עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    אינסומניה - כמה שירים חדשים

    0 תגובות   יום שלישי, 25/2/14, 21:55
    אינסומניה # מי יודע כמה

    אתמול נרדמתי בחמש בבוקר, רק אחרי שאמרתי לעצמי,
    שכל רשף המלחמה הזאת שאת מנהלת לבדך, מול עצמך,
    מול כל דבר שקשר את נפשך, היא התקוממות צבאותייך,
    נגד הכובש הזר שגידל אותך די יפה, אבל עכשיו הוא מתחיל לחנוק,
    אולי גדלת ממנו, ואת מפחדת להשיל מעלייך את בטחונותיו
    של הכובש הטוב, האדון האדיב הזה, שנתן לך לגדול בתוכו,
    על חשבונו, אפילו היית מאוהבת בו קצת, ועכשיו, מתנערת בעל כורחך,
    כמו חיית השדה במצוות העונות בדרכו של הטבע
    רב ההוד וחסר הלב, שמוליד וממית, בלי רחמים.
    אז מה תעזור כל ההתקוממות הזאת נגד כל החרפה.
    הטבע, לא איכפת לו ממחאות, תאמיני לי.
    שמתי לב שבשנים האחרונות הפסיקו לדבר על החור באוזון.
    עכשיו כולם בקטע של גלוטן. מה, נגמר החור? 
    האטמוספירה יצאה מהאופנה? מי משלם על המחקרים?
    מי בעל המאה
    העשרים ואחת הזאת?
    *
    שֶכֹּה יהיה לי טוב

    מבחינת המִימון הבין-דוֹרִי,
    הקדמתי את זמני.
    אומרים שהדור הבא יהיה הדור הראשון
    שמצבו הכלכלי יהיה רע משל הוריו.
    אני הקדמתי את זמני.
    הוריי הקדימו את זמנם.
    בְּדור שהתעסק בְּשואה וצֶנַע,
    הם נראו כמו שני כתמי צבע אמנותיים,
    הם לא התעקשו שאלמד משהו פרקטי,
    או שאתחתן ואקים משכנתא,
    הם לא דרשו דבר, ולא התעקשו,
    רק עשו ועשו
    שֶכֹּה יהיה לי טוב.

    שמש

    שמש, מה יש לומר?
    יום יפה, מה כותבים עליו?
    יופי, מה עושים איתו?
    אושר, לאן הולכים מִפֹּה?

    *
    הנה זה בא

    הנה זה בא, אני מריחה את זה בכל פינה,
    מפחדת מזה, כי כל משהו טוב
    נושא איתו משהו רע.

    * 
    בקצב הזה

    בקצב הזה, השורות יתקצרו
    עד שלא תישאר מילה
    לספר מה היה.
    בקצב הזה, אנשים ייגמרו
    עד שלא יישאר בנאדם
    אחד
    לספר לו.
    המוחות יתחווטו מחדש,
    וכשכל התאים יתחלפו,
    לא יישאר עבר,
    ולא יישאר עתיד,
    והרגע הזה החולף עם השיר,
    מדוד כאורכו ומונה פעימות,
    מפחד לומר את המילה האחרונה,
    כי בסופה 
    אין לדברים משמעות.|
    *
    לשון אש

    אז אני לא ישנה,
    ובמקום זה, אני יורקת אש.
    אדם אומר, היזהרי, שלא תהיי מרירה.
    אני אומרת לו שכבר הרבה זמן מר לי בפה,
    וגם אני לא אוהבת את זה בכלל.
    כל הסיפורים האלה, על הנשים המרירות שהתעקמו בקצה הפֶּה,
    שכערו מאוד, והפכו למכשפות, נשים עייפות, חזקות, שורדות,
    שמצביעים עליהן ברחוב, נשים עם סלים גדולים,
    שגוררות את כל עולמן על כתפיהן הצנומות, ומקללות ומקללות
    בתחבורה הציבורית,
    בסופי שבוע, ובלילות, אין להן תחבורה ציבורית,
    אז הן תקועות בַּהוֹמְלֶסְנֵס שלהן, מקללות ומקללות
    ומקללות את אלוהים שעשה להן את השבת,
    ועכשיו אין להן תחבורה ציבורית בגללו,
    אבל בלילות, למה לקחו את התחבורה הציבורית מהלילות,
    זה מה שהן לא מבינות, הנשים העייפות האלה.
    *
    האלבום החדש כאן:
    RAGE AGAINST THE ECLIPSE 
    אפשר להוריד אותי בזול מאוד כאן:
    WHO'S GONNA STOP ME NOW 


    צילום: ארט קיוב ART CUBE
    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין