עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פנקסנות עם העולם

    הגיגים מעצבנים, מעניינים (אותי כמובן), משעשעים (כנ"ל), ציניים (כי אני מכיר את עצמי), ואמביוולנטיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    פסטיבל השירה מטר על מטר ראיון עם רוני סומק אשתקד

    0 תגובות   יום ראשון, 22/9/13, 11:20

    ״זה מרגש שפותחים את פסטיבל לשירה עם השירים שלי״, אומר סומק. ״ואני אומר את זה לא כמס שפתיים. בעיקר כשאלה אנשים שאני מעריך מאוד. לדעתי מדובר בפסטיבל השירה הכי טוב שנעשה בישראל, ואני אומר לך את זה כשועל פסטיבלים. הוא פשוט נפלא, משלב שירה ומוזיקה בגן הבוטני שיש לו קסם בפני עצמו. אני בקשר ארוך עם קבוצת כתובת. הקבוצה מאור מעורבת חברתית והזמינו אותי לכמה סדנאות שירה לנוער במצוקה. ומדרך עפר של קבוצת משוררים קטנה זה הפך לאוטוסטרדה״ .

     

    והלחנים?״ זה לא שאני חווה פעם ראשונה שמלחינים את שיריי. יש לי קילומטראז׳ הלחנה. אבל כשקיבלתי את הכנפיים של זאדה בפעם הראשונה הרגשתי שאני שומע התכתבות נפלאה עם השירים. זו לחיצת יד בין המשורר למלחין, שמתוכה נוצרת יד שלישית. השילוב בין המוזיקה לשירים הוא מלחמת שוורים: המילים שלך מול הסדין האדום שלי. חי הוא רוקר. אמנם הוא למר באקדמיה למוזיקה, אבל הכיוון שלו הוא רוקנ׳רול. הוא קורא את שיריי כמחברת רוקנ׳רול. הפגישה גרמה לו לחשמל את המילים.

     

    ״השמועות על מות השירה היו מוקדמות מדי" אומר סומק. ״ הייתי בכל יום בשבוע הספר וראיתי את הקהל שקונה ספרי שירה. אני מרבה להופיע ובכל יום בשבוע אני עמום בסדנאות, ואם תוסיף לי עוד יומיים לשבוע גם הם יהיו עמוסים.

     

    מצד שני, הוצאות ספרים לא מוציאות כמעט ספרי שירה של משוררים חדשים?

     

    להוצאה שלי, זמורה ביתן, אני קורה סי במו״ל. הם מפנקים אותי מאוד. אך אני לא עיוור צבעים, אני יודע שהצבעוניות שאני חי בה היא לא נחלת כולם. זה התפקיד של משרד התרבות,לתמוך בספרי שירה שלמשוררים חדשים. ״אתן לך דוגמה מעולם הספורט. האתלטיקה היא מלכת הספורט ואפשר להשוות אותה לשירה. מדינה תרבותית מקצה משאבים לאתלטיקה ולא רק לבעיטות עונשין. אם אתה רואה כמה תקציבים עוברים לתיאטרון ולקולנוע, ואומר לך את זה אחר שיושב בקרן הישראלית לקולנוע. במחיר של תפאורה אחת אפשר לתת לכל כך הרבה משוררים להציג את ספריהם בחלון הראווה. אני לא מצטרף לבכי על מצב השירה, אך המדינה צריכה לעזור לחדר הלידה של המשוררים״.

     

    בעולם של ריאליטי ופייסבוק, עדיין יש לשירה מקום?

     

    ״ אתה מציג את זה כאילו השירה היא סוג שלפנטהאוז ומתחת נמצא העולם של הריאליטי והחיים האמיתיים. אבל זה לא ככה, השירה לא מנותקת. ריאליטי זה לחשוב על המכנה המשותף הבינוני. אבל הדברים מתחברים באמצע. המשורר לא יגיד: אני לא חי במדינה הזו כי יש בה ׳הישרדות". זו מדינה שיש בה כל מיני אזורים והמשורר חי בכולם. נכון שהאזור של הבינוניות הופך להיות מרכזי, אבל אני לא רוצה להיות בעל חנות מכולת שמפגין שפותחים סופרמרקט לידו. אני רוצה להיכנס לסופר ולפתוח דוכן. להגיד שפה יש משהו בעל משקל יתר מעבר לעטיפות הנוצצות, שאנשים יבינו את ההבדל בין פלסטיק לזהב, או אם תרצה, בין זכוכית ליהלום. אומרים שהכתיבה היא אליטיסטית מה פתאום? זה הדבר שהכי ממחזר את היומיום. ״המשוררים הצעירים של היום הם מדהימים, כי הם נולדו ברווח שבין הCNN לMTV. ולכן עולמם הוא פוסט־מודרני והם יותר פתוחים לדברים. אני מתחבר אליהם בעיקר כי הם מזכירים לי את עצמיבגיל 17".

     

    והחיבור למחאה החברתית?

     

    ״המשורר, בלי שהוא רוצה, הופך לבעל תפקיד בחברה. בג׳ונגל שבו אנחנו נמצאים מסתובבים המשוררים כמו אריות. פוטנציאל שירי הטרף יושב להם בתוך הפה. מהפכת האוהלים שהחלה בשנה שעברה היא דבר מאוד חשוב. אנחנו חיים במדינת ברית מילה. לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות. כתבתי את זה בשיר, וגם על זה ששום דבר לא השתנה פה מאז הפנתרים השחורים ב־ 72'.

     

    חברה עם חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני זה דבר שיכול לערער מדינה. הילדים האלה יגדלו והפנתרים יהיו חיית מחמד לידם. המשורר חי בחברה והוא פותח את הקופסאות השחורות עוד לפני שהמטוסים מתרסקים. אלו דברים שמאוד מעסיקים אותי. זה לא שאתה כותב שיר בהזמנה על פי ידיעה בעיתון אלא זו האטמוספירה שהמשורר חי בה״.

     

    מהי ירושלים בשבילך?

     

    ״כתבתי כמה שירים על ירושלים. שיר אחד הוא כביכול על בית״ר, אבל למעשה הוא על ירושלים. יש שיר על הפנתרים, ובשנה שעברה, כשבוע לפני מהפכת האוהלים, הוזמנתי על ירי צ׳רלי ביטון לטקס לקריאת רחוב על שמם במוסררה. אני אוהב את ירושלים אך היא קצת קשה לי. קשה לחבק בחורה ברחוב שנקרא עמק רפאים. התפאורה בירושלים יותר דרמטית מהחיים שאתה מבקש לעצמך״. 

     

    מתוך כתבה בידיעות ירושלים- על פסטיבל מטר על מטר בשנה שעברה

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אוריזרעאלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין