עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    האלבום החדש, יומן מסע אינטימי, חלק א

    2 תגובות   יום שבת, 3/8/13, 00:06

    יומן אלבום, מחשבות בדרך, וגם תודות בסוף


    SONGS, NAKED- THE LOST SONGS 

     

    הייפ

     

    בתחילת דרכי בתעשיית המוסיקה, היייתי פלא קטן ובא בימים, ביחס לתעשיית העלומים. הגעתי משומקום, כפי שכתב אחד העיתונאים, ופתאום הייתי בכל מקום. (כל מקום, למי שלא מכיר, זה תל אביב, ושומקום זה ירושלים שעל קצה ניו יורק). עשיתי המון מוסיקה, בזמן קצרצר, בסוג של יש מאין, והוצאתי אותה לאור בקלות, ובעצמאות חלוצית משהו, והייתי הכול. האמן, העיתונאי, המפיק, השליח והיח"צן. הייתי האריזה והתוכן, המאסטרינג והמיקסר, והדבר החדש הבא. ולגמרי במקרה. בזמן הנכון, ובמקום הנכון, בניגוד למה שהיה נדמה. הייתי סוס עבודה של שירים, והייתי בכל מקום בו זמנית. בקלות, כאמור, וכמעט בלי משים, מבחינתי, נוצר סוג של הייפ מדוד ואלטרנטיבי, שלא הייתי ערה לו, בזמן אמת.

     

    נתח ציבוריות (מוסיקה ופוליטיקה)

     

    משלא הפכתי להיות כוכב עליון, כפי שאחדים ציפו, מבחינת נתח הציבוריות, ובכל זאת המשכתי להיות אמן עסוק ואף מוערך, יצאתי מסיפור אחד לסיפור אחר, ובו יש אמנים שמקומם האמנותי נמדד בציר הזמן על פי המסה המצטברת של יצירותיהם לאורך זמן. ומכוחו של הסיפור הזה, המשכתי לייצר ולשחרר את השירים לאור, גם כשגרעין המאזינים שלי תפס נתח ציבורי מדוד מאוד, אם כי נחוש ומתמיד, והרבה פחות מצומצם מהנתח הציבורי שמייצגי דעתי תופסים בזירה הפוליטית.

     

    יותר משנדמה

     

    שמתי לב, שבהופעות ובהקלטות אני במצב צבירה מרוכז וטעון, ואילו בשאר הזמן אני נמצאת במצב צבירה רפוס, ובעצם, רוב הזמן אני נמצאת בסוג של מריחת זמן מתורצת לעילא, בעומס בלתי נסבל של מצבור מטלות אינסופי, ובלתי אפשרי. אינספור רשימות ופתקים מעופפים במעוני, בארנקי, באייפון ובמחשב. בכל הצבעים והגדלים. רשימות משתנות ומתארכות. לעולם אין מצב בו כל המטלות הושלמו, כך שאפשר יהיה למחוק את כל הרשימה, ולהתחיל מבראשית. זה סוג של גיהנום נצחי. והמטלות הסיזיפיות האלה, הנגררות מיום ליום, מכלות את רוב זמני. ואין להן קשר לכאורה לבניין השירים והמוסיקה. אבל איכשהו, בקצה כל המטלות המצטברות, ובקצה כל הזמן האבוד, המרוח והבהוי שביניהן, נוצר אלבום, כמו מאליו, ולמרות שהוא עיקר העיקרים, הוא תופס זמן קטן מאוד בים המטלות. אמנם זמן טעון ואינטנסיבי, ובעל משקל סגולי גדול ונכבד מכל השאר, אבל במרחב הזמן המדיד, שֵעורו קטן מאוד. החיים גדולים, והשיר קטן. ובכל זאת, אפשר לומר בקלות, ששיר השירים שלי הוא הדבר העיקרי שלשמו התכנסתי. ואם מישהו שואל אותי (נגיד, נהג מונית), מה אני עושה בחיים, אני עונה בקלות, שירים. בפרופילים החברתיים שלי, אני עושה מוסיקה, שירים ומילים. אבל יש סדקי רגעים, שבהם אני חושדת, שהמוסיקה הזאת היא רק סיפור שאני מספרת. לעצמי, לעולם, לדברי הימים. כי נדמה לי שרוב הזמן אני בוהה, וכל המוסיקה הזאת היא בסך הכול תוצר לוואי פתאומי של מריחת זמן תהומית, ובְהִיוֹת בוקר ממושכות.  כאילו, אחרי רצף של בהִיות, מגיע אלבום.

     

    התום הנעלם של התעשייה, שירים פשוטים

     

    עוד מעט עומד לצאת לאור האלבום ה- 12 שלי, עם 21 שירים שלא שוחררו מעולם, ונכתבו מזמן, וארעו לאורך זמן כלשהו, לפני שנים אחדות, והוקלטו באקראי ולא מתוך כוונת מכוון, ולצורך רפרנס פרטי, כרשימון אישי וראשוני לקראת אלבום, כלשהו, שיוקלט ויופק בעתיד. לא התכוונתי מעולם להוציא את השירים האלה לאור ככה, במערומיהם. באמת התכוונתי להקליטם ולהפיקם באופן הגון ומסודר, עם סאונד טוב, וסדר הלכתי. אלא שבינתיים הזמנים השתנו, ותם עידן האלבומים כפי שידענו אותו עד כה. בזמן הזה, שיחררתי כמה מיני-אלבומים דיגיטליים, וסינגלים עצמאיים לרוב, ושירבטתי טראקים אלקטרוניים באולפן הביתי והמצ'וקמק שלי, והשתחררתי מחברת התקליטים, וחזרתי לכתוב מילים בחצר האחורית שלי. ובאחת האתנחתות שלקחתי מכל אלה, עיינתי בארכיונים שלי בין כל מיני חזרות ישנות, ומצאתי פנינים אבודות ובלתי מלוטשות, אך יקרות מאוד. יש חסד מיוחד, בלשמוע שירים ברגע מכונן שלהם, בעודם ערומים, כשאפשר לשמוע את הגיטרות, הבס, והתופים המחפשים את דרכם בתמימות ובקלילות, ואת הערות המוסיקאים תוך כדי. זה באמת חלון הזדמנויות, וחלון הצצה לתהליך. ולתום הנעלם של התעשיה. אלה הקלטות נדירות של מצב צבירה נפשי, שפשוט אי אפשר לשחזר, כי העולם השתנה. בכל מקרה, מאחר ששירים אלה לא שוחררו מעולם, ומאחר שלעתים יש משהו ברוח הגירסאות הראשוניות שאובד בגירסאות העתידיות, המופקות והמעובדות לזרא, ומאחר שהמוסיקאים המוכשרים שעשו איתי במלאכה התפזרו לדרכיהם, הדרך היחידה להצלת השירים הללו, ברוחם ויחודיותם, היתה לשחררם כפי שהם.

     

    אפקט השירים הערומים

     

    האלבום הזה חושף את השירים במערומיהם המוסיקאליים, השלד, השריטות, החיפושים, ההערות, מילים שהחסרתי, או ששיניתי תוך כדי תנועה, טעויות נפלאות, ומצבי רוח פנימיים ברגעים אינטימיים. אלה רגעי המייקינג-אוף הסודיים של השירים, שהוקלטו במקרה במצלמה הנסתרת של החיים. לכן גם הסאונד בסיסי, וערום, נטול אפקטים מכוונים, ושרוט מלידה. באופן אותנטי לחלוטין.  בלי גימיקים הפקתיים. לפני כעשרים שנה, הלואו-פיי היה באופנה, והלהקות הכי שוות שחררו אלבומים יפהפיים עם סאונד נוראי ונפלא. הרבה לפני כן, בגלגול הראשון והמקורי של הוויניל, אנשים הקשיבו לשירים יפהפיים עם סאונד שחוק, שרוט ומלוכלך. לימים, הסאונדים האלה הפכו לבון טון, ובאולפנים הכי מהודרים השתמשו בפלאג-אינים ואפקטים של לואו-פיי, וסאונדים של ויניל, ורחשושים של לכלוכים מגנטיים. אפשר שברגע זה ממש, מישהו כבר עובד על הפלאג-אין  הבא, ומפתח  אפליקציה פופולרית עם אפקט כזה של "שירים ערומים" בדיוק כמו באלבום שלי.

     

    ריאקציה, שירים יפים

     

    כשאני מקשיבה לאלבום עכשיו, אני שומעת את הריאקציה שלי לתקופה האחרונה. לכל הסינגלים והאי.פי'ז המופקים לעילא, לכל החיפושים והתשוקות, והמקומות הגבוהים, וההכרה, והנצח, ונתח הציבוריות שלי, ונתחים אחרים. כי אחרי כל הזיעה המובנית הזאת של תעשיית הבידור ועסקי המוסיקה, התגעגעתי פשוט לשירים יפים, עם מנגינות ומילים, שמזיזים את הלב באזורים שעוד לא הכרתי.

     

    בדידות

     

    האלבום הזה, למרות רוב המשתתפים בו, בשירים עצמם, ובעניינים שמסביב, הוא האלבום הכי בודד שעשיתי בחיי.

     

    מה חשבתי לעצמי?

     

    לנבור בארכיונים של החזרות, בגנזכי המחשב, ולדלות הקלטות של חזרות ראשוניות מאוד, עם סאונד דפוק ושרוט, ועם כל המאחורי-הקלעים של השירים, ברגע התעבדותם, וללכת את כל הדרך הבלתי נסבלת אל האור, עם שירים במצב צבירה שאולי החושך יפה להם. מה חשבתי לעצמי?

     

    אמא

     

    אמא שלי הטובה, אפוטרופוס האמנויות שלי, זו ששלחה אותי להמתיק ימים בשירים, והבטיחה לשמור לי על הבית, כבר אין בכוחה לשמור על הבית, ועכשיו עליי לשמור על אמא שלי, ובכל זאת, להמשיך להמתיק ימים.

     

    מנהג נלוז | סטנדאפ על פי תהום

     

    יש לי מנהג נלוז, לפרק את עצמי לחתיכות, לא רק ביני לביני, אלא בעיקר קבל עם ועדה. לרדת על עצמי בפרהסיה, ובהגזמה. לאורך השנים, יש אנשים שראו בכך חולשה, ותפסו אותי במילה. מי שצחק איתי, נשאר איתי. יכול להיות שהייתי צריכה להודיע מראש, שבסך הכול באתי לתת את הסטנד-אפ שלי. מין סטנדאפ על פי תהום. כי אין דבר מפחיד יותר מהתלהבות נטולת הומור (עצמי, בעיקר). בכל אופן, הפעם אני רוצה לחרוג ממנהגי, ולומר משהו טוב על עצמי.

     

    להמריא בלי להפסיד

     

    באחד משיריי (שטרם הוקלטו) אמא שלי אומרת לי,

    "בחוזקך את ממריאה,

    רק את יופייך אינך רואה.

    ילדה שלי, את מפסידה".

    אז אם יורשה לי להתכתב עם עצמי, ועם שיריי מין העתיד,  נדמה לי שהפעם ניסיתי להמריא בלי להפסיד את עצמי על הדרך.

     

    מודעת שידוכים

     

    וכהרגלי בקודש, אני כבר מציצה מעבר לכתף של האלבום הזה, ורוקחת את המחשבות על האלבום שאחריו. שירים חדשים לגמרי. לבושים היטב. מופקים לעילא. ובכן, ראו זאת כמודעת שידוכים. שירים חדשים ופנויים מחפשים מפיק אוהב, רגיש וספונטני, בר לבב וחד עין, סוס עבודה, חכם ומצחיק, שאינו מסתכל לצדדים לראות מה נכון לאהוב, אלא קובע בעצמו מה נכון לאהוב, והולך לברוא יש מאין את הדבר הבא. אם יש עוד בעולם  אחד כזה, הביאוהו לכאן. עד אז, אמשיך להפיק בעצמי.

     

    שום דבר אינו בטוח

     

    אני נכנסת ויוצאת מהשירים. מעצמי. לאורך כל ההכרעות וההתעסקויות באלבום הזה, היו רגעים שרציתי לסגת מכל העניין, שלא הבנתי מה בדיוק אני עושה פה, עם כל השירים האלה, מי צריך אותם, מה אני צריכה את כל זה, את כל השעות המרוכזות האלה, כל המסביב, כל העצבים, כל הלחצים. כן יח"צ, לא יח"צ. כן מסטרינג, לא מסטרינג. לפעמים נכנסתי בתוך השירים, מנסה לבחור טייק אחד מיני כמה אחדים של אותו שיר. מקשיבה לזיזים של תהודות, ואז תופסת את עצמי בקלקלתי, ולא מבינה, מה זה חשוב, הזיזים והתהודות האלה? כל האלבום הזה? היו רגעים שנגעלתי מעצמי, ומההתעסקות הזאת, המנותקת כל כך מין החיים, במובנים מסוימים. הכסף אוזל, הקיום מפחיד, העולם רותח, משהו במערך האנושי מתחיל לתסוס בכל מקום, הורי מזדקנים, פחד המוות בפתח, אני משמינה, אוכלת כדי לסתום תהומות שנפערים כבולענים, והשירים פתאום אינם קשורים אליי, ואולי בכלל אינם יפים כמו שחשבתי. ואז, אחרי כמה רגעים קטנים של הפוגה, קפה, טלביזיה, התמתחות, ואיזה גילוי של חסד משומקום, אני חוזרת אל האלבום ואל השירים, והם כה נאים בעיניי, שאני חייבת לרוץ ולספר לחברה. בפייסבוק. אבל אני לא רוצה לבזבז כוחות נפש, ומילים, והתרגשויות, ולא רוצה להתפתות להעיד על העיסה, טרם זמני, טרם זמנה, וגם המלאכה תמיד מרובה, אז אני מתאפקת. ועכשיו אני אומרת, שהאלבום הזה מושלם בחוסר המושלמות שלו. לא הייתי רוצה אותו אחרת. אין שום דבר מובטח ובטוח בדרך הזאת, ונשאר רק ללכת ללכת, ולתעד ולתעד.

     

    ואלה שמות:

     

    הנגנים שהשתתפו והשתטו איתי:

    אבי שניידר, נעמן טל, אלעד סיקל, ירון אלימלך, אלון נוימן, דפנה רכטר, רועי ריק, אסף קראוס, אסא בוקלמן, שי סעדיה, דייויד סווירסקי.

    שיפצו ועזרו: אדם ג'יימס לוין ארדי, יהודה כחלון, ניר אציל

    תמונת עטיפה: אלון וגנפלד
    האם המלכה: אמא לוין

    החבר הכי טוב שלי, מעל ומעבר: ערן גיסיס

    על הניסים והנפלאות: אדם ג'יימס לוין ארדי

    על הלב והחברות: אבי שניידר

    מעבר לים: דייויד סווירסקי

    שניים אוחזין: עידו אשד, טריסטן סלומון

    קיבלתי מתנה: משפחת גיסיס הנהדרת, על שלוחותיה האהובים

    אחותי: מינה רותם

    בית ולב בתל אביב: אלעזר זיינבל

    מלאכיות שלי: ג'וז ולוז

    משהו מיוחד מאוד: דניאל של לבונטין

    שיחות נפש: בן גולן

    חבר אלבום מיוחד: ג'וסף פול לוין-ארדי האב

    ניחמו את עיתותיי בדרכים: כריסטופר היצ'נס, ריקי ג'ארוויז, עוזי וייל, שרה סילברמן, ג'ון סטיוארט.

    הכי הכי: הקהל הטוב שלי, על כל פניו, ועל כל הדרכים שהוא מוצא אליי, ובעדי. בלעדיכם אני חצי בנאדם.

     

     להאזנה ולהורדת כל האלבום: שירים ערומים (בהורדת האלבום, תקבלו גם את כל המילים, ויומן מסע אישי, ותמונות)

     

     לכתבה יפה, עם הרחבה על כמה שירים, במעריב NRG

     

    לכתבה יפה, עם הרחבה על האלבום, בוואלה!

     

    הצליחו והצילו

     

    הדרה לוין ארדי

     

    Facebook.com/hadaramusic

     

    אה, והכי חשוב, נתראה בהופעת כמעט סופשנה, עם פסנתר שיכור וסטנאפ על פי תהום.
    אז 
    אם יש לכם לב, הביאוהו לכאן:


    יום שני 28.12.15 באוזן בר ב 20:00 בדיוק

    פרטים:
     
    הזמנה בפייסבוק 

    הזמנת כרטיסים ישירה באוזן בר.

     

    כל ההופעות שלי מתעדכנות באתר הבית: HADARALEVIN.COM

     

    אתם מוזמנים גם להתעדכן בפייסבוק שלי.

     

     

     

    ''

     

    TRIPPING FREE

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/8/13 13:05:
      נפלא מרשים מאוד מוסיקלית - נהדר לי! תודה לך!!
        3/8/13 03:04:
      הדרה את לביאה! המשיכי ליצור - בדרכך המיוחדת והייחודית. ערן

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין