עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלי-פלייה

    אין חורים בעלילה / "החור" מאת אוהד נהרין - 2013

    0 תגובות   יום רביעי, 17/7/13, 01:31

    השנים חולפות. רקדנים מתחלפים. תפאורות משתנות. מנכ"לים עוזבים. ואחד נהרין נשאר.

    בוטח ויציב, מורם מעל נתיניו המפזזים, מביט בהם נהרין בבטחה, ופורס בפנינו עוד יצירה פרי עטו המגלה את איכויותיה האמיתיות והעמוקות רק לאוהבי מחול מושבעים ומביני דבר.

     

    "החור" אינה עוד יצירה ברפרטואר המחול של נהרין, היא אינה רק עוד, הפקה מלוטשת מבית-המקדש הבת-שבעי.

    "החור" היא מאורע. יצירה רב-חושית הנבדלת מיצירות מחול אחרות, באיכויותיה הקולנועיות כמעט.

    עשור חלף ועבר מאז הציג נהרין לעולם את "ממותות", יצירת המחול אשר הביאה עמה את הולדתה של שפת ה"גאגא". שפה אותה פיתח ושיכלל המאסטרו, במספר יצירות נוספות ברמות הצלחה משתנות ("שלוש", "שדה 21" ועוד).

    "ממותות" היוותה יצירה פורצת דרך הן מבחינה כוראוגרפית, והן מבחינה מבנית-חזותית.

    היא הציגה פורמט בימתי ייחודי, אשר היה מוכר בעיקר מהפקות תאטרליות, ואיפשרה לקהל לחוות את ייחודה של שפת ה"גאגא", כשפה חוקרת, הבנויה מניואנסים עדינים, ומחוות מיניאטוריות, השוברות את המרקם התנועתי השלם יחסית, של שפת המחול המודרני.

    נהרין רצה לקרב את הקהל אל רקדניו ככל שניתן, על מנת שיוכל להתמזג עם חווית התנועה, ולהרגיש כי הוא לוקח חלק פעיל וממשי, בטראנס הקצבי המתרחש על הבמה.

    מהרבה בחינות היו יצירותיו של נהרין בעשור החולף, שיכתוב ופיתוח מסוים של שפה תנועתית זו.

    למרות שחלקן סיפקו רגעים יפים של יצירה רעננה ובוטחת, אף אחת מהן, לא עמדה לגמרי מחוץ לצילה של יצירת האם "ממותות". כל זאת כאמור, עד ל"החור".

     

    "החור" היא דוגמא מופלאה ליכולותיו של נהרין לא רק לחדש את מאגרי יצירתו הפנומנליים, כי אם גם להבין היטב את מגבלותיו שלו עצמו, ככיראוגרף ויוצר בעשור השביעי לחייו (אשר עדיין אינן כה רבות).

    נהרין של 2013, הבין כי אין די יותר בתנועה כשלעצמה, בעולם של גירויים אינטנסיביים בלתי פוסקים, המקיים דיאלוג בלתי נפסק עם טכנולוגיה ומסכים מרצדים, הקהל צמא לחוויה טוטאלית יותר מאי פעם. את החוויה הזו בדיוק, מספקת "החור". למרות שהיא אינה יצירה מושלמת, אין ספק שעבור נהרין מדובר ביצירת דגל, ועבור עולם המחול המודרני, במופע המשנה את פני הז'אנר.

     

    אם "ממותות" הציגה בפנינו את עידן המחול הדיגיטלי, "החור" מקדמת אותנו ישירות אל עולם התלת-מימד. רקדניו של נהרין לא רק קרובים לקהל מאי פעם, אלא גם סובבים אותו, ותוקפים אותו מכל עבריו.

    אם שם המשחק ב"ממותות" היה קירבה ואינטימיות, "החור" כבר מדברת על תהליך האחדה טוטאלי.

    נהרין אינו מעוניין יותר בקהל ובמה, מציג ומתבונן, הוא דורש גוף אחד. גדולתה האדירה של "החור", טמונה בדיוק באותם רגעים בהם מבין הקהל, כי תחושת המציאות המדומה הזו אכן פועלת. נדמה לעיתים כי לאחר שמסיימים לצפות ב"החור" לא ניתן עוד לשוב לעולם, להפקות מחול בפורמט הקונבנציונלי.

    עד כדי כך טובה "החור" ברגעיה המובחרים, שניתן לסלוח לה כליל על מעט ממגרעותיה. אלמנטים רבים אשר יכלו בקלות להצטייר כגימיקים זולים או הסחות דעת, בכל יצירה אחרת (כולל אלו של נהרין עצמו, אשר לא תמיד חף מהם), משתלבים הפעם באופן מושלם בחיזיון המהפנט שנגלה לפנינו. כמעט כל אספקט, אשר היה מהפכני לזמנו ב"ממותות", זוכה לשדרוג ופיתוח ביצירה הנוכחית, ואפשר כמעט לומר כי מבחינה ויזואלית, מדובר בגרסת HD משודרגת למופע פורץ הדרך מ 2003.

     

    דווקא מבחינה תנועתית וכוראוגראפית גרידא, "החור" מתקשה לעיתים להמריא. זאת הייתה כמובן יכולה להיות בעיה מרכזית ואקוטית בכל יצירת מחול, לולא הייתה "החור" מצליחה, לספק חוויה חושית כל כך חזקה ובועטת.

    תיאור לאקוני של המתרחש בזירת האגרוף הכוראוגרפית שיצר נהרין, לא ייעשה עמו ועמה הרבה צדק.

    ניתן לומר כי נהרין הצליח, באמצעות צוות אנשים מיומן ומסור, לשבור בשנית את מבנה האולם הקונבנציונלי, ולהתאים אותו באופן הרמטי לחזון הרב-חושי שהגה במוחו.

     

    "החור" מביאה לנו את רקדני בת-שבע ברזולוציות שטרם זכורות בעולם המחול (הכותב מכיר במספר יצירות אשר שברו את פורמט מיקום הקהל גם כן, אך בהצלחה פחותה בהרבה מהיצירה הנוכחית). הם עטים עלינו מכל כיוון; נושמים, מזיעים, זוחלים, עולים ויורדים מכל חור אפשרי (אולי מכאן שם היצירה). כל אלמנט ביצירה החל מהסאונד ועד לתאורה, חוברים באופן כמעט מושלם, על מנת להעצים את חווית הבמה הכוללת. אם רצה נהרין לגרום לקהל המתבונן לחוש ולו לרגע אחד, איך פועל, מרגיש, ומתפקד גופו של רקדן, ניתן לומר כי הצליח. ודי בזאת, כדי למקם את "חור" בפסגת היצירות של המחול העכשווי.

     

    ''

     

    "החור" / מאת אוהד נהרין

    עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)

    עריכה ועיצוב פס קול: מקסים וואראט

    עיצוב תלבושות: אריאל כהן

    עיצוב במה וחלל: זוהר שואף

    הפקה: הני מאור

     

    ---

     

    עוד הרהורים על היצירה (עד כמה שזה מצחיק לומר ספויילר על יצירת מחול, ובכן, חלק זה מכיל ספויילרים, עדיף לראות קודם ולקרוא אחר-כך):

     

    -   חדי העין יבחינו בוודאי כי נהרין כבר מספיק בוטח בעצמו כדי לאזכר ביצירתו לא מעט את פיתוחיהם של יוצרים אחרים (גם אם לא התכוון לכך), בראש ובראשונה בת-טיפוחיו רבת השנים שרון אייל.

    קטעים שלמים ביצירתו של נהרין מיישמים את "עקרון המסה" פרי מדרשה של אייל, על פיו צבר רקדנים ממלא את

    חלל הבמה ומתגפף איש עם רעהו, עד ליצירת "עיסה אנושית" חיה ובועטת. איכויות מסוימות מיצירותיה של אייל מקבלות ביטוי חזק ועוצמתי בהרבה בפורמט החדש, שמציגה "חור". מעניין האם תוכל אייל עצמה לקרב באופן כה הרמטי, חלקים מרכזיים ביצירתה באופן שכזה אל קהל הצופים.   

     

    -   סצנת מפתח במרכז היצירה מעמידה את רקדני בת-שבע במעגל החיצוני בצמוד לקיר כשפנסי תאורה עליונים מאירים מעליהם. הסצנה הזו מזכירה למדי את יצירתה של הקיבוצית, "זכרון דברים", אבל בעוד שבאחרונה רקדניו של באר מושטחים על הקיר בעימוד "דו-ממדי", הפורמט הפתוח והסובב של נהרין כמעט גורם לנו לחשוב, שאנו עדים להצגה חוזרת של מופע הקיבוצית תחת משקפי תלת-מימד. אם כי כוראוגראפית דווקא איכויותיה של האחרונה טובות יותר.

    גם סצנת הסיום של "החור" נדמת לפרקים כמתיחה תלת-מימדית לאחת מיצירות הדגל של באר "עיר עירומה". צפייה ב"החור" מעלה לא אחת את התהייה, האם ניתן לקחת כרגע כמעט כל הפקת מחול מרכזית ברפרטואר המחול המודרני, ולהעמיד אותה מחדש בפירוק תלת-פאזי שכזה. בין אם לכך חתר נהרין ובין אם לאו, האפקט ה"אווטארי" (על שם סרטו עתיר התקציב של גיימס קמרון "אווטאר") שיצר נהרין פותח פתח מרשים לים של אפשרויות משחק חדשות.

     

    -   ואם כבר תלת-מימד וחוויה סובבת ומקיפה, קשה שלא להעמיד את יצירתו האחרונה של נהרין גם אל מול מחוות הקולנוע של במאי הסרטים הגרמני, וים ונדרס, "פינה". כזכור מחווה קולנועית זו, למפעל חייה של אגדת המחול המודרני, הצטיינה בשימוש אינטליגנטי ויצירתי בטכנולוגית התלת-מימד. באמצעותה נשברה הדו-מימדיות בה נחוו עד היום מרבית מיצירותיה של באוש. והנה שנתיים אחרי, מגיע נהרין, ומצליח בכישרון נדיר להשיג את האפקט שבנדון, באופן משכנע בהרבה וללא כל עזרים אופטיים. ללא ספק הישג שמעניק לו את מיקומו בפנתאון השמות הגדולים של עולם המחול המודרני.

     

    ועוד הרהורים על עולם המחול הישראלי המודרני:

     

    - נחמד ובמידה רבה גם משמח לראות שמצבה הפיננסי של בת-שבע כבר מזמן אינו קשה במיוחד. וניכר כי על חזונו של מנהלה האומנותי כבר כמעט לא מערימים קשיים כלכלים כיום. כותב בלוג זה זוכר גם תקופות אחרות בחיי הלהקה, וכתבות אחרות על רקדנים שבקושי סוגרים את החודש. אבל בטרם נתבשם בהישגים הללו, אולי כדאי יהיה להזכיר כי להקות מחול אחרות בארץ לא נהנות מיחסי הציבור ולא מפירות התהילה של בת-שבע. וחבל שכך. יותר מדי יוצרים בספירת המחול המקומית עדיין מבזבזים זמן יקר ומיותר בעיסוקי "שנור וגמור" מתסכלים מול סל תרבות ריק, ויד ממשלתית קפוצה עד לא קיימת, במקום להתעסק במהות חייהם שהיא היצירה עצמה.  

     

    - שרון אייל עזבה את כור מחצבתה להקת בת-שבע ופנתה עם הרכב חדש L-E-V לדרך עצמאית. עזיבתה של אייל את בת-שבע הייתה תהליך הכרחי, אין מקום לעוד יוצרת עצמאית ודעתנית לצדו של גורו כנהרין. ובכל זאת, אין ספק שמדובר בהחלטה אמיצה ולא פשוטה כלל ועיקר. שיתוף הפעולה בין אייל לנהרין שירתה את השניים משך שנים רבות של יצירה ואין ספק ששני מוחות אלו, ועולם המחול הישראלי כולו, יצאו נשכרים למדי מפירות עבודתם המשותפת.

    המופע הראשון שהעלה ההרכב "House" חסר למדי, ואינו מגלם את הפוטנציאל הגלום ביכולותיה של אייל ככוראוגראפית ויוצרת. ובכל זאת לא נותר לבלוג עלום זה, להצדיע לשרון על החלטתה המתבקשת, תוך הבנה אמיתית לקשיי הדרך הניצבים בפניה, ולהמתין בכיליון עיניים לעבודותיה הבאות בתחום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      PrivateDancer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין