה. הוא הולך לפרס ישראל ואולי ליותר מזה. האיש עילוי. מתורגם השנה לעוד 20 שפות.

      אני מאוד נהנתי מהספר שהוא בהחלט פותח ומרחיב אופקים. למכור 100 אלף עותקים בישראל זה בהחלט מרשים מאוד, וכן האיש חריף בצורה נדירה. רק בוא לא נשכח שמדובר במחקר אקדמאי שמבוסס על מחקרים רבים אחרים שכבר פורסמו בשפות זרות. תודה על הביקור, מזמן לא ראינו אותך כאן.  

        3/5/14 05:40:
      יובל נח הררי ביחסו לדתות המציא דת חדשה. הוא הולך לפרס ישראל ואולי ליותר מזה. האיש עילוי. מתורגם השנה לעוד 20 שפות.
        1/5/14 22:00:

      צטט: babta Bat-Simon 2014-05-01 19:34:16

      נראה שכל שאתה צריך לעשות זה לחפש זמן כדי לבלות ולהתבדר. חיים יפים. תהנה. חג עצמאות שמח.

       

      אכן, באבטה, הזמן הוא משאב יקר מפז, תודה על הביקור, חג שמח ומהנה.

        1/5/14 19:34:
      נראה שכל שאתה צריך לעשות זה לחפש זמן כדי לבלות ולהתבדר. חיים יפים. תהנה. חג עצמאות שמח.
        1/5/14 17:54:

      צטט: באבא יאגה 2014-05-01 16:38:52

      ועוד משהו, נדמה לי, שהישראלים קצת איבדו את התכונה היהודית הזאת, אני מצרה על זה

      כן זו בדיוק המסקנה שהפסקה הזאת מנסה להגיד, העיסוק הפנימי הכמעט אובססיבי והביטול המתמשך בצורך לקיים דיאלוג עם עמים אחרים - קרובים או רחוקים - מייצר נזק הולך וגודל על הדורות הבאים של עם הספר.

        1/5/14 17:52:

      צטט: דוקטורלאה 2014-05-01 11:25:20

      שמעתי, קראתי , נהניתי. זה הכי קצר שאפשר. יום עצמאות שמח לך וליקיריך!

       

      תודה לך על המאמץ וההשקעה ד"ר לאה, זה כיף כשמאתגרים אותך, לא ככה? חג שמח גם לך!

        1/5/14 16:38:
      ועוד משהו, נדמה לי, שהישראלים קצת איבדו את התכונה היהודית הזאת, אני מצרה על זה
        1/5/14 16:33:
      נהניתי לקרוא על וונקובר האביבית, איכשהו עדיין לא הגעתי אליה. עוררת בי רצון. ולענין "הנודדים, הם בעלי כישורים טרנס לשוניים וטרנס תרבותיים. מסתבר שלימוד שפות אחרות, הצורך הכפוי להאט את המחשבה – כדי שהמוח יוכל לקלוט ולתרגם את הנאמר – ולהאט את הדיבור, גורם לנו לדאוג יותר שהצד השני יבין את המסר, ויבין אותנו" ללא ספק, זהו "הלך לך" היהודי מימות אברהם והוא ללא ספק אחד המאפיינים של היהודים. בהקשר זה, אם הנושא מעניין אותך, ממליצה לקרוא את ספרו של ג'ורג' שטיינר, "אראטה" - חבור מבריק על היהדות בהקשר זה ואולי את "אחשוורוש - היהודי הנודד" של שטפאן היים. שניהם אגב תורגמו לעברית ויצאו ב"עם עובד"
        1/5/14 11:25:
      שמעתי, קראתי , נהניתי. זה הכי קצר שאפשר. יום עצמאות שמח לך וליקיריך!
        1/5/14 00:10:
      תודה כפרה, תסתכלי בשעון הכנסתי אותו בדקה האחרונה של חודש אפריל...אז בטח שאת יכולה לחזור ביום העצמאות. לילה טוב.
        1/5/14 00:07:

      השיר לגמרי מופלא! :-)

      היתר. עמוס כל טוב (אלא מה) אבל עמוס למוח שלי אז אני אאלץ לשוב לקריאה נוספת... 

      בלי נדר לפני יום העצמאות נשיקה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין