עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    סליחה

    8 תגובות   יום רביעי, 11/9/13, 15:54

    סליחה

     

    יום הכיפורים התקרב.

    אהרון נהג בטרקטור בשביל שבין המטעים, ומחשבתו נדדה למרחקים. בבית החולים הדסה עין-כרם שכבה אשתו יהודית בשמירת הריון מזה ארבעה חודשים, וחודש אחד עוד היה עליה להמתין עד הלידה. כמה זמן יהיה עליו עוד להמתין עד שיהיה אתה שוב?

     

    ביום האתמול עזבה את המושב זינאידה, העובדת הפיליפינית שטיפלה בדודתו הזקנה, עד שנפטרה לפני חודש. הצעירה העליזה והצחקנית הציתה את דמיונו והבעירה את חלציו. הוא גבר בריא וחסון בראשית שנות הארבעים, שיצריו סוערים, וזינאידה הזכירה לו את יהודית בצעירותה - ויהודית כה חסרה לו!

    אהרון נולד במסילת ציון לעולים חדשים יוצאי קוצ'ין. אחיו עזבו את המושב והמשיכו בלימודיהם – האחד הפך לעורך דין והצטרף למשרד ידוע בירושלים. והשני קיבל משרת הוראה בגימנסיה רחביה בירושלים, לאחר סיום לימודי התואר הראשון בהיסטוריה. אהרון הצעיר עבד כל השנים במשק לצד אביו, ולאחר שירותו הצבאי היה אך טבעי שיחזור למושב. העבודה הקשה בשדות ובמטעים הרחיבה את כתפיו והתפיחה את  שריריו, שמרה על גזרתו ועל גמישות אבריו. בשערו השחור ובעורו השחום היה תמיד מסובב את ראשי הנשים. אולם מאז פגש את יהודית במושב כפר יובל, כאשר שירת ביחידת תותחנים בצפון, ונשא אותה לאישה כשהוא בן עשרים ושתיים, הוא שמר לה אמונים, מבלי לסטות ימינה או שמאלה.

    אהרון ויהודית הם צברים, דוברי עברית, אך לפעמים מדברים ביניהם גם מלאיילם - השפה המדוברת בקוצ'ין. ההורים דיברו אל יהודית במלאיילם, אבל הוריו של אהרון דיברו בבית עברית. מלאיילם למד אהרון מסבתו, שהקפידה לדבר אתו רק בשפת הקהילה מהודו, על מנת לשמר את הגחלת.

    הוריו של אהרון היו מסורתיים - אביו חבש כיפה והתפלל בבית הכנסת בסוף השבוע. אהרון זנח את הדת כששירת בצבא והפך לחילוני, כמו אחיו. כשיהודית בבית החולים, ויצרו גובר עליו, לא היה יכול להתעלם מזינאידה הצחקנית והמושכת. למרות שהנאמנות ליהודית בלמה אותו והוא לא מימש את תשוקתו הנסתרת לזינאידה, הוא לא יכול להימנע מן המחשבות עליה, ומן המושג "הרהורי עבירה". למרות חילוניותו, המושג הדתי הציק לו שבעתיים.

    בביקוריו אצל יהודית בבית החולים היה מביא לה פרחים ושוקולד, עד שהיא עצמה חשה שמשהו לא רגיל בהתנהגותו. אולם, היא הכירה את אופיו המופנם ואת נטייתו להמעיט בדיבור, ולא הציקה לו בשאלות. לעצמה אמרה שזו כנראה תגובתו לחסרונה לו, בכל המובנים.

     

    אהרון המשיך לנהוג בטרקטור באיטיות. עכשיו, לאחר שזינאידה עזבה, אין עוד הרהורי בגידה, אך הוא הרגיש שעליו לכפר על אלה שהיו. למחרת, בערב יום הכיפורים נסע אל יהודית לבית החולים, ובידיו זר יפה של ורדים, מאלה שעדיין פרחו בגינת ביתם. לאחר שסידר אותם בכד המים על השידה שלצידה, כרע על ברכיו ליד המיטה, אחז בשתי כפות ידיה של יהודית והניח עליהן את ראשו.

    "אני מבקש את סליחתך", לחש אל כפות הידיים.

    "מה קרה לך?" אמרה יהודית. "זה בגלל יום הכיפורים?"

    "גם", אמר, "אבל יש גם סיבה ממשית".

    הוא סיפר לה על "הרהורי העבירה" ושב וביקש את סליחתה.

    "את יודעת", אמר, "ביום הכיפורים אלוהים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, ואילו על העבירות שבין אדם לחברו, רק החבר יכול לכפר, אם מבקשים ממנו מחילה. ואני מבקש שתסלחי לי על החטא שחטאתי במחשבותיי".

    יהודית ליטפה את ראשו ואמרה:

    "אתה יודע שאני אוהבת אותך, ואני בטוחה שגם אתה אוהב אותי. אם אתה זקוק למחילה ממני, היא נתונה לך, אבל למעשה, כלום לא קרה. אני אלד ואצא מכאן בקרוב, והכל יחזור להיות טוב כמו שהיה".

    אהרון נשק לגב ידה, ואחר כך נשק אותה על פיה, וכיסה גם את פניה בנשיקות.

     

    שלא כמנהגו, פקד ביום הכיפורים את בית הכנסת  והתפלל בכוונה רבה, כמו בילדותו. בתפילת נעילה, ואחר כך בתקיעת השופר, הרגיש שהכל נמחל - דף חדש נפתח.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/13 11:36:

      צטט: רוזMרין 2013-09-13 17:49:01

      צטט: עמנב 2013-09-12 12:01:37

      צטט: רוזMרין 2013-09-12 00:49:48

      כתוב מרתק וקולח. סיפור נדיר של גדלות נפש ועל זה אמרו חז"ל: "קשים הרהורי עברה מעברה". גמר חתימה טובה לך

      תודה רבה לך, וברוכה הבאה לביקור בבלוג שלי.

      הגיבורה מחלה ונהגה בגדלות נפש, אך אין להתעלם גם מן החרטה הכנה של הגיבור שהקלה עליה.

      חתימה טובה גם לך, עמוס.

       

      ..

      לדעתי גדלות הנפש היא של הבעל והוא הגיבור בתמונה שהתעלה על עצמו והשאיר את ההרהורים בגדר הרהורים למרות הקושי הפיזי והנפשי שלו.

       

      אכן, גבורתו של הבעל היא כיבוש היצר, וגדלות הנפש שלו היא בהתוודות על הרהורי העבירה. בכך הכשיר למעשה את הקרקע למחילתה של אשתו, שהביאה לו את מנוחת הנפש.

        15/9/13 11:33:

      צטט: מרב 1956 2013-09-13 17:04:06

      זה אצילי שהוא מבקש סליחה על מחשבותיו.

      יָפָה ומועילה סליחתה.

      לדעתי על מחשבות אין צורך לבקש מחילה,

      דווקא להן , למחשבות, יש לתת את כל הדרור האפשרי.

      אדם עלול להשתגע אם גם מחשבות תאסרנה.

      המקום בו האדם יכול להיות הכי פרוע ביצירתיותו הוא הראש.

      כמו ששרי כתבה

      "איזהו גיבור הכובש את יצרו".

      תודה רבה, מרב.

      גם אני חושב שאין חטא במחשבה (ההודים חושבים אחרת), ועל כן שמתי את הדברים ברוח זאת, בפיה של הגיבורה.

      גמר חתימה טובה, עמוס.

        13/9/13 17:49:

      צטט: עמנב 2013-09-12 12:01:37

      צטט: רוזMרין 2013-09-12 00:49:48

      כתוב מרתק וקולח. סיפור נדיר של גדלות נפש ועל זה אמרו חז"ל: "קשים הרהורי עברה מעברה". גמר חתימה טובה לך

      תודה רבה לך, וברוכה הבאה לביקור בבלוג שלי.

      הגיבורה מחלה ונהגה בגדלות נפש, אך אין להתעלם גם מן החרטה הכנה של הגיבור שהקלה עליה.

      חתימה טובה גם לך, עמוס.

       

      ..

      לדעתי גדלות הנפש היא של הבעל והוא הגיבור בתמונה שהתעלה על עצמו והשאיר את ההרהורים בגדר הרהורים למרות הקושי הפיזי והנפשי שלו.

        13/9/13 17:04:

      זה אצילי שהוא מבקש סליחה על מחשבותיו.

      יָפָה ומועילה סליחתה.

      לדעתי על מחשבות אין צורך לבקש מחילה,

      דווקא להן , למחשבות, יש לתת את כל הדרור האפשרי.

      אדם עלול להשתגע אם גם מחשבות תאסרנה.

      המקום בו האדם יכול להיות הכי פרוע ביצירתיותו הוא הראש.

      כמו ששרי כתבה

      "איזהו גיבור הכובש את יצרו".

        12/9/13 12:01:

      צטט: רוזMרין 2013-09-12 00:49:48

      כתוב מרתק וקולח. סיפור נדיר של גדלות נפש ועל זה אמרו חז"ל: "קשים הרהורי עברה מעברה". גמר חתימה טובה לך

      תודה רבה לך, וברוכה הבאה לביקור בבלוג שלי.

      הגיבורה מחלה ונהגה בגדלות נפש, אך אין להתעלם גם מן החרטה הכנה של הגיבור שהקלה עליה.

      חתימה טובה גם לך, עמוס.

        12/9/13 00:49:
      כתוב מרתק וקולח. סיפור נדיר של גדלות נפש ועל זה אמרו חז"ל: "קשים הרהורי עברה מעברה". גמר חתימה טובה לך
        12/9/13 00:32:

      צטט: sari10 2013-09-11 16:26:57

      סיפור יפה ליום כיפור, עמוס, ומעלה הרהורים.

      אם מחשבות נחשבות בגדר חטא שצריך לכפר עליו,

      אז אני לא חושבת שיש מישהו שלא עלו בו אי פעם מחשבות

      לא מוסריות/טובות/יפות ...

      חוץ מזה, הרי שי את הפתגם "איזהו הגיבור הכובש את יצרו"

      ונאמר כי יותר קשה להיות אדם שכובש את יצרו

      מאשר אדם אשר לא עלו בו כל הרהורי כפירה...

      ===

      גמר חתימה טובה לך!!

      תודה רבה לך, שרי, על הכוכב והתגובה.

      בעבר עסקתי לא פעם בשאלה של המוסריות - האם צריך לשפוט על פי המעשה, או על פי הכוונה.

      בסיפור שלי, האישה נותנת תשובה ברורה - מחשבות אינן בגדר חטא, המעשה הוא שקובע.

      אולם, האם היא קובעת?

      חתימה טובה, עמוס.

        11/9/13 16:26:

      סיפור יפה ליום כיפור, עמוס, ומעלה הרהורים.

      אם מחשבות נחשבות בגדר חטא שצריך לכפר עליו,

      אז אני לא חושבת שיש מישהו שלא עלו בו אי פעם מחשבות

      לא מוסריות/טובות/יפות ...

      חוץ מזה, הרי שי את הפתגם "איזהו הגיבור הכובש את יצרו"

      ונאמר כי יותר קשה להיות אדם שכובש את יצרו

      מאשר אדם אשר לא עלו בו כל הרהורי כפירה...

      ===

      גמר חתימה טובה לך!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל