הַקֹּר מַתְחִיל מִן הָרַגְלַיִם.
כָּל פֻּזְמְקָאוֹת-הַצֶּמֶר שֶׁסָּרַגְתְּ בְּאַהֲבָה כָּל הַקַּיִץ, תְּלוּיִים עַל הַחֶבֶל לְיִבּוּשׁ.
הַקֹּר מַשְׁפִּיעַ עָלַי רַק בְּמִקְצָת,
הוּא יָכוֹל לִגְרֹם לִי לְהִתְכַּוֵּץ קְצָת יוֹתֵר, אוֹ לִישֹׁן קְצָת יוֹתֵר.
הוּא לֹא יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עַל מַאֲוַיֵּי הַלֵּב. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה כתבת וגם נכון בעיניי ליבי.