עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    אצבעות

    7 תגובות   יום שני, 11/11/13, 12:23

    מה אני צריך לעשות? הוא כתב במחברת. אני מנסה להבין מה הוא רוצה ממני אבל זה קשה.

    דוד היה עייף. זה היה יום מפרך. הוא יצא לעבודה, יותר נכון למצוא אותה, אבל הטלפון והרעב הסיחו את דעתו. זה קשה לשבת ולהתבונן בקיר ואז לגלוש בפייסבוק ואז לאכול ולשקר לעצמך שהכל בסדר ואתה מרגיש טוב כששום דבר לא טוב, חשב. "תחשוב טוב, יהיה טוב" הוא אמר לעצמו כמו מנטרה באמצע הפעם המאה ושתיים מול דלת נוספת של משרת עבודה בחברת הייטק שנסגרה לו בפרצוף. "טוב, אני לא מאמין בזה", הוא הרגיש דחף לציין זאת בפני האוויר שמולו כשסגר את דלת הדירה אחריו. הוא נזרק על המיטה כמו סמרטוט, ואז הרים את הראש ולקח ספר מהמדף ממולו. "עיר של עצמות", מאת קסנדרה קלייר בהוצאת גרף. הוא התחיל לקרוא בו. הוא סיפר על נערה שמגלה שיש לה כוחות מיוחדים שהיא עצמה לא מודעת לקיומן, והיא יוצאת למסע להצלת אמה שנחטפה בידי הרע הגדול, בחברת קבוצה של ציידי צללים שצדים ערפדים, שדים, אנשי זאב ועוד כל מיני מפלצות, ויש גם בחור שהיא דלוקה עליו ובגללו היא מצטרפת אליהם ובסוף מגלה שהוא אחיה. זה מאוד כיף לברוח לעולםדמיוני כשהמציאות שלך קורסת, חשב לעצמו.

    פעם נפלתי על

    כף יד שמאל,

    וחשבתי שהיא שבורה,

    אז חבשתי אותה,

    כדי שלא תיפול.

    בארה"ב ספרים כאלו נמכרים יפה. בארץ, ידע דוד, אדם בקושי מרוויח שקל או שניים על כל עותק שיוצא לאור, וגם זה בדוחק. אפילו אם הטובים יהיו ישראלים והרעים יהיו איראנים, ויהיה לך סיפור טוב של סוכן מוסד שמתאהב באישה שהוא היה צריך להרוג- בסיס של כמעט כמו כל רב מכר שיוצא כיום-שעבדת עליו שלוש שנים אם לא יותר, אין לך סיכוי למכור כמו ספרי הארי פוטראבל מבחינתי, כתב דוד, גם אם אנסה לכתוב כמוה ולהוציא ממגירות הארכיברים את הדפים מלאי העובש, זה לא ישנה הרבה. כי במציאות של 4 במאה ו-3 בשבעים וחמש ושיש יותר כותרים חדשים על מדפי הכוח מאשר ישנים- אין הרבה סיכוי שהספר שלי יבלוט ויעשה איזשהו שינוי בהוויה הספרותית בארץ. הוא זכר איך ניסה לשדל את אחייניו בני הטיפש-עשרה לחוות את דעתם על הסיפור שכתב בדם יזע ודמעות, אבל הם רק הנהנו קלות לעברו בעודם משחקים בWii  על המיטה ומקפצים כמו קופים חרמנים מ"עליית כוכב הקופים". למי יש ראש כבר לספרים, חשב?

    פעם האצבעות היו

     יותר ישרות.

     היום הן מכופפות

    מפיקוק לא סימטרי,

    ואני חושב שהן עוד מעט

    נופלות.

    דוד היה בן 34 כשניסה לבסוף לשלוח את כתב היד שלו להוצאה לאור, אך נתקל בסירוב. הוא שלח ושלח פעם אחרי פעם כשגרס ושכתב וגרס ושכתב, ועדיין זו הייתה אותה התשובה:"עקב העומס הרב החלטנו שהנושא הזה לעוס וקלישאתי מדי והשפה שלך חסרת אמצעים ספרותיים מובניםאנא שכתב שוב, ואז שלח ". אביו של דוד אמר לו שהוא צריך לכתוב את הסיפורים שלו, שהוא נתן לו, ושלא ימציא סיפורים נוספים מהדמיון. סיפורים הסטוריים על העלייה ממרוקו, על המעברות והקיבוץ. אבל את דוד לא עניין כל זה. נמאס לו שאנשים מצפים ממנו כל הזמן ליותר, וכשהוא רוצה לעשות משהו שהוא כן אוהב, כמו לכתוב כדי לעבוד ולעבוד כדי לכתוב-זה לא מצליח לו. הוא תמיד מתלונן באוזני חברו היחיד לספסל הלימודים שאין לו כל כך הרבה זמן לכתוב וכי הוא לא יודע מה לעשות אם אם החומרים שלו: שיר פה, סיפור קצר שם, חצי רומן כאן... אבל הוא תמיד אומר לעצמו שזה משהו שיגלה בטח בסוף, כמו כל האנשים. "כשאתה חושב טוב, אתה כותב טוב, זה הכל עניין של הסתכלות על הדברים. פעם למעלה ופעם למטה." "כתוב טוב", הוא אמר לי בפעם האחרונה שהתראינו. זה היה לפני חמש שנים, לפני שהוא פרץ עם רומן הבכורים שלו והסרטים שנעשו על פיו. ואז הוא כבר לא היה צריך לדאוג יותר לראיונות עבודה ולחשבון הבנק שלו.

    פעם כתבתי וכתבתי הרבה

     בעיפרון,עד שהחוד שלו נתקע מתחת

    לאמה שלי,

    ושם הוא נשאר ונשאר

    עד שנפל,

    ואז נזכרתי סוף סוף

    לחייך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/13 14:23:
      המילים זורמות מעצמן...
        12/11/13 12:43:

      הסיפורים נימצאים על הריצפה רק צריך לדעת להרים אותם.

      ואתה יודע !חיוך

      הסיפור כותב את עצמו, אין לך באמת אפשרות בחירה...אז, לך על זה! תכתוב ותכתוב ותכתוב..ככה תפיח חיים בדמויות שלך-בעצמך ופרנסה? חשוב מאוד, אבל רק כדי להתקיים כי הרי כל אושרך זה הכתיבה. נכון? מספרים על רבי יהושע בן חנניה, גדול בתורה שכל זמנו למד ולמד ולפרנסתו היה פחמי (מכין גללי פחם) נו, טוב...נסחפתי. אבל אני באמת חושבת שתהיה עסוק ביש ו...יגיע הרגע שהוצאה לאור תאמץ אותך. תחשוב טוב-יבוא טוב:-)) נהניתי לקרוא , אני כקוראת, מאמינה לך וזה הרבה..בהצלחה!
        11/11/13 20:01:

      צטט: sari10 2013-11-11 19:42:39

      זה לא פשוט בכלל .... כתיבה יכולה להיות תחביב של כיף. אבל להתפרנס ממנה? אפשרי, אבל מורכב בהחלט.

      אמת. צריך הרבה מזל וידע כדי להתפרנס מכתיבה. זה חלומו של כל כותב...

        11/11/13 19:42:
      זה לא פשוט בכלל .... כתיבה יכולה להיות תחביב של כיף. אבל להתפרנס ממנה? אפשרי, אבל מורכב בהחלט.
        11/11/13 16:04:

      צטט: yonbir 2013-11-11 14:54:34

      התאורים שלך מרגשים, אתה כותב נפלא והכי חשוב זה שבסוף נזכרת לחייך

      תודה רבה :)

        11/11/13 14:54:
      התאורים שלך מרגשים, אתה כותב נפלא והכי חשוב זה שבסוף נזכרת לחייך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין