עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    חלום או סיוט- מה אתם בוחרים?

    2 תגובות   יום שלישי, 22/10/13, 00:05

    אתם מכירים את זה שאתם יושבים בעבודה, מול מסך המחשב ומקלידים, בין לבין לגימה של נס קפה שלישי, ואם מרגישים שהמחשבות שלכם נסחפות הרחק משמה, אל דברים שבכלל לא העלתם בדעתכם לעשות כבר שנים.

    "אני צריך לעשות טלפון לבחורה ההיא  מהלימודים, אולי יצא משהו... הרבה זמן לא עשיתי כושר, שלא לדבר על הליכה. אני נראה זוועה... הבית כבר מטונף, אני חייב לעשות סדר בארון דחוף... מתי פעם אחרונה שהזמנתי את החבר`ה לבית? רגע, מתי פעם אחרונה שבכלל יצאתי לבלות? נמאס לי כבר מהעבודה הזו. כל פעם אותו דבר, אותם מספרים אותם מסמכים... אני מת משיעמום... אולי כדאי שאתחיל לחפש משהו חדש... הייתי צריך לדחות את הצבא וללכת ללמוד הוראה... עכשיו כבר מאוחר מדי... אין כסף לכלום... איך אני יכול להמשיך לחיות ככה מ3500 ₪ בחודש שבקושי מכסים לי את השכירות, את ההוצאות מחיה... אוי אלוהים, תעזור לי  ". אז זהו, שהוא עוזר רק למי שעוזר לעצמו.

    רעש האצבעות הטופפות על המקלדת מוציא אדם משלוותו כעבור זמן. ביחוד עם הוא יושב על כיסא 8.5 שעות במהלך כל המשמרת ולא מדבר עם איש. אסור לדבר בטלפון. אסור לשמוע שירים באוזניות. אסור להכין קפה שלא בזמן ההפסקה. אסור לקרוא עיתון. אסור לדבר זה עם זה. אסור לשלוח אס אמ אס. אסור לנשום.

    "דני, מה אתה עושה?!" צורחת הבטטה שעומדת כמו בולדוג עוין מהצד. אני מרים את המבט מהטלפון. "מה?" "זה בדיוק מה שאני ל-א רוצה שיקרה. אמרתי לכם אלף פעם, אסור פלאפון בזמן עבודה. אני אחרים לכם אותו במגירה עד סוף היום ואז תקחו אותו (כל העיניים של האנשים מופנים אליי). אתם רוצים שאני אלך איתכם ראש בראש? מה, לדבר יפנית? כורדית? אני לא מבינה. זה פעם אחרונה שאני תופסת אותך דני". הראש יורד מעלה מטה מוכנית. "כן רקפת. סליחה רקפת".

    מה סליחה? על מה סליחה?? זה שאתם נותנים לנו יחס ותנאים כמו של בית סוהר וכל זה בשביל מינימום, ועוד אנחנו צריכים לבקש סליחה??? יד ימין נקפצת לאגרוף, רועדת בזעם עצור. מחפשת על מה לכלות את זעמה. אולי במסך המזורגג הזה. בינתיים רקפת חוזרת לשולחן במשרד שלה, מדדה מצד לצד, על כל 135 הקילו שלה, כמו חבית שומן שהולכת להתפוצץ בכל רגע.

    פרה.

    מכניס את הפלאפון לכיס בחריקת שיניים, וחוזר להקליד כמו מכונה. "אתה חייב להרגע", אומר העצמי- הגבוה שלי בתוך ראשי. "היא לא עושה זאת בכוונה. גם עליה הם יורדים, המנהלים הבכירים. גם היא הקלידה כמוך לפני כמה חודשים. בינתיים תנשום עמוק, תספוג, תפנים. ואז כשתחזור הביתה, תשלח קורות חיים למשרות אחרות".  ואז מה? אומר האגו. שוב פעם ראיונות עבודה? שוב פעם נציג שירות לקוחות ומכירה? שוב פעם מינימום? שוב פעם לספוג צעקות של לקוחות? די! אני כבר לא יכול יותר! אני רוצה ללכת לישון!

    "אסור לך להיכנע. אל תיכנע לאנשים שממרמרים אותך כל היום. להיפך. תחייך אליהם חזרה על כל הערה שהם מעירים לך! הם לא יבינו למה אתה עדיין ממשיך לחייך. כי אתה יודע בפנים שאתה יכול להגיע רחוק, אם רק תעשה את מה שאתה אוהב לעשות. אתה אוהב ציור, כתיבה, משחק בתיאטרון, שירה? לך על זה! עשה זאת! לך ללמוד!" מממ... האני הגבוה שלי נראה לי חושב יותר מדי גבוה... נו באמת, עלית על עץ יותר מדי גבוה. זה מקצועות שאין להם ביקוש בשוק העבודה. אין בזה כסף. וחוץ מזה, אתה יודע כמה עולים לימודים כאלו? מתנצח האגו.

    "תתעניין במלגות. תבדוק מכללות. תשאל חברים. תחקור". האני הגבוה עדיין בשלו. ומי יבטיח לי שאם אעזוב פה, אמצא עבודה חדשה בחוץ? תכל`ס, המשמרות פה נוחות. אתה יכול להגיע עד שמונה בבוקר בלי שמישהו יעיר לך על זה. אתה יכול לעבוד רק בקרים או גם בערבים. אין שעות נוספות וזו עבודה קלה מאוד. בשביל מה עכשיו טרטורים תגיד לי? האגו נרתע לאחור כשפתאום הוא שומע את המשפט "צריך לעשות משהו חדש". הוא שונא לעשות.

    "אתה רוצה לחיות את שארית חייך כמו מכונה מול מחשב ולהרוויח משכורת מינימום כשאשה צווחנית צורחת עליך ויושבת לך על הווריד כמו עלוקה כל היום? אתה רוצה לחזור הביתה עייף, ואז לישון קצת, לקום, להתקלח, לאכול, לגלוש באינטרנט, לראות סרט, ואז שוב לישון, והופ- בלי שתבחין נגמר לך היום ולא הספקת לעשות כלום? אתה באמת אוהב להיות כלום? בלי חבֶרָה, בלי כסף, בלי קריירה עם רכב צמוד ושעות גמישות, בלי עתיד שתוכל לקום בבוקר מול המראה ולחייך שאתה נהנה מהחיים האלה?! –אם אתה רוצה להיות כל זה, בבקשה" אומר האני הגבוה לאגו. תמשיך במסלול חייך הנוכחי. תפספס את כל ההזדמנויות שהיקום ישלח לך ותחיה חיים מוגבלים מכל הבחינות. תחיה כמו עבד. כי זה מה שאתה- עבד של החֶברָה בה אתה חי".

    אם אתם עם האגו, שיהיו לכם חיים נהדרים. אך אם אתם עם העצמי הגבוה שלכם, הנפש שלכם שיודעת מה טוב לכם- אז תתקשרו למספר הזה שמופיע פה למטה, ותתנו לאגו שלכם בעיטה בישבן. כמה אנשי מכירות חולמים להיות במאים ותסריטאים? כמה פקידות חולמות להיות עורכות דין או ציירות? כמה אנשים שעובדים בשביל 22 ₪ בשעה בזמן שהבוס שם רגל על רגל במשרד ומעשן סיגריה קובנית, חולמים בהקיץ על מה שהם היו יכולים להיות אם הם היו עושים את מה שהם באמת רצו לעשות כשהיו צעירים יותר??? אם אתם עדיין חולמים לעשות שינוי עם עצמכם אך עדיין אינכם יודעים מה לעשות, אם עדיין לא איבדתם תקווה לעתיד טוב יותר, יש פה מי שיקשיב לכם.

    אל תוותרו. החיים שלכם יקרים מכדי שתזרקו אותם לבור העבדות וחובות לבנק.

    ת ב ח ר ו -                      

    חלום... 

    או סיוט..........

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/13 12:21:
      תודה רבה sari שמח שאהבת :)
        23/10/13 08:23:

      נהניתי מהכתיבה שלך.

      חייכתי מספר פעמים, כי שילבת הומור בפנים.

      חושבת שהרבה מתלבטים בדברים שהעלית כאן,

      יש שחושבים על זהו ויש כאלו שאולי

      פשוט "חיים את זה" בלי לחשוב הרבה ...

      דילמות שקיימות, אבל ניתנות לפתרון.
      ~~~
      יום טוב ובלי יותר מידי היתקלויות עם רקפת  .... חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין