עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    שחזור גלגולים

    2 תגובות   יום שלישי, 22/10/13, 00:08

    הכניסה לבניין בו הוא גר היתה חשוכה. עליתי במדרגות האפלות בחוסר ידיעה מוחלט שכעבור שעתיים וחצי, ארד בהן אדם אחר לגמרי.

    אתם ודאי תוהים איזה קלישאה זו לומר זאת. אך אין זו קלישאה, אלא עובדה מוגמרת, שהאדם שאליו עמדתי לעלות, שינה את כל התפיסה שלי לגבי חיים ומוות במהלך אירועים של ערב אחד, שבעודי כותב שורות אלה אני עדיין בהלם ממה שקרה שם.
    דפקתי. הדלת נפתחה והוא קיבל את פניי בסבר פנים יפות, בחיוך ובאווירה חמה ונעימה.
    רבות אני יכול לספר על אדם זה, אך כל שבח והודיה שאכתוב עליו, יחסירו מהמשמעות וההרגשה שהאדם הזה משרה עליך, ואין מילה שיכולה לתאר מה חשתי באותו רגע שלחצתי את ידו.
    גורל. ייעוד. הכוונה עליונה. אני לא יודע להסביר את הסיבה בעטיה הגעתי דווקא באותו ערב, עייף ומרוצץ מיום עבודה קשה בשמירה בה עבדתי אז- שקלתי ללכת לישון, לנוח, ולדחות את הפגישה. אך בדיעבד, מצאתי את עצמי הולך אליו מיד לאחר העבודה.
    התביישתי להגיע אליו ככה, מזיע ומלוכלך ועוד בבגדי עבודה, אך משהו בתוכי אמר לי שלא כדאי שאפספס זאת.
    ואכן, כפי שתקראו בהמשך, אני מודה לאלוהים שלא פספסתי זאת.
    כשנכנסתי, הדבר הראשון ששמתי לב שהדירה היתה מלאה באור. נרות רבים הושמו במעגל על שולחן רבוע קטן, ומשני עבריו היו כורסא, וממולה צמוד לקיר היתה ספת עור גדולה וחומה. על השולחן הונחו הנרות, ספרים, קטורת, וכו`.
    הוא הזמין אותי לשבת, התרווחתי בכורסא, ודיברנו שעה קלה שיחת חולין על דא והא. המטפל, ששמו יצוין בתחתית מאמר זה, לבש חולצה לבנה וג`ינס כחול, אדם צעיר, חייכן ומלא שמחת חיים. קולו הרגיע אותי, ואני אט אט נעשיתי שליו ורגוע, למרות העייפות והלחץ שהיתה לי מהעבודה.
    במהלך השיחה, בה דיברנו כמו חברים ותיקים, הוא אמר:
    "היום נעשה שחזור גלגולים בשיטה שאני פיתחתי, בצירוף רטרוהילינג* ".
    טוובב.... לא ידעתי מה הכוונה ברטרו הילינג. חשבתי בכלל שהוא אמר בכלל "ריברסינג" (שם של משחק). מילה לועזית. בטח משחק חדש.
    "אוקיי, אני אוהב משחקים" אמרתי.
    ובכן, בוא נאמר ש`במשחק` הזה מעולם לא שיחקתי קודם לכן, וזה בכלל לא היה מה שציפיתי.
    זה היה הרבה יותר מזה.
    הוא אמר לי לשכב בנוח על הספה, ליישר את הגוף, לעצום עיניים ולהתחיל להרפות.
    טוב, הייתי די מומחה בלהרפות. בבית הייתי מתרגל את זה מלא פעמים לפני שהכרתי אותו. מין מדיטציה בשכיבה.
    בעודו מנחה אותי בהרפיה, לאחר שכמובן הורדתי מעליי את המעיל וכל החפצים בכיסים כך שיהיה לי נוח כמה שיותר, התחלתי להרגיש יותר נינוח, שליו, כאילו עמדתי על סף הרדמות בכל רגע.
    תחושה של חמימות פשטה באיבריי, כשהתקדמנו עוד ועוד בהרפיה. עיניי היו כבדות ונשימתי היתה איטית ועמוקה. קולו העשיר עלה וירד חלופות, מרדים אותי ומסיר כל התנגדות ולחץ מעליי.
    ואז, אחרי שסיים את ההרפיה, הגעתי לרגע המיוחל:
    נרדמתי. או כך לפחות חשבתי. זה היה סוג של טרנס**, הוא סיפר לי לאחר מכן, ולמרות שאני זוכר שהייתי ער לכל רחש בחדר וביחוד לקולו, חלק ממני באותו זמן היה רדום, סוג של `חולם בהקיץ`, אם יהיה לכם יותר קל להבין זאת כך.
    אך עדיף שאספר לכם מה קרה אז, מההתחלת השתלשלות האירועים, כדי שתבינו טוב יותר. אני רק מקווה שאצליח לתאר את החוויה במלואה, כפי שהיא חקוקה היטב בעודה טריה בזכרוני, עד עכשיו.
    חלק ראשון- המראה
    בשלב הראשון, הוא הנחה אותי בדמיון מודרך, לדמיין עצמי עומד מול שער, ובתוכו גרם מדרגות זהובות.
    דמיינתי זאת, ואז הוא אמר לי לעבור את השער ולרדת במדרגות.
    ירדתי בו אט אט. אך ככל שירדתי באותו גרם מדרגות זהובות, כן הלכתי ונעשיתי קל יותר ויותר ויותר.
    הרגשתי שאני מרחף על ענן, פשוטו כמשמעו, ולא הרגשתי עוד את רגליי נוגעות במדרגה. אם זאת, ירדתי יותר ויותר מטה מטה, במחשבה שהנה אני מגיע אך זה נמשך עוד ועוד כמו לולאה אינסופית.
    לאחר זמן שנדמה כנצח, הגעתי למדרגה האחרונה, בריחוף.
    למולי נגלתה דלת ענקית עשויה אור בוהק.
    הוא אמר לי לפתוח אותה. הושטתי את ידיי, והדלת נפתחה פנימה מאליה.
    צעדתי פנימה.
    אור חזק סינוור את עיניי בתחילה, ולאחר שהסתגלתי אליו ראיתי שאני נמצא בתוך חדר ענקי ורחב, ללא קירות או תקרה, רק `חדר` לבן, שאת גבולותיו לא ראיתי.
    ובאמצע החדר, ניצבה לה מראה.
    ה`מראה` היתה גבוהה ורחבה יותר ממני, צורתה מלבנית, והמסגרת שלה היתה עשויה פיתוחי אומן בשלל צורות ופנים של חיות טוטם***, וכל פרצוף של חיה זע והשתנה ברגע שניסיתי למקד בו את מבטי.
    קולו נשמע שוב כרעם מהדהד בחדר הגדול בו הייתי, והוא אמר לי לעמוד מולה.
    צעדתי לעברה, ואני זוכר שככל שקרבתי אליה כן היא נעשתה גדולה ורחבה יותר ויותר, מכפי שסברתי בתחילה.
    במראה ראיתי את השתקפותי, רגילה, כפי שנראיתי עד לאותו רגע בעיני רוחי.
    ואז החלה התמונה להשתנות.
    בלי להבין איך וכיצד, החלה השתקפותי לדעוך ולהעלם ובמקומה הופיעה סערת צבעים עזים ומהפנטים בכל תת גווני הקשת, חיה ופראית ומשתנה ללא הרף שסחפה אותי כמו גל צונמי של זרם אנרגטי שמחכה לפקודתי, ממתין.
    לבסוף סערת הצבעים שככה, והתמונה החלה להתבהר.
    ומה שהביט בי חזרה מהמראה, לא היה אני.
    חלק שני- הגלגולים
    המטפל שאל מה אני רואה.
    למולי ניבט חזרה אדם מבוגר, עם זָקָן ארוך, לבוש חולצה לבנה עם ז`קט ומכנס שחור, ולראשו חבש כיפה.  תיארתי לו אותו.
    מטפל: "מיהו האדם הזה שאתה כעת?" שאל המטפל.
    מצאתי את עצמי עונה בקול צרוד ועמוק מקולי הרגיל. אך אם שמתי לב לשינוי, לא נתתי את דעתי לכך.
    "אני יוסף קסטר, בן 52 מבואנוס איירס בארגנטינה".
    מטפל: "מהי השנה?"
    "1915".
    מטפל: "מהו מקצועך?"
    "קורא בכוכבים  ". (=אסטרונום/אסטרולוג)
    מטפל: "אם מי אתה נשוי?"
    "אני נשוי למרים, בת 47, אשה שלא באמת אהבתי והוריי שידכו לי אותה...."
    "כיצד נפטרת?"
    "נפטרתי מצער ומכאב, על שלא הספקתי להעביר לעולם את הגילוי המדעי החשוב ביותר שלי. שכולנו נוצרנו מאבק של כוכבים  "....
    התמונה השתנתה.
    "אני `עורב על גדות נחלים`, צ`יף אנדיאני ושאמאן המתקשר עם רוחות המתים. השנה היא 1847, ארצות הברית. אני מתתי מאשמה על כך שבני השבט שלי נטבחו על ידי האדם הלבן. אש... אש גדולה שרפה את כל הכפר... ילדים ונשים בהרוגים... אני בוכה... אכזבתי אותם.."
    התמונה משתנה שוב.
    "אני אישה...אינגריד... 1536... אנגליה... שמלה לבנה... שיער בלונדיני, בהירה... מוכרת צמחי מרפא... בן זוגי נטש אותי לטובת אחרת לאחר שגילה שאני נושאת את ילדו... הפלתי את הילד... מתתי בצער רב, ללא אהבה, ללא משפחה, בודדה וגלמודה..."
    בשלב זה המטפל שינה את נוסח דבריו והחל להדריך אותי לחזור לאותו ארוע קשה שיצר את חוסר ההערכה העצמי שלי במהלך חיי, ועזר לי לשנות את הסיטואציה לחיובית וטובה.
    הרגשתי שאני צף ועולה כלפי מעלה. אור גדול היה שם. ואז דיברתי בקול אחר, קול שהיה אלף קולות, עולה ויורד בהרמוניה שמיימית. מדריך כלשהו, מסטר אור****
    חזרתי לגופי הפיזי. גיליתי שהייתי שם, היכן שלא הייתי בחוויה המדהימה הזו, קרוב לשלוש שעות.
    הוא נתן לי לשתות כוס מים.
    לא יכולתי לדבר כמה דקות. עד כדי כך הייתי בהלם. הוא עזר לי להרגע.
    "מה שעשינו עכשיו זה טיהרנו את הקארמה***** שלך מארועים שלילים שקרו בגלגולים קודמים שלך, ושהשפיעו על נשמתך במהלך הגלגול הנוכחי.
    אני מברך אותך. עשית צעד ראשון לעבר ההארה/ גאולה.
    אך יש עוד דברים רבים שעלינו לטפל בהם", הוא אמר לי בחיוך יודע סוד.
    ואני האמנתי לו. מאז אני מבקר אצלו פעם בשבוע ומרגיש טוב יותר משהייתי בתחילת הטיפולים.
    לאחר שברכתי אותו לשלום ויצאתי מהדלת, ידעתי שאין לי עוד ממה לפחד.
    ושיש לי עוד הרבה מה לעשות.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/10/13 16:28:
      צודקת. צריך לעבור את זה כדי להבין :-)
        24/10/13 15:30:

      איזה סיפור מעניין!

      אני בטוחה שהרבה אנשים,
      שלא מאמינים ולא חוו בעצמם?
      יתקשו להאמין ויחשבו שזה סוג של  "קשקוש".

      נראה לי כי  קשה להבין חוויה כזו אם
      לא חווים אותה באופן אישי.
      וגם - שאתה עובר אצל המטפל הזה חוויות משמעותיות
      שעושות לך טוב!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין