עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    רוקסאנה

    6 תגובות   יום שלישי, 29/4/14, 15:22

    רוקסאנה

     

    ענן עשן כחלחל/אפרפר אפף אותם. הם ישבו על המרפסת בדירת הגג של רוקסאנה, מעשנים סיגריות רוסיות דקות, ואוחזים כוסות של וודקה ריקות למחצה. העיר איסטנבול נצבעה ורוד לקראת שקיעה. ממש לפניהם, הכיפה של מסגד איה סופיה הקטנה נראתה כמו מצנפת תורכית אדמדמה, וקישוט הברונזה שבראשה נצץ כזהב. שניהם שתקו בנינוחות מוחלטת. תשוקתם התערבבה בעשן הסיגריות ושרתה בכבדות ביניהם, ושניהם הבינו את הקשיים הכרוכים במימושה.

     

    רק לאחר מספר ימי היכרות, הזמינה רוקסאנה את ואדים לדירתה. הוא עלה ממוסקבה לישראל מספר שנים קודם לכן והגיע לאיסטנבול להשתתף בטורניר בין-לאומי להתעמלות מכשירים. הוא היה גבר מוצק ושרירי, ממוצע קומה, בלונדיני עם עיניים כחולות, נשוי ואב לבן. המלון בו השתכנה משלחת המתעמלים היה במרחק קצר מן המסעדה שניהלה רוקסאנה, והספורטאים היו פוקדים אותה בערבים, כדי ליהנות מאוכל תורכי אותנטי וטעים. מהרגע הראשון שנכנס ואדים למסעדה, כאילו פגע ברק בלבה של רוקסאנה - פניו הזכירו לה כל כך את סאשה.

     

    רוקסאנה גדלה באודיסה שבאוקראינה, בשכונה שמרבית תושביה היו יהודים. אביה עבד ברוסיה – חודש  במוסקבה וחודש חופשה באודיסה. עם חלב אמה ינקה רוקסאנה את שנאת היהודים – "העשירים, המנצלים, השולטים בבנקים ובכלכלת העולם, העושקים את הפרולטריון", ועוד כהנה וכהנה.

    בבית הספר התיכון, התאהבה בסאשה, בן השכונה והתלמיד המצטיין בכיתה. הוא היה גבה קומה ותמיר, בלונדיני כמוה ועיניו כחולות כשלה. הפגם היחיד שלו – הוא היה יהודי. כשהחלו לצאת יחד, התעוררה התנגדות עזה משני הצדדים. אמו של סאשה התנגדה בכל תוקף לקשר עם ה"שיקסע", והוריה של רוקסאנה לא ראו בעין יפה את הקשר עם יהודי, שכל עוולות העולם רובצות על כתפי עמו.

    אולם, סאשה ורוקסאנה היו מאוהבים. הדם סער בעורקיהם והתשוקה בחלציהם, ובגיל שבע עשרה נשאה רוקסאנה את זרעו של סאשה ברחמה. הם לא קיבלו את ברכת הוריהם להתחתן ועם סיום הלימודים בבית הספר התיכון גויס סאשה לצבא. כשנולדה אירינה, בתם, כבר לא היה סאשה בין החיים. הוא נהרג מכדור שנפלט מרובהו של "חברו". היורה שנא את סאשה בגלל יהדותו, בגלל השכלתו ובגלל עדינותו, בעוד הוא עצמו היה בן כפר, בור וגס רוח. אולם ועדת החקירה שהקים הצבא, לא הצליחה לסתור את טענת היורה שהייתה זו תאונה תמימה.

     

    "לא חסר לי כלום", שברה רוקסאנה את השתיקה, כאילו מהרהרת בקול, מנסה לשכנע את עצמה יותר מאשר את בן-שיחה. "יש לי בת, יש לי בית ויש לי פרנסה, מה עוד אני צריכה?"

    "את עובדת מן הבוקר עד מאוחר בערב, את לא רוצה גם לחיות?"

    "אני חיה. החבר התורכי שלי עובד במשמרות כפולות, משמונה בבוקר עד שתים עשרה בלילה, ואחר כך יש לו יום חופשי, ואז אנחנו מבלים".

    "את בטוחה שאת מרוצה מהסידור הזה? לי זה לא נראה".

    "תראה, ואדים, לנו שנינו אין סיכוי. אתה חוזר אל אשתך בישראל, ואני נשארת עם החבר התורכי שלי".

    "את תתחתני אתו?"

    "לא, אני בכלל לא חושבת על חתונה. לפחות לא בשלב זה". 

     

    באודיסה גידלה רוקסאנה את אירינה באהבה רבה, נעזרת באמה. אמו של סאשה אמנם הכירה באירינה כנכדתה, אך ניתקה כל קשר אתה ועם רוקסאנה. כשהייתה אירינה בת שנתיים, היא היגרה לישראל ומאז, מזה חמש עשרה שנה,  לא התראתה עם נכדתה ולא שמרה עמה על קשר.

     

    כשהייתה בת עשרים ואחת ואירינה בת שלוש, החליטה רוקסאנה להגר מאוקראינה לתורכיה. היא רצתה להרוויח כסף ביושר, ולדאוג לעתיד טוב יותר לבתה. כמו החלוצים בימי המנדט, היא נישאה לצעיר תורכי בנישואים פיקטיביים וכך זכתה באזרחות תורכית וברישיון עבודה. היא החלה לעבוד במסעדות כשוטפת כלים, ובמשך השנים טיפסה בסולם האחריות והדרגות, עד לניהול המסעדה שמול מסגד איה סופיה הקטנה. היא גייסה טבחים תורכיים מעולים ושמעה של המסעדה נפוץ בקרב מקומיים ותיירים כאחד. ה"ספסיאליטה דה לה מזון" היה פיתה נפוחה מיוחדת, בצורת כדורגל אמריקני.

    כשהגיע ואדים לאיסטנבול הייתה רוקסאנה בת שלושים וחמש, והוא צעיר ממנה בשנתיים. בשל דמיונו לסאשה, נרעדו מיתרי לבה של רוקסאנה וגם ואדים לא נשאר אדיש כלפיה. ביום בו הזמינה אותו לדירתה, חברה התורכי היה עדיין במשמרת ואירינה יצאה לבלות עם חברות. היא לא ידעה כיצד יתפתחו העניינים וגם לא ואדים - למחרת הוא היה אמור לחזור עם המשלחת לישראל. הסיכוי לבילוי לילה עם רוקסאנה קסם לו, אך הוא חשב על אשתו האהובה ועל בנו הקטן. עם הוודקה והסיגריות גמלה בלבו החלטה להשאיר את היחסים עם רוקסאנה בשלב הדיבורים בלבד. גם רוקסאנה, למרות התשוקה שהתעוררה בה, לא ששה ליחסים מזדמנים (סטוץ) והעדיפה לא להסתבך בלילה סוער ללא המשך, שעלול להרוס את היציבות שבחייה.

    האם יצליחו הצעירים לשלוט ביצריהם?

     

    לקראת חצות ירדו ואדים ורוקסאנה אל הסמטה שלפני הבית. אורות דלקו והאירו את הצריחים הקטנים בחומת איה סופיה הקטנה ואת כיפתה באור יקרות. שני הצעירים הרוסים, הרחוקים ממולדתם, נפרדו על השביל בחיבוק ממושך, אך הסכימו לא להחליף טלפונים וכתובות דוא"ל, ולהשאיר את ההמשך בידי האל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/5/14 17:09:

      צטט: יעל מ 2014-05-16 14:40:12

      ממש עצוב איך שהמציאות מתנהלת בכל הנוגע לאהבה!!!!

      תודה, יעלי.

      מסכים אתך שהאהבה היא אניגמטית, ולעולם בלתי צפויה.

      ה"אהבה" שעליה כתבתי היא לגמרי פרי דמיוני, כולל המתעמל מישראל.

      הדמות של רוקסנה מבוססת על מנהלת המלון בו השתכנו באיסטנבול, והסיפורים ששמעתי מפיה ומפי בתה.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        16/5/14 14:40:
      ממש עצוב איך שהמציאות מתנהלת בכל הנוגע לאהבה!!!!
        2/5/14 00:15:

      צטט: מרב 1956 2014-05-01 20:05:14

      מועדון הלבבות הבודדים.

      תודה רבה, מרב. על התגובה ועל הביקור שהפך נדיר.

      כל טוב, עמוס.

        1/5/14 20:05:

      מועדון הלבבות הבודדים.

        30/4/14 00:19:

      צטט: sari10 2014-04-29 20:53:25

      אהבתי את הסיפור! מסתיים בניצה עצובה. אבל זה חלק מהחיים. אין שלמות.

      תודה רבה, שרי.

      אגלה לך בסודחיוך שאת הסיום לקחתי מן הסרט "לקראת זריחה".

      כל טוב, עמוס.

        29/4/14 20:53:
      אהבתי את הסיפור! מסתיים בניצה עצובה. אבל זה חלק מהחיים. אין שלמות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין