עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    דם ויין

    8 תגובות   יום ראשון, 24/11/13, 14:46

    דם. 

    הדם זורם בעורקיי כנהר שוצף ומחריש אוזניים, הולם ברקותיי ודופק במצחי כסנדלר הדופק בפטישו על נעל ללא רחם מבוקר ועד ליל. 
    "כתוב!" ,הוא מצווה עלי בכוח עליון שאיני יכול להתנגד לו. "אך על מה אכתוב?" אני שואל אותו בתוגה רדופה. "ענני! כי גדול עווני מנשוא".
    והקול עולה מתוך האפילה, מצמית בתשוקתו לצאת ומזמן אסון מתהומות ליבי המצולק , הנגוע, הסוער כענני הוריקאן וטורנדו. 
    "כתוב. כתוב על ערב החג האחרון", אמר בחיוך ארסי וממתיק סוד. 
    הערב ההוא... לא... אנא... אל נורא עלילה אתה.   
    פתחתי את דלת האינטרקום. הזכוכית השבורה, העדינה, שנותרה בה, חתכה את ידי כסכין תער מהעבר הרחוק, שהותירה אחותי בחמת זעמה אחריה.
    הדם נטף על מכנסיי המגוהצות, הלבנות.
    מיהרתי למצוץ בשפתיי את החתך, אך הפשע כבר בוצע.
    נרתיק הבתולין נקרע.
    ובעודי צועד מעלה במדרגות השחורות, לא העלתי בדעתי שהיה זה רמז מטרים לבאות.
    ימלאו מצוותיך כרימון.
    הלילה לא זמזמתי בפעמון הכניסה מפאת כבוד החג.
    דפקתי על הפלדלת העבה, עודני טועם בידי השניה את טעם החלודה.
    מפתח מסתובב במנעול, ידי נשלחת אל החור.
    אור מסנוור את עיניי, ואבא פותח את הדלת רק כדי חרך, בודק תמיד, חושד.
     "כמה זמן תגיד לי? אני רעב" ,היתה ברכת החג שלו.
    בלעתי את כבודי. אין חדש תחת השמש.
    לאחר שנישקתי אותו, נעתי לעבר שולחן החג בסלון הערוך והעמוס בכל מאכלי החג המסורתיים.
    אך הרמתי את עיניי, והמראה כמעט והעבירני על דעתי.
    אימי שעונה בספה על הכרית, ידה מחזיקה סמרטוט רטוב המוצמד לעינה הימנית, מתייפחת חרישית. 
    "מה קרה?" שאלתי.
    "צלחת. צלחת נפלה לי על הראש" ענתה בקול שבור.
    אך אני ידעתי.
    אחי לא הלך לבית הכנסת וישב זועף בכסאו מימין.
    אבא ישב משמאלי ואני ישבתי בראש השולחן.
    אימי ישבה ליד אחי ואחותי ישבה בסוף השולחן.
    מישהו חסר.
    "איפה דנה?" שאלתי, והם אמרו שהיא במקלחת.
    ביקשתי שנמתין לה אך אבי דפק בכוח על השולחן, מסרב לחכות. 
    "נו יאלה תתחיל כבר. היא עוד מעט יוצאת עם הערבי שלה. אין לי יותר כוח אליה. אלוהים ישלם לאמא שלך ולה על מה שהן עושות לי, עוד החג הזה הוא יתן להם מכה, אני יודע. ילדים גידלתי ורוממתי והן פשעו בי". 
    ואתה לא פשעת?! צרחתי לעברו בליבי. ואתה לא קיללת והרבצת ושיקרת? כעסתי.
    מאסתי בו.  
    מאסתי בחג הזה.
    מאסתי בכולם.
    אל נקמות ה`. אל נקמות ורב מעללים.
    אחותי יצאה מחדרה לבושה ליציאה.
    הכלבה שלנו, שארפיי זהובה ושמנה,   החלה לרחרח באפה את שובל הבושם הזול שהותירה אחריה. 
    "ולאיפה את חושבת שאת הולכת גברת?" רעם קולו של אבי. "אני הולכת. אל תתערב".
    היא לא הביטה בו וצעדה אל הדלת.
    "את לא הולכת לשום מקום בערב החג". 
    "מחכים לי. אני לא יכולה." 
    "בואי הנה יא פרוצה, או שאני שובר לך את הפנים".
    קצף של ריר נזל מפיו, ובעיניו עמד טירוף אמוק.
    הוא נע לעברה. 
    אימי צרחה עליו. 
    הכלבה נבחה.
    אני קמתי מיד והורדתי על ראשו בתנופה את בקבוק היין.
    הוא נפל. 
    הבטתי באחותי. 
    "לכי ואל תחזרי" אמרתי.
    היא התחילה לבכות והנהנה בראשה.
    לאחר ששמעתי את הדלת נטרקת, לא ידעתי שלא אראה אותה עוד לעולם.
    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/13 15:21:
      אהבתי. אתה כותב ממש יפה!!!
        28/11/13 15:20:
      כתוב מצוין
        27/11/13 10:34:

      צטט: Little Princess 2013-11-27 08:18:04

      כולי צמרמורת ... אתה מוכשר מאוד!!

      תודה רבה לך!

        27/11/13 08:18:
      כולי צמרמורת ... אתה מוכשר מאוד!!
        26/11/13 16:08:
      יש מצבים קיצוניים אליהם נקלע האדם בלי רצונו.
        25/11/13 09:36:
      כתוב היטב. דרמה חזקה.
        25/11/13 05:23:

      בחיים כמו בחיים.

      כתוב יפה.

        25/11/13 00:40:
      מר ממר, אבל כתוב היטב... אכן, אלה הם החיים... לפעמים... תודה לך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין