עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    הקרטיב של השכן

    21 תגובות   יום חמישי, 6/2/14, 00:12

    השבוע יוצאת לדרך אולימפיאדת החורף סוצ'י 2014, זה אומר שהבלוג הזה חוגג ארבע שנים, כבר לא פעוט הבלוג האולימפי הזה, שעשה כברת דרך ארוכה, מאז אותו ערב גשום בתחילת פברואר 2010. http://cafe.mouse.co.il/post/1459933/

    האספקט המעניין בהוצאה לאור הדיגיטלית היא שאפשר לדעת בדיוק את הזמן והמקום שבו הדברים עלו לאויר. זה היה בערב יום שישי, ב 9:38 בערב, אחרי ארוחת השבת ואחרי שהילדים הלכו לישון. בדיוק עברנו לבית החדש, המעון השלישי שלנו בוונקובר. עברנו ארבעה ימים לפני תחילת המשחקים, הרגשות היו מעורבים. ארבע שנים התגוררנו ממש בסמוך לכפר האולימפי, סבלנו את כל עבודות הבניה והשיפוצים ודיימינו איך כשיתחילו המשחקים נוכל ללכת על הטיילת ולראות את ספורטאים אולימפים יוצאים לריצת בוקר. המעבר התבקש בשל הדרישות של העסק, הוא היה נחוץ, אבל המיקום החדש היה קצת רחוק מלב האירועים, והצריך התניידות מחודשת למרכז העיר. הבלוג האולימפי נולד אחרי שידידי העיתונאי רוני ר., שהוא התושב היחיד בוונקובר שהכיר אותי מהארץ הישנה, התקשר לספר כי משלחת רשות השידור הישראלית לא תגיע לכסות את המשחקים, עיצומים של וועד הטכנאים, אתם יודעים. באותו תקופה למדתי בחוג באוניברסיטה על תרבות הבלוגים שלמעשה מחליפה את עולם העיתונות הישן, אותו עולם שנטשתי מאחור. הבלוג מציע לכותב סוג של זירה אישית, נטולת דד ליין, נטולת שיקולי מערכת (פוליטים, כלכלים, רייטינג וכו'), אתה הבוס של עצמך. לכאורה הבלוג הוא הפתרון המושלם לאנשים שמוכרחים לכתוב, וכאלה, לא חסרים בישראל, כך נשאב גם הפליט בחזרה אל הזירה הזאת. הבלוג האולימפי נולד בתור דיווח יומי על הנעשה בוונקובר, בזמן האולימפיאדה, בשפה העברית. כמובן שזה היה ארוע רחוק, שנדחק לשוליים בתודעה הישראלית. אבל כאן, עבורנו, זו הייתה חוויה כל כך נדירה ומיוחדת, שהיא הייתה שווה את כל חמש השנים שבהן חיינו בתוך אתר שיפוצים ענק שבו מסתובבים ללא הרף 30 אלף "בוב הבנאי" כאלה עם קסדות צהובות ווסטים בכתום זרחני, מסדירים את התנועה בחיוך מתנצל, "אולימפיאדה, אתם יודעים", כולנו קיטרנו בשקט והעברנו את הימים עד שהתחילה החגיגה הגדולה. מסיבה של 17 ימים שהפכה אותנו רשמית לעיר אולימפית, עיר שהיא סוג של מותג בינלאומי, פנינת הפסיפיק הצפון מערבי. סוג של יהלום נדיר ומלוטש השוכב לו בנחת על גדות האוקיאנוס הענק והקפוא, אי שם הרחק מעבר לרכס הרי הסלעים האדירים. מעולם לפני האולימפיאדה הקנדית לא כיסיתי ספורט חורף. כתבתי, דיווחתי ושידרתי כדורסל, ואחר כך גם כדורגל ופוטבול, כתבתי וכיסיתי אין ספור של ענפים יחידניים, הכתבה הראשונה שלי הייתה בכלל על בדמינגטון, מישהו רצה להקים ליגה בישראל. כמה חודשים לפני שעזבנו, כשאנחנו כבר ידענו, אבל אף אחר לא, רק אז, יזמתי פתאום כתבה על סקי קרוס קאנטרי לעיתון "במחנה" שבו עשיתי את שירות המילואים שלי. קרוס קאנטרי התחיל בתור תחרות שנתית בין הצבא של שבדיה והצבא של נורבגיה. זה היה שירות המילואים האחרון שלי. בוונקובר כתבתי תסריטים בלילות והתרוצצתי בימים, בין כל הבנאים האלו, ארבע וחצי שנים של קינון ודגירה והסתגלות לחיים חדשים, מזג אוויר חדש ותרבות חדשה. חיים שאני בחרתי לעצמי ולמשפחתי. חיים חדשים.

     

    **

    שמונה חודשים הוציאו לנו את הנשמה עד שקיבלנו רשיון לעסק מהעירייה. שמונה חודשים של לחצים ומתחים ובעיות שהותירו את הזוגיות שלנו על הקרשים. אני זוכר איך ניסיתי לתרגם לאחד מידידי, עורך דין במקצועו, את הפתגם הישראלי "הניתוח הצליח, אבל החולה מת". ככה זה בחיים, יש אנשים שנפרדים אחרי שבונים בית, אחרים אחרי שגומרים את השיפוצים. אנחנו קרסנו אחרי שקיבלנו את הרשיון. היא נשארה עם העסק ואני עם הבלוג ועם הקהילה היהודית. עם הזמן הבלוג הלך ועיצב לו את הזהות והאישיות שלו, אמנות ותרבות, קולנוע, מוסיקה וסיפורים לילדים ולמבוגרים. קצת פוליטיקה, כלכלה, יחסים בינלאומיים וספורט קבוצתי להמונים. הקהילה חיבקה אותי והזמינה אותי לאירועים, הכרתי המון אנשים חדשים, מכל המינים והסוגים, למדתי והרחבתי אופקים וכתבתי על החוויות שלי כאן, מהזווית שלי, שלאט לאט צברה לה עוד ועוד קוראים. אין ספק שלאנשים כותבים, הבלוג הוא כלי עבודה נפלא. הוא לא רק בונה לך קהל, הוא בעיקר מספק לך משוב מידי מה הקוראים שלך רוצים. לכאורה, שוב אין עוד צורך בעורך העייף וטרוט העיניים שמכתיב להמונים מה לקרוא מבעד לעשן הסיגריה, אבל זה רק לכאורה, כי אם יש חסרון אחד לבלוג, לפחות כל עוד הוא מתארח בזירה כמו זאת, של הקפה, היא שאין לך באמת שום חלק במערך ההפצה שלו. היו פוסטים שאני חשבתי שהם נהדרים, אבל הם עברו מתחת לראדר מבלי להשאיר סימנים. פוסטים אחרים, במיוחד כאלו שכתבתי בשבועות הקשים, שבהם הכתיבה הייתה הדבר היחיד שעזר לי להעביר את הלילות הקפואים, אלו זכו להצלחה פלאית. מיסתורית.

     

    **

    אני לא משוכנע שאנשים רוצים לקרוא רק על טרגדיות, או על משברים, אבל אולי אם כל העיתון (הישראלי) מלא בהם מכף רגל ועד ראש, אולי זה מה שהעין מחפשת. אולי. ייתכן שיש גם גורמים אחרים, בעלי אינטרסים כאלו ואחרים, שמושכים בחוטים. יש בעולם הרבה דברים שהם מעבר לשליטתנו, לומדים לחיות איתם, לטוב ולרע. אני יכול לומר רק שהבלוג העברי של הפנינה הפסיפית פתח לי המון דלתות ועזר לי לפגוש הרבה אנשים חדשים ומעניינים, חלקם אפילו חברים שלי בפייסבוק ובאתרים אחרים. לא שזה אומר משהו, כי למרות שרבים מהם הכירו אותי ויודעים מה אני עושה ומה אני רוצה לעשות, אפילו שהם אלו שמבקשים ממך להיות חברים, אתה אף פעם לא באמת יודע מה הם רוצים ולמה. הנה דוגמא עכשיות, לאחרונה העליתי את דף הפייסבוק של הנסיך השיגרתי, עדיין רק 40% מחברי הפייסבוק שלי תרמו לו את האגודל, מוזר לא? כאילו, מה זה דורש, הזזה סתמית של העכבר ולחיצה קטנה. כנראה שזה מאמץ קשה.

    https://www.facebook.com/Theordinaryprince

     

    **

    אולי בעצם לא, כי יש דברים שלומדים בחיים החדשים. למשל, שבעולם הדיגיטלי אתה יכול למצוא חברים (כלומר, אנשים בעלי אותם ערכים, רעיונות, הלך רוח) שרחוקים ממך מאות ואלפי קילומטרים, בשעה שבני אדם אחרים, שאיתם אתה יושב לארוחה ומשקה, אפילו מספר פעמים, והם עדיין לא ימצאו אותך ראוי להמנות על המעגל החברתי שלהם. זכותם. בחיים החדשים אתה לומד למשל, שלמרות שקהילות הגולה נורא אוהבות לחבק ולתרום לישראל, היחס שלהם אל הישראלים הוא לא פעם חשדני, זהיר. אולי זה לא מפתיע, זו המציאות. בקהילות כמו שלנו, שמורכבות מיהודים אנגלו סקסים (קנדים, אנגלים, אמריקאים, דרום אפריקאים, ואוסטרלים) יהודים רוסים, ויהודים לאטינים (מקסיקו, ארגנטינה, ברזיל), כל אלו מביטים עלינו לא פעם בפליאה השתאות וחשד. לא רק בגלל רושם רע שהותירו כל מיני עוברים ושבים, אלא גם כי אנחנו באים מחברה עצמאית, כזאת שלא מכירה את כל השטיקים והמנהגים של אלו שחיים בתור מיעוט תחת ריבונות של אחרים. לוקח לנו, לישראלים, שנים בשביל להבין, להפנים, ולהסתגל. לפחות זה הרושם שלהם, האחרים. רק בגולה אנחנו בכלל לומדים להכיר שיש דבר כזה שנקרא "יהודי מקצועי" (Professional Jew) שזה סוג של שליח ציבור שתפקידו לעורר מודעות לעניינים יהודים וישראלים. לעזור לאנשים לשמור על קשר עם חגים ומסורת ישראל ולהישאר מחוברים לקהילה או לבית הכנסת. זו עבודה חשובה, עם משכורת של עובד עמותה. כאן לכל דבר יש עמותה.    

    http://www.urbandictionary.com/define.php?term=Professional%20Jew

    יש ישראלים שזוכים לתפקידים כאלה, ונעלמים לך מתחת לרדאר, עוסקים בפעילות שקטה ומסורה.אבל יש גם אחרים שהופכים את דף הפייסבוק שלהם לזירת ויכוחים צעקנית וולגרית, מתוך איזו תפיסה שגויה, כאילו מה שחסר לנו כאן זה הויכוחים בין אריאל זילבר ואחינועם ניני. אנחנו חיים יפה גם בלי הטראש טוק הזה, תודה.

     

    **

    אז השבוע מתחילה עוד אולימפיאדת חורף, הבלוג בן ארבע שנים. הקנדים חושבים שהבלוג הוא סוג של עבודה קהילתית, היהודים לא ממש חושבים בכיוון הזה. המילאומניק הזה כבר לא מגויס. אצלנו בוונקובר הייתה חגיגה, אבל בסוצ'י 100 אלף חיילים מחפשים בנרות "אלמנה שחורה" אחת, שיכולה להצית את העולם בלהבות.

     http://security.blogs.cnn.com/2014/02/05/will-black-widows-other-terrorists-stalk-the-sochi-games/

    נביא הכלכלה הגלובלי, מר נוריאל רוביני, צייץ מהכנס הכלכלי בדאבוס כי העולם ב 2014 נראה ממש כמו 1914, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. http://www.cnbc.com/id/101357494

    האם אותה רוזאנה איברגימובה תהפוך להיות הפרנץ פרדינאנד של המאה הזו? אין לי מושג, מה שבטוח הוא שמבעד למסך הטלוויזיה הקרטיב של השכן פוטין נראה קצת עגמומי, משהו שמזכיר לי בנתיים, יותר מהכל, את "כנס העתידנים" של ארי פולמן.

     

    **

    אבל מחוץ לחלון שלי אני יכול לראות רק עוד להקה גדולה של "בוב הבנאי" שמעירים אותי כל בוקר בעבודות שיפוצים על הגשר השלישי של העיר, זה שלא זכה לטיפול בזמן האולימפיאדה. הפרוייקט התחיל באוגוסט וצפוי להסתיים ביולי. הקנדים ממשיכים לבנות ולשפץ במרץ, ולחייך בנימוס לתושבים המתוסכלים. עד הקיץ זה יגמר, אני רק מקווה שאוכל לחצות בשלום את המחסומים התחבורתיים כדי להגיע לכמה אירועים מעניינים שמחכים לי מעבר לאתר הבניה המאסיבי. כמו יום ההרשמה למחנות הקיץ (ד', 19 לחודש ב JCC) או ערב השירה של מרים ב. (א', 23 באותו מקום), ויש כמה סרטים שמסקרן אותי לראות, אבל הזמן, החושך והקור, הם כולם גורמים שיש להתחשב בהם.

     

    **

     

    אז מה עושים בנתיים? הנה המהדורה האיטלקית של "הנסיך השגרתי" נולדה השבוע, אתם מוזמנים להכיר ולהמליץ. https://www.createspace.com/4652503

    אני רוצה לאחל לו בהצלחה, ומקווה שלא יקרה לו מה שקרה למהדורה האנגלית והעברית, שעליהם המלצתי בפוסט הנקרא ביותר שלי: http://cafe.mouse.co.il/post/2999727/

    באותו הערב שכתבתי את הפוסט ההוא מדד הלייקים עמד על 54 – 24 לטובת המהדורה העברית. ביומיים שלמחרת נמחקו באורך פלא כל האגודלים מהאתר, וכיום לוח התוצאות עומד על 17 – 8 לטובת המהדורה האנגלית. מודה לכל אחד ואחת ממכם.

    https://www.createspace.com/4447251

    https://www.createspace.com/4441134

    העיקר הוא שאת הפוסט מישהו ממשיך להריץ כבר ל 7750 צפיות. תהיו לי בריאים.

    **

    אז המון תודה לכם, כמו תמיד, על שהייתם איתנו, מקווה שנהניתם מהסופרבול, לפחות כמוני, אצל יעקב ק. והחבורה שלו. לא מקנא במי שנוסע לסקר את סוצ'י, שרק נעבור אותה בשלום. אני מקווה שקנדה תסיים בין חמש הראשונות בטבלת המדליות, ומאחל בהצלחה לחמשת הספורטאים שמייצגים את ישראל. אצלי לעולם לא תקבלו כתף קרה. כל מה שיש לי בתור אמן זו המילה שלי, זו הסחורה הכי יקרה, אתם מקבלים אותה בתור תרומה לקהילה, אז לפחות תהיו נחמדים ותגידו תודה ותרימו את האגודל מדי פעם, זה לא עולה לכם כסף. הגרסה הקנדית למשפט הצה"לי המפורסם היא "סימפטיה היא כמו בומרנג". אפילו אם קשה לכם לפעמים להבין את זה מבעד לענני הטראש טוק.

     

    **

    בנתיים הנה שיר שאני מקווה שתאהבו. קוראים להם "כוכבים" והם להקה מטורונטו, "שינויים" הוא השיר השביעי מתוך האלבום "חמש רוחות" שנולד בדיוק לפני ארבע שנים, כמעט כמו הבלוג הזה. תהיו ילדים טובים, נתראה בשמחות.

     

     

    ''

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/2/14 18:43:
      הסיפור על מלאלה בפוסט הסיכום ל 2013, נערה יקרה. שמח שארץ נהדרת עדיין עושים לך את זה. טל פרידמן קומיקאי מוכשר ביותר בהוליווד היו בונים לו ארמון. שבוע טוב.
        14/2/14 23:56:

      צטט: sbhsport 2014-02-10 19:27:18

      צטט: נערת ליווי 2014-02-10 10:15:06

      תודה על הגירסה של השיר שעכשיו עובדת כאן! על טקס הפתיחה אני לא מגיבה (כי מה שיש לי להגיד נשמע קצת כמו פוליטיקה אבל אם מעניין לך כתבתי קצת אצל יורם מה שהיה לי להגיד) אני אשוב. כי עדיין אין לי כוכב. המשך שבוע טוב! 

       

      נערה יקרה, כן, אחת הקוראות הפנתה את תשומת ליבי לעניין...אני בטוח שיש לך מה להגיד על דברים אחרים, וכאן, בניגוד לסוצ'י, דעתך מתקבלת תמיד בברכה. מחכה לשובך...:)

       

      טוב ש.

      הבטחתי לחזור והנה. מקיימת הבטחה. למרות שיש מצב שאני אשמע לך כמו תקליט שחוק שלי .. כי אני יותר ממסכימה אתך [מפליא מה?] שאפשר למצוא בעולם הדיגיטלי חברים, אפילו כאלה שרחוקים פיזית ואני כידוע למי שממש מכיר אותי פרנואידית לא קטנה.

      Next

      עוד פעם צריכה להסכים אתך בענייני טרגדיות [לא יווניות או כאלו שהיה כתוב עליהן בתורה למרות שאוטוטו דוד פורים נוחת לביקור לא ממש מפתיע] ואני לא מוסיפה מילה על אותה נערה פקיסטנית מדהימה שכתבת עליה (מלאלה יוספאזי) לא זוכרת עכשיו באיזה פוסט

      לגבי סוצ'י –או הארץ הכן נהדרת שלנו [התכנית של יום שישי הזה 14.2] אז אצלנו אחינועם ניני ואריאל זילבר הופיעו לחוד! ברור שלחוד ואני לא מצליחה להעלות לך לפה, היה עוד קטע טוב של פרשן אולימפייאדות חורף. (טל פרידמן אם זה ממש חשוב)

       

      טוב, נראה לי מיציתי לעכשיו. תכף בטח יהיה כבר פוסט חדש. שלך,

       

        14/2/14 04:04:

      צטט: הראלה ישי-שדכנית 2014-02-14 00:18:43

      אני חושבת שהמתמודדים מישראל לא הכי ישראלים אבל לפחות מייצגים בכבוד, ערב מקסים ומהנה לכולם!

       

      תודה על התגובה, אני חושב שבמקרה הזה לפחות "העיקר ההשתתפות", אין לישראל ספורט חורף אמיתי, אז לפחות שיהיה דגל כחול לבן בחצר האחורית של רוסיה.

      אני חושבת שהמתמודדים מישראל לא הכי ישראלים אבל לפחות מייצגים בכבוד, ערב מקסים ומהנה לכולם!
        12/2/14 11:20:

      צטט: באבא יאגה 2014-02-11 22:07:10

      אכן, מי ידע לב קורא?

       

      פעם לא ידענו, באבה, היום אנחנו חושבים שאנחנו יודעים...:)

        11/2/14 22:07:
      אכן, מי ידע לב קורא?
        10/2/14 19:27:

      צטט: נערת ליווי 2014-02-10 10:15:06

      תודה על הגירסה של השיר שעכשיו עובדת כאן! על טקס הפתיחה אני לא מגיבה (כי מה שיש לי להגיד נשמע קצת כמו פוליטיקה אבל אם מעניין לך כתבתי קצת אצל יורם מה שהיה לי להגיד) אני אשוב. כי עדיין אין לי כוכב. המשך שבוע טוב! 

       

      נערה יקרה, כן, אחת הקוראות הפנתה את תשומת ליבי לעניין...אני בטוח שיש לך מה להגיד על דברים אחרים, וכאן, בניגוד לסוצ'י, דעתך מתקבלת תמיד בברכה. מחכה לשובך...:)

        10/2/14 19:23:

      צטט: תמרה ק 2014-02-10 09:53:50

      קוראת אותך בחלקים. בהפסקות, וכל פעם מוצאת משהו אחר.

      יש אירועים שמאפשרים לקחת פסק זמן להתבונן ולראות איזה שינויים עברו עלינו בתקופה הזאת. מה הספקנו ומה לא.

      לראות ולהשוות את האדם שהיית אז לעומת מי שאתה כאן ועכשיו

      התפתחות בפרספקטיבה של זמן ותהליכים

       

      בהחלט תמר, אני סבור שזה מה שמייחד את הבלוג, בתור בימת כתיבה שפעם לא הייתה קיימת, זה שהוא ממשיך להתקיים ולחיות, בניגוד לספר או תסריט שחייבים להסתיים בנקודת הסוף, הבלוג, כמו אהוד בנאי, ממשיך לנסוע. כמו אלבום התמונות שלנו או "יומני היקר" רק שאלו היו כלים פרטים, והבלוג - כוחו בציבור שהופך להיות מעורב...תודה, תמיד כיף לראותך בין אורחינו.

        10/2/14 10:15:

      תודה על הגירסה של השיר שעכשיו עובדת כאן! על טקס הפתיחה אני לא מגיבה (כי מה שיש לי להגיד נשמע קצת כמו פוליטיקה אבל אם מעניין לך כתבתי קצת אצל יורם מה שהיה לי להגיד) אני אשוב. כי עדיין אין לי כוכב. המשך שבוע טוב! 

        10/2/14 09:53:

      קוראת אותך בחלקים. בהפסקות, וכל פעם מוצאת משהו אחר.

      יש אירועים שמאפשרים לקחת פסק זמן להתבונן ולראות איזה שינויים עברו עלינו בתקופה הזאת. מה הספקנו ומה לא.

      לראות ולהשוות את האדם שהיית אז לעומת מי שאתה כאן ועכשיו

      התפתחות בפרספקטיבה של זמן ותהליכים

      שחר היקר, כייף לקרוא אותך, תמיד. אני אכן מחשיבה אותך לאחד מהאנשים שכייף לשמוע מה קורה אתם, והם רחוקים כל כך גיאוגרפית. (יש לי כמה כאלה, בסין, בארה"ב, ועוד). מסכימה אתך לגמרי בענין תפקיד הבלוג בעידן הנוכחי, שמחד משחרר אצלנו את בלוטת הכתיבה, ומאידך יותר קשר עם אנשים מתאימים, אני אישית בכלל הוכחה לכך: כאן אני כותבת ומשחררת, ואת בנזוגי הנוכחי האהוב, עליו כתבתי בפוסט האחרון, הכרתי ממש כאן, ונפגשנו לאחר התכתבות בת חודשיים לפחות). מקוה ששארית החורף תעבור לך מהר. נקרעת בין עידוד לאולימפידת סוצ'י, בעקרון אני בעד ספורט, לבין נטייתי הפוליטית הטבעית להעדיף את הבנות מ"פוסי ריוט", אני בעד המחאה שלהן!
        7/2/14 10:22:
      תודה מכבית, שמח שהכתיבה מביא תועלת לחייך, זה מדהים איך הטכנולגיה יכולה לשנות את חיינו, למרות שלכאורה אנחנו את אותו הדבר. בהצלחה עם הבן זוג. ותהני מהאולימפיאדה, כי בין המחאה המוצדת ובין המאמץ האישי של הספורטאים אין שום קשר. המשחקים הם בעיקר בשבילם.
        6/2/14 14:25:

      ''

       

      לכל אלו שהחמיצו את השיר, אני מקווה שהגרסה הזאת תעבוד גם בישראל.

        6/2/14 14:23:

      צטט: איציק אביב 2014-02-06 10:57:32

      אנחנו משתתפים עכשיו באולימפידת החורף עם ספורטאים עם שמות ממש לא ישראלים.

      שמתי לב, אבל העיקר ההשתתפות...בכנס העתידנים של ולדימיר.

        6/2/14 14:22:

      צטט: philia 2014-02-06 10:21:16

      כל-כך. כל-כך מסכימה עם כל-כך הרבה ממה שכתבת. כאן! 

      [אגב. אצלנו בארץ שלנו כלומר הטיובה לא זמינה] יום של הרבה נעים צוחק

       

      תודה על העדכון, מיד אני מנסה להציל את המצב.

       

       

       


        6/2/14 10:57:
      אנחנו משתתפים עכשיו באולימפידת החורף עם ספורטאים עם שמות ממש לא ישראלים.
        6/2/14 10:21:

      כל-כך. כל-כך מסכימה עם כל-כך הרבה ממה שכתבת. כאן! 

      [אגב. אצלנו בארץ שלנו כלומר הטיובה לא זמינה] יום של הרבה נעים צוחק

        6/2/14 07:56:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-02-06 06:49:02

      * עוד אשוב להגיב

       

      בזמנך החופשי....

        6/2/14 07:56:

      צטט: זר באירופה 2014-02-06 03:48:18

      אכן, נסתרות הן דרכי הקפה. הזדהתי מאוד עם הפוסט הזה. תודה.

      שנוסיף "אזהרה למשתמשים חדשים"....תאמין לי הייתי שם, "הכל אנשים" כמו שאומר מודי בראון. תודה על התגובה.
      * עוד אשוב להגיב
        6/2/14 03:48:
      אכן, נסתרות הן דרכי הקפה. הזדהתי מאוד עם הפוסט הזה. תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין