עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    לכתי במדבר. נטורי קרתא. פרידריך ניטשה. מוסיקה

    18 תגובות   יום רביעי, 24/4/13, 22:37

    כשהייתי בת שש עשרה (שנות השבעים בשבילכם), פיתחתי אובססיה לפרידריך ניטשה. הוא היה הרוק-אנד-רול שלי. הייתי עוטפת עצמי בכל כתביו, לעומקם ולרוחבם, ובורחת אל עולמו, ובוראת את עולמי. ברקע, מארווין גאיי. כמו שכבר סיפרתי בעבר, הספר "מעבר לטוב ולרוע, לגניאולוגיה של המוסר" היה ספר הנעורים המכונן והמפתה שלי, והוא זה שהניח את כל יסודות החשיבה שלי, סיפק את צמא הנעורים שלי, וטבע את מונחי היסוד האישיותיים שלי מאז ואילך. גמעתי בטרוף את כל הספרים של הגרמני בעל השפם, וראיתי בו ידיד נפש משמעותי מכל מלמדיי דאז. ההגות המורכבת, המתריסה, הפיוטית, והאמיצה שלו נגעה בדיוק קיצוני ברחשי הלב והשֶכֶל שהתנהלו בתוכי עד אז בלי שם, ועכשיו מצאו להם שפה, ושם, ומלמד, ושותף לראיית העולם. ישנם מושגים ומשפטים ושמות שנטמעו עם הזמן במילון הפנימי שלי, ומלווים אותי כל הזמן בהקשרים משתנים.


    לכתי אחרי ניטשה כמעט במדבר, הובילה אותי אל לייבלה וייפיש ז"ל, ממנהיגי נטורי קרתא, שהיה בונה תפילין לפרנסתו, ומעריץ נלהב של ניטשה למחייתו. באמצע שנות השמונים, כשגרתי בניו יורק, שלחתי אליו את אבא שלי להשיג מידיו איזה מאמר וילנאי נדיר על ניטשה (שהתפרסם חלקית בעברית, בווילנא 1903). אבא שלי, שהיה כל יכול בשבילי בתקופה ההיא, אכן מצא את האיש במאה שערים, וביקש ממנו לצלם את המאמר הוילנאי בשבילי. לייבלה, שהתקשה להיפרד מהעותק הנדיר שברשותו, ביקש מאבי משכון תמורתו, ואבא שלי השיב לו שהוא ישאיר בידו את המכתב הארוך שכתבתי לו, שזה הדבר הכי יקר לו בעולם. וכך היה. בעידודו של אבי הגאה, לייבלה גם קרא את המכתב שכתבתי לאבא, ואף השיב לי מכתב מקסים ביוזמתו, בכתב ידו,  שאבד בינתיים בין כל המטלטלים בין ניו יורק לירושלים.

     

    רק כעבור 25 שנה, ממש השבוע, מצאתי את האוצרות האבודים, איפשהו בתוך הימים הטרופים הללו, באיבה של מלחמה על שמחת החיים וטעמם. מצאתי צילום של המכתב שכתבתי לאבי, ואת המכתב המקורי שכתב לי לייבלה וייספיש. ריח געגוע של חומרי נפש מן העולם הישן עלה מהם. ריח של הגיונות חוצות יבשות ונטולי דעות קדומות. ריח של כתב יד, בעל אישיות אינטנסיבית, דפים מצהיבים, מעטפות ובולים. ריח של שאר רוח, ועידן פנימי והיסטורי, נעלם ואחר.

     

    תארו לעצמכם. לייבלה וייספיש, שהיה אז בן 65, במאה שערים, ואני שהייתי בת 20, בניו יורק, מחליפים דעות מעבר לאוקיינוס האדיר הפרוש ביננו. היום קשה להעלות על הדעת מין אקרובטיקה כזאת, בין איש נטורי קרתא, ספון בין גידי תפילין ועורות, וחושב מחשבות, לבין ילדה תאוות חיים ודעת, בת עשרים, סטודנטית לקולנוע בניו יורק, שמתפקעת מסרטים וחלומות.

     

    בשנות השמונים, כשגרתי בניו יורק, אבא שלי היה הולך בשבילי לכל הסמפוזיונים על ניטשה בירושלים, ומלקט כל פרסום ורעיון וספר. זו היתה עוד אחת מהדרכים שלו לאהוב אותי. אחרי אחד הסימפוזיונים במכון ואן ליר, שקם ביוזמתם ובהשתתפותם (בין השאר) של לייבלה ווייספיש והשופט חיים כהן, שלח לי אבי חבילה של כתבים, ספרים, וסיכום שעור מהסמפוזיון. מה אמר זה, ומה אמר זה. המכתב של אבא שלי, שהגיע גם עם מתנות לרוב, כמו נעלי בלט, גרביונים, ועוגיות שאפה במיוחד בשבילי (כן, כן, היה שולח לי עוגיות מעשה ידיו בדואר), עורר אותי מאוד כנראה, והשבתי לו מכתב פולמוס בן שבעה עמודים, שבו, בין השאר, סינגרתי על תפישותיו של וויספיש, מול תפישותיו של חיים כהן, בעניין ניטשה. 

     

    וויספיש קרא את המכתב שלי, בעידודו של אבי, והשיב לי את המכתב הבא, עם הערות משלו, והזמין אותי להיפגש איתו כשאבוא לביקור בירושלים. זו לשון המכתב:

     

    "לבת משפחתי לוין

    אביך ביקר אצלי בקשר עם הדפים של צייטלין שעוד לא נדפסו (ב)שום מקום מאז 1903, רק בהמשכים בעיתון "הזמן" בווילנא, והופסק באמצע, כי העיתון הפסיק להופיע. אבל דעי, כי צייטלין, עם כל הערצתו הגדולה לניטשה, לא הגיע לעומק האלוהים של ניטשה, כמו רוזנצווייג ז"ל, ועל זה תוכלי לקרוא בספרו "כוכב הגאולה" בעברית, וגם באנגלית, בטח מתורגם בגרמנית. חשוב לקרוא את זרטוסטרא בעברית של פרישמן ולא של אלדד. שני העמודים האלה הרצו"פ הם הוו "פרספקט" ליזום הסימפוזיון הבינלאומי שהתקיים בירושלים לפני כשנתיים בוואן ליר ביוזמתי, אחרי יעוץ עם פרופ' טלמון וקופמן. רצו"פ גם תשובתו של קופמן אליי, שהוא מתנגד קצת לדעותיי על ניטשה, אבל כמעט אני בטוח שאם היה נשאר בחיים, היה משנה את דעותיו על ניטשה וחושב כמוני. דעי לך לפי הגיל שלך עשית כבר צעדים די גדולים בניטשה, וחשוב לך להיזהר בזה כי הם מאוד מאוד קשים ומסוכנים, גם מבחינה פילוסופית וגם פסיכולוגית, וטוב הדבר שאת עושה כאמצעי, הֶפסקים בין פרק לפרק, להפסקת מתחים של רצף מחשבתי בבעיות החיים, האדם, העולם. מוכרחים להתאזר בסבלנות של גיל, ונסיון חיים, בכדי להבין את עומק דעותיו של גדול יהדות אלוהים זה, במיוחד בפסיכולוגיה של האדם. אני מציע לך לקרוא בהזדמנות את "האנטי כריסט" ו"הרצון לעוצמה" של ניטשה, וזה יפתח לפנייך עולם עצום של חוויות ומסקנות ודרכי מחשבות שלא כל אדם זוכה בהן. אבל לפני הכול, זהירות-זהירות-זהירות. בצעדים מדודים, מתונים, ושיקולי דעת קרים, מאוזנים, כי לאנטי כריסט של ניטשה, גם רוזנצוויג הגדול לא הגיע לעומקו. אני מקווה שבהזדמנות ביקורך בארץ אוכל להיפגש איתך, ואם תוכלי עד אז לעבור לפחות בריפרוף על שני הספרים הנ"ל, אולי אוכל להסביר לך האלטרנטיבה של ניטשה על הנורמה החברתית והאנטי פסימיזם ואנטי ניהיליזם שלו, שבזה הוא הגיע להעריץ את היהודים והיהדות, יותר מהרבה מאשר הם מעריצים את עצמם.

    וייפיש.

    אם תוכלי להשיג את ספרו של קויפמן ולטיר מפרינסטון אוניברסיטה באנגלית, או בתרגום עברי, חשוב מאוד כשער לכניסה לעולמו של ניטשה".

     

    השגתי וקראתי את כל הספרים שוויספיש המליץ עליהם, אבל לא יצא לי להיענות להזמנתו לפגישה. לא זוכרת למה. אולי התביישתי. אולי הייתי עסוקה בחיים הטובים. אני זוכרת שנורא רציתי, והתרגשתי מההזמנה, אולי יותר מדיי, עד שפחדתי שלא אעמוד בציפיות. בכל אופן, ב 95 פירסמתי ספר שירה (פאפיה זום, מרס היפה במסעה האינסופי לעידן האם.טי.ווי, הוצאת תמוז), ובו שני שירים שהקדשתי ללייבלה, ושני שירים שהקדשתי לפרידריך ניטשה. זה היה ספר שחתם עידן מבחינתי. ב 97 נפטר וייספיש. ואני כבר הייתי בפיתחם של חיים חדשים. היום, כמובן, כל זה מעלה בי דמעות. על הזמן הנעלם, תשוקת הלימוד התמה, האומץ לחשוב, וחדוות הויכוח.

     

    לצערי, בכל דור ודור, יש מילים אסורות וכמעט הייתי אומרת, יש מחשבות אסורות, באיצטלא של קידמה רדיקאלית, רב תרבותיות (רדיקאלית), תקינות פוליטית וסובלנות. תבניות התקינות הפוליטית משתלטות לא רק על חזית השיח, אלא מחלחלות לתבניות החשיבה (והרי זו היתה כוונת המשורר מלכתחילה), אבל לעיתים מסרסות ומצמצמות את שניהם, ומביסות את יעודן העיקרי. עד כדי כך, שבחסות התקינות הפוליטית, לפעמים אי אפשר לומר דבר בסיסי, מהותי, פשוט, כמו: זכר או נקבה, שחור או לבן, כסיל או חכם, מיטיב או מסוכן.

     

    ורק היום שמתי לב, כשקראתי שוב את מכתבו של ווייספיש, שהוא פתח את המכתב ב"לבת משפחתי לוין". קודם כל, אני נורא אוהבת שקוראים לי לוין. בניו יורק היו קוראים לי "יוֹ, לוין". וגם, מה זאת אומרת, בת משפחתי? אני? נטורי קרתא? וואלה! טסתי לגוגל, לעיין בעץ המשפחתי, ומצאתי את אבות אבותיי בין תלמידי הגאון מווילנא (1720- 1797). יכול להיות שזה מסביר משהו? הימים האחרונים אכן היו טרופים, באתי והלכתי מדעתי כמה פעמים, עד שנצרכתי ממש להזכיר לעצמי מי אני בכלל, ושבאמת, יכול מאוד להיות ש"לולא המוסיקה, החיים היו טעות", כפי שהגג פעם ניטשה עצמו. אז למקומות עכשיו. הנה אני, בכל מאודי, להאזנה: 

    The King Beyond the Wall 

     

     

    מילות השיר

    I can see you now, and I can see you clear 
    Let the sun stand still, let the people hear 
    Walls are rising high & the war is near 
    Look beyond them walls, look beyond your fear 

    In the darkest times you were standing high 
    As the good men left, and the poor men cried 
    And the fools pretended and their beauty lied 
    Were it not for you, I'd have lost my mind 

    Come beyond them walls, you were calling me 
    Where the king is wild and the heart is free 
    Come and take my hands through the ice and fire 
    Let your song of songs, like a bird on wire 

    I can see you now, and I can see you clear 
    Let the sun stand still, let the people hear 
    Walls are rising high & the war is near 
    Look beyond them walls, look beyond your fear 

    Can anybody hear me now? 
    Can anybody speak somehow for me?

     

    והנה אני שוב, בכל מאודי, ובעברית, להאזנה:

    מישהו פעם אהב אותי  

     

    שתי הערות שוליים וצחוק הגורל:

     

    "רק מוסיקה מבחילה מכניסה כסף היום"

    "כמה טוב נשמעת מוזיקה רעה וסיבות גרועות, כשאנו צועדים אל מול האויב."

    (ניטשה "אנושי, אנושי מדיי"  1878)

     

    מעניין להיווכח, ששומדבר מהותי לא השתנה בנפש האנושית, ובתעשיית המוסיקה, מאז המאה ה 19. ולמען הסר ספק, אני מאוד רוצה לעשות כסף מהמוסיקה שלי, והרבה!

     

    המכתב של לייבלה וייספיש:

    ''

     

    מקטע מהמכתב שלי לאבא שלי (כן, כך כתבתי פעם, זה היה עידן אחר של לשון):

    ''

     

    לייבלה וייפיש (אפליקציה אפליקציה, אבל זה באמת נגזר מעיתון ישן):

    ''

     

    כך גם כתבתי פעם, ואני מבטיחה, לא עוד. (פאפיה זום, הוצאת תמוז 1996)

    ''

     

    אם הגעתם עד הנה, אז כמה עניינים:
     

    זיכרו, אהבת אמת היא צרות.

     
    הספרים שלי:


    "ליקוי מאורות" (2014) הוא סיפורו של פסנתרן-רוקיסט, הומו במשבר גיל. זהו מעין יומן מרוכז ובוער, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ זוהר.  "ליקוי מאורות" הוא גם מניפסט אלטרנטיבי טעון על זרות ויצירה, קנאה והצלחה, סקס וזכויות אדם, אלוהים והעיר הגדולה, יריבוּת ותאווה, בוב דילן ודוד אבידן, הומואים ומוזיקה, תקשורת ותעשייה, הדמוקרטיה של ההמון, שנות השבעים ושנות האלפיים, גאווה וירושלים, עצב ועצבים, אמא ואבא, זיקנה ונעורים, ערגונות ועתידים.וגם הסיפור האישי של הדרה עם  וייספיש-ניטשה מוכמן בתוכו. 

    אפשר לקרוא את הספר כיצירה מוקומנטרית, כאוטוביוגרפיה בדיונית, או כרומן אלטרנטיבי וביקורתי על החברה בה אנו חיים. אפשר לקרוא את הספר כסדרו, מהתחלה עד הסוף, או לעיין בו לפרקיו, כקובץ הגיגים עצמאיים והגיונות פואטיים. הספר בנוי מפרקים קצרים בנושאים משתנים, כך שאפשר להחזיק אותו קרוב למיטה וצמוד ללב, בשרותים או בתיק הדרכים, ולקחת ממנו כל פעם קצת.
     

    הדרה לוין ארדי בוקעת בקול חדש, אמין ויחודי, ביצירה רגישה ועוצמתית, ולוקחת את הקורא לטיסה מהירה בין דמויות נפלאות ורעיונות מבריקים. היא שוברת את הכלים, וממציאה אותם מחדש בכתיבה מצוינת, באומץ אמנותי נדיר, בלב רחב, באבחנות חכמות ומרתקות, ובהומור רב.


    הספר זכה במקום הראשון בתחרות פרס סמיט 2014. דבר השופטים: "פנינה של ממש, ראיית עולם יחודית של חיי התרבות בארץ, ותעשיית המוזיקה בפרט, ועל תהליך ההתבגרות של צעיר הומו, תוך התייחסות לאירועי השעה. כתיבה רהוטה וסוחפת עם תפיסת עולם מגובשת וביקורתית, אבחנות חכמות, ודמויות ססגוניות ונהדרות. הכתיבה אמינה, ואין בה זיופים."


    "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום" (שירה, 69 שירים, 2016)

    "עד התוהו הבא – סטנדאפ על פי תהום" – 69 שירים תחת חמישה שערים: אינסומניה, קץ האב, התרסקות, מלחמת העולמות, המדע העליז. הספר הוא מסע הסתכלות נוקב, אישי, טעון ויחודי על חיים, מתוך עולם פנימי על פי תהום, באבחנות חדות ואמיצות, בהומור ובהתרסה, הספר מתעמת עם גילויים ברומו של עולם ובתחתיתו. נראה כי הדרה נאחזת במדע, מרפררת לניטשה, מתווכחת עם חז"ל, מתנחמת בלואי סי.קי. ובג'ק ג'ונסון, זועמת נגד רדת האור, מעמתת את הנעורים עם הזיקנה, ואת האכזריות של הטבע עם השירה של האדם, מפקפקת במחאות הצדק, מתנגחת בקלישאות על מערכות יחסים ומוסר, מנסחת את המלחמה בין המינים, מחדשת הלכה בדורה, מגלה מה לא כתוב בספר משלי, ומתענגת על דיסוננסים קוגניטיביים. וכל זאת, באלגנטיות מרשימה, ובלשון מבריקה ושוצפת.


    פוסטים נוספים:

    המגלומניה של היצור המודע לאקראיותו ופיצפוניותו.

    על הגיהנום ושיקוי האלים

    השיר על ירושלים ועל סייד קשוע.

    הגירסה שלי ל"בדקה אחת שפויה"(מוזיקה).

    לרכישת אלבומים, זהו מחנה המוזיקה שלי.

     

    והכי חשוב, בואו לראות אותי בהופעה מקרוב, אז התעדכנו באתר הבית:
    hadaralevin.com 


    אפשר ליצור איתי קשר ישירות בפייסבוק.


    היו שלום

    הצליחו והצילו.
     

    הדרה

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/13 12:39:

      אלון, אלון, אלון, רגישותך מאז ועד היום, ריגשה אותי בטירוף עכשיו.

        28/5/13 17:31:
      איני מכיר את לייבלה וייספיש או את הגותו ועולמו נראה לי זר בהרבה מובנים ולכן אולי אני מקבל בטבעיות יחסית את הפתחותו אלייך. עומקך וסקרנותך ותיאבונך גם הם לא מפתיעים אותי. אבל המרגש מכל לטעמי היה ההצצה על הקשר שלך עם אביך, שנראה מופלא ונדיר. האהבה שלו אלייך, ושלך אליו, וביטוייה הכה מקוריים, מקרינים ממילותייך כהילה - לא של קדושה אלא של חום וביטחון. סיפור הפיקדון, מקומו ברומן. יום אחד אני מקווה לגנוב אותו, אלא אם תכתבי אותו קודם.
        29/4/13 01:00:
      מודה שמאתגר אותי לקרוא את זה. קראתי פעם אחת ועכשיו אני בשניה. לא פשוט אבל מרותק. תודה.
        28/4/13 15:19:
      זה פוסט מופלא! מקורי, מאתגר, מרתק, ועוד כמה תארים שמתחילים ב-מ. הבנתי כמעט חצי ואני עובד על החצי השני. תודה!
        28/4/13 14:35:
      מקורי ומרתק
        27/4/13 13:48:
      וואו אני ממש מקנאה בך נערה חכמה מול איש חכם אבא מיוחד יכולת כתיבה מלאה בשפה מרתקת את מיוחדת
        27/4/13 13:47:
      תודה נוספת, לכל הקוראים הסמויים והמגיבים. בלעדיכם, כידוע, אני חצי בנאדם.
        26/4/13 14:21:
      נפלא!!!!!!!!!!!! התמוגגתי משפתך (כמובן גם מהתוכן) ובייחוד מהמכתב לאביך. לא, אל תפסיקי לכתוב ככה :) גם השיר באנגלית נהדר.
        26/4/13 12:17:
      היי ברוכה (מרגש:)
        26/4/13 09:18:
      נפלא. פשוט נפלא
        26/4/13 03:35:

      מצטרף לדעת קודמי. ברכות.

      .

      .

      שבת שלום וחג שמח.

      .

      פרח המחשבות הטובות.

        26/4/13 01:07:
      תודה, למגיבים ולאוהבים, כל מילה.
        25/4/13 22:28:
      מרגש מאוד לקרוא את חוויותייך. את שרה מאוד יפה. שיהיה לך בהצלחה במוזיקה..יש לך את זה..
        25/4/13 21:04:

      זכית.

      ויכולתי למלא, ובקלות יתירה, מילים רבות

      ומשפטים להכביר..., וכול אלה רק יכסו

      על עובדת החיים אליה נחשפת בגיל צעיר:

      ראית את מה שיש בתוך אדם מעבר

      לאיך אדם נראה ונתפס..., ואולי כותרת

      ספרו של ניטשה מתאימה לכאן, יותר מכול:

      אנושי, אנושי מדי.

      ואני אומר: די לי שבני אדם יהיו אנושיים במידה,

      לא פחות מדי ולא יותר מדי, ולא מדי בכלל...

      ((-:

        25/4/13 17:53:
      איזה יופי! התרגשתי לשמוע על המפגש הפתוח והמחכים בין החכם ממאה שערים לבין הנערה החכמה לא פחות כל הכבוד
        25/4/13 13:43:
      מאוד מעניין[לענין ניטשה לא מכירה מספיק] הסיפור מרגש והשירה צלולה ויפה. והשיר זה המתנסה אל הבלתי ידוע...נהדר.!!
        25/4/13 13:16:
      נפלא ומרגש, לבן ובוהק ונפלא ומרגש.

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין