עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    עוגות הפלאים של ברכה

    32 תגובות   יום שישי , 7/3/14, 23:45

    סיפור קצר ליום האישה הבינלאומי. פרסום ראשון, "העיר 5.98, עורכת: דנה דרבינסקי.

    עם סיומה של ארוחת הערב של יום שישי, היו מוגשות לשולחן עוגות הקקאו המופלאות של ברכה. כל חברי המשק היו ממתינים לאותו רגע של נחת לאחר שבוע העבודה המפרך. היה בהן, בעוגות, משהו על טבעי, פלאי ממש. מין מרקם קסום של בצק נמוך בפה, סוכר חרוך וקקאו מתקתק, בעירוב שהיה מעביר על הדעת כל קונדיטור מהעיר הגדולה. ליד הדלת האחורית היו נעמדים הילדים בציפייה דרוכה, אולי יישארו לתורן עוגות רזרביות שיחולקו ביניהם. ברכה הייתה מסתובבת בין השולחנות בחיוך ניצחון, נותנת לעצמה לספוג את המחמאות שריחפו לעברה משולחנות הסועדים. היא לא הייתה מסוג האופות אשר שומרות בקנאות על המרשמים. ההפך הוא הנכון, היא חילקה אותם ביד נדיבה לכל בחורה במשק שרק ביקשה, אולם, אלו לא היו מסוגלות לשחזר את הצלחותיה והתוצאות גררו לעיתים מריבות משפחתיות עם הבעלים הלא מרוצים. מעולם לא למדה את סודות האפייה והבישול באופן מסודר, לטענתה היא פשוט אימצה מתכונים של אחרות, ורק הוסיפה להם נופך אישי. בימי החול הייתה מבשלת במטבח המשק, אבל אף טיפה מהנופך הקסום שלה לא הייתה מורגשת בקציצות או בעוף המבושל. רק כאשר השבת עמדה בפתח הייתה מתחילה ללוש את הבצק, להתפיח את השמרים, ולבחוש את הקקאו והקינמון לאותה עיסה מסתורית שאף אחת לא השכילה לשחזר. שורת המבקשות להיות לה לעזר הלכה והתארכה, כמעט כל זוג שנרשם לחתונה ברבנות, בעיר השדה הסמוכה למשק, מיהר להירשם אצל סדרנית תורנויות המטבח, כדי שהכלה הצעירה תוכל לספוג מאווירת הכשפים שליוותה כל סיבוב אפייה כזה. אבל כל המאמצים היו לשווא, אף אחת לא הצליחה ליצור את אותו מרשם פלאים כמו העוגות של ברכה.

     

    **

    שלושה ילדים גידלו ברכה ובעלה, עמוס. הוא היה אחד מהבנים הממשיכים של המשק, ועבד במטע התפוחים.המשק תלה בבני דורו תקוות רבות, עמוס לא היה אחד שיכזיב. הוא פיקד על פלוגת הצנחנים שחיסלה גדוד טנקים מצרי בקרבות התעלה. כשחזר למשק ערכו לו חברים מהצבא היכרות עם ברכה, שהייתה בתו של אחד מהוגי הדעות של התנועה.הזוג נישא וברכה עזבה את הקיבוץ ההררי בו גדלה ובאה בעקבות בעלה אל העמק שלנו. כבר בימיה הראשונים בקהילה, היא התגלתה כבשלנית חרוצה ומסורה, וחברותיה לעבודה ידעו לספר בשביעות רצון כי הבחורה הצנועה של עמוס מצטיינת בטעם מעודן ואינה חוטאת ברכילות. אחרי מספר שבועות היא ניגשה לאקונום וסיפרה לו על הנוהג שהיה קיים במשק שלהם. שם, סיפרה,היו נוהגים להגיש עוגות קקאו לקינוח ארוחת השבת. האקונום חכך בדעתו, התקציב דחוק, מחד, אך מאידך גיסא, הרעיון קסם לו. במוחו הפולני של הקצב לשעבר נרקמו דמיונות כיצד המזכיר משבח אותו על הרעיון המבריק שהוסיף לאיכות החיים בכפר המבודד. כמטאור חברתי יועבר הראש המוכשר מהמטבח אל הנהלת החשבונות, ושוב לא יצטרך לשוב אל ביתו אפוף ריחות טיגון חריפים, שאינם יורדים אפילו לאחר קרצוף ממושך בסבון "אסותא". תקוותיו נגוזו במהירות , ברכה זכתה לתהילה, בין לילה הפכה לשם דבר במדרכות המשק. בארוחת הצהרים של יום שבת לא פסקו החברים להתפעל מהחוויה הגסטרונומית של ליל אמש. כמובן שברוניה שהייתה הטבחית הראשית, מיהרה להמעיט בערכה של המתחרה החדשה אולם היה זה קרב מאסף, ברכה גרפה את אהדת הציבור וכל ניסיון לעמוד מול הזרם היה משול לציד פרפרים בעזרת רובה.

     

    **

    בשעות אחר הצהרים של ימי חול מיהרו מספר חברים להזמין את עצמם לכוס קפה על המרפסת של עמוס וברכה בתקווה לזכות בעוגות מופלאות גם באמצע השבוע. אולם מרה הייתה אכזבתם כאשר גילו כי בחדרה הפרטי,, ברכה מגישה עוגיות רגילות שרכשה ב"אספקה הקטנה". עוגות השבת של ברכה הפכו לחלק בלתי נפרד מנוף חיינו, וכשכרעה ללדת את אלישע, בנה הבכור, הביעו רבים דאגה רבה מחסרונן של העוגות בארוחת השבת. ברכה חזרה מהר מהצפוי, ולא התלוננה גם כאשר ביקשו ממנה לדחות את הנקתו של אלישע במספר שעות, כדי להספיק להכין לחברים את מנת הקקאו והסוכר שלהם. היא התעברה בשנית, וילדה את דבורה, בת חסונה שירשה מאימה את עצמות הלחיים הגבוהות. עמוס יצא למספר שבועות לקורס של משרד החקלאות שריכז אליו כמה עשרות מגדלי נשירים. הם למדו כיצד להילחם במזיקים, ובאיזה חומר לרסס. הוא חזר מהקורס אדם חדש. יש אומרים שבחורה מעמק חפר סובבה את ראשו, אחרים סברו שהאחריות שלקח על חלקת התפוחים מוטטה את עצביו. לילות הקרה של העמק היכו בחלקה הצעירה וגרמו ליבולים נמוכים ולא רווחים. עמוס לקח את הכישלון באופן קשה, באחת מארוחות הצהרים התנפל על שוויגר הרפתן, שהציע לחסל את המטע, רק הבחורים החסונים מהפלחה הצליחו למנוע קטטה מבישה. בישיבות המזכירות החלו לדבר בגנותו של עמוס, אמרו כי "הבסיס הרעיוני שלו התרופף" וגם הוסיפו " כי יש לשוב ולבדוק את נושא המטע מדי שנה". אבל בברכה הדברים לא נגעו, היא המשיכה לקבל מחמאות מדי שבת , ואף זכתה לשבחים רבים על מבחר העוגות הנהדרות שהכינה לחתונתם של מאיר וציפורה. יש הטוענים כי שר הבריאות בכבודו ובעצמו, שנכח בחתונה והתפעל מהרקיקים המופלאים, הציע לה לבוא לעבוד במשרדו בירושלים, אך סיפור זה מעולם לא זכה לאישור רשמי , וברכה המשיכה לשמור על המסורת שיצרה ולפנק רק את חברי המשק.

     

    **

     

    כשהייתה בהריונה השלישי החלו לצוץ מדי פעם כתמים כחולים על גופה, לעיתים הייתה מופיעה לעבודה, בימי קיץ חמים, לבושה חולצה ארוכה שהסתירה את ידיה. ההריון החליש את גופה, טענה ברפיון, היא הייתה נופלת מדי פעם, לעיתים נחבטה ברהיט זה או אחר בדירתם. כשילדה את בנימין, קיוו כולם כי עתה תשוב לאיתנה אך ברכה המשיכה לסבול מתאונות קטנות כמעט מדי שבוע. הייתה זו מרים האחות שטענה ראשונה כי ברכה נופלת קורבן לידיו של עמוס. לילה אחד הוזעקה מרים למרפאה בשעה מאוחרת יחסית, חבר משק מסוים היה זקוק לתרופות הרגעה, וכשעברה ליד חדרם של הזוג שמעה זעקות כאב, בדרך חזרה מצאה את ברכה מטיילת על המדרכה ועיניה אדומות. חברים רבים ביטלו את הסיפור בטענה כי עיניה החלשות של מרים ודאי הטעו אותה. אחרים סירבו להאמין כי עמוס מסוגל לדברים כאלה, הרי מדובר באחד הבנים המובילים של המשק. המזכירות סירבה להתייחס ל "רכילות מרושעת" והנושא לא עלה על שולחנה. איש לא חפץ להעלות נושאים אישיים ללא הוכחות חותכות, מה גם שברכה המשיכה להעניק לחברי המשק רגעי נחת מהממים מדי שבת. לעיתים היה נדמה כי בתקופת הלחישות היא התעלתה על עצמה. נדמה היה כאילו היא הביאה את השילוב בין חומרי הגלם וחום התנורים לשיאים של הרמוניה קולינרית שכמוה מעולם לא חוו האיכרים בגבעה הקרה והמבודדת.

     

     

    **

    לבסוף נכנע מטע התפוחים למדרון הדרומי והקפוא של הגבעה. הצינה המפורסמת של העמק, שחנקה בעבר את הענבים ואת האגסים, חיסלה גם את מטע התפוחים. ההחלטה התקבלה ברוב קולות ויום אחד הופיעו שלושה דחפורים צהובים ועקרו את העצים מהאדמה החומה. עמוס עמד בצד ביחד עם שני חבריו לעבודה, רפאל הקשיש וסעדיה התימני הצנום. הם שתו תה ולעסו ביסקוויטים והביטו בכאב איך ארבע עשרה שנות עבודה סיזיפית ומיוזעת יורדות לטמיון תוך ארבע שעות. עמוס גמר חפיסת סיגריות שלמה וכל בגדיו ושיערו הפרוע נדפו מריח חריף של ניקוטין ועשן. באותו הלילה נשאר לישון בצריף הקפה שעמד גלמוד בלב המטע הגדום. למחרת עלה ברגל במעלה הגבעה, נכנס אל המטבח בדלת האחורית, ניגש אל ברכה שלו, ירד על ברכיו והתייפח מרה לתוך סינר המטבח המטונף שלה. ברוניה וחברותיה הביטו בתמהון במחזה המשונה. אבל אף אחת מהן לא העיזה להוציא מילה.

     אחרי כמה שבועות של התאוששות קיבל עמוס הצעה מפתה. משרד החקלאות שלח אותו לעבוד כמדריך לגידול נשירים במושבים שליד הגבול הצפוני. עבודתו החדשה הביאה לו סיפוק רב, רכב ממשלתי היה אוסף אותו מדי בוקר מהצומת הקרובה למשק, תלוש המשכורת שלו פיאר את ספריו של מנהל החשבונות , ובארוחות ליל שבת סיפר לחבריו על הצלחותיו הרבות, על החומוסיות המופלאות של כפרי הגליל, ועל חוסר האונים של העולים החדשים שהמדינה הפקידה בידיהם את מיטב האדמות לגידול תפוחים. החברים היו מקשיבים לו בצמא, מהנהנים בהבנה או מתגלגלים מצחוק, ובין לבין היו נוגסים בעוגות הקקאו המצוינות של ברכה, ששבה לאחר ימים רבים לעבוד בחולצה קצרה.

    **

    אמנות זה לנצח, כך גם הדבר הזה שאנחנו מרגישים. תשאלו את החבר המנוח, ג'ון לנון.

    ''

    כל הזכויות שמורות, שחר בן הלוי 2014 (C)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/3/14 18:31:

      צטט: @לאהלה5 2014-03-16 05:36:06

      .

      .

      קליק מדליק.

      לחץ על התמונה.

      הפעל רמקולים.

      פורים שמח.

      .

      Morning Glory

       

      תודה רבה לאהלה, מקסים בהחלט. חג שמח.

        16/3/14 18:27:

      צטט: טלי פרי 2014-03-12 15:28:28

      סיפור יפה ונוגע. טלי*

       

      חן חן, טלי, רב תודות.

        16/3/14 18:26:

      צטט: * חיוש * 2014-03-12 09:21:17

       

      שחר היקר

      נעים להכיר ואכן הסיפור שכתבת שווה קריאה

      קראתי את הסיפור בנשימה אחת

      ויחד עם המתיקות הנהדרת שבאה אל פי כשדימיינתי את טעמן של

      עוגיותיה של ברכה

      כך נחמץ ליבי לקרוא שעמוס היה מכה אותה

      שום מצב שבעולם  ( דיכאון, איבוד עבודה, וקשיים כלשהם )

      לא סיבה כדי להפוך את בת הזוג לשק אגרופים

      * יום ניפלא שם בקנדה

       

      תודה רבה חיוש, שמח שנהנית מהחוויה, את מוזמנת תמיד.

        16/3/14 05:36:

      .

      .

      קליק מדליק.

      לחץ על התמונה.

      הפעל רמקולים.

      פורים שמח.

      .

      Morning Glory

      Morning Glory animated Flash ecard

        12/3/14 15:28:
      סיפור יפה ונוגע. טלי*
        12/3/14 09:21:

       

      שחר היקר

      נעים להכיר ואכן הסיפור שכתבת שווה קריאה

      קראתי את הסיפור בנשימה אחת

      ויחד עם המתיקות הנהדרת שבאה אל פי כשדימיינתי את טעמן של

      עוגיותיה של ברכה

      כך נחמץ ליבי לקרוא שעמוס היה מכה אותה

      שום מצב שבעולם  ( דיכאון, איבוד עבודה, וקשיים כלשהם )

      לא סיבה כדי להפוך את בת הזוג לשק אגרופים

      * יום ניפלא שם בקנדה

        11/3/14 20:59:
      תודה רבה רינת מצפת, אני מקווה שבקרוב נוכל לארוז אותם בחבילה אחת, מרוכזת ומהודקת. שאי ברכה.
      משאיר טעם של עוד ...
        11/3/14 16:37:
      תמרה היקרה, אני לא שופט ולא דיין, רק מתבונן.
        11/3/14 10:45:

      לא תמיד הנסיך הוא אכן נסיך.
      ולפעמים, גם עוגות יכולות להיות מפלט...

        11/3/14 00:44:
      תודה רבה קוכליאה, את מוזמנת תמיד. (ואם תדפדפי לאחור, יש עוד סיפורים, בין טיפות הגשם).
        10/3/14 23:48:
      יופי של סיפור!
        10/3/14 17:38:
      בבקשה, ד"ר, לשירותך תמיד.
        10/3/14 17:04:
      תודה. נהניתי.
        9/3/14 17:15:
      כל הכבוד מכבית...אם זה מה שעושה לך את הקישור, שרק תהיי לי בריאה.

      ''
      הנה מצאתי את

      "עוד אותו הטעם"...:

        9/3/14 03:58:

      צטט: philia 2014-03-08 23:34:30

      לרגע. ממש להרף עין התלבטתי אם לשים לך שיר. של התפוחה הכי מהממת. אבל שירים זה לא רק השם שלהם, לפעמים זה גם המילים בבפנוכו, אז קבל. אותה ואת האלביס ששם בהתאמה,

       

      תודה פיליה חביבה, בשלב הזה הייתי מסתפק גם בחתיכת שטרודל, עם קצת אבקת סוכר למעלה. אבל אני מעריך את הביצוע.  

       

        9/3/14 03:50:

      צטט: איריס מדלן גזיאל 2014-03-08 21:44:44

      שחר, זה לגמרי נכתב בחיוך אנושי ולא כפסיקה משפטית:)

       

      זה בסדר איריס, הכל טוב. שמרי על החיוך.

        8/3/14 23:34:

      לרגע. ממש להרף עין התלבטתי אם לשים לך שיר. של התפוחה הכי מהממת. אבל שירים זה לא רק השם שלהם, לפעמים זה גם המילים בבפנוכו, אז קבל. אותה ואת האלביס ששם בהתאמה,

       

      ''

      שחר, זה לגמרי נכתב בחיוך אנושי ולא כפסיקה משפטית:)
        8/3/14 21:01:

      צטט: צ'ילי מתוק 2014-03-08 18:41:11

      אחד הסיפורים היותר יפים שקראתי לאחרונה..!

       

      שמח שנהנית צ'ילי מתוק, שבוע נפלא.

        8/3/14 21:00:

      צטט: איריס מדלן גזיאל 2014-03-08 18:30:24

      הוכחות חותכות - "...לא התלוננה גם כאשר ביקשו ממנה לדחות את הנקתו של אלישע במספר שעות, כדי להספיק להכין לחברים את מנת הקקאו והסוכר שלהם." "ניגש אל ברכה שלו, ירד על ברכיו והתייפח מרה לתוך סינר המטבח המטונף שלה." מרגש!

       

      תודה רבה איריס, אנחנו לא עוסקים כאן בערכאות משפטיות, זוהי ספרות.

        8/3/14 18:41:
      אחד הסיפורים היותר יפים שקראתי לאחרונה..!
      הוכחות חותכות - "...לא התלוננה גם כאשר ביקשו ממנה לדחות את הנקתו של אלישע במספר שעות, כדי להספיק להכין לחברים את מנת הקקאו והסוכר שלהם." "ניגש אל ברכה שלו, ירד על ברכיו והתייפח מרה לתוך סינר המטבח המטונף שלה." מרגש!
        8/3/14 18:18:
      תודה מכבית, בונבונייטה ואיציק. מקווה שהטעם של פעם עשה לכם את זה. שבוע טוב.
        8/3/14 13:04:
      סיפור יפה.
        8/3/14 10:48:

      *
      אכן סיפור עם טעם של פעם.

      אהבתי

      סיפור ריחני עם טעם של פעם:))
        8/3/14 09:35:

      צטט: face 2014-03-08 09:20:59

      בברכה הדברים לא נגעו.. בי איכשו כן. יופי של סיפור. השיר גם :) 

       

      אם כך, עשיתי את שלי פייסצ'וק יקרה. תודה רבה.

        8/3/14 09:34:

      צטט: נוש3 2014-03-08 08:45:20

      איזה סיפור... ממש מהחיים. במקומות שהוא בא מהם התרחשו עוד אלפי סיפורים כאלה ואחרים. הרבה חוטים אוסף הסיפור שלך וקושר יחד - האדם הפרטי מול הקולקטיב הדורסני על חוקיו וציפיותיו, האשה בקיבוץ שלכאורה הייתה אמורה להשתחרר מהמטלות המסורתיות שלה, אבל לא.. הכאב הפרטי שלא היה לו מקום והחיבור המסתורי והמורכב הזה בינו לבינה, שתמיד בלתי צפוי..

       

      תודה רבה נוש3, סיפורים באים מכל מיני מקומות, מכל מיני זמנים, וכל מיני בני אדם. שמח שהסיפור הזה נגע בך.

        8/3/14 09:20:

      בברכה הדברים לא נגעו.. בי איכשו כן. יופי של סיפור. השיר גם :) 

        8/3/14 08:45:

      איזה סיפור... ממש מהחיים. במקומות שהוא בא מהם התרחשו עוד אלפי סיפורים כאלה ואחרים. הרבה חוטים אוסף הסיפור שלך וקושר יחד - האדם הפרטי מול הקולקטיב הדורסני על חוקיו וציפיותיו, האשה בקיבוץ שלכאורה הייתה אמורה להשתחרר מהמטלות המסורתיות שלה, אבל לא.. הכאב הפרטי שלא היה לו מקום והחיבור המסתורי והמורכב הזה בינו לבינה, שתמיד בלתי צפוי..

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין