עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    נהג מונית

    26 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 00:55

    נהג מונית

     

    לאה הייתה ילדה צנומה ומנומשת, ושתי צמותיה הזהובות-אדמדמות היו מטלטלות על כתפיה, קלועות בסרטים בקצותיהן.

    בגיל שתים עשרה החלה לאה לחוש בהנץ נשיותה. לאחר מבוכה ראשונית, כשהבחינה שהניצנים הולכים ומבשילים לגבעות עגולות ומוצקות, המושכות את עיני הנערים, החלה גם להבליט אותן. היא הייתה לובשת חולצות צמודות לגוף, ורומזת בהליכתה – "הביטו וראו!", ויום אחד הביט בה לוליק - וראה.

    "היי בובה, בואי תעלי לטקסי", קרא לעברה ברחוב הראשי של המושבה.

    "לא, תודה", השיבה בעודה בוחנת אותו.

    הוא היה גבר בן שלושים – כפול ממנה בגיל. שפם דק ושחור עיטר את שפתו העליונה, וידו השמאלית הייתה קטועה מעל למרפק. את המונית נהג בידו הימנית, שנראתה שרירית וחזקה. הוא היה בן אחת המושבות הסמוכות ונודע באזור כ"דון ז'ואן" – רודף נשים מושבע.

    "בואי, אקח אותך הביתה בחינם", המשיך לנסות את מזלו, מתעלם מתגובתה המילולית, אך מעודד ממבטה התמים, אך המסוקרן והרעב להרפתקה.

    "טוב", אמרה, והלכה להיכנס לספסל האחורי של הדה-סוטו.

    "בואי שבי על ידי", אמר, "אין לך מה לפחד. יש לי רק יד אחת ואתה אני נוהג".

    לאה נכנסה, אך נבוכה ומפוחדת מעט, נדחקה לכיוון הדלת.

    לוליק היה מנוסה, וידע איך לדבר אל נערות כמוה. במושבתו חבו לו מספר נערות את המעבר למעמד של "אישה". כל הדרך רק שוחחו, והוא הוריד את לאה בכניסה אל השיכון, כדי שאנשים לא יראו ולא ירכלו.

    נרגשת ונסערת נכנסה לאה הביתה.

    "קרה משהו?", שאלה אמה, בוחנת את לחייה הסמוקות.

    "לוליק, נהג הטקסי, הביא אותי לשיכון".

    "הנהג קטוע היד?"

    "כן, הוא".

    "למה? מה הוא רוצה ממך? הוא כבר ממש מבוגר!".

    "אני חושבת שמצאתי חן בעיניו, והוא גם מוצא חן בעיני".

    "לאה, את עוד ילדה, והוא מבוגר ונכה", דיברה הפולנייה מפי האם.

    "הוא איבד את היד בקרבות במלחמת השחרור, אמא!".

    "נכון, אבל הוא יכול למצוא בחורות יותר מבוגרות ומתאימות לו. למה אותך?"

    "בטח שהוא יכול, אבל הוא בחר בי, והוא מוצא חן בעיני", חזרה לאה על הטיעון הקודם והשתכנעה יותר ויותר, שאכן כך.

    האם המשיכה לדבר על לבה של לאה, ולא נואשה. לעומתה, האב הפסיק לדבר אתה. לאחר שצעק ואיים ודבר לא עזר, "ברוגז" היה האמצעי האחרון שלו, וגם הוא לא הועיל.

    שלא כמו עם הבחורות הקודמות, לוליק המשיך ביחסיו עם לאה במשך שלוש שנים, גם לאחר שהתגייסה. הריון בלתי רצוי והפלה, הביאו לסילוקה של לאה מן הצבא, ולסיום הקשר עם לוליק. הוא לא היה מוכן להכיר באחריותו, וגם לא להשתתף בהוצאות ההפלה. הכסף היה חשוב לא רק להוריה של לאה, אלא גם לה עצמה. היא הגיעה למסקנה שידו הקפוצה של לוליק מוכיחה שאינו אוהב אותה באמת, ואינו מתאים לה. לא נדרשו עוד לאמה הרבה מאמצים לשכנעה לנתק את הקשר שביניהם. לעומת הניתוק החד עם לוליק, הקשר עם האב התחדש בצעדים מהוססים, במשך זמן ממושך – היה קשה לרצות את כעסו של האב שזכר ונטר.

    לאה לא נישאה כמעט עד גיל שלושים – "רווקה זקנה". לא היה לה סיכוי ליצור מערכת יחסים לטווח ארוך עם גבר מאזור המושבות – אף אחד לא רצה לחיות עם "מזרון משומש". רק כשעברה לתל-אביב, הצליחה להקים משפחה ונולדו לה ארבעה ילדים.

    כעבור כארבעים שנה, לוליק פגש שוב את לאה – שניהם הגיעו אל ים המלח בקבוצות של גיל הזהב. מהשיער הזהוב שלה נותרו רק אניצי שיער צבוע, אולם הנמשים שרדו ואף התרבו. הגבעות העגולות שפיארו את חזה, הוחלפו בשתלים, והמחלה נתנה אותותיה גם בתווי הפנים. קמטים עמוקים חרשו את מצחה ואת לחייה, ועיניה הערניות והשמחות איבדו את ברקן.

     

    לוליק חיבק אותה בחמלה בזרועו היחידה. מן האהבה הבוערת של פעם, לא נותר אפילו אפר.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/13 19:30:

      צטט: Design4U 2013-07-04 14:32:33

      קריא ומעניין. תודה

      תודה רבה, מיכל.

      זו הייתה שערורייה גדולה בזמנה ואני שמח שמצאת אותה מעניינת.

      כל טוב, עמוס.

        4/7/13 14:32:
      קריא ומעניין. תודה
        1/7/13 11:14:

      צטט: יעל מ 2013-07-01 11:11:02

      עצוב...

      תודה רבה, יעלי.

      אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיו גם רגעי אושר, גם אם התברר לבסוף כחולף.

      כל טוב, עמוס. 

        1/7/13 11:11:
      עצוב...
        29/6/13 12:45:

      צטט: באבא יאגה 2013-06-29 11:59:36

      "כבד על כתפינו העולם, בכיינו ..." תודה

      תודה רבה, אלאונורה.

      לתומי חשבתי שכללתי גם את האושר שבהליכה בעקבות התשוקה, כנגד כל הסיכויים.

      שבת שלום, עמוס.

        29/6/13 12:42:

      צטט: שולה63 2013-06-29 11:06:03

      זו ההתחלה והסיום של "הרומן"מימי הנעורים. אבל נראה לי שהחלק הגדול של החיים היה באמצע.

      תודה רבה, שולה.

      הרעיון נולד מרכילות ש"הסתובבה" במושבה בימי נעוריי.

      יכולתי לדמיין את הסוף, אולם התעצלתי לדמיין את כל החיים שבאמצע - חייבים להשאיר משהו גם לקורא, לא?

      שבת שלום, עמוס.

        29/6/13 11:59:
      "כבד על כתפינו העולם, בכיינו ..." תודה
        29/6/13 11:06:
      זו ההתחלה והסיום של "הרומן"מימי הנעורים. אבל נראה לי שהחלק הגדול של החיים היה באמצע.
        29/6/13 08:29:

      צטט: יסינראל 2013-06-29 05:33:19

      סיפור קצר-ארוך. מעניין. משהו ללמוד ממנו על כתיבה, על החיים, על קורבנות. אני מרגישה שהעצב גדוש כי המחיר על טעויות יקר בסיפור שלך, כמו גם בחיים.

      תודה רבה, שושן.

      החיים שימשו השראה לסיפור הבדיוני, וכמו שציינת, השמחה והעצב שזורים בהם. כל אחד מאתנו חווה עליות ומורדות, וגם עושה טעויות, וכבר נאמר "מה שלא הורג - מחשל". כל טעות וכל משבר מכילים בתוכם, בפוטנציה, את זרעי הגדילה וההתפתחות.

      שבת שלום, עמוס.

        29/6/13 08:22:

      צטט: נערת ליווי 2013-06-29 01:13:40

      כתוב טוב

      תודה רבה לך.

      שבת שלום, עמוס.

        29/6/13 05:33:
      סיפור קצר-ארוך. מעניין. משהו ללמוד ממנו על כתיבה, על החיים, על קורבנות. אני מרגישה שהעצב גדוש כי המחיר על טעויות יקר בסיפור שלך, כמו גם בחיים.
        29/6/13 01:13:
      כתוב טוב
        29/6/13 00:59:

      צטט: Neora 2013-06-28 22:57:18

      סיפור עצוב ליבי ליבי על לאה המסכנה !

      תודה, נאורה.

      היא ידעה עליות ומורדות, ובסך הכל היו לה חיים מעניינים.

      המחלה שתקפה אותה תוקפת אחת מתשע, והעובדה שהיא עדיין חיה (בסיפור).

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 22:57:
      סיפור עצוב ליבי ליבי על לאה המסכנה !
        28/6/13 14:24:

      צטט: ההלך 2013-06-28 14:02:58

      מחזור חיים שלם...
      תודה רבה, מיכלי.
      ההשראה באה מימיי במושבה, ומאז עברו שנים רבות. אין פלא, אם כן, שמגולם בסיפור מחזור חיים שלם - חוץ מהסוף כמובן.
      שבת שלום, עמוס.
        28/6/13 14:02:
      מחזור חיים שלם...
        28/6/13 13:50:

      צטט: פרמינה 2013-06-28 10:40:53

      החיים האלה, הא ?....

      תודה רבה, טלי.

      לאה חוותה את הכל בחיים האלה. גינוי מכל עבר על יחסיה עם "דון ז'ואן" מוכר ומבוגר, שהיה ברור שאין תכלית ליחסים. שנים של רומנים קצרים, שהיו נקראים היום "סטוצים", שלא הובילו לשום מקום, רק לייאוש של ההורים מן הסיכויים שאי-פעם תינשא. ולבסוף, הקימה משפחה, חוותה אימהות, וגם מחלת הסרטן וכריתה.

      "חיים שכאלה"!

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 13:45:

      צטט: bonbonyetta 2013-06-28 10:03:46

      *
      לא חושבת שהוא אהב אותה מלכתחילה ממש, לא ממש אהבה, שאחרת לא היה נוהג כך.
      וממה שהוא חש אז בודאי שלא יישאר אחרי שנים כה רבות רק אפר.

      ובכל זאת, זה מסופר היטב ויפה, אהבתי.

      תודה רבה לך.

      לאהבה פנים רבות, ואני משוכנע, שאם הייתי זבוב על תקרת המונית, או בחדר המיטות שלהם, בוודאי הייתי שומע נטיות של הפעל "אהב" יותר מפעם אחת.

      אולם, גם אני חושב שלא הייתי צריך להשתמש במושג "אהבה", אלא יותר במושג "תשוקה".

      אני שמח על המשוב החיובי ושמח שאהבת.

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 13:41:

      צטט: amii 2013-06-28 10:03:36

      סיפור מהחיים, מעורר חמלה

      תודה, עמי.

      שמח שהסיפור עורר מבחינה רגשית.

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 12:11:

      צטט: איילת הלר 2013-06-28 09:51:48

      הרגשות שעלו מהסיפור היו יותר של אהבה מעוותת והסוף היה מפתיע בשל חיבורו דווקא לאהבה שיש בה חמלה ואינטימיות.

      תודה רבה, איילת.

      סיכמתי וקראתי ליחסים בין הגיבורים "אהבה בוערת", אך ספק אם הייתה זו בכלל אהבה. הייתי צריך לקרוא לזה אולי "תשוקה לוהטת", והחמלה שגילה לוליק "הזקן", היא רגש אנושי מתבקש לנוכח מחלתה של לאה. אהבה לא הייתה שם, לדעתי.

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 10:40:
      החיים האלה, הא ?....
        28/6/13 10:03:

      *
      לא חושבת שהוא אהב אותה מלכתחילה ממש, לא ממש אהבה, שאחרת לא היה נוהג כך.
      וממה שהוא חש אז בודאי שלא יישאר אחרי שנים כה רבות רק אפר.

      ובכל זאת, זה מסופר היטב ויפה, אהבתי.

        28/6/13 10:03:
      סיפור מהחיים, מעורר חמלה
        28/6/13 09:51:
      הרגשות שעלו מהסיפור היו יותר של אהבה מעוותת והסוף היה מפתיע בשל חיבורו דווקא לאהבה שיש בה חמלה ואינטימיות.
        28/6/13 07:55:

      צטט: sari10 2013-06-28 07:14:45

      עמוס,

      כתבת מאוד יפה. נהניתי לקרוא.

      כמה חבל שהסוף כל כך עצוב . . .

      כמו סיפור מהחיים.

      תודה רבה, שרי.

      גם סיפור בדיוני יכול להיראות "סיפור מהחיים".

      שבת שלום, עמוס.

        28/6/13 07:14:

      עמוס,

      כתבת מאוד יפה. נהניתי לקרוא.

      כמה חבל שהסוף כל כך עצוב . . .

      כמו סיפור מהחיים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין