עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    לא נפסיק לחיות

    7 תגובות   יום שני, 22/4/13, 01:28

    השבועות הראשונים של אפריל מביאים איתם את צמד ימי הזיכרון הישראלים, יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל שמוביל ליום העצמאות. ממרחק אלפי קילומטרים עוקב האזרח הגלובלי בעניין אחרי הדיון הציבורי, ששוב התעורר השנה, בשאלת החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות. נדמה כי הקרבה בין יום השואה לבין יום הזיכרון מקשה על הלב הישראלי העמוס לעייפה במכאובי שגרת החיים. בקנדה ההפרדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות היא לא רק סימבולית אלא גם מחוברת לתאריכים היסטוריים. יום הזיכרון מגיע ב 11.11 שבו הסתיימה מלחמת העולם הראשונה שבה קנדה שכלה את המספר הגדול ביותר של חיילים. יום הזיכרון מסמל את תחילתו של החורף האמיתי, החודשיים הכי קשים של השנה. לעומתו, יום קנדה, שהוא יום העצמאות, מצוין בראשון ליולי, היום בו נחתמה אמנת האומה המאוחדת, ובאופן סימבולי הוא מציין את תחילת הקיץ, החודשיים הכי נפלאים של השנה. בישראל נקבע יום הזיכרון כיום שלפני יום העצמאות בשנת 1951 על ידי ועדה ממלכתית שמונתה על ידי דוד בן גוריון. אני לא יודע אם יש קשר לפרשות השבוע של תחילת אפריל שהן "אחרי מות", "קדושים", "אמור" שבהחלט מתאימות לאירועי יום השואה ויום הזיכרון, אישית אני מציין את הימים האלו בפרטיות מוחלטת, אני מאוד מכבד ומעריך את הטקסים הציבוריים ואת אלו שמארגנים אותם ונוטלים בהם חלק, מסורת זה משהו שאני מכבד. אין לי טיעון בדיון הציבורי בעד או נגד הפרדה, אבל, לפחות בינתיים, אני מעדיף לבד. אחד הדברים שעדיין משותפים לכל בני המין האנושי, בלי קשר למוצאם או המקום בו הם נמצאים על הגלובוס, כולנו חיים עם הידיעה שגם המסע שלנו יסתיים יום אחד, והוא יסתיים לבד. אז אם צריך לחתום את הדיון בימי הזיכרון, אז למה לא במשפט שכתב מנדלי מוכר ספרים, אחד המוצאים לאור היהודים המפורסמים של דורנו. את המשפט הזה שמצאתי בוויקיפדיה. משפט שמסביר את הפתגם "אחרי מות קדושים אמור".

     

    היהודי אצל קהל עדתו עפר ואפר הוא בחייו, ובמיתתו ישתבח ויתפאר במצבה יפה – וכל המתים תמימים וישרים, נדיבים וחכמים; אזובי-קיר נעשים ארזים, ודג-הרקק – לוויתן בבית-הקברות. – מנדלי מוכר ספרים, בימים ההם, פתיחתא, פרק ה

    **

    בין ימי הזיכרון לקחתי את הדור הצעיר לראות קצת כדורגל. המועדון המקומי שלנו, הוויטקאפס, פתח את העונה השלישית שלו בליגת הכדורגל הבכירה של צפון אמריקה ה MLS

    http://www.whitecapsfc.com/    בעונה שעברה רשם המועדון היסטוריה בתור הקבוצה הקנדית הראשונה שמעפילה לפלייאוף של הליגה. הם הפסידו לגאלקסי של דיוויד בקהאם. ההחתמה הגדולה של הקיץ עבור וונקובר הייתה של הקשר האנגלי הבינלאומי נייג'ל ריאו קוקר, (עם עבר מרשים בווסטהאם ואסטון וילה). ריאו, כפי שקוראים לו על החולצה, הוא שחקן שעושה סדר במרכז המגרש, כך שלפחות באזור הזה הקאפס נראים טוב. הבעיה היא ששני הכוכבים האחרים של הקבוצה, בלם נבחרת ארה"ב, ג'יי דהמריט, והחלוץ הסקוטי הבינלאומי קני מילר, נפצעו בתחילת העונה, כך שהחוד וההגנה יכולים רק להשתפר. כראוי לקבוצה של וונקובר, הסגל שלנו הוא רב לאומי, עם מגן נבחרת דרום קוריאה, ווי. פי. לי. וקשר נבחרת יפן, דייגו קוביאשי, והמגן השוויצרי אלן רושה. אבל הסקורר האמיתי שלנו הוא החלוץ הברזילאי קאמילו, שהגיע לכאן אחרי שהיה מלך השערים של הליגה במלטה. הוא משחק בוונקובר תמורת 160 אלף דולר בעונה. בליגה הישראלית שחקן כזה גומר עם 25 גולים בעונה, אצלנו הוא נותן בערך חצי תפוקה, גם בשל העובדה שהמאמן הסקוטי מרטין רני, מציב אותו בכנף השמאלית באזור קו האמצע, רחוק מהשער. במשחק של שבת, הקבוצה האורחת ריאל סולט לייק מיוטה, עלתה ראשונה ליתרון משער יפה. הילדים שלי הביטו בי מודאגים. אבל נגיעת יד ברחבה הביאה לפנדל שאותו תרגם קאמילו לשער שוויון שהפך לנקודת ליגה יקרה. הקאפס משחקים באצטדיון הבי.סי פלייס הענק, עם הגג הנפתח שעלה חצי מיליארד דולר. מזג האוויר האביבי סיפק לנו הזדמנות ליהנות ממשחק עם גג פתוח, אבל הרוח הקרה התאימה לכוס של שוקו חם ועוגיות, ככה נהנים מכדורגל בוונקובר בצהריי שבת. הקאפס נראים כמו קבוצה שתתחמם ביחד עם מזג האוויר. פוטנציאל יש להם, וגם קהל ביתי נאמן, אם הם יגלו יותר יציבות במשחקי החוץ, הם בהחלט יכולים לספק חווית כדורגל מהנה.

    **

    במוצ"ש הוזמנתי למסיבת סיום הצילומים של העונה התשיעית של סדרת הטלוויזיה האמריקאית Supernatural במועדון 560 בדאון טאון. הסדרה המשודרת בערוץ CW השייך לאולפני האחים וורנר, מצולמת בוונקובר ופרבריה ועוסקת בשני אחים שנלחמים בשדים ומפלצות המטילים את אימתם על תושבי ארה"ב. הנוסחה הזאת מספקת פרנסה ל 150 עובדים שמבלים ימי עבודה ארוכים (12 – 14 שעות בממוצע) בכל מיני אתרי צילום ברחבי הפרובינציה הענקית והיפיפייה שלנו. ההפקות האמריקאיות האלו הן הלחם והחמאה של תעשיית הקולנוע המקומית. האנשים שעובדים בסדרות הללו עובדים בתנאים לא שיגרתים אבל מתוגמלים בהתאם,וכשהעונה מסתיימת צריכים לציין את זה כנהוג. בכניסה למועדון קיבלנו צמיד אדום ליד שמאל ושובר למונית חזרה הביתה, כי כשאתה מציע באר חופשי לעובדים שלך, אתה צריך לדאוג שהם יגיעו בשלום הביתה. אני חייב להודות שהאווירה הזכירה מסיבות קודמות של מקומות עבודה (כמו ב"העיר" ז"ל של רשת שוקן), עם פוליטיקה של מחלקות ומנהלים, אבל צוות העריכה הכין לנו קליפ נהדר של "פספוסים" ומשפטי דיאלוג שאם עורכים אותם בסדר אחר הם מקבלים משמעות קומית. אחר כך עלתה לבמה להקה שמורכבת מעובדי ההפקה, אנשים שיודעים לנגן.אנשים עלו ושרו סולו עד שמגיע הבוס הגדול, המפיק האחראי,ג'ים מייקלס, ונותן יציאה מדהימה. "בלוז המבריח" שהיה להיט ענק באחת הסדרות הקודמות שהוא הפיק, "מיאמי וייס". כשאתה רואה את זה ממטר, אי אפשר שלא לחשוב על ההבדלים העצומים שבין קנדים לאמריקאים, אני לא אכנס להשוואות וכולם יודעים באיזה צד של הגבול אני חי, רק שתדעו שלמרות ששני העמים מדברים אותה שפה, אלו שתי אומות שונות מאוד, וטוב שכך.

    http://www.dailymotion.com/video/x1zzrt_glenn-frey-smuggler-s-blues_music

     

    **

    הפיגוע בבוסטון נפל עלינו בצהריי יום העצמאות, כולם התכוננו להופעה של נורית גלרון במרכז לאמנויות הבמה, כאשר הגיע הודעת טקסט שמחפשים מתנדבים לתגבור האבטחה בשעות הערב. אחרי שעתיים הגיעה הודעת הרגעה, המשטרה הקנדית הפדרלית ה RCMP לקחה פיקוד מלא על הערב וכיתת הכוננות המאולתרת שלנו שוחררה לאלתר. השעתיים הנוספות אפשרו לי לחטוף מקלחת מהירה אחרי העבודה אבל להתגלח לא הספקתי וכך מצאתי את עצמי מצטלם עם כריסטי קלארק, ראש הממשלה של הפרובינציה שלנו, מעוטר בזקן של שמונה ימים, כאילו אנחנו באמצע הפלייאוף של ההוקי.

    http://cafe.mouse.co.il/image/2893133/  מזל שיש את ספירת העומר שיכולה לשמש תירוץ. בקנדה המרוץ לקלפי נפתח רק בחודש האחרון לפני הבחירות וקלארק לא החמיצה הזדמנות לבוא וללחוץ ידיים לחברים הרבים שלה בקהילה שלנו. בתור אימא חד הורית שהבן היחיד שלה הלך לגן הילדים של ה JCC  היא מכירה ומוקירה את הקהילה שלנו ואת הערך המוסף שהיא מביאה לעיר ולפרובינציה. עובדה שהיא לא החמיצה אף יום עצמאות בשלוש השנים האחרונות. בתור אמן אני משתדל מאוד להתרחק מפוליטיקה והאמוציות שהיא מעוררת באנשים, אותי סיפורים הרבה יותר מעניינים. אבל אישית אני מאמין באנרגיה ובמוטיבציה של הגברת קלארק וביכולת שלה לשמור על הפרובינציה שלנו בתור אחד המקומות הכי נהדרים על הפלנטה הזאת. אבל זו רק דעתי האישית, בבחירות ב 14 במאי כל אחד ראשי להצביע לפי מצפונו. אגב, נורית נתנה יופי של הופעה. 

     

    **

    חגיגות העצמאות של ישראל ממשיכות אצלנו כאילו אצלכם לא חוזרים לשגרה. מועדון הכדורגל של ה JCC  התאסף לחאפלה ב maple grill ביום רביעי בערב, אכלנו קבאבים והמבורגרים על האש ונתנו לאביאור ויהודה לנגן לנו על הנשמה. הגיעו קרוב לשלושים איש, בניצוחו של יוסי חבושה המפיק. אני לא משחק כדורגל בחצי הזה של השנה, כי אני מנסה להחלים מהפציעה הטורדנית בשרירי הבטן התחתונה, אני מעדיף להגיע בריא לחלוטין לעונת הדשא הנפלאה שמחכה לנו, מאשר להחמיר את הפציעה עכשיו ולהפסיד את כל הכיף של הקיץ. בכל אופן, כשרני ו. שלמה ל. וגבי ב. שואלים אותי על מצב הקאנקס לפני הפלייאוף אני נותן את התחזית שלי. בסדרה של שבעה משחקים אנחנו מסוגלים לנצח כל קבוצה בחוף המערבי, כולל שיקגו. אבל לנצח שלוש סדרות כאלו ברצף, את זה אני לא בטוח שהקבוצה הנוכחית יכולה לעשות. אבל זה סוד הקסם של ההוקי, אתה אף פעם לא יכול לנחש מי הקבוצה שבאמת יכולה לעשות את זה לאורך כל הדרך, אבל מועדון אחד תמיד מצליח. פלייאוף הNHL  יוצא לדרך עוד שבוע, איזה כיף.

     

    **

    ביום רביעי נשבר השיא הקנדי בהגרלת הלוטו הדו שבועית 6/49 אני צרכן קטן מאוד של כרטיסי לוטו ולמרות שהקופה הציעה 63 מיליון דולר, לא רכשתי כרטיס להגרלה. כשנודעו התוצאות התברר כי הפרס הגדול התחלק בין ארבע כרטיסים שונים (מדינה סוציאליסטית, כן?) שלושה נרכשו בבריטיש קולומביה ואחד באלברטה השכנה. הזוכה הראשון שניגש לפדות את חלקו בקופה היה צ'אד סגווין, איש מכירות מוונקובר ששני הבנים שלו לומדים בבית הספר "תלמוד תורה". אחד ההבדלים בין הלוטו בקנדה לישראל הוא שכאן מגלים את זהות הזוכים כדי להוכיח לאנשים שמדובר באנשים אמיתיים. בישראל הזהות נותרת חסויה כדי למנוע צרות, בין אם זה עמותות שעולות לרגל או עבריינים שרוצים את הצ'ק מהלוטו כדי להלבין כסף שחור. סגווין אומר שהוא ייקח את המשפחה לחופשה לפני שהם יחליטו מה לעשות עם הכסף, אולי הוא יקנה פורשה, מה שבטוח זה שלעבוד במכירות הוא לא חוזר.

    http://www.castanet.net/edition/news-story-90589-4-.htm

    מה שנקרא יום עצמאות אמיתי.

     

    **

    בצהריי יום שישי לקחתי את הבת הגדולה שלי לישיבת פרזנטציה עם הצוות הטכני של הפלטפורמה שלנו. היה אחר הצהריים נהדר של אביב, ואחרי שנגמרה הישיבה והלכנו לנשנש קצת סושי. דיברנו קצת על הפיגוע בבוסטון ועל הרגשות שהוא מעלה בנו, אנשים ששרדו את הפיגועים האלו. סיפרתי לה את מה שאמרתי לחן ג. הפרופסור המרתוניסט שלנו, שהיה האיש הראשון שעליו חשבתי ברגע ששמעתי על הפיגוע. פגשתי אותו בערב של נורית גלרון ושמחתי שהוא ויתר על מרתון בוסטון – בו נטלו חלק יותר מאלפיים רצים מקנדה – יש בעולם אנשים שמנסים לבנות וליצור ויש אנשים שמנסים להחריב ולקלקל. צריך תמיד לזכור את זה ולהחליט באיזה צד אנחנו מעדיפים להיות, זו המהות האמיתית של יום הזיכרון.

    **

    אז אנחנו בצד של הבונים, לא לשכוח.אם אתם מסוגלים להרגיש כמו פוקהונטס אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולצייר עם הצבעים של הרוח.

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/5/13 20:29:
      מכבית יקירתי, אני לא יודע איך זה בבוסטון, אבל בעיקרון, אם אנשים רוצים לחבל בחיים של אחרים, זה נורא פשוט. העיקר הוא שאנחנו נמשיך ליצור ולעורר מחשבות.
      אכו לא הספקתי לקרוא עד עכשיו...מתמרנת בין כל מיני בלגנים. כתמיד מאלף ומעורר מחשבה. *** (לא ברור לי אם מצליחה לככב - הקפהמרקר מגיב מוזר). מה שקרה בבוסטון לא רק נורא אלא גם מוזר, ונראה לי שאפשר היה למנעו, אבל זו חכמה קטנה מאד לומר זאת מכאן. :))
        23/4/13 17:08:
      יסינראל, תודה רבה על התגובה. אני מניח שהצירוף הוא תוצאה של ביוגרפיה, רבים מאילו שחיים כאן, במדינת המהגרים שלנו, הם כמוני - "חצויים" כמו שאני קורא לזה. בכל אופן, תמונות מחכות לכן בגלריה שלי.
        23/4/13 17:01:
      גלית, יקירתי, אני מניח שהמשפט של מנדלי נכתב לפני קום המדינה ועיצוב האופי שלה כמו שאנחנו רואים היום. מה שכן, כמו שרציתי לכתוב גם לבועז, כנראה שחכמינו זכרונם לברכה, הם ראו כבר את הכל עוד לפנינו. כדאי לנו ללמוד מהם.
        23/4/13 10:32:
      כמה שאתה ישראלי, וכמה שאתה קנדי... כפילות? פיצול? צירוף מעניין. קראתי בעננין, דילגתי על הספורט [בטלוויזיה מעבירה ערוץ], רציתי שתשתף גם בתמונות. יש צלם/מצב?
        23/4/13 06:14:

      אכן, מנדלי מו"ס (שהיה סופר, אגב) אבחן יפה את הנוהג הישראלי לקדש את המתים ולא את החיים, ולנצל אותם לאישוש האתוס הישראלי של מדינה קטנה מוקפת אויבים שלנצח תחיה על חרבה (ולכן יש להגדיל עוד ועוד את תקציב הביטחון וחלילה לא לגעת בפנסיה השמנה של אנשי הקבע). בהקשר זה מומלצים התחקירים של אישתון על המניפולציות שעושה מערכת הביטחון בזהות החללים שלה ובנסיבות מותם.

      גם אני מתלבטת כל שנה מחדש בקשר לחיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות. אבל אני גם תוהה אם השיטה האמריקאית של חיבור יום הזיכרון לסופ"ש והפיכתו לעוד הזדמנות לשופינג בלתי נלאה ולפיקניקים בחיק הטבע - אולי יש בה משהו בריא וטבעי ושפוי  יותר מהאבל המאורגן שנהוג אצלנו, שמוכתב מלמעלה ומסתייע בשירי העצב ברדיו ובטלוויזיה ובסגירת בתי העינוגים.

        22/4/13 08:08:
      יפה המשפט של מנדלי!!!

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין