עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    הרפתקאות בובו הכלב השמן בעולם

    4 תגובות   יום רביעי, 11/12/13, 19:55

    בּוּבּוּ היה כלב שָמן.
    ולא סתם שמן. הוא היה הכלב הכי שמן מכל הכלבים בכל העולם. כשהוא היה הולך, הוא היה מדדה מצד לצד כמו חבית מלאה מים שעומדת להתהפך כל רגע, וריבועי השומן שלו (ככה היה נוהג לקרוא להם) היו מקפצים כמו ג'לי בכל פעם שצעד.
    "הווום, אני שָמן. הווום!" היה מכריז לעצמו מדי יום.
    כשגילי ונועם התאומים הקטנים היו הולכים לישון, הם היו יושנים על בּובּו במקום על כרית במיטה. אחרי הכל, הוא היה יותר נוח.
    בּובּו אהב את התאומים מאוד. בכל פעם שהם היו אוכלים, הם היו מגניבים לו מתחת לשולחן (כשאמא לא היתה מסתכלת כמובן) כל מה שהם לא רצו לאכול: עוגת שוקולד שאמא אפתה, במבה, משולש פיצה, קרמבו, קרואסון עם חמאה, מרשמלו, איטריות, לחמיות, סנדוויצ'ים עם ממרח אבוקדו וביצה,המבורגר דאבל וופר, שווארמה, אגוזי, וופל בלגי, גלידה נסטלה-
    ובּובּו היה אוכל הכל.
    כי אחרי הכל, הוא הכלב הכי שמן בעולם והוא חייב לשמור את התואר שלו בכבוד.
    פעם כשבובו נשקל אצל הווטרינר, הוא שבר לו את המד משקל ברגע שהוא הניח רגל אחת עליו. כדי שקפלי השומן שלו לא יכסו את עיניו, התאומים שמו לבּובּו גומי מעל המצח שהחזיק את השומן ולא נתן לו ליפול.
    עד כדי כך היה שמן בּובּו.
    יום אחד, כשאמא היתה עייפה, היא נתנה לתאומים להוריד את בובו לעשות צרכים. כשהתאומים ירדו איתו, בּובּו כשכש בזנבו השמנמן כנקניק מצד לצד בהתרגשות, כדי שכולם יראו שהוא בסביבה ולא יתעלמו ממנו.
    הוא התגלגל לו במדרגות מטה, והתאומים פתחו לו את דלת האינטרקום לרווחה כדי שיוכל לצאת החוצה.
    אך למרות זאת- בּובּו נתקע.
    "פווף פוווף, אני שמן. פווף פווףף!" נבח, והתאומים דחפו אותו, אחד מקדימה ואחד מאחורה, עד שכמו פקק שמפניה נפתח יצא מהדלת, מהמהם לעצמו, כאילו לא קרה דבר.
    הגיע בּובּו לדשא וכבר עטו עליו הזבובים בהמוניהם. "הו, הנה הכלב השמן הגיע חבר'ה. המסיבה מתחילה" קראו, והם זמזמו סביב עיניו ואוזניו והציקו לו ככל יכולתם הזבובית-
    אך לבובו הדבר לא הפריע.
    באו חברים של גילי ונועם מהגן והביטו בבּובּו.
    "תראו תראו, בלון נפוח עם רגליים, חה-חה-חה!" צחקו והצביעו עליו.
    אך לבּובּו לא היה איכפת.
    כשעמד בּובּו מול עמוד והרים את רגלו להשתין, עברה במקום חתולה עם שלושת גוריה.
    היא יללה לעברו, נשפה בשיניה ומתחה את גבה מעלה באיום לעברו, אך בּובּו רק ריחרח אותה ואת גוריה בחשדנות באפו הגדול, המהם לעצמו ואז הרים את רגלו והשתין עליהם.
    "לא יפה בּובּו" אמרו התאומים, ובובו פלט המהום שבע רצון כשהחתולה וגוריה נעלמו מהעין.
    ריח נוסף עלה באפו של בּובּו. הוא הסתובב. מאחוריו עמד כלב דוברמן גדול ושחור, גבוה ממנו בראש. הוא התקרב ורחרח את בּובּו. 
    "ררר ררר... אני גדול... ררר ררר" הכריז מעליו הדוברמן, ובובו ענה לו "בלוווופ בלווווופ.. אני שמן ו-גדול ממך...בלוווופ בלוווופ". נעלב הדוברמן והחל לנהום על בובו. הרי זו היתה חוצפה להגיד לו שהוא גדול ממנו.
    זינק הדוברמן על בובו בדיוק כשזה הפנה לו את אחוריו. כוחו השומני של בובו התנגש בגופו הרזה של הדוברמן, וזה האחרון עף אחורה מעוצמת ההדיפה, מיילל בבהלה ובורח.
    בּובּו פתח את פיו ונבח עליו נביחה קטנה "פוווף!" רק כדי להראות לו מי הבוס, ובזה סיים את העניין.
    התאומים לקחו את בובו בחזרה הביתה. כשהתקרבו לדלת הכניסה לבניין, ראה בובו משהו שחור וקטן זז קלות על הרצפה הלבנה. מתוך סקרנות שאולי היה זה משהו טעים לאכול, הוא הוריד את ראשו עטור הקיפולים ורחרח את הדבר הקטן.
    וראה, איזה הפתעה! היתה זו חיפושית זבל קטנה וחמודה!
    כשראתה את האף הגדול והשחור יורד לכיוונה כמו חללית חייזרים מהחלל החיצון, נבהלה החיפושית הקטנה ונצמדה לרצפה חזק ככל שיכלה.
    האף הענקי ינק לתוכו אוויר בכמויות לתוך נחיריו כמה רגעים ואז עצר.
    החיפושית נאנחה בהקלה.
    טעות!
    בובו שיחרר את האוויר בנשיפה אחת ענקית שהשמיעה קול של "פּווווווווווווווףףףףףףףףף!" והחיפושית המסכנה עפה בטיל הרחק הרחק בעודה צורחת עד לקצה הגינה של הבניין.
    "זה לא היה אוכל" החליט בּובּו ובזה פטר את העניין.
    בּובּו פיהק פיהוק גדול. כל הטיולים האלו עשו אותו רעב. וכשבובו רעב, שומר נפשו ירחק...
    "בובו אוכל!" נבח בובו על התאומים.
    "בסדר בובו בו ניקח אותך הביתה וניתן לך משהו טעים!" אמרו התאומים ונפנו להכנס לדלת האינטרקום. לפתע החלה החגורה להימתח וגרמה לגילי לעצור.
    בובו עמד נטוע במקומו וצמצם את עיניו בחשדנות.
    "בובו עייף! בובו לא עולה במדרגות עוד פעם! בובו צריך לנוח!" נבח. "מספיק בובו, בוא תעלה" אמר נועם ומשך ברצועה של צווארו של הכלב.
    אך בובו נותר נטוע במקומו. ניגשו התאומים באותו תרגיל שעשו קודם, ואחד דחף מאחורה והשני מקדימה ושניהם משכו ודחפו בכל כוחם ואגלי זיעה זלגו ממצחם-
    אך בּובּו לא זז מילימטר.
    "די בובו! זה לא מצחיק! זוז כבר" רגז עליו גילי ובעט באחוריו. אך בובו לא הרגיש דבר, כמובן, ורק הפנה את ראשו הצידה והביט במנורה בתקרה בהחלטיות.
    התאומים היו עייפים, ולא עלה להם שום רעיון איך להזיז את בובו. לפתע עלה נועם לבית וירד כעבור דקה עם פרוסת עוגת שוקולד ענקית בידו.
    בובו, שהיה קצר רואי, הריח את העוגה לפני שראה אותה. וכשזיהה את הריח, נפקחו עיניו.
    "הנה בובו, עוגה טעימה, אתה אוהב עוגות נכון? קדימה, בוא תאכל, בוא" פיתה אותו נועם. 
    אם יש דבר אחד בעולם שבובו לא יכול להגיד לו לא, זו עוגת שוקולד חמה שאמא אפתה.
    וכך החל בובו לצעוד לעבר נועם כשהוא מרחרח את האוויר כל הזמן וריר נוטף משפתיו. הוא נכנס דרך דלת האינטרקום, עלה במדרגות, מתנשם ומתנשף ממאמץ, ולבסוף נכנס לבית, בעוד גילי ונועם מגחכים לעצמם.
    'המשימה בוצעה בהצלחה' חשבו. אך כשנועם הגיע לסלון, אמא התעוררה וצעקה "נועם, מה אתה עושה?". נועם המבוהל הסתובב לענות לה והחביא את העוגה מאחורי גבו.
    "כלום אמא אני רק-"
    טעות!!!
    בובו זינק על נועם בטירוף חושים ופיו פעור לרווחה.
    "נועם תזהר! זה 'זינוק בובו'!!!" צעק גילי אך נועם הסתובב רק כדי לראות את בובו נוחת עליו עם כל הר השומנים שלו, תופס את העוגה בפיו ובולע אותה בשלמות.
    "אוי גילי תוריד אותו ממני!" צעק נועם, ואמא וגילי ניסו להוריד את בובו מעליו שהחל ללקק את שפתיו מהשוקולד, אך כפי שגילו קודם, אם בובו לא רוצה לזוז- הוא לא יזוז.
    לפתע החלו עיניו של בובו להיעצם והוא פיהק פיהוק גדול מקודמו.
    "אוי לא!"קרא נועם כשראשו הכבד של בובו צנח על חזהו, מונע ממנו סופית מלקום.
    וכך נכנס אבא לבית כשבא מהעבודה וראה את אמא וגילי מושכים בידיו וברגליו של נועם שבובו נרדם עליו.
    אבא הושיט ידו ועזר לנועם להשתחרר מבובו, ובובו נותר יושן.
    הם הרימו אותו ארבעתם ושמו אותו במריצה שלו ואז סחבו את המריצה והניחו אותו במאמץ רב על הכרית האדומה הענקית שלו, שקרסה מיד תחת משקלו הרב.
    ובובו נחר נחירות רמות כל העת.
    אבא חייך. "זה בובו" אמר, ונדמה היה שבובו עונה לו בהמהום רך מתוך שינה ..."הוווּם הוווּםם, אני ש-מן, הווּום הווווווווווּםםםםםםםם......"

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/13 16:00:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-12-12 13:24:24

      בתור בעלים של חתולה שהפכה אותי לכרית שלה, אני פשוט לא זזה עד שהיא לא מתעוררת מרצונה..

      חחח ברור. כי אם תתעוררי לפניה תסתכני בלהישרט ממנה... :)

        12/12/13 13:24:
      בתור בעלים של חתולה שהפכה אותי לכרית שלה, אני פשוט לא זזה עד שהיא לא מתעוררת מרצונה..
        12/12/13 09:24:

      צטט: א ח א ב 2013-12-12 08:30:15

      סיפור טוב. שווה לעבוד עוד על הטקסט וללטש את הדיאלוגים.

      תודה רבה :)

        12/12/13 08:30:
      סיפור טוב. שווה לעבוד עוד על הטקסט וללטש את הדיאלוגים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין