המונה ליזה מחייכת אלי מתוך הזיכרון בלובר שבצרפת. גם היא הייתה לכודה במסגרת רחבה ויופייה עלום. מונה ליזה ניצבה והעולם הסתובב סביבה, רעש האנשים עוברים על פניה החריש את אוזני, כל אחד עצר, הסתכל, צילם אל תוך נשמתו את חיוכה דרך זכוכית משוריינת.
כל עוד מונות ליזות מחייכות אל העולם הזה אפשר ללמוד להעריץ אותו בחיוך סודי קטנטן, מאחורי זכוכית משוריינת ולקוות שימשיך להסתובב. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא מבינה באומנות.
אבל הבהלה סביבה היא מדהימה.
:)
טמונה במסגרת,
תודה רבה
כתבת תגובה שהיא שיר בפני עצמו