קוּם.

הַבֹּקֶר זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁלּוֹ,

וְהַלַּיְלָה,

בּוֹ כָּל הַדּוֹמְמִים מְנַגְּנִים

מַנְגִּינָה חֲרִישִית.

אֶדים מִתְפָּרְצִים מזָרבּוּבִיתוֹ,

כְּמוֹ הַר גַּעַשׁ שֶׁל מַיִם.

כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לִרְתִיחָה,

הוּא קוֹפֵץ בִּשְׁרִיקָה.

גּוּפוֹ הַלָּבָן רוֹטֵט,

בסיסו מַעֲנִיק לוֹ חַיִּים.

קוּם.

הַחֹם שֶׁהוּא מֵפִיץ סְבִיבוֹ,

צָמוּד לְקִיר עַל הַשַּׁיִשׁ,

מֵעִיר אֵת הָאֲוִיר

שֶׁהוּא נוֹשֵׁם.

אַךְ יֵשׁ לוֹ נָגַע,

שֶׁכְּמוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים,

מְכַרְסֵם בּוֹ מִבִּפְנִים,

וּמַעֲכִיר אֶת טֹהַר לִבּוֹ,

בְּאַבְנֵי סִיד חָצוּפוֹת.

וְאָז, אַחֲרֵי אינספור

כּוֹסוֹת שֶׁל תֵּה, קָפֶה שֶׁחֹר וְגַם נָמַס,

כְּשֶׁצִּבְעוֹ דּוֹהֶה וּמַתְחִיל לְהִתְקַלֵּף,

בָּאָה הָעֵת להחליפו

בְּאֶחָד מַבְרִיק וְחַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ.

קוּם.

תָּמִיד הוּא שׁוֹרֵק לְעַצְמוֹ,

כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁיָּבִין,

לָמָּה.