עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    ההחמצה

    2 תגובות   יום שישי , 8/11/13, 00:59

    ההחמצה

     

    "אתה ישן?"

    "אני לא ישן", ננער יעקב ופקח את עיניו, "רק נח".

    לפניו ראה צללית של נערה צעירה, שעמדה וגבה אל השמש. לרגע נדמה לו שהיא המשך ישיר להרהוריו – כה דמתה לנטלי.

     

    כשהעירה אותו רויטל משרעפיו, הוא ישב בכורסתו הנוחה במרפסת ביתו שבמושב ובהה בשביל שבין הפרדסים ובשדות הירוקים של העמק שנפרשו אחריהם. השמש הדגישה את הצבע הירוק ואד קל שעלה מן האדמה הפך את הנוף לתמונה אימפרסיוניסטית. שלווה עמוקה שרתה עליו והוא עצם את עיניו. תמונות מחייו חלפו כהרף עין בדמיונו ובהן תמונה ששבה וצפה מדי פעם - תמונת פגישתו עם נטלי.

     

    בשנות החמישים, כשהיה עדיין בטירונות, יצא יעקב ברגל בשביל שבין הפרדסים אל תחנת האוטובוס, על הכביש הראשי. הוא הניח את התרמיל על רצפת הבטון והתיישב על הספסל, כשהרובה הצ'כי בין ברכיו. זו היתה השעה שהאוטובוס המהיר לחיפה היה צריך להגיע, אך הוא מעולם לא הגיע בדיוק בזמן. לפעמים היה מאחר אפילו בעשרים דקות, במיוחד בימי ראשון - היום בו חזר יעקב אל הבסיס.

    בקיוסק שבצד התחנה הוא הבחין בנערה צעירה, תלמידת תיכון, משוחחת עם המוכר הקשיש. הפרופיל שלה היה מושלם, אפה סולד במקצת ושערה השחור אסוף לזנב סוס. היא מצאה חן בעיניו ממבט ראשון. הקימורים מלפנים ומאחור עוד הוסיפו לכוח המשיכה שלה. הוא לא שמע את פרטי השיחה, אך צחוקה הלבבי הגיע לאוזניו בבהירות.

    כך ישב והתבונן בה והיא מילאה את כל ישותו. כל יתר הנעשה סביבו התנדף כלא היה. לבסוף פנתה הנערה מן הקיוסק, נעמדה בצד הכביש וכעבור דקות ספורות עלתה על טנדר שעצר ולקח אותה טרמפ.

    יעקב הכתיף את התרמיל ואת הרובה וניגש אל המוכר.

    "מי היתה הנערה שדיברה אתך עכשיו?"

    המוכר שהיה מגיע בכל יום מעיירת העולים הסמוכה, הכיר את יעקב מזמן וענה לו ברצון.

    "זו נטלי, השכנה שלי".

    "בת כמה היא?"

    "בת שש עשרה".

    יעקב לא שאל יותר. יתר על כן, הוא גם לא עשה דבר בעניין – לא מייד, ולא בשום שלב אחר כך. אז היה כבר מזה שנה חבר של דליה, בת המושב שלמדה מחזור מתחתיו, ולא היתה לו כל כוונה לעזוב אותה.

    השנים חלפו והחברות התחלפו ואת נטלי לא ראה יותר, אך הוא לא שכח.

    מדי פעם היה תוהה – האם החמצתי? מחשבה טורדנית ובלתי מעשית. ברגע שעמד בפרשת דרכים והיה צריך לבחור בין דליה, הטובה והבטוחה, לבין נטלי, שמי יודע מה תהיה תגובתה, הבחירה בדליה סגרה בפניו את האופציה האחרת.

     

    יעקב התעשת במהרה ושאל את נכדתו

    "מה שלומך רויטל?"

    רויטל, בתה הבכורה של בתו, התגוררה עם הוריה בבית הסמוך לביתו. היא היתה בת שש עשרה, בעלת קומה ומבנה גוף דומה לשל נטלי, אך תלתליה הערמוניים גלשו כאשד על כתפיה ולא נאספו ל"קוקו", ומעולם, עד לאותו רגע, לא הזכירה לו את נטלי.

    היא סיפרה לו עתה על משהו שקרה בבית הספר, אך הוא האזין רק בחצי אוזן. הוא היה נפעם מן ההתמזגות של נכדתו האהובה עם הדמות הטמירה והנעלמה שנחרתה בזיכרונו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/13 17:28:

      צטט: sari10 2013-11-08 17:17:26

      עמוס,

      זה סיפור יפה!

      אולי "יפה" זו לא בדיוק המילה המתאימה,

      נהניתי מאוד לקרוא אותו,

      יש בו משהו שמדבר אלי ללב ♥

      תודה רבה, שרי.

      נדמה לי שהסיפור מדבר גם אל לבו של יעקבחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        8/11/13 17:17:

      עמוס,

      זה סיפור יפה!

      אולי "יפה" זו לא בדיוק המילה המתאימה,

      נהניתי מאוד לקרוא אותו,

      יש בו משהו שמדבר אלי ללב ♥

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין