כשאנחנו יחד אנחנו לא לבד,
לא לבד
לבד.
כשאנחנו מחזיקים ידיים אנחנו 
מביטים ברגליים,
מביטים.
כשאנחנו מצמידים שפתיים אנחנו
לא נושמים,
נושמים.

את האור ואני החושך,
את המים ואני היבשה,
את הירח ואני הכוכבים, 
את חווה ואני התפוח.

כשאת לבד אני בלב שלך
ממתין שתקטפי אותי
כמו פרי אסור
ותגידי סוף סוף
מותר.
כשאני לבד בישימון הצחיח,
את שולחת לי רוח מלטפת
של נשיקה אסורה
ואני מביא לך
חזרה.

השמיים הם לא הגבול של הלב,
והלב אינו הגבול של האהבה
והאהבה היא משהו
שהופך אותך 
למשהו 
אחר.