עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    דברים שרואים משם

    תובנות בין תל-אביב לבאר-שבע

    0

    אברך, מלגזן וטייקון

    1 תגובות   יום שני, 13/5/13, 00:54

    אתמול בצהריים ישבתי עם חבר שאיננו כלכלן אבל מתעניין בכלכלה לא פחות ותהינו על מה צריכה להיות ההפגנה הראשונה של קיץ 2013. הטענה שהוא העלה היא די הגיונית: ברור לכולם שיש מצבים לא הגיוניים בארץ שדורשים תיקון, בין אם באברך שלא עובד וחי על חשבונה על מדינת ישראל, במלגזן שעובד 3 שעות ביום אבל עדיין מביא הביתה כ-50 אלף שקלים בסוף החודש או בטייקון שמרוויח הון ואוחז בשלטון. האברך והמלגזן הן הבעיות הכי תכופות, הוא אומר, ויש לטפל בהן בשיא הכוח, ואילו עם הטייקונים צריך להיזהר ולהציע אלטרנטיבה כלכלית למולם פן יברחו מהארץ ויגרמו לקריסה של המשק. בסופו של יום הקונספציה הרווחת בציבור לא שונה בהרבה מהתוכנית הכלכלית אותה שאף שר האוצר מהמגירה והציג לציבור: קודם לטפל בכל הכוח בחרדים ובועדים ואחרי זה נראה איך אפשר לבקש יפה מהטייקונים לבוא ולהשתתף איתנו בנטל המסים והגזירות. ברור גם שאין תשובה אובייקטיבית לשאלה מהי הבעייה האמיתית, וכל אחד ישים את הדגש על המורסה הכואבת ביותר לפי השקפתו, בין אם החרדים והועדים (יש עתיד והבית היהודי) או הטייקונים (כל מפלגות השמאל), וגם הפתרון הרצוי יבוא בכסות אידיאולוגית של יעילות ותחרותיות או שיוויון וצדק חלוקתי. 

     

    קצת קשה לראות מעבר לענני הפוליטיקה, אבל הבעייה האמיתית שבגינה הגיע התקציב האכזרי של לפיד היא גירעון ממשלתי של 50 מיליארד שקלים שעומד על יותר מארבעה אחוזים מהתוצר, וברור שנדרשת דרך מסויימת בכדי לכסות אותו, ועדיף שלא על גבה של ריקי כהן ושאר מעמד הביניים. עכשיו נשאל את עצמנו איך כל אחד מהשלושה יכול לתרום למאמץ: האברך הוא אכן חלק מהנטל על המערכת, ואדם שלא עובד וחי מתשלומי הרווחה מתנהג בצורה מעט פרזיטית, אבל בכמה קיצוץ הקצבאות שלו ישפיע? כיסוי של אחוזים בודדים מסך הגירעון אינם מובטלים, אבל מהי האלטרנטיבה שעומדת עבורו - אבטלה, תלות חזקה יותר בגמ"חים או עבודה בשכר דחוק? כסטודנטים שמכירים בגרפים ששינויים ברמת ההעסקה הם איטיים והדרגתיים אי-אפשר לצפות שביום בהיר אחד ייגמרו הקצבאות וכולם יצאו לעבודה, כך שהחלופה של שלילת קצבאות מוחלטת לא נראית אידיאלית כרגע אם היא תעשה באבחת חרב התקציב.

     

    הלאה למלגזן: קל לשנוא את המלגזן, אפילו קל מדי, כמייצג של ארגון ממשלתי החולה בנפוטיזם במקרה הטוב ומאפיונרי במקרה הרע, ופירוק הועד הכוחני של הנמל הפך למשימה לאומית מדרגה ראשונה יחד עם ועדי חברת החשמל, רשות התעופה ושאר הועדים הגדולים והחזקים. לפיד שהתחייב לטפל בועדים הציג רק לפני כמה ימים את התקציב החדש יחד עם עופר עיני, המושך בחוטים וסמל הסיאוב ההסתדרותי, והשינוייים אליהם התחייבו הועדים הם מינוריים למדי. אז צריך ליצור תחרות בנמלים, וצריך להפסיק את הסטייקים והבר-מצוות שמשביתות את הנמל, וכמובן - מדברים על רפורמה. מה זאת אומרת רפורמה? העברת גרעין השליטה בנמל לידיים פרטיות, ובקיצור - מעבר ממונופול ממשלתי לסמי-מונופול פרטי בתהליך הדרגתי. עכשיו נשאל את עצמנו בכמה תשפיע הרפורמה בנמל על הגירעון הממשלתי, ואין ספק ששינוי בהתנהלות הנמל תתרום למשק כולו ולצמצום בגרעון, אבל בעיקר התרומה תהיה לבעל השליטה החדש שיגיע לתחום מאוד לא תחרותי עם רווחים נאים שמצפים לו. 

     

    ועכשיו לשאלת מיליארד הדולר: איך הטייקון החביב יכול לתרום למאמץ בצמצום הגירעון, אם בכלל יואיל בטובו להישאר בארץ לאחר שעולים במקצת המסים הארץ? לא סתם לפיד ופקידי האוצר נרתעים בחרדת קודש משינויים במיסוי על משאבי הטבע, חברות הענק או מסי ירושה, ומסתפקים במסים שוליים על רכבי יוקרה ושאר זוטות. מיסוי נרחב על העשירים בצרפת גרם לבריחת הון מסיבית מהמדינה בזמן קצר להפליא, והחשש מתופעה דומה בארץ מרחף באויר. בשם החשש הזה ויתרה מדינת ישראל על גביית מיליארדים ממסים שהגיעו לה כדת וכדין תחת השם "החוק לעידוד השקעות הון", בחרה להעלות את המס העקיף במקום מסים ישירים ולדאוג שהנטל יפול על 8 מיליון אזרחים ולא על 8 תאגידים חזקים. הרפורמות בתחום הריכוזיות במשק הפכו לועדות שמסקנותיהן נותרו חסרות שיניים, החוב שכמעט נמחק לנוחי דנקנר לא זעזע מספיק את המערכת הבנקאית ויהפוך בסופו של דבר לתספורת מסוג זה או אחר, וגם הפעילות החלופית - פירוק הפירמידות התאגידיות של IDB, העלאת המיסוי על משאבי הטבע והקמת מס ירושה עלולים להביא להברחה המסיבית של ההון מישראל ותחילתו של מיתון חדש. יכול להיות שברמת המאקרו המשק עדיין לא יכול ולא רוצה מספיק לערוך שינויים מבניים מהותיים, או שהחלופה לגבי הטייקונים תהיה יותר בעייתית ממה שקיים היום, אבל דבר אחד ברור: כאשר שואלים את האדם הממוצע ברחוב "איפה הכסף?" התשובה לא תהיה רק אצל המלגזן מאשדוד או אצל האברך מבני-ברק אלא גם במגדלי היוקרה של תל-אביב, בכספי הפנסיה שהופנו להשקעות ספקולטיביות והועברו להסדרי חוב ובחנויות נעליים שמשלמות מס הגבוה עשרות מונים משל חברות בינלאומיות. אחיו העבדים של שר האוצר מעולם לא הרגישו מרומים יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/13 14:14:
      עדר עלוב!!!

      ארכיון

      פרופיל

      yuval oren
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין