עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    האלקטרוני הראשון שלי

    0 תגובות   יום שבת, 25/1/14, 12:35

    לפני שנים רבות, בהדרגה איטית, וכמעט שלא מורגשת, עשיתי את המעבר מהדיסקים הפיזיים לבטן המחשב. אפילו  לא סטיתי קצת מהכיוון, ומעולם לא חזרתי לווינילים. הייתי שם בזמן אמת, נהניתי, חרשתי, שרטתי, הפכתי צד (בעצם אפילו לא הפכתי צד בזמן אמת, כי כבר בשנות השבעים קנו לי הוריי מין מערכת פטיפונית משוכללת ומתקדמת לזמנה, שהפכה בעצמה את הצד המנגן של התקליט, עם שני מחטים, משני צידי התקליט, וידעה לחזור על התקליט מהתחלה עד סופו, בתום סבב כל השירים, או על כל צד בנפרד). הייתי שם, ועשיתי זאת. לימים לא היה לי צורך ברטרו הנוסטלגי. אין לי שום סנטימנט מוסיקלי לפלסטיק השחור, ואין לי כוח להתעסקות הזאת. אני פה בשביל המוסיקה, לא בשביל הקטע. בכל אופן, כאמור, בהדרגה איטית עברתי מהדיסקים הפיזיים לבטן המחשב, לצד עוד שינויים ופרידות מכוננות בחיי, מאנשים אמיתיים ומצבי צבירה נפשיים משמעותיים. ועדיין לא הזזתי את הדיסקים ממקומם המאובק. פעם (כשעוד היו בשימוש) ראיתי בהם מיצב אמנותי חי, כמו שיח מטפס בפינת הבית שיוחדה להם. והם באמת גדלו כמִגדלִים על הקירות, יצרו נישות ותעלות, אנכיות ומאוזנות, פסקול מרהיב לחיים יקרים. עכשיו נשארו הדיסקים כאנדרטה שאין לה הופכין לימים אחרים, שגם זכרונם משתנה והולך ממני, וגם האנדרטה עצמה איבדה את ערכה האמנותי החי והמסתעף, והיא קופאת על שמריה. אין בא אליה, ואין יוצא ממנה. את סרחי העודף המוסיקאלי שהשתרבבו לשם בעל כורחי, או כטעויות חיווט, כבר הסרתי משם, אבל העיקר הטוב, יותר מאלפיים אלבומים, מעלים אבק שקט עד שאחליט עליהם. המוסיקה עצמה מגיעה מהלפטופ, וחיה לה על עננים, כך שאפשר להגיע אליה מכל מקום, בכל רגע נתון.

    ולמה נזכרתי? כי בימים האחרונים, וממש לא בהדרגה, עברתי בצלילת ראש  מהירה לקריאה האלקטרונית, ואני מאוהבת. את "משפטה של קליסטה בלייק" (ספר שיצא בתחילת שנות השישים), קראתי בהוצאה האלקטרונית היחידה שנשתמרה, ובחינם, אחרי שלא השגתי את העותק הפיזי באף חנות בעולם. ועכשיו, בבטן הנקסוס, 7 אינצ'ים באלכסון המלבן, עומדים אצלי לקריאה שלושה ספרים בו זמנית:
    Tales of Two Cities,
    Scarcity: Why Too Little Means Too Much 

    Arguably by Christopher Hitchens 
    כל ענקים האלה מונחים בכף ידי האחת, פתוחים בעמוד הנכון, ואני טסה ביניהם בכל רגע אפשרי בהתאם למצב רוחי. שלא כפרידה ההדרגתית מאוד מעידן המוסיקה הישן, המעבר הזה קרה באיבחת רעב אחת לספר קשה להשגה. וזהו. צללתי. נשביתי. אין חזור.

    אבל עכשיו אני עוברת במסדרון הספריה שלי, ולא יודעת מה לעשות עם כל היופי הזה. כי אני שונאת אנדרטות. עד עכשיו זה היה החלק הכי זז בבית, ומכאן יופיו, ולמרות התנועה הבלתי פוסקת שלו, אני יודעת (עדיין) איפה למצוא כל פריט וכותרת. למרות שחלק מהספרים שרכשתי לטאבלט (בשליש מחיר ממחירי החנויות בארץ, וחלקם הקלאסי בחינם) עומדים גם על המדפים, ומעקצצים קצת בליבי, כי הם חדשים יחסית, ואני רוצה עוד לקרוא אותם, ולקמט, ולהכתים, במטבח, בשרותים, במיטה, בדרכים, אני כבר מהססת להֵעָתַר לגירסה המודפסת. אני נצמדת לטאבלט, וחושבת על כך, שאלה שני הדברים שאני הכי עושה, מוסיקה ומילים, ושאני נמצאת רגע לפני ספר (הפרוזה) הראשון שלי, ושאיכשהו יָצָא כך שכל ההתחלות האמנותיות שלי עמדו בסימן של מהפכות אמצעים טכנולוגים, שזה תמיד אומר פרידה ושינויים במנגנוני הנפש, והערכה מחדש של מצב הצבירה האישי ומצב השוק. בצבא הייתי ביחידת הוידיאו (בניגוד לפילם) הראשונה של צה"ל. לצה"ל עוד לא היה אפילו ציוד צילום ועריכה משלו, ועבדנו באולפנים דיגיטליים פרטיים בתל אביב (שהיו עדיין כבדים וגמלוניים מאוד). איש לא חלם אפילו על מצלמה דיגיטלית קלה וביתית. וכשלמדתי קולנוע בניו יורק, הייתי בדיוק בתפר שבין הפילם לוידיאו, כשאני עוד צילמתי בפילם  16 אינצ'. דקה אחריי, התחילה המהפכה. במוסיקה דווקא הקדמתי. נולדתי בפורום האינטרנט הראשון, בוויינט, ועשיתי את המסטרינג הראשון במו בֵּיתי, בניגוד לכל עצת האודיו-פילים שסבבו (ואהבו) אותי. ועכשיו, בדרך לספר פרוזה הראשון שלי, אני מתענגת על הטאבלט בלי לוותר על השילוב המופלא של ארוחת בוקר על ספר אלקטרוני טוב, ובלי לפחד לשפוך קפה ולפזר פרורים על המסך העדין והממוגן של העולם המופלא הזה. 


    הפינה האהובה עליי

    ''

     

     

    אלבומים VS ספרים, בין שתי ערים.

    ''

     

     

    קופסת הזכרונות (הקופסא לא שלי, הזכרונות כן).

    ''
     

     

    וכל הזמן, וקודם כל, אני עסוקה בזה RIGHT BEHIND YOU שיר חדש, מהופעה:

    ''
     

     

    ההופעות הקרובות:

     

    תל אביב: יום שלישי 11.2.14 בלונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק (הרכב מלא)

     

    חיפה: יום חמישי 13.2.14 במקום של דובי ב 21:00 (סולו צפוף)

     

    אני בפייסבוק כל הזמן.

     

    היו שלום.
    הצליחו והצילו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין