עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צחוק הגורל

    12 תגובות   יום שישי , 11/10/13, 09:53

    צחוק הגורל

     

    "בן? מזל טוב, אני שמח בשבילכם", אמר אלון.

    בתום שיחת נימוסין קצרה עם נטשה, הוא הניח באדישות את שפופרת הטלפון.

    לא היה בלבו יותר כעס, וגם לא אכזבה, ובוודאי שלא אהבה. מים רבים זרמו בחצבני מאז שהיו יחד.

    "צחוק הגורל", הרהר בלבו. "היא כבר אמא לשלושה".

     

     

    נטשה ואלון צוותו על ידי סדרן העבודה משני עבריו של אותו עץ במטע התפוחים. הם הציבו את הסולמות והתחילו לקטוף. קיבוץ דן היה קרוב לגדר הגבול עם לבנון, וכך גם המטעים, אך הם לא חשו מאויימים. הם קטפו בשתיקה, מגניבים מבטים אל הצד השני, מנסים לתהות על קנקנו/ה.

    נטשה ראתה לפניה בחור צנום ושרירי, בעל פרופיל מושלם, עם עיני שקד חומות ונבונות, תלתלים שחורים, וזקן שחור קצר מעטר את פניו המוארכים.

    "קרסביץ, בחור יפה", חשבה.

    אלון ראה בחורה במכנסיים קצרים החושפים רגליים יפות, שהזכירו לו את רגליה היפות של אמו. חולצת הטריקו ההדוקה הבליטה שדיים קטנים ומוצקים ופניה העגולים היו בעלי יופי סלאבי, שנטועות בהן עיניים שחורות וערניות.

    "שווה", ציין לעצמו.

    הם המשיכו לקטוף בשתיקה.

    "איפה שירתת בצבא?", שבר אלון את השתיקה.

    "לא שירתי", ענתה. "רק השנה סיימתי את בית הספר התיכון. ואתה?"

    "הייתי קצין במודיעין ושירתי לא רחוק מכאן, על גבול הצפון".

    "ומה אתה עושה עכשיו?"

    "סיימתי שנה ראשונה בטכניון".

    "בטכניון? גם אני התקבלתי ללימודי מחשבים בטכניון. מה אתה לומד?"

    "פיסיקה".

    השיחה קלחה ובהפסקה כבר שתו ואכלו יחד, תחת עץ מצל. לשונותיהם הביעו דברים רבים, אך העיניים שידרו מסרים שונים לחלוטין. המשיכה היתה הדדית ומיידית.

    אלון היה פנוי באותה עת, אחרי מערכת יחסים קצרה עם סטודנטית לאדריכלות מבוגרת ממנו, אך לנטשה היה חבר. היא השתחררה ממנו בשיחת טלפון עוד באותו ערב. הקיבוץ סיפק להם מספיק פינות סתר לבלות בהן ביחידות, ובתום תקופת הקטיף חזרו לחיפה ולתחילת שנת הלימודים בטכניון.

     

    אלון, הצבר, סיים שירות של שנתיים בצבא הקבע וטייל שנה שלמה בדרום אמריקה. הוא למד בקבוצת המצויינות בטכניון - לא שילם שכר לימוד, זכה במלגת קיום נדיבה ואף במגורים חינם במעונות הסטודנטים. נטשה, העולה החדשה, קיבלה מלגה צנועה בלבד וגרה בחדר שכור בנוה-שאנן. היא נאלצה להיעזר בהוריה למימון הוצאותיה.

    איזה סיכוי היה להם? הם באו מתרבויות שונות ומניסיון חיים שונה, התעניינו בנושאים שונים, ולא הצליחו ליצור חברים משותפים, אלא המשיכו להיפגש בנפרד עם חבריהם הישנים. נטשה נפגשה כל שבוע עם חבורת צעירים רוסים, ואלון עם חבריו מבית הספר הריאלי בחיפה ומהצבא. למרות זאת המשיכו במערכת היחסים, ואף עברו לגור יחד כעבור שנתיים, כשסיים אלון את לימודי התואר הראשון.

    בשנה החמישית לחברותם, החל אלון לחשוב על מיסוד יחסיהם. הוא הלך והתקרב לשנתו השלושים והרגיש שנטשה היא "האחת" עבורו. הוא לא כרע ברך בפניה, אך דן אתה בדבר האפשרות להינשא. נטשה חשה שעדיין לא מיצתה את חיי הרווקות, על כן ביקשה דחייה. בחודשים הבאים התלווה מתח ליחסי האהבה, ואלון הרגיש שאינו יכול להמשיך כך, והגיעה העת לחתוך לכאן או לכאן.

    "אם אנחנו לא קובעים תאריך לחתונה, אנחנו חייבים להיפרד", אמר ערב אחד, כשסיימו לאכול.

    "אני עוד לא רוצה להתחתן", אמרה.

    "אם אנחנו לא מחליטים שמתחתנים, אני לא רואה טעם להמשיך".

    "אתה לא אוהב אותי?", שאלה.

    "בוודאי שאני אוהב אותך, אחרת לא הייתי רוצה להתחתן אתך".

    "אם אתה מציב תנאים ומוכן להיפרד, זה אומר שאתה לא אוהב אותי באמת".

    השיחה התפתחה לוויכוח, והוויכוח למריבה.

    נטשה ארזה תיק והלכה לבקש ניחומים אצל סמיון – ידיד מחבורת הצעירים הרוסים ששניהם השתייכו אליה, והיו נפגשים מדי שבוע וקוראים שירה וספרות רוסיים יחד. הוא גם חיזר אחריה, למרות שהיתה חברתו של אלון.

    בבכי ודמעות שטחה נטשה את מצוקתה בפני סמיון, והוא נתן לה כתף להישען עליה ולהתנחם בה. הוא ניצל עתה את חולשתה ואת עיוות כושר השיפוט שלה, וניחם אותה גם במיטתו.

    שלושה ימים ארכה תקופת הניחומים, ואז התעשתה נטשה והתחרטה. היא יצרה קשר עם אלון וביקשה ליישב ביניהם את ההדורים. עוד בטרם שמע כיצד התנחמה, סירב אלון להחזיר את היחסים לקדמותם, אם לא ייקבע תאריך לחתונה. האגו שוב שיחק תפקיד אצל שניהם, ושיבש את האהבה. נטשה חזרה אל סמיון.

    כעבור חודשיים שוב התקשרה נטשה והודיעה לאלון שהיא בהריון מסמיון, ולמרות זאת היא עדיין אוהבת אותו, ומוכנה לחזור אליו בכל רגע.

    לאלון היתה עתה סיבה מוצקה לעמוד בסירובו.

    נטשה ילדה בן, ובטקס נישואיה לסמיון עמד גם הבן מתחת לחופה.

     

    אלון הפנים את העובדה שנטשה אינה "האחת", וכעבור זמן התגבר על הצער, הזעם והתסכול, אם כי עדיין השתוקק אליה. הוא חיפש במרץ ובעקביות את "האחת" האמתית. בנות רבות מאד בדק ובחן במהלך השנים – ישראליות וזרות, לבנות ומלוכסנות עיניים, בוגרות ועולות ימים. רובן נשארו ללילה אחד, ולפעמים לשבוע. לאחדות מהן אף ניתנה תקופת ארכה - לעתים אף של שנה ויותר - להוכיח שהן אכן האישה המבוקשת.

     

    שמונה שנים עברו, עד שיחת הטלפון, בה הודיעה נטשה שאחרי שני בנים נולדה לה גם בת.

    אלון נותר עדיין רווק. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/13 23:47:

      צטט: באבא יאגה 2013-10-15 22:22:37

      יפה כתבת, עמוס

      תודה רבה, אלאונורה.

      כל טוב, עמוס.

        15/10/13 22:22:
      יפה כתבת, עמוס
        15/10/13 19:41:

      צטט: sari10 2013-10-15 11:39:22

      עמוס,

      נהניתי לקרוא!

      כתבת קולח ומעניין!!
      ~~~
      קראתי בעיון את הסיפור והתגובות.

      מבינה שמבוסס על סיפור אמיתי.

      שמחה לשמוע שאלון מצא בסופו של דבר את "האחת"
      והוא מאושר.
      ~~~
      הסיפור שלך מעורר אצלי מחשבות.
      "אם אתה מציב תנאים ומוכן להיפרד,
      זה אומר שאתה לא אוהב אותי באמת".

      מה באמת נכון באהבה?
      האם אהבה אמיתית היא ללא גבולות? עם יכולת הכלה אינסופית?
      האם יש תשובה אחת נכונה?
      לא נראה לי,

      חושבת שמשמעות האהבה היא שונה לאנשים שונים.

      תודה רבה, שרי.

      שמח שנהנית.

      הסיפור אכן לקוח מן החיים. בכתיבה עצרתי לפני השלב שבו אלון מוצא את אהבת חייו ומגשים את שאיפותיו.

      כל טוב, עמוס.

        15/10/13 11:39:

      עמוס,

      נהניתי לקרוא!

      כתבת קולח ומעניין!!
      ~~~
      קראתי בעיון את הסיפור והתגובות.

      מבינה שמבוסס על סיפור אמיתי.

      שמחה לשמוע שאלון מצא בסופו של דבר את "האחת"
      והוא מאושר.
      ~~~
      הסיפור שלך מעורר אצלי מחשבות.
      "אם אתה מציב תנאים ומוכן להיפרד,
      זה אומר שאתה לא אוהב אותי באמת".

      מה באמת נכון באהבה?
      האם אהבה אמיתית היא ללא גבולות? עם יכולת הכלה אינסופית?
      האם יש תשובה אחת נכונה?
      לא נראה לי,

      חושבת שמשמעות האהבה היא שונה לאנשים שונים.

       

        15/10/13 11:21:

      צטט: יעל מ 2013-10-14 18:43:21

      עצוב... רציתי סוף טוב כמו באגדות :)

      תודה רבה, יעלי.

      אם המציאות היתה דומה לאגדות, לא היה בהן צורך.

      על כל פנים, גם כאן היה סוף טוב, אך העדפתי לסיים בנקודה שהוא עדיין לא הסתמן. ראי תגובתי למאיה.

      כל טוב, עמוס.

        15/10/13 11:19:

      צטט: מאיה113 2013-10-14 15:35:59

      *איזה פספוס...

      תודה רבה, מאיה,

      למדתי במהלך חיי שכל סוף פותח פתח להתחלה חדשה.

      כפי שכבר כתבתי - אני מכיר אישית את הנפשות הפועלות. אינני יודע כמה נטשה מאושרת, אך אלון מצא סוף, סוף, את "האחת" ונישא לה, ואושרם מרקיע שחקים.

      כל טוב, עמוס.

        14/10/13 18:43:
      עצוב... רציתי סוף טוב כמו באגדות :)
        14/10/13 15:35:
      *איזה פספוס...
        14/10/13 00:31:

      צטט: מרב 1956 2013-10-13 18:17:59

      סיפור מהחיים, ממש.

      יש שהמניע לנישואין והקמת משפחה הוא לאו דווקא אהבה.

      חבל.

      אח"כ נפגעים כולם.

      תודה רבה, מרב.

      אכן, לא תמיד נישאים מאהבה, אך לא תמיד נגמרים נישואים אלה בנפגעים. גם בין הנישאים מאהבה, אנו עדים היום ליותר ויותר גירושים, כך שגם האהבה אינה ערובה לחיי נישואים מאושרים לאורך זמן.

      כל טוב, עמוס.

        13/10/13 18:17:

      סיפור מהחיים, ממש.

      יש שהמניע לנישואין והקמת משפחה הוא לאו דווקא אהבה.

      חבל.

      אח"כ נפגעים כולם.

        12/10/13 16:51:

      צטט: טלוני 2013-10-12 14:41:53

      הנה הצלחתי להגיב עמוס. נכנסתי דרך הפייסבוק והדף המקצועי שלי. לא בטוח שבפעם הבאה אזכור איך עשיתי זאת...  קריצה

       

      הבאת כאן סיפור מהחיים. אנשים מפספסים קשרים משמעותיים בחיים בגלל מאבקי אגו, או  תנאים נוקשים שהם מעמידים לעצמם מראש וקשה להם לסגת.

      בדרך כלל האישה היא שלוחצת על חתונה, כאן זה היה להיפך. מי אמר בכלל שצריך להתחתן בכל מחיר? יש שנישאים רק לאחר שכבר הקימו משפחה לתפארת.  

      סיפורך מזכיר לי את הסיפור בין יהודה לוי ונינט. לא שאני עוקבת אחרי הסלבס, אבל שם גם לי כאב. אחרי כל כך הרבה שנים ואהבה גדולה, בגלל אותו נושא הם פרקו את הקשר.

      לעתים אנשים מצטערים על כך כל החיים- חבל!

      שלום רוני,

      אני שמח שהצלחת להתחבר.

      במקרה הזה, שהוא באמת סיפור מהחיים, זה לא "חבל!".

      מהיכרותי את הנפשות הפועלות, אני יכול לבשר לך שהגיבור מצא לבסוף את שאהבה נפשו, והאושר מרקיע שחקים.

      שבוע טוב, עמוס.

        12/10/13 14:41:

      הנה הצלחתי להגיב עמוס. נכנסתי דרך הפייסבוק והדף המקצועי שלי. לא בטוח שבפעם הבאה אזכור איך עשיתי זאת...  קריצה

       

      הבאת כאן סיפור מהחיים. אנשים מפספסים קשרים משמעותיים בחיים בגלל מאבקי אגו, או  תנאים נוקשים שהם מעמידים לעצמם מראש וקשה להם לסגת.

      בדרך כלל האישה היא שלוחצת על חתונה, כאן זה היה להיפך. מי אמר בכלל שצריך להתחתן בכל מחיר? יש שנישאים רק לאחר שכבר הקימו משפחה לתפארת.  

      סיפורך מזכיר לי את הסיפור בין יהודה לוי ונינט. לא שאני עוקבת אחרי הסלבס, אבל שם גם לי כאב. אחרי כל כך הרבה שנים ואהבה גדולה, בגלל אותו נושא הם פרקו את הקשר.

      לעתים אנשים מצטערים על כך כל החיים- חבל!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין