עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    חלומות של אחרים

    10 תגובות   יום שישי , 21/3/14, 21:17

     

    האביב הגיע, זהו הוא כאן באופן רשמי. עברנו את היום הראשון שלו מתחת לשמיים כחולים, עם כמה עננים בשוליים וטמפרטורות נמוכות לעונה. מעין מתנת פרידה מסבא חורף שהלך מאיתנו, לפחות עד לסיבוב הבא. פורים היה כאן לביקור קצר, כמעט כמו תמיד, בגולה הוא שונה, הוא מתנהג ומרגיש אחרת לגמרי. כמה דרינקים עם הרבי הזה והחבר'ה שלו, וכמה דרינקים עם הרבי השני והחבורה שלו. על המסיבה של החילונים ויתרתי השנה, אומרים שהיה שמח, אפילו שלא היה סולד אאוט, ממש כמו הרבה אירועים אחרים בעיר הזאת או בקהילה שלנו, שום דבר שהוא חריג או יוצא דופן. תשאלו כל מארגן אירועים בכל מקום בעולם, העסק הזה, כמו הרבה עיסוקים אחרים הוא הרבה פעמים כפוי טובה. אולי זהו אופיים של החיים המודרנים של הפרט האנושי המצוי. החברה האנושית הולכת ומצטופפת במרכזים העירוניים הגדולים, שרק בהם אפשר לייצר רמת חיים, אבל מצד שני, שם מאבדים את השבטיות המסורתית ממנה התפתח האדם המודרני. אם בשיטה הקנדית, הקהילה היא המשכה של המסורת השבטית של האדם, הרי שכאן לפחות אתה לא חייב לישון באוהל או במערה הסמוכה למקום בו ישנים זקני השבט. אתה יכול להכיר אותם או להרגיש את נוכחותם בחייך, אבל אתה לא חייב לראות אותם מצחצחים שיניים בבוקר. בספרו המופתי של ג'ושוע מיירוביץ' "ללא תחושה של מקום" (No sense of place, Joshua Meyrowitz) מסביר חוקר המדיה היהודי איך שינתה הטלוויזיה את דרכי ההתנהגות של הצייד – לקט המודרני. איך כל מערכות היחסים בין בני אדם, ילדים ומבוגרים, גברים ונשים, מנהיגים ומונהגים, כל מערכות היחסים האנושיות הללו עברו שינוי רדיקלי בגלל המדיה האלקטרונית אשר שינתה את אורח החיים האמריקאי מהקצה אל הקצה.

     

    **

    כמובן שהספר של מיירוביץ', שמתבסס על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ניו יורק משנת 78', לא יכול היה לחזות את העידן שלנו, עם הרשתות החברתיות המהירות והגלובליות. האינטרנט עוד לא היה קיים כשמיירוביץ' ישב לכתוב את התאוריה שלו, כך גם לא עידן שפע האינפורמציה שבו אנחנו נמצאים כיום, עידן שבו כל משתמש-קצה מופגז באופן יומי על ידי עשרות אימיילים, הודעות טקסט, דיווחים חדשותיים, והזמנות לאירועים. בעידן שכזה, כל אחד עושה את מיטב יכולתו כדי להושיט את היד ולהציע את מה שיש לו. רק מה, כל הציידים-לקטים שנמצאים שם בחוץ, גם הם מנסים להושיט את היד ולמלא את הדלי שלהם בכמה שיותר מים. כדי שיהיה לזקנים במה לצחצח את השיניים בבוקר. אז יש רבי אחד שיש לו 300 אורחים בפורים ואחד שיש לו 30, העיקר זו הכוונה והשמחה שבלב. בניגוד לצייד לקט, הרבי לפחות לא צריך לדאוג שהוא ילך לישון על בטן ריקה.

     

    **

    חלומות בדרך כלל לא קשורים למצב הבטן של הצייד לקט המודרני. חלומות היו מאז ומתמיד חלק מהחוויה האנושית. יוסף התנ"כי היה הרי פותר החלומות הראשון, המוניטין שלו עבר מפה ואוזן עד שהגיע לפרעה שסבל מנדודי שינה וחלומות משונים. גם המלך אחשוורוש סבל מנדודי שינה והיה צריך שיקראו לו קטעים מהיומן הממלכתי כדי שהוא יוכל להרדם בנחת,רק כך הוא נזכר במעשה ההצלה של מרדכי היהודי. רק בזכות נדודי השינה של האחשווראש שונתה ההיסטוריה מהקצה אל הקצה. חלומות הם החומרים ששמורים אצלנו בתת המודע, אותו מחסן אפל אליו שואפים הכותבים והיוצרים להגיע שוב ושוב ולשאוב קצת השראה מאותה באר מסתורית של התודעה האנושית. ככה זה עם חלומות, יש גדולים ויש קטנים, יש קסומים ויש מפחידים, יש חלומות אישיים ויש חלומות חברתיים, יש חלומות שהופכים למציאות ויש כאלה שלא. צריך ללמוד לחיות עם כל סוגי החלומות, צריך ללמוד שיש אנשים שהחלומות שלהם מתגשמים וכאלה שמגשימים חלומות של אחרים. החיים שלנו ממשיכים עם החלומות, אבל לפעמים הם נשארים רק חזיונות עלומים מתת המודע, מי יודע מהו גורלו של החלום? כנראה שאף אחד.

     

    **

    אז בוונקבור זכו השבוע לחלום ביחד עם סדרת הרצאות ה TED  המפורסמת שהתארחה בעיר. http://conferences.ted.com/TED2014/ לא פחות מ 7500$ עלו כרטיסי הכניסה לשמוע הרצאות של בייל גייטס, לארי פייג' (גוגל), האסטרונאוט הקנדי כריס האדפילד, הסופרת אליזבת גילברט, המדליף הגלובלי אדוארד סנודן, וריצ'רד לדג'ט סוכן ה NSA שלכד אותו. מייסד וויקיפידה ג'יימי וולש, ולקנח את היום עם קונצרט אקוסטי של סטינג. בין הדוברים הרבים מצאתי גם כמה שמות ישראלים, כמו האדריכל משה צפדיה, איש החינוך שי רשף, ומהנדס התלת מימד אבי רייכנטל, וסוכנת הביטחון הרישתי קרן אלעזרי, בהחלט כבוד למגזר. ברחבי העיר הוקרנו ההרצאות על מסכי ענק, כדי שגם אלו שאינם יכולים להרשות לעצמם להכנס אל אולם הכנסים הבינלאומי של העיר, יוכלו למצוא מעט השראה משורת הנואמים המרשימה. הרעיון הזה לא מצא חן בעיני התושבים וכמו תמיד היה מי שהתלונן על הרעש שמייצר השידור הישיר. ככה הם הוונקובראים, אסור להפריע לשגרת חייהם המקודשת. בטח לא עם רעיונות חדשים, זה מפריע לשגרה.

    http://vancouver.24hrs.ca/2014/03/18/teds-voice-carries-too-far-for-resident

      

    **

    השבוע נפל דבר גם בפוליטיקה הפדרלית כאשר אחרי שמונה שנים בתפקיד פרש שר האוצר ג'ים פלהרטי ופינה את מקומו לג'ו אוליבר, מי שהיה עד עתה השר למשאבי טבע. פלהרטי החזיק בתיק האוצר מאז עלו השמרנים לשלטון בשנת 2006 והוא זכה לשבחים על שמירת היציבות היחסית במשק הקנדי בשעת המשברים הגלובלים הגדולים שמאחורינו. פלהרטי בן ה 64 פרש לטובת חזרה למגזר הפרטי, צעד שהתקבל בהבנה אחרי שמונה שנים רצופות של שירות ציבורי. המחליף שלו, אוליבר, הוא בן 73 ונכנס לפוליטיקה רק ב 2011, אוליבר הוא שר האוצר ה 38 בהיסטוריה של קנדה. הוא נולד במונטריאול לאב שהיה רופא שיניים ואם שעבדה כמורה. הוא סיים את בית הספר לעסקים של הארוורד ועבד 11 שנה בבנק ההשקעות מריל לינץ', לפני שחזר לקנדה לעבוד בשוק המוסדי. ב 2008 נכשל בניסיונו הראשון להכנס לפרלמנט, אבל כעבור שלוש שנים הצליח במשימה ומונה כאמור לשר לענייני משאבי טבע. עכשיו הוא מתקדם לכיסא בכיר יותר. בחוגי המפלגה השמרנית מצפים ממנו לקדם את ענייני צינורות הנפט שראש הממשלה סטיבן הרפר חולם להפוך למורשת העיקרית של כהונתו. חבריו של אוליבר לשולחן הממשלה מתארים אותו כ "שד משחת" ומציינים איך הוא מגיע מוכן, עד לפרט האחרון, לישיבות הממשלה.

    http://www.thestar.com/news/canada/2014/03/18/joe_oliver_smart_as_hell.html

    כל התיאורים הללו כמובן עוררו את החשד המיידי, ואכן לא במפתיע אישתו של אוליבר נקראת גולדה גולדמן ושני בניו הם דויד וג'פרי. בין היתר הוא יושב בוועד של בית החולים הר סיני בטורנטו, את הבחירות המחוזיות הוא ניצח בזכות הקול היהודי. כנראה שככה זה בקנדה, אתה יכול להגשים את החלומות שלך רק בעזרת הקהילה שלך שיכולה לעזור לך להגיע למקומות שבהם אתה יכול להגשים חלומות של אחרים. שיהיה בהצלחה לשר האוצר. הכלכלה שלנו מאוד זקוקה לרעיונות חדשים. 

     

    **

    הצייד לקט המודרני יכול לבחור לא מעט אירועים ללכת אליהם, כדי להעשיר את חלומותיו. אחרי פורים הלכתי לראות את הסרט הוונקובראי "במורד הנהר" של הבמאי המקומי בן רטנר, הסרט שנעשה בתקציב עצמאי המוערך ב 250 אלף דולר, מספר על שנותיה האחרונות של השחקנית היהודיה המקומית, באבז שולה, שנולדה בניו יורק והגיע לוונקובר בשנות השמונים המוקדמות. במשך השנים איגדה שולה סביבה קהילה שלמה של כל מיני אמנים מקומיים, פליטים נודדים ממקומות רחוקים, שמנסים נואשות להתקיים במקום המרוחק והמנותק הזה, עיר שהיא אולי בינלאומית, אבל ממש לא  קוסמופוליטית. רטנר שהיה אחד מתלמידיה וחבריה הרבים של באבז, כתב וביים את הסרט. בעלה של המנוחה, לארי ליין, אחראי על מלאכת הצילום המרשימה, הסיפור מתמקד בדילמות של שלוש מחברותיה של באבז, והיא כמעט כמו הרבי שלהן. הלן שיבר ("צבע הכסף") מגלמת את התפקיד הראשי בסרט שמצטיין בעבודת השחקנים. בסך הכל סרט קטן ומשפחתי שמציג את אופיה האמיתי של וונקובר. DOWN RIVER זכה בתואר הסרט הקנדי הכי פופולרי בפסטיבל הסרטים העירוני בסתיו שעבר, כמעט בלי שום איזכור מהקהילה היהודית "הרשמית", כנראה שבאבז, שנפטרה מסרטן במאי 2010, הצליחה לייצר לה קהילה אלטרנטיבית משלה. עובדה שהסרט, למרות בעיותיו ומגבלותיו הרבות, הצליח לשרוד שבוע על האקרנים של קולנוע השדרה החמישית, והשבוע יעלה להקרנות מסחריות גם בטורנטו. מתאים מאוד למי שמחפש סרט אביב, עם הרבה דמעות בעיניים, אבל בלי טיפה אחת של גשם.

     

    ''

     

    **

    אז עכשיו כשיש לנו שעון קיץ, והיממות מתחילות להיות יותר ויותר ארוכות, זה הזמן לצאת החוצה לבלות, יש לכם שפע של אופציות, בידקו את לוחות המודעות, זה הזמן לצאת להליכות, הליכות בתלם, והליכות באלכסון. החיים יכולים לקחת אותכם לכל מיני מקומות, כאלה שלפעמים חולמים עליהם וכאלה שממש לא, העיקר הוא שמוכרחים להמשיך ללכת, ורצוי מאוד גם להמשיך ולחלום. אולי זה רק מקרה ששיר השבוע מגיע מלוס אנג'לס, קבלו את פיץ' והטנטרומים עם להיט המגה הזה, "ההלך". אביב נעים חברות וחברים.

    ''
     

     

    נ.ב - חברות וחברים בבקשה לא להוסיף קטעי וידיאו בתגובות שלכם. תודה מראש. ש.ב.ה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/3/14 18:34:

      צטט: דוקטורלאה 2014-03-24 14:47:00

      קראתי. היה מעניין.

       

      לשרותך תמיד, ד"ר, בואי אני אוסיף אותך לרשימת התפוצה.

        24/3/14 14:47:
      קראתי. היה מעניין.
        23/3/14 18:33:

      צטט: --()-- 2014-03-23 17:38:09

      חלומות... שינויים... הליכות מחוץ לתלם... אתה מכין אותנו למשהו? חזרה לארץ הקודש למשל?

       

      גברת () היקרה, את מצטרפת כאן למועדון הולך וגדל של תוהים-טועים...זה לא יקרה, אבל לכל אחד מותר לחלום...

        23/3/14 18:30:

      צטט: philia 2014-03-23 15:25:48

      אני למשל עוד בדרך לפילומנה. שטרם הספיקותי [לראות] ונהניתי גם פה. מבטיחה להמשיך, ליהנות. ותודות!  חיוך

       

      ברכות...אומרים שלאחת הנשמות האחיות שלך יש יום הולדת. רק בריאות ואושר, תודה על התגובות.

        23/3/14 17:38:
      חלומות... שינויים... הליכות מחוץ לתלם... אתה מכין אותנו למשהו? חזרה לארץ הקודש למשל?
        23/3/14 15:25:

      אני למשל עוד בדרך לפילומנה. שטרם הספיקותי [לראות] ונהניתי גם פה. מבטיחה להמשיך, ליהנות. ותודות!  חיוך

        22/3/14 17:19:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-03-22 09:12:43

      אביב נעים גם לך, שחר. אהבתי את שכתבת, כמו תמיד, בייחוד הקטע על חלומות.

      :))

      מכבית יקרה איזה עציצים...משהו משהו....כל הכבוד על ההתמדה ועל העשיה. חלומות נעימים.

        22/3/14 17:18:

      צטט: face 2014-03-22 07:35:47

      אביב נעים. משו משותף אצלנו אפילו כאן הוא התחיל. אתמול   חיוך אני אחזור. פה כרגע בוקר מוקדם. להתראות, 

       

      ככה זה פייסצ'וק, הוא מתחיל בכל העולם באותו היום, 21 למרץ. איזה כיף, הא?

      http://cafe.themarker.com/image/3069975/
      אביב נעים גם לך, שחר. אהבתי את שכתבת, כמו תמיד, בייחוד הקטע על חלומות.

      :))

        22/3/14 07:35:

      אביב נעים. משו משותף אצלנו אפילו כאן הוא התחיל. אתמול   חיוך אני אחזור. פה כרגע בוקר מוקדם. להתראות, 

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין