עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    הקול

    3 תגובות   יום שישי , 1/11/13, 12:16

    תל עפר התרומם מעלהפנים בצבצו ממנו ואז בא תור השיערהצווארהחזההידיים,  ולבסוף פלג הגוף התחתוןנחשפים ונעמדים מעל התלולית בה נמו זה עידנים.

     העיניים נפקחו אט אטאפורותבוהות נכחם ותרות אחר מקור הקול שהעירן.

    הנה זה שוב.

    הגוף החל לנוע לעבר המֶזָמֶןהמפצירהקורא הנסתר.

    רגליו דורכות על חול כסוף ורך שלא היה קר מדי ולא חם מדי.

    ההתנגדות המוכרת של כל גרגיר וגרגיר הנמעך כנגד עורו המחוספס עמדה בניגוד מושלם לבריזה העדינה שנשבה על פניונושאת עימה רסס גלים ממולחפורע קלות את שיערו המאפיר.

    הים היה רגוע כמוהו.  צבעו נע מכחול אינדיגו לטורקיז ירקרק וחוזר חלילה.

    שקט היה כחיה הנמה את תרדמת החורף שלהאינו ממהר לשום מקום בליטופו העדין,  הנצחיאת קו החוף המשתרע על פני קילומטרים על קילומטרים ונמשך עד שהעין אינה משגת עוד.

    הוא פסע לתוכו.

    הגלים נעו בחן,  בכמיהה אליו.  מזמיניםעורגים.  המים הנקיים ללא רבב צוננים  מעטאיבריו החשופים הצטללו מטוהר קדושתם ויצרו אדוות מים המנוגדות למקצב ההרמונישום אצה לא נגלתה תחתיושום אבן לא עמדה כמכשול לרגליותנודות הזרמים נכנעות לעברו במשובהמניחות לו לפלוש לתחומן ולהכתימן בטומאתו.

    אך הגלים זמרו מנגינה שונה.

    הם החלו דוחפים אותו יותר ויותר מטהמפצירים בו לנטוש את בטחונו האי רציונלי במעטפת נשמתובבשר עורו הכחושולטעום את טעם החירות העילאית.

    סודות עמוקים שאין להם שם קראו לו לחשוף את פשרןליטול מהן את כסותן ולחזות בנועם השם שבראן ביום השני.

    פנינים זוהרות באור סהר מבליחאלמוגים רבגוניים בשלל צבעים וצורות עשויים רכיכות מתות ועצמות לווייתנים כתושות שנערמו עם הכחדות גזעם לפני עידן ועידניםמצבות של ספינות טרופות שירדו עם שללן לקרקעית האוקיינוסמסמנות את בעלותן הדוממת על מחוזות עבר נשכחים.

    כריש וצלופחטריגון מנוקד וכלחבריהם לאחווה עשו את פעמיהם לעבר מושא טרפם : דגיםכה רבים המה וכה עשירים במזונם ובאהבתם שעין אנוש עוד לא חזתה בהם ולא תחזה כמוהם לעולם.

    סרטנים וחלזונות כלבי ים וסוסוני ים,  כולם נמצאו בשפעדוחקים בו להצטרף לשורותיהם ולהעשות לחלק בלתי נפרד ממחזור אינסופי של חיים ומוות שיעמוד על תילו עד לקץ הימים.

    נצח.

    הוא שלח את ידו לעבר הידעמתפתה בעוכריו.

    אך חושיו בגדו בוהספק כרסם בחזהו.

    מה אם זו מלכודת ואין הוא רשאי לחשוף את נצר הבריאה הידוע לכל והנסתר מהכל?

    מה אנוש כמוהו יהין לזכור מעומס הפרטים והצבעים שעיניו ישזפו בהן אך לא יצליחו  להכיל את דקותן המורכבת,  אך הפשוטה?

    האם יגל ליבו וישמח לדעת את סוד המטמון הגנוזאו שישלח בו נטפי חלחלה ויראה מהפרא שהתיר מרבצו?

    אין הדעת נותנת לפי בינתו שרזי הטמיר ינתנו בתוך מחי יד לנשמה יחידה ועלובה כמוהו.

    ומה אם האחריםהאם הוא ראוי ליטול מהם את האמת הנוראה ורבת ההוד?

    לאו.

    הוא הוריד את ידו בשוגג אך בחפץ לבהפנה גבו למראה הנפלא הזהוחזר לדור את אדמת העפר ממנה הגיח לעולם וממנה לא ישוב עוד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/13 03:07:
      באנו כולנו מן הים ואליו גם נשוב, מתי-שהוא..., כתיבה יפה!!!
        2/11/13 22:01:

      צטט: הילינג והכוונה 2013-11-02 18:46:07

      כתיבה מיוחדת לך שי. יותר כמו שירה.
      והנושא, ידוע. ברגע שטעם האדם מעץ הדעת, צנח מטה אל עפרו ומאז לא הצליח להתרומם אל המקור ממנו הגיע, למרות געגועיו העזים לשוב לשם.
      הרבה נוגעים בידע ויחד עם זאת פוחדים ממנו, וממשיכים לבוסס במוכר והידוע.

       

      רוב תודות שמח שאהבת:) אכן הידע מפתה לרוב ויש כאלו שמנצלים אותו לרעה. שבוע טוב שיהיה ;)

        2/11/13 18:46:

      כתיבה מיוחדת לך שי. יותר כמו שירה.
      והנושא, ידוע. ברגע שטעם האדם מעץ הדעת, צנח מטה אל עפרו ומאז לא הצליח להתרומם אל המקור ממנו הגיע, למרות געגועיו העזים לשוב לשם.
      הרבה נוגעים בידע ויחד עם זאת פוחדים ממנו, וממשיכים לבוסס במוכר והידוע.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין