"קְלָלַת בְּרוֹשִׁים, קֹר עַכְבִישִׁים,
מְבַשֶּׂרֶת קֶשֶׁת לְעַיִן הַשָּׁחוּק.
מִדֶּרֶךְ פָּז, חוּט הַשֵּׁנִי,
מָה אֲבָרֵךְ וּמָה אִשְׁרֵר
יוֹתֵר מִקַּדְמוֹנִי?
אֵין לִי מִלִּים לְתָאֵר
אֶת הַיֹּפִי שֶׁבְּתוֹךְ עֵינַיִךְ,
עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא יַסְפִּיק
לְהָכִיל אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ.

קַרְנֵי צְבִי, מָנוֹר אוֹרְגִים,
אֶת הָיִיתָ לִי אָהֲבָה בְּמִּסְתָּרִים.
בִּרְכַת אָבִיב, בְּרֹאשׁ מוּרָם, 
אֶקְפֹּץ לְתוֹכָהּ,
וְאֵעָלֵם מִן הָעוֹלָם.
וְרַק מִלּוֹת הָעֵט יִשָּׁאֲרוּ
עַל דַּף לָבָן,
זִכָּרוֹן קִיּוּמִי".
ש"מ, תשע"ב.