זו שעת הצוענים.

שעתם של אלה הרוכבים בכרכרות חבושות בבד וורוד,

עוברים מכפר לכפר למכור מרכולתם,

סוסיהם מנתבים דרכם, 

בתיהם טיח גלוי ודלתותיהם כסף.

זוהי גם שעתן של  הנשים הצועניות העטופות בשמלות אדומות נוצצות,

מרחפות ברחובות הערים ומתחננות לשווא לנדבה.

ילידיהן על ידן,

שפתן סבל ושמלותיהן הארוכות מכסות על היעדר שורשים.

שריקת שוטר

מקיזה אותם החוצה על ידי החוק,

כמו את אבותי באוקראינה הקרובה-רחוקה שלפני המלחמה.

זו שעת הצוענים.