עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    סנגם במזוודה

    9 תגובות   יום ראשון, 26/1/14, 23:16

    השיר של סנגם מתנגן באוזניי כעת בעודי אורז את המזוודה. התחושה הזו שעוטפת אותי, של ריקנות בלתי מתפשרת לנוכח האירוע שפקד אותי, מותירה את ידיי כבדות ומסורבלות בעודי מקפל את החולצה המכופתרת שקיבלתי מאחי לרגל החתונה, ושם אותה על החליפה השחורה שלבשתי באותו ערב. אירוע שלא אשכח כל חיי.

    אירוע ממנו אני בורח כל חיי.

    אבא לא נתן לי לעשות מה שרציתי וזו התוצאה. מזוודה שהייתי אמור לרדת איתה למטה לפני 20 דקות כשגיסי אמור לתת לי טרמפ לדירה החדשה שלי. כמה זמן עוד יקח לי לסדר את הבגדים המזורגגים? זה לא שאני יודע לקפל יפה, אני פשוט זורק ותוחב פנימה כל מה שאני צריך. היא ידעה לקפל יפה. היא ידעה לכבס. לשטוף. לנקות. לבשל. לגהץ. ובעיקר- להזדיין. טוב, עכשיו היא מזדיינת עם מוטי, האקס לשעבר שלה שברחה איתו לקפריסין כשכל החובות של הדירה, האפנוע והמכונית היא השאירה לי באדיבותה.

    והנה, אני צריך עכשיו לפתוח פרק חדש בחיי. לא יודע למה זה איכפת לי. אז מה עם היא אשתי? ברגע שאת בוגדת, זה נגמר. פיניטו. הבית כבר לא אותו בית. המיטה כבר לא אותה מיטה. בשביל מה אני נוסע? בשביל לשכוח אותה? או שאני בורח כמוה? לא מספיק הצרות שהיא עשתה לי אני עוד צריך לבזבז כסף על לנסות להחזיר אותה?

    הזבל הזה מוטי, ביחידת צנחנים הכרנו. במילואים. הוא עובד בשיפוצים אמר לי. ובדיוק חיפשתי מישהו שיסדר לנו את המטבח. הוא יעשה לי מחיר טוב, אמר. אשתי תהיה מרוצה בסוף, הוא אמר. בטח שתהיה מרוצה! אם היא במקרה חייכה אליו כשפתאום אני מציג אותה בפניו והיא מזהה אותו, כבר אז הייתי צריך לחשוד. כבר אז הייתי צריך לקחת לום ולהכניס לו בראש.

    עכשיו אני דוחף את המזוודה וממהר לרדת במדרגות. שמעון צופר חזק. מסכן. מבזבז יום עבודה בגללי. המזוודה כבדה בזרועותיי. אני חייב לשכוח אותה. כן. נתחיל הכל מחדש. אני אתקשר לכל הידידות שלי מהעבודה ונראה אם מישהי מעוניינת לצאת הערב. אני אעשה הכל כמו שצריך הפעם. אבא לא יתערב לי. אף אחד לא יתערב לי. אני אתחיל מחדש.

    אנחנו נוסעים לכיוון הבית. העצים חולפים על פני כמו זבובים ירוקים טורדניים. השמש מסנוורת אותי ומחממת את האוויר באוטו עד שאני מרגיש מחנק. המזוודה מיטלטלת מאחור בבגאז' בום בום בום בום בום....

    אבא שלי פעם אמר לי: "אח יא איבני, איך החיים עושים את שלהם על חשבונך. אתה צריך לרוץ נגד הזרם כדי לתפוס מרחק לפני שהגל הגדול בא ומטביע אותך". עד היום לא הבנתי את המשפט הזה. אך עכשיו במבט לאחור יתכן והגל הזה היה השידוך שאבא סידר לי. ואני טבעתי בו בלי לדעת אפילו.

    כמו המזוודה מאחור גם אני היטלטלתי מצד לצד בלי יכולת בחירה. אבל לא עוד. "שמעון, עזוב את הבית. קח אותי לשדה התעופה" אני אומר לו. הוא מביט בי כאילו השתגעתי.

    בסנגם, ראג' קאפור נשאר עם האישה ורק המאהב-החבר מת. אני לא אעשה את אותה טעות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/14 05:50:

      כתיבה קולחת וחודרת, מאוד אוהבת צוחק..השיר בסנגם:

      ''

        1/2/14 13:58:

      יפה. מאד,

        27/1/14 20:23:
      מעניין וכתוב יפה.
        27/1/14 17:10:
      יפה מאוד, אהבתי :)
      אנחנו אורזים את זכרונותינו, ואז מתפלאים שהמזוודה מתפוצצת...
        27/1/14 10:19:

      צטט: Tuli Gilai 2014-01-27 06:27:36

      שאפו, שי. תמשיך לכתוב ויישר כח!!

      תודה רבה :)

        27/1/14 07:56:
      אהבתי את הכתיבה. זה משאיר טעם של עוד :)
        27/1/14 06:31:

      יש לך את זה.

        27/1/14 06:27:
      שאפו, שי. תמשיך לכתוב ויישר כח!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין