עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    הילד מהמראה

    0 תגובות   יום רביעי, 30/10/13, 16:33

    "יש ילד שחי בתוכי, אני אומר לכם. זאת האמת. אני מכיר אותו זמן רב, מיום שנולדתי, אך לפעמים אני מרגיש שאני לא מכיר אותו כלל. הוא חי בתוכי. הוא רוצה ממני משהו. אני יודע מה הוא רוצה. אך אני פוחד להביא לו את זה".

    ************
    שעת הזריחה באותו יום עלתה באיטיות מזדחלת של צב, מונעת ממני פעם נוספת את השליטה על הגוף היפה הזה.
    הבטתי בו בעודו יושן. כמה תמים הוא, כמה צעיר ברוחו ובגופו. הגוף שהיה שייך לי בזכות.
    הוא מצמץ כשקרן האור הראשונה פגשה בעיניו.
    'הו, תעשה לי טובה', אמרתי לו, אתה ער כבר הרבה זמן'. אך הוא רק התהפך לכיוון הנגדי ושם את הכרית על ראשו. 'למה שלא תזיז את התחת העצל שלך לכיוון המטבח ותביא לי משהו טעים. נראה לי שקפוצ'ינו יספיק למנה'-
    "שקט" הוא אמר לתוך הכרית. 
    "שקט? יום חדש מתחיל ואתה פותח אותו במילה שקט?! זה פשוט... לא נורמלי, לא חינוכי, לא- "
    "אוי אלוהים כמה שאתה חופר!" הוא הרים את ידיו ושפשף את עיניו.
    'סליחה אדוני, לא ידעתי שאני נחשב לכזה מטרד עבורך', עשיתי עצמי כנעלב.
    הוא נחר בתרעומת ופקח את עיניו.
    "בסדר, בסדר אני קם קרציה. הנה. אתה מרוצה עכשיו?" רטן לעברי.
    חייכתי לעברו בזחיחות. 'באמת אין לי מילים לתאר עד כמה עשית אותי מאושר'.
    הוא קם ויצא מחדר השינה. הוא לקח מגבת ושם אותה על דלת הארון מול הפנים שלי כדי שלא אראה אותו מתפשט. החוצפן. כאילו שאני לא יודע איך הוא נראה מתחת לבגדים. גפרור נראה שמן לידו, ואני לא מתלוצץ. אלף פעמים הערתי לו שהוא צריך לאכול יותר, אך הוא לא מקשיב לי. אני רוצה שהגוף יהיה מלא לפחות כשאשתלט עליו, ככה שלא אצטרך להלחם ולעצור באמצע להפסקת נשנושים כל חמש דקות.
    זה יותר בריא.
    בזמן שהוא התקלח קפצתי למראה שבמקלחת. האדים הפריעו לי לראות טוב, אז ניקיתי אותם עם הלשון שלי. כשהוא סיים לשים את המגבת עליו, הוא לקח משחת שיניים והחל לצחצח. בדיוק כששטף את פיו במים וגרגר בגרונו, קפצתי מולו במראה ועשיתי לו ת'פרצוף הכי מפחיד שלי . בתגובה, הוא פלט את כל המים על המראָה וכולי התרטבתי בגללו. חלק מהמשחה נתקעה לי בשיער.
    'זה לא יפה אתה יודע'.
    הוא עשה פרצוף כועס. "לא יפה? מה אתה אומר! ולהבהיל אנשים באמצע צחצוח שינים זה בסדר, אני מניח".
    'אבל זה היה אמור להיות מצחיק! תגיד לי שזה לא הצחיק אותך'.
    "לא", אמר ביבושת. "לא אחרי הפעם המאה ואחת".
    'אז מה! זה כיף להבהיל אנשים בזמן שהם מצחצחים שיניים!'.
    "טוב, לך תבהיל מישהו אחר".
    'אני לא יכול, שכחת? אני תקוע פה איתך'.
    "לצערי", הוא פלבל בעיניו במורת רוח.
    עשיתי לו את הפרצוף הכי נעלב שיכולתי לגייס.
    "הו, אל תעשה לי פרצוף עוד פעם! אולי לשם שינוי לך תשחק עם עצמך איקס עיגול בזמן שאני אעשה דברים שכל בן 16 ממוצע אמור לעשות. בלי שיושבים לו על הווריד". הוא הפנה לי את הגב.
    'מניאק' מלמלתי לעצמי.
    "שמעתי את זה".
    'פרצוף תחת'.
    "גם את זה שמעתי".
    בני טיפשעשרה. זה הגיל שהם מתחילים לשכוח איך זה להיות ילד. ולפני שהם שמים לב אפילו, הם נעשים סקפטים בעלי קרחת ובקושי יש להם זמן לעצמם, שלא להזכיר את הילד שבתוכם. 
    אני שונא כשהוא כזה רציני כמו עכשיו. כשהוא במצב רוח כזה, מתחשק לי לסטור לו מאה פעמים, למשוך לו בשיער, לתקוע את ראשו בתוך ערימה של גללי חזירים ואז להגיד לו 'נו, עכשיו זה מצחיק אותך?!'. אבל אז תמיד אני נזכר שהמחיצה מפרידה בינינו. באסה.
    קפצתי למטבח והשלכתי את בבואתי לכוס המים שלו. הוא התעלם ממני במכוון בזמן שקרא עיתון ואכל את הצנימים שלו. הוצאתי לו לשון. אם הוא רוצה להתעלם ממני, אין בעיה. גם אני יכול לשחק את המשחק הזה.
    'אני ברוגז'.
    "טוב".
    'אני לא רוצה לדבר איתך יותר'.
    "יופי".
    'אם תקרא לי אני לא אבוא'.
    "לך על זה".
    הוא המשיך לקרוא בעיתון ואז הביט בשעונו. הוא פינה את צלחתו בכיור ומיהר ללבוש את הז'קט הכחול. בשניה האחרונה הוא הסתכל במראה וסידר שוב את כיוון השיער בידו כדי שיראה מגניב, ככה הוא אומר. אז הוא לקח את התיק שלו ואת מפתחות האופניים ועמד לצאת מהדלת.
    הוא אחז בידית ואז נאנח. הוא הסתובב אליי.
    "אני מצטער. זה פשוט בגלל נועה. אני לא יודע מה לעשות איתה. היא לא החזירה לי צלצול מאז שנפרדנו במעלית. היא גם לא עונה לשיחות שלי. אתה יודע מה זה בנות. הם מסובבות אותך על האצבע הקטנה שלהן ומחזירות לך אהבה כשאתה מספיק מתחנף אליהן. אני מצטער. אני אדאג לפצות אותך".
    הוא הביט בי ואז הרים את הזרת שלו לעברי.
    "שולם?"
    המשכתי להתעלם ממנו.
    "אני אקנה לך צבעי שמן חדשים. מהסוג שתמיד רצית".
    הסתובבתי מיד. 'באמת?'
    '"באמת-באמת". הוא חייך אליי. גם אני חייכתי. הושטתי לו את הזרת שלי כמו כלבלב טוב וחזרתי לשכון בצד שמאל שלו. בפינה שלי. ואז עצמתי עיניים, עד הרגע שהוא יעיר אותי שוב משנתי כשיסתבך שוב בצרות. כמו תמיד. 
    אני רוצה כבר את הגוף הזה. אני אשיג אותו. זאת רק שאלה של זמן.
    *****************
    "יש ילד שחי בתוכי, אני אומר לכם. הוא רוצה שאתן לו חופש לעשות כרצונו, שאשמש כלי קיבול להלך רוחו. אני מקנא בו, כי הוא מלא ברגש ואני כבר לא מרגיש הרבה זמן.
    "תן לי לצאת לחופשי" הוא אומר לי. תן לי לשחק עם פרפרים, להפריח בועות סבון, לספור עננים ולדמיין אלף עולמות. תן לי!"
    "ואם אתן לך, מה תתן לי בתמורה?" אני שואל אותו.
    "מה אתה הכי רוצה?" הוא שואל בחזרה.
    הסתובבתי ועצמתי עיניים וחיבקתי את עצמי בשתי ידיי.
    "אהבה".
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין