בֹּאוּ יְלָדִים וְאֲחוּדָה לָכֶם

מָשָׁל תָּם,

עַל כָּרִית, פִּגְיוֹן וּדְלַעַת גַּם:

פְּרוֹטֶגוֹ ואַנְטִיגוֹ שְׁנֵי אַחִים הָיוּ.

אֶחָד הָלַךְ בְּדַרְכִים סְלוּלוֹת,

וְהָאַחֵר-בַּעֲקַלְקָלוֹת.

הָרִאשׁוֹן פָּנָה לְהָגֵן עַל נְסִיכָה,

וְהַשֵּׁנִי פָּנָה לִזְמֹם מְזִמָּה.

שְׁנֵי הָאַחִים מֵרוֹצִים הָיוּ,

בְּכָל דֶּרֶךְ בַּדְּרָכִים שֶׁבָּחֲרוּ.

אַךְ יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיַּד-הַגּוֹרָל

גָּרְמָה לָהֶם לְהִפָּגֵשׁ,

הִצִּיעַ הָאֶחָד לֶאֲרֵחַ אֵתְּ הָאַחֵר.

וְהִנֵּה כִּי לַיְלָה,

כְּשֶׁיָּשֵׁן הֶאָח בְּבַיִת אָחִיו,

עָטָה אַנְטִי אֶת פָּנָיו המְכַּרְכֶּמוֹת.

וּבְזָדוֹן לִבּוֹ הֵרִים פגיונו,

וְתָקְעָה בְּכָּרִית למֵרַאֲשֹׂתָיו שֶׁל שֶׁיְּירוֹ.

אַךְ אוֹיָה!

כְּשֶׁהֵבִין הֶאָח מֵה עוֹלֵל,

סָפַק כַּפַּיִם וְיִלֵל לָאֵל.

"חָנֵנִי, עָנֵנִי! מָה עָשִׂיתִי!

דָּמִי שֶׁלִּי-אֶת אָחִי רָצַחְתִּי!"

אוֹ-אָז נִדְלַק הָאוֹר,

וְאָחִיו יָצָא בָּרִיא וְשָׁלֵם

מִמָּקוֹם מִסִּתְרוֹ.

"יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר עַל לִבְּךָ, אָמַר

וְלָכֵן הֲכִינוֹתִי מֵרֹאשׁ

אֶת דָּבָר יְשׁוּעָתִי".

פָּקַח הֶאָח הַדּוֹמֵעַ אֶת עֵינָיו,

וְהִנֵּה פגיונו מְבַצְבֵּץ

מִדְּלַעַת עָב.

אָז חִבֵּק אֶת אָחִיו וּבִקֵּשׁ מֵחִילַתוֹ,

סָפַק כַּפַּיִם וּקָרָא בְּקוֹל:

"אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר?

הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ".