עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    הזמן של הביחד

    1 תגובות   יום שלישי, 3/12/13, 17:58

    חזרתי הביתה. יורד גשם עכשיו בחוץ. כאילו השמיים סוףסוף נזכרו שעכשיו דצמבר וחנוכה והאדמה היבשה מחכה בכיליון עיניים שישקו אותה ויעניקו לה חיים.

    כמוני.

    אוכל עכשיו את הספינז שאבא הכין משבוע שעבר. טעימים. על אף השמן. ככה אני אוהב- בלי ריבה, בלי תוספות  מתוקות מעל.

    והנה אני יושב וכותב אחרי יום מעייף בעבודה, שבה אני מקליד ויושב מקליד ויושב שמונה וחצי שעות מחורבנות.

    המוח שלי כבר מתפגר  מרוב שיעמום.

    והשמנתי. תמיד הייתי רזה. אף פעם לא היה לי בטן. אבל מאז שהתחלתי לעבוד במחשבים הזה, בעבודה של ישעבה מונוטונית נטו, איך שלא יהיה לי כרס, איך?

    קניתי ספרים שלשום במחסן ידיעות ספרים בחולון. הלכתי לשם עם ידידה, וירדנו שתי תחנות אחרי אז הלכנו הרבב ברגל. ועד שמצאנו את המקום...

    אחי בצבא, בכפיר, יושן בשטח, ועושה ריצות של עשרים קילומטר, בוחן מסלול כזה. וואלק אני חושב עליו כל הזמן איך הוא מסתדר שמה לבד בקור הזה... אמרתי לו שיהיה ג'ובניק, שזה יהיה קשה לו. 

    אך הוא לא הקשיב לי.

    אני לא מתערב לא יותר. שיחליט ת'החלטות שלו לבד.

    החברים כבר לא מתקשרים אליי.אף אחד לא שולח הודעה. תמיד אני יזמתי. איזה מן חברים אלו? רק הבדידות גורמת לי לשלוח להם "מה קורה"? בוואטסאפ.

    המחברות שכתבתי מאז התיכון עומדות גלמודות, עדות למה שפעם הייתי ולמה שאיני עוד כיום. 

    זה בסדר. אנשים משתנים, אני אומר לעצמי.

    היתושים מזמזמים סביבי, פולשים לטריטוריה לא שלהם. בעל הדירה אמר שהביא אדם שירסס, אך עוד לא ראיתי שינוי מבחינת כמות הג'וקים שיוצאים בלילה...

    אדם מבןגר בעל הדירה, פרסי. הבוקר טוב שלו זה "נו, אתה בא אליי היום להביא לי את הכסף?" ... אבל הוא אדם טוב. אישתו תמיד נותנת לי פירות וירקות כשאני אצלם בתשלום החודשי.

    צדיקה.

    אבל הכי כואב זה הבדידות המזורגגת הזו.

    בעבודה אני מדבר עם בנות אבל אף אחת לא מדברת איתי. בוקא טוב אני אומר, והם עונות בלי רגש. כמו על אוטומט. זה כל הדו שיח שאתה יכול להוציא מהן. 

    נרשמתי ללאבמי ושלחתי כבר אלוהים יודע כמה הודעות, אבל אף אחת לא עונה. 

    נרשמתי לאתר הכרות חדש "החצי השני". מקווה ששמה יהיה לי יותר מזל.

    אני בחור טוב. אני לא נראה רע חס ושלום. אני משתדל לדבר עם בנות שמוצאות חן בעיניי ברחוב למרות שזה קשה בגלל הביישנות שלי והיותי רגיש מאוד. זה מעצבן שלפעמים אני לא מסוגל להביט לבחורה בעיניים וכשאני כן נותן לה מבט אני מחזיק מעמד 2-3 שניות ומסב את מבטי ממנה. כמה פעמים ניסיתי! אבל כל פעם זה אותו דבר.

    ניסיתי בפאבים, בתי קפה, מקומות הומי אדם- אך העוררות יתר שלי כשאני מוצף בגלל הצפיפות של האנשים והרעש שהם עושים או המוזיקה- גורמת לי להכנס למגננה ואני מאבד את הרצון לעשות משהו וכבר חושב להימלט משם כמה שיותר מהר.

    לכל סיר יש מכסה. כן... צריך להישאר אופטימי. 

    מתחיל ללמוד קופירייטינג בסוף החודש. מקווה שהמקצוע הזה יהיה מה שישבור כבר את גב הגמל ויוציא אותי מהלופ שאני תקוע בו.

    עושה מדיטציות מדי פעם, בעיקר בלילות לפני השינה.

    אך לפעמים היצר הבלתי מסופק מביא אותי למקומות אחרים...

    אני לא מתלונן. יש לי עוד הרבה מה לעשות. לקרוא ספר. לראות סרט. לשמוע מוזיקה. לכתוב משהו.

    כמו עכשיו.

    אני רק יליד 86'. החיים עוד לפניי.

    ומה שהיה היה. ממשיכים הלאה.

    אני תמיד אומר לעצמי את זה. עד שזה נשמע מלאכותי משהו. ואז אני מתפרק ככה בכתיבה אינטואטיבית, לא יודע מה אני רוצה.

    רק משחרר. משחרר.

    שיעבור כבר הזמן הזה של הלבד. שיבוא כבר הזמן של הביחד.

    שיהיה לנו שנה של אור והרמוניה עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.

    אח...

    משחרר אנחה ארוכה... 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/13 13:48:
      אני מקווה שרק היית ביום לא טוב כשכתבת , ועכשיו יותר בהיר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין