עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    שוויון בפני החוק

    8 תגובות   יום שישי , 2/8/13, 07:50

    שוויון בפני החוק

     

    היה קיץ חם במיוחד בירושלים בראשית שנות השבעים. בצריף שמאחורי מבנה בית החולים האיטלקי, שבו היה ממוקם חדרי, לא היה מיזוג אוויר וגם לא הוצב בו מאוורר. היה חם, חם מאד.

    אל החדר נכנסה "משלחת". בראשונה נכנסו שני גברים מבוגרים, חבושי כפיות לבנות ועקלים שחורים. שולי הכפיות ירדו אל הכתפיים שהיו נתונות בחליפות אפורות מחוייטות, שראו כבר ימים רבים, וכנראה טובים מאלה, ועתה היו מרופטות קמעה בשרוולים ובצווארונים. אחרי הגברים נכנסו הנשים. קודם שתי כפריות, מבוגרות אף הן, בשמלות כהות שמגיעות עד קרסוליהן, ולראשיהן מטפחות לבנות, המותירות את הפנים גלויים. אחרונה נכנסה אישה כבת ארבעים, גלוית ראש ולבושה בגדים יותר קלים ומודרניים - קצת יותר מותאמים לחום יולי-אוגוסט.

    בחדר הצר עמדו רק ארבעה כסאות לאורחים. קמתי ממקומי ואמרתי שאני הולך להביא כסא נוסף.

    "אני יכולה לעמוד", אמרה ה"צעירה" שנכנסה אחרונה.

    "אתם אורחים שלי ואני מכבד את כולכם. חכו רק עוד רגע, בבקשה".

    הלכתי לחדרו של שכני והבאתי כסא נוסף. ה"צעירה" התיישבה.

    "במה אני יכול לעזור לכם?", שאלתי.

    "תראה", פתח המבוגר, שהתברר גם כנכבד שבחבורה. "האחיינית שלי היא מורה ו..."

    "סליחה, הבעיה היא שלך?", פניתי אל ה"צעירה".

    "כן", אמרה והשפילה את עיניה. "הדוד שלי יגיד לך מה הבעיה".

    "סליחה, גברתי, מבלי לפגוע בדוד שלך, אם הבעיה היא שלך אני מבקש לשמוע אותה ממך".

    השתררה שתיקה מעיקה. הדוד נעץ עיניו באחייניתו ואחר שלח מבט מזרה אימה לעברי – לחינם הוא מוכתר הכפר?

    "תן לי להסביר לך", אמר.

    "עם כל הכבוד אדוני, אני מטפל בבעיות של המורים כפי שהם מציגים אותן בפניי. כל מורה יכול לפנות אלי ישירות, בלי צורך במתווכים".

    "כן, אבל אני מוכתר הכפר".

    "אני מכבד אותך אדוני המוכתר, אבל אחייניתך היא מורה והיא בוודאי יודעת לדבר ולהציג את העניין שלה בעצמה".

    בסופו של דבר הציגה המורה את בקשתה לתוספת שכר בגין השתלמות. היא המציאה מסמכים על השתלמותה המקנים לה זכות לגמול השתלמות, והעניין הועבר בו במקום לטיפול המחלקה לכוח אדם.

    הנסיעה מהכפר המרוחק בצפון הניבה תוצאות, אך המשפחה יכלה לחסוך הרבה הוצאות.

     

    זוהי דוגמה אחת מני רבות למגעיי עם האוכלוסיה הערבית בשנות השבעים. עדיין היה נפוץ אז הנוהג שכל מיני קרובי משפחה ועסקנים היו "דואגים" למורים, ובדרך זו או אחרת גם גובים את שכר טרחתם, למרות שהייתה מיותרת.

    מעבר לביצוע תפקידי כמפקח על השתלמויות המורים, הצבתי לעצמי כמטרה להחדיר לתודעת המורים שהחוק בישראל כמדינה דמוקרטית חל בצורה שווה על כולם, ושכדי לממש זכויות אין צורך להיעזר בשתדלנים.

    לצערי, איני יכול לזקוף לזכותי הצלחות מרובות בתחום זה, אך אוסיף עוד מקרה.

     

    הבחורה היהודייה שעבדה אתי קיבלה העברה למחוז חיפה, וחיפשתי עובד/ת ערבי/ה למלא את מקומה. הועלו בפניי שמות של אנשים שונים, שכל מיני בעלי תפקידים במשרד היו חייבים להם טובה, או שרצו שמישהו מקרוביהם ירגיש מחוייב כלפיהם. גם שירות הביטחון הכללי ניסה להשפיע על זהות המועמדים. דחיתי את כל השמות שהוצעו לי – כל אחד מסיבותיו. ייתכן ששמועת הדחיות עשתה לה כנפיים במגזר, וכשהמשרד פרסם מכרז איש לא הגיש מועמדות.

    פניתי לחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, וביקשתי את שמות הבוגרים הערבים בחמש השנים האחרונות, וקיבלתי רשימה של כעשרה בוגרים. עברתי על תיקיהם, והזמנתי אלי לראיון את אלה שעל פני הדברים נראו לי מתאימים. בסוף התהליך בחרתי בחור נוצרי מצטיין מכפר יסיף. בנוסף לחוג לחינוך, הוא היה בוגר החוגים לערבית ולעברית, ולמד באותה עת לתואר שני. כל בקשותיו בעבר להתקבל לעבודה במשרד נדחו, והוא עבד כמדריך נוער מטעם ההסתדרות במזרח ירושלים. במהלך השנים שעבד אתי הוא הוכיח את עצמו כעובד מוכשר ומוצלח ביותר.

    בהמלצתי הוא למד לימודי תעודה להוראת עברית כלשון נוספת ולהוראת ערבית, וכשהוסמך התקבל ללא קושי כמורה לעברית בבית-ספר בכפר סמוך לירושלים. הוא התקדם לתפקיד ניהול בית הספר, ולבסוף עבר לנהל בית ספר בכפר הולדתו בצפון. במשך שנים התקשה לקבל משרת פיקוח, אך לא אכנס כאן לסיבות.

    שמעתי ממנו מספר פעמים כמה קשה היה לאנשים להאמין שהוא התקבל לעבודה מבלי שהיה לו כל קשר ישיר או עקיף אתי קודם לכן. במשך שנים חשדו בו שקיבל את העבודה במשרד כתוצאה מלחץ של השב"כ – ולך תוכיח ש"אין לך אחות"!

    כיום אני רחוק עשרות שנים מן התקופה בה עבדתי במגזר הערבי, ולצערי אני נוכח שעדיין אין למערכת החינוך במגזר הצלחות גדולות. אני מקווה שהמינהל החינוכי הצליח לפחות להחדיר לתודעת ציבור המורים והציבור בכללותו, שכל אחד מקבל את המגיע לו על פי כישוריו ועל פי התקנות.

    האם אני יותר מדי נאיבי? 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/13 23:07:

      אתה  בעל חוש צדק מפותח טוב לב ואיכפתיות,,,,

      השאר ככה. טוב שאתה קיים.

        5/8/13 08:49:

      צטט: Design4U 2013-08-05 07:36:01

      במקום אחר בזמן אחר אולי יכולת להיות שופט. יש לך את זה...:)
      תודה רבה, מיכל.
      מעולם לא נמשכתי לתחום המשפט.
      כל טוב, עמוס.
        5/8/13 07:36:
      במקום אחר בזמן אחר אולי יכולת להיות שופט. יש לך את זה...:)
        4/8/13 00:07:

      צטט: באבא יאגה 2013-08-03 20:28:18

      כן, עמוס, אתה נאיבי מאד

      תודה רבה, אלאונורה.

      אני שמח שגם בגילי המופלג הצלחתי לשמר את (לפחות חלק מן ) הנאיביות הפרובינציאלית שלי.

      שבוע טוב, עמוס.

        3/8/13 20:28:
      כן, עמוס, אתה נאיבי מאד
        3/8/13 08:52:

      חיוך ככה יוצא . . . שבת מקסימה!

        2/8/13 15:43:

      צטט: sari10 2013-08-02 14:02:29

      עמוס,

      אני לא יודעת אם אתה יותר מידיי נאיבי, יתכן שכן . . .

      אבל ממה שסיפרת אני מתרשמת שיש לך חוש צדק מפותח,

      והרבה איכפתיות לאנשים.

      תודה רבה, שרי.

      אני משתדל....

      זה הפך אצלך כמעט לנוהג קבוע להיות הראשונה שמגיבה על הפוסטים שלי. שמת לב?

      שבת שלום, עמוס.

        2/8/13 14:02:

      עמוס,

      אני לא יודעת אם אתה יותר מידיי נאיבי, יתכן שכן . . .

      אבל ממה שסיפרת אני מתרשמת שיש לך חוש צדק מפותח,

      והרבה איכפתיות לאנשים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין