עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרסומות מפלסטיק נשים בשר ודם

    פוסטים אחרונים

    0

    מחפשת יונת דוא"ל

    6 תגובות   יום שני, 17/6/13, 21:55

    הבוסית שלי שלחה לי תמונה למייל, דרך האייפון שלה.

    אין לי אייפון:

    אייפונים נשברים, במקום להתפרק ולהתחבר בשלושה עד ארבעה חלקים (כפי שעושה תדיר הפלאפון השחוק שלי).

    אייפונים נגנבים, כך שמעתי, ע"י אנשים שגורמים לך לאבד מטוב הלב שלך, אחרי שנתת להם שיחת חירום, או קרדיט על מצפון (כשהסטת מבטך מהדלפק עליו הנחת את המכשיר החדש שלך ).

    אייפונים מעלים את מפלס החרדתיות, ואני כבר לא אכחיש שיש בי ממנה, די הרבה. אולי אפשר להאשים את הגנים הפולניים (למרות שלדי הרבה בעלות גנים פולניים יש אייפון). אני כמעט בטוחה שבאנו משבט פולני חרד.

    אני מסתדרת די טוב בלי אייפון.

     

    "נו, קיבלת?" כשהבוסית שלי שאלה זאת בפעם השלישית הבנתי שאולי במקרה ההודעה שלה הגיעה לספאם שלי.

    הדוא"ל שלי לא עושה פאנליים, אבל למיין בין דואר רלונטי לדואר זבל, את זה הוא כן יודע לעשות, מבלי שהתבקש.

     

    ההודעה שלה לא הגיעה, גם לא לתיבת הספאם. אבל אז התברר שכל ההודעות מהקיבוץ וממזכירות העבודה, שנשלחו בשלושת השבועות האחרונים הן שכבו שם, חרדות לרגע שבו יהיו בנות חודש וילכו, ע"פ חוקי השלטון הטוטליטרי המיילי שלי, לאבדון.

    הדוא"ל שלי לא יודע להכין קפה, אבל למחוק לי פיסות מידע חיוניות,  כן.

    אל מול כמות המיילים החשובים שעמדו אל מול תהום האבדון, עלה מפלס החרדה והיאוש שלי.

     

    ניסיתי להבין איך אני מסבירה לדוא"ל שלי מה יקר ללבי ולא ראוי להקרא ספאם.

    בדרך לכך הסכמתי לכל מה שהוא שאל, במחשבה שאולי מידה חדשה של חיוביות תשפר את היחסים בינינו ותביא לכך שהוא ישאל בפעם הבאה לפני שיחליט שמרבית הרבדים בחיי, אינם רלוונטים.

     

    זה לא עזר, הדוא"ל שלי הפך לערימת חוצצים, כי זאת היתה שאיפתו של הדוא"ל המשתדרג שלי. 

    אומרים שנשים רוצות יהלומים, מיילים רק רוצים שהן יהיו מסודרות ברמות שאף משטר טוטליטרי לא הגה בהן מעולם.

     

    מידת החרדתיות שלי עלתה, בייחוד כשהבנתי שלא אוכל לקחת חופש להרגע ממה שקרה לי:

    איבדתי חודש ואולי יותר מהרלונטיות של חיי הקהילה הוירטואלים והאמיתיים שלי (מי יודע לאיכן הוא העביר את הנסיך על הסוס הלבן, שקבע איתי לצ'ט לפני שבועיים).

     

    חיי הדואר שלי חלפו ברגע  אחד אל מול עיניי:  ריצדו למולי תיבות העץ הקיבוציות שהפכו עם השנים לתיבות מתכת עם מנעול, האוטו האדום שמגיע בסביבות 11 בצהריים, הציפיה לחבילה כשמגיע פתק של "דואר רשום", הצווים שהפכו את ה"דואר הרשום" לפחות אטרקטיבי. הכל היה רך ונעים, הפח לדואר זבל תמיד קרוב ואף פעם לא מלא מידי.

    מתי ויתרתי על כל זה והתפתיתי לשים יהבי על תיבת דואר חינמית שמעבירה את פרטי המשמימים לסוכנים שסובלים מבעיות נדודי שינה?

     

    שקלתי לרגע לכתוב מכתב תלונה, אבל אז נזכרתי שלא שילמתי מעולם על הדוא"ל הזה, ולא רק שדעתי או רגשותי אינם משמעותיים או נחשבים בחברה שלה הוא שייך, אלא שמרבית הסיכויים שהתשובה למכתבי תהיה אינטגראל, או צורה יותר רגישה, של מהנדס אינטיליגנט אלפי מונים ממני, להגיד לי "תתמודדי".

     

    "אל תשאלי מה קרה לי" אני אומרת לבוסית שלי, לאחר שאני מצליחה לצאת מהריסות מגדל הבבל המיילי שלי.

    אני שוטחת בפניה את קורות הטרגדיה הסמי יונית שלי.

    "ומה עם התמונה ששלחתי לך?" היא שואלת.

    "לא מצאתי אותה". אני אומרת בגרון חנוק מדמעות.

    "אה" היא עונה, וחוזרת לעינייני היום.

    כאילו שהעולם ממשיך להסתובב על צירו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/13 17:40:

      צטט: RonNavon 2013-06-19 10:21:51

      את כותבת יפה וסוחף .

      תודה!

        19/6/13 17:39:

      צטט: face 2013-06-19 01:57:50

      יש בוסיות. ובוסים מסוג מסוים שלא נעלמים ועוד יותר לא נאלמים כמעט לעולם.

      משפט דבילי כמו מחר זה יראה אחרת יכול לעצבן. אבל לפעמים הוא לגמרי כזה.

       

      תכף מחר,

       

      :))

      הנה הגיע מחר, לא בהכל היא אשמה.

        19/6/13 10:21:
      את כותבת יפה וסוחף .
        19/6/13 01:57:

      יש בוסיות. ובוסים מסוג מסוים שלא נעלמים ועוד יותר לא נאלמים כמעט לעולם.

      משפט דבילי כמו מחר זה יראה אחרת יכול לעצבן. אבל לפעמים הוא לגמרי כזה.

       

      תכף מחר,

       

      :))

        18/6/13 21:07:

      צטט: figovsky 2013-06-18 19:46:23

      בהזדהות טוטאלית.
      גם אני מאחרוני האייפוניסטים, משתרך מאחור עם נוקיה דור ראשון, בן לניצולי קרינה.
      אבל הגעתי למסקנה שכשתפרוץ מלחמה גרעינית לא עלינו , טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה וחבריהם,
      הג'וקים והנוקיה שלי ישרדו. (גם שלך)

      ובא לציון גואל רצון.

      אז מה אתה אומר? שנבדוק קרבה משפחתית פילוגנטית?

        18/6/13 19:46:

      בהזדהות טוטאלית.
      גם אני מאחרוני האייפוניסטים, משתרך מאחור עם נוקיה דור ראשון, בן לניצולי קרינה.
      אבל הגעתי למסקנה שכשתפרוץ מלחמה גרעינית לא עלינו , טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה וחבריהם,
      הג'וקים והנוקיה שלי ישרדו. (גם שלך)

      ובא לציון גואל רצון.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הלנה ויטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין