עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    אלוהים לא מרחם על ילדי הגן-בעקבות מות ילדים במכוניות

    6 תגובות   יום שלישי, 16/7/13, 11:18

    אלוהים כבר לא מרחם על ילדי הגן,

    פחות מזה על תינוקות שנשארו במכונית ללא מזגן.

    ישאירם בחום הלוהט לבדם

    כדי להגיע לתחנת האיסוף והם שותתי דם.

    מתכתב עם המקור-

    http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=458&wrkid=292

    מה קורה לנו? האם זה יכול לקרות גם לי? שאלה שחשבתי עליה הבוקר כשהוצאתי את הפלאפון ששוב התחמם ונהרס באוטו. שכחתי אותו אתמול כמו בימים אחרים והוא בבוקר היה גמור לגמרי. קירור, והטענה מחדש העירו אותו לחיים. נשמתי לרווחה.

     

    מתוך אומנות האהבה/ אריך פרום. לראשונה הודפס ב1956 ומאז קראו אותו 6 מיליון איש

    אריך פרום הוא פסיכואנליטיקאי ופילוסוף.

     

    "העיסוק בכל אומנות(הכוונה כאן היא לאומנות האהבה ובכללה אהבה ואחריות של הורים)דורש משמעת. כל מה שאני עושה רק אם בא לי יכול להיות תחביב מהנה אבל לעולם לא אגיע למומחיות באמנות הזו. גם תרגול הוא חשוב. אך לא מספיקה משמעת ותרגול של כמה שעות של האומנות אלא בעיית המשמעת במכלול חייו של האדם.

    אפשר לחשוב שלאדם המודרני אין דבר קל יותר מלימוד משמעת. ואולם ,לאמתו של דבר, האדם המודרני מפעיל משמעת עצמית זעומה ביותר מחוץ לעבודתו. כשאינו עובד הוא רוצה להתעצל, להתבטל, או לתפוס שלווה. עצם השאיפה לעצלות היא תגובת נגד שגרת החיים. עצם זה שהאדם נאלץ להוציא את מרצו למטרות שאינן שלו, בדרכים שאינן שלו,אלא נכפו עליו על ידי קצב העבודה, הוא מתמרד ומריו לובש צורה של פינוק עצמי ילדותי. נוסף על כך, הוא נמצא במאבק נגד משמעת הרציונאלית שהוא כופה על עצמו. בלי המשמעת חייו מתערערים ונעשים כאוטיים וחסרי ריכוז."

     

    מתוך הנסיך הקטן/אנטואן סנט אכזוספרי

    הלילה ירד. השמטתי את כלי עבודתי לארץ. מה ערך לפטישי ומה חשיבות למוט שנתקע במנוע,לצמא או למוות,אם על אחד הכוכבים, כוכב הלכת שלי,הארץ, שרוי נסיך קטן הזקוק לנחמה? נטלתי אותו בזרועותי, אימצתי אותו אל ליבי ואמרתי:"הפרח האהוב עלייך אינו בסכנה". צייר אצייר מחסום לחסום את פי כבשתך...גם רשת אצייר כדי להגן על הפרח שלך..אני"

    לא ידעתי מה להגיד לו עוד. נבוך הייתי ואובד עצות. לא ידעתי איך לגשת ואיך להתקרב אליו ...כי מחוז הדמעות נעלם ומסתורי כל כך!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/13 18:05:

      צטט: עמנב 2013-07-16 19:06:58

      איזה שילוב איילת - אריך פרום עם סנט אקזופרי! אגב, אני אוהב יותר את "מנוס מחופש" של פרום. כל טוב, עמוס.

      אחפש את מנוס

        17/7/13 18:04:

      צטט: face 2013-07-16 19:13:56

      את יודעת, בלי מחשבה יתרה. כי כבר באמת שהגבתי יתר על המידה בעניין והתחברתי עכשיו לשנייה.. דווקא בעניין פרום. קפצה לי לראש מחשבה על טקסטים אחרים או משהו שאני לפחות הייתי עושה כשהייתי ילדה ולא רק אני, בזה לפחות אני בטוחה,

      היו נותנים לנו טקסט ואומרים לנו לקרוא שורה כן ושורה לא ואז הייתה יוצאת משמעות לגמרי שונה.

      ולמה נזכרתי בזה?

      כי נזכרתי שיש או אולי היו גם כמה אנשים מבוגרים שבלי קשר לגבולות או הגבלות הצליחו ליבש את עצמם ואפילו למוות "סתם" בטיול של שבת במדבריות [בלי קשר לנסיך הקטן לשום קוץ ואפילו לא לשום שושנה]

       

      וכמובטח, לא מכניסה את דעתי על מה כן צריך ו//או לא לעשות. להורים שכבר קיבלו את העונש שלהם.

       

      תודה,

      תודה על השיתוף

        17/7/13 18:03:

      צטט: עצבן 2013-07-17 09:31:34

      אני לתומי חשבתי שאמירה שהשיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן" אינו איזו עובדה על ההיגיון האלוהי (ילדים מתו מאז ומעולם - ובעצם "בעולם הישן" תמותת ילדים ותינוקות הייתה הרבה יותר נפוצה). אלא על ההיגיון האנושי ששומר את המצרך הנדיר - אמפטייה לילדים עד שלמבוגרים לא נשאר.

       

      נראה לי שכדי למנוע תופעות כאלו כל הורה צריך לשאול את עצמו האם זה יכול היה לקרות לו - ומה לעשות כדי שזה לא יקרה.

       

      ואם באמפטיה עסקינן - אין ספק שהתינוק שנפח את נשמתו בדרך כל כך מצמררת ראוי לכל טיפת אמפטיה שקיימת בנו - ובכל זאת נראה לי שעדיין טיפה קטנה של אמפטיה נשארה גם להורים שיצטרכו לחיות אם האובדן - מעשי ידיהם - למשך שארית חייהם. הם לעניות דעתי אלו שיצטרכו  לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת האיסוף.

      מעניין

        17/7/13 09:31:

      אני לתומי חשבתי שאמירה שהשיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן" אינו איזו עובדה על ההיגיון האלוהי (ילדים מתו מאז ומעולם - ובעצם "בעולם הישן" תמותת ילדים ותינוקות הייתה הרבה יותר נפוצה). אלא על ההיגיון האנושי ששומר את המצרך הנדיר - אמפטייה לילדים עד שלמבוגרים לא נשאר.

       

      נראה לי שכדי למנוע תופעות כאלו כל הורה צריך לשאול את עצמו האם זה יכול היה לקרות לו - ומה לעשות כדי שזה לא יקרה.

       

      ואם באמפטיה עסקינן - אין ספק שהתינוק שנפח את נשמתו בדרך כל כך מצמררת ראוי לכל טיפת אמפטיה שקיימת בנו - ובכל זאת נראה לי שעדיין טיפה קטנה של אמפטיה נשארה גם להורים שיצטרכו לחיות אם האובדן - מעשי ידיהם - למשך שארית חייהם. הם לעניות דעתי אלו שיצטרכו  לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת האיסוף.

        16/7/13 19:13:

      את יודעת, בלי מחשבה יתרה. כי כבר באמת שהגבתי יתר על המידה בעניין והתחברתי עכשיו לשנייה.. דווקא בעניין פרום. קפצה לי לראש מחשבה על טקסטים אחרים או משהו שאני לפחות הייתי עושה כשהייתי ילדה ולא רק אני, בזה לפחות אני בטוחה,

      היו נותנים לנו טקסט ואומרים לנו לקרוא שורה כן ושורה לא ואז הייתה יוצאת משמעות לגמרי שונה.

      ולמה נזכרתי בזה?

      כי נזכרתי שיש או אולי היו גם כמה אנשים מבוגרים שבלי קשר לגבולות או הגבלות הצליחו ליבש את עצמם ואפילו למוות "סתם" בטיול של שבת במדבריות [בלי קשר לנסיך הקטן לשום קוץ ואפילו לא לשום שושנה]

       

      וכמובטח, לא מכניסה את דעתי על מה כן צריך ו//או לא לעשות. להורים שכבר קיבלו את העונש שלהם.

       

      תודה,

        16/7/13 19:06:
      איזה שילוב איילת - אריך פרום עם סנט אקזופרי! אגב, אני אוהב יותר את "מנוס מחופש" של פרום. כל טוב, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין