עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    כרחוק מזרח ממערב... על הספר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"

    17 תגובות   יום ראשון, 14/4/13, 01:43

    כרחוק מזרח ממערב...

    על הספר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"

     

    לאחרונה קיבלתי במתנה את ספרו של י. פ. סנדקר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", וקראתי אותו בשקיקה. הספר כתוב יפה, ושומר על מתח והפתעות עד תומו. בצד העלילה המרתקת וסיפור על אהבה נדירה ובלתי נתפשת, מפגיש הסופר גם את התרבות המערבית, המיוצגת על ידי המספרת הראשית - האמריקנית - עם התרבות המזרחית, המיוצגת על ידי המספר המשני - הבורמז - המגולל בפניה את הסיפור של הכפר הבורמזי, שממנו הגיע אביה.

     

    בשיחותיי עם אנשים על תרבות הודו, אני נתקל לא פעם בשאלות ותהיות על אמונות ועל עבודת האלי(לי)ם בהודו. גם אני עצמי, בצד צדדים של השקה ודמיון בין היבטים שונים בתרבות ההודית, להיבטים בתרבות היהודית והמערבית, מוצא גם פערים גדולים בין היבטים שונים של התרבות ההודית לבין היבטים בתרבות שלנו. ההתמקדות בפערים האלה מדגישה את המרחק התרבותי, והפערים, שכביכול, אינם ניתנים לגישור, בין מזרח למערב.

    עלי להתוודות, שבמסעי הראשון להודו, שארך ששה חודשים, גם אני הוספתי להסתכלות הרציונאלית מן הצד על האמונות והסגידה לאלים בהודו, את הבנת הצורך הרגשי של המאמינים להיאחז בביטוי מוחשי של מושא אמונתם. יתר על כן, אף סיגלתי לעצמי חלק מן המנהגים של ההודים, ובבואי למקדש הייתי מביא מנחה לאל, ואף מחווה לו אנג'לי – הצמדת הידיים לחזה והרכנת הראש.

    בספר, ניסיון הגישור בין תרבות המזרח לבין תרבות המערב מתחולל בנפשה של המספרת, שמוסיפה להבנה הרציונאלית של עורכת דין אמריקנית, גם את התחושות והתובנות הגובלות במיסטיקה ואי-רציונאליות, של הכפר הבורמזי הנידח, שאליו היא נקלעת.

    להדגמת התובנות של הסופר הגרמני לגבי תפיסת העולם של הבורמזים, אביא שני ציטוטים מפי מספר המשנה הבורמזי, הנוגעים לשני תחומים מרכזיים בחיינו – האהבה והמוות.

    על האהבה:

    "....האהבה מכירה מגוון רב כל כך של צורות. יש לה הרבה פרצופים מיוחדים במינם, שהדמיון שלנו אינו מסוגל לדמות את כולם. החוכמה היא היכולת לזהות אותה כאשר היא ניצבת מולנו".

    .......  

    "....אנחנו רואים רק מה שמוכר לנו. כשמדובר בזולת, אנחנו מאמינים רק במה שאנחנו מסוגלים להאמין בו, בטוב כמו ברע. משום כך אנחנו מזהים כאהבה את משמעות הדימוי שלה בשבילנו. אנחנו מקווים שיאהבו אותנו בדרך שבה אנחנו בעצמנו אוהבים. כל דרך אחרת מרתיעה אותנו. אנחנו מגיבים עליה בהיסוס ובחשד, אנחנו מפרשים את האותות שלה בצורה שגויה, ואיננו מבינים את שפתה. אנחנו מאשימים. אנחנו טוענים שהאחרים אינם אוהבים אותנו, וזאת כאשר ייתכן שהם פשוט אוהבים אותנו בדרך אחרת, בדרך שלהם, שאינה מוכרת לנו....(עמ' 210/1)".

    על המוות:

    "להתגבר (על מות הורי המספר. ע. נ.)? ....כאשר אנחנו מתגברים על משהו, אנחנו ממשיכים הלאה ועד מהרה זה מאחורינו. ואם אנחנו משאירים את המתים או לוקחים אותם איתנו? אני מאמין שאנחנו לוקחים אותם איתנו. הם מלווים אותנו, נשארים איתנו, אבל בצורה אחרת. אנחנו חייבים ללמוד לחיות איתם ועם המוות שלהם...."

    "על הוריי לא הייתי צריך להתאבל. הם היו זקנים ועייפים ולא רצו להמשיך. הם הספיקו לחיות את חייהם. המוות לא היה עינוי בשבילם. הם לא סבלו כאבים. אני משוכנע שהיו מאושרים ברגע שלבם פסק מלפעום. האם קיים מוות יפה מזה? (עמ' 267/8)".

     

    ואידך זיל גמור....    

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/1/18 19:00:

      צטט: נעמיקה 2018-01-28 18:39:41

      ועוד משהו קטנטן... אלתרמן כותב: הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה, הדממה הזו היא שלך (בשירו "עוד אבוא אל סיפך") וזה ככ יפה וצריך להאזין בשקט בשקט..

      תודה רבה, נעמיקה.

      אני ממליץ בחום על קריאת הספר - ממש מרתק, הן בתוכנו והן בדרך כתיבתו.

      כל טוב, עמוס.

        28/1/18 18:39:
      ועוד משהו קטנטן... אלתרמן כותב: הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה, הדממה הזו היא שלך (בשירו "עוד אבוא אל סיפך") וזה ככ יפה וצריך להאזין בשקט בשקט..
        28/1/18 18:36:
      אנחנו מקווים שיאהבו אותנו בדרך שבה אנחנו בעצמנו אוהבים. כל דרך אחרת מרתיעה אותנו. אנחנו מגיבים עליה בהיסוס ובחשד, אנחנו מפרשים את האותות שלה בצורה שגויה, ואיננו מבינים את שפתה. אנחנו מאשימים. אנחנו טוענים שהאחרים אינם אוהבים אותנו, וזאת כאשר ייתכן שהם פשוט אוהבים אותנו בדרך אחרת, בדרך שלהם, שאינה מוכרת לנו.... בדיוק כך! מזדהה עם כל מילה אעפ שזה מצריך איפוק וריסון עצמי
        19/2/14 00:20:

      צטט: פו3 2014-02-15 13:28:35

      עמוסק'ה,החיים כאן הם מעבר,מעבר בלבד.
      הקושי הוא כשאנו מחזיקים חזק בתוך האנוש...

      תודה רבה, רויטל.

      אני מכיר את מה שאת אומרת, אך לפעמים קשה לעבור מן הידיעה התיאורטית לפרקטיקה.

      כבלי "האנוש" דורשים מאמץ כביר על מנת להתעלות מעליהם.

      כל טוב, עמוס.

        15/2/14 13:28:

      עמוסק'ה,החיים כאן הם מעבר,מעבר בלבד.
      הקושי הוא כשאנו מחזיקים חזק בתוך האנוש...

        25/4/13 01:09:

      צטט: ההלך 2013-04-24 20:10:17

      נשמע יפה ומעניין. תודה שסיפרת.

      תודה רבה, מיכלי.

      ממליץ בחום לקרוא את הספר.

      כל טוב, עמוס.

        24/4/13 20:10:
      נשמע יפה ומעניין. תודה שסיפרת.
        18/4/13 11:48:

      צטט: שטוטית 2013-04-18 11:34:41

      תפיסת החיים של האדם המערבי שונה לגמרי מתרבות המזרח ובמיוחד מהתרבות ההודית, התפיסה הבודהיסטית של החיים תפיסה שמכה שורשים במערב אט אט אצל המוכנים והמחפשים והמבינים.לזמן לחיים יש מרחב אחר של חיים וראוי אדם שמפעם לפעם ינער עצמו ויבין שהוא חלק מיקום וממעגלי חיים שלפני,שכאן שאחרי. תודה לפוסט הזה.

      תודה רבה, לך, וברוכה הבאה לבלוג שלי.

      רק לאחרונה סיימתי לתת סדרה של הרצאות בנושא הודו, שאחת מהן עסקה בבודהיזם ובג'איניזם. 

      כל הסדרה עמדה בסימן ההבדלים באמונות ובמנהגים בין חלקים שונים בחברה ההודית ובינינו, בני המערב.

      כל טוב, עמוס.

        18/4/13 11:34:
      תפיסת החיים של האדם המערבי שונה לגמרי מתרבות המזרח ובמיוחד מהתרבות ההודית, התפיסה הבודהיסטית של החיים תפיסה שמכה שורשים במערב אט אט אצל המוכנים והמחפשים והמבינים.לזמן לחיים יש מרחב אחר של חיים וראוי אדם שמפעם לפעם ינער עצמו ויבין שהוא חלק מיקום וממעגלי חיים שלפני,שכאן שאחרי. תודה לפוסט הזה.
        18/4/13 10:39:

      צטט: נסיכת החלונות 2013-04-18 01:51:48

      אוחח עמוס,

       

      היום הייתי בחנות ספרים של חברה טובה שלי, היא לא הייתה. חברה אחרת משותפת שעובדת אצלה אמרה שאני חייבת לקרוא את הספר (אני כבר די הרבה זמן לא בתקופת קריאה...) יש מצב שאם הייתי קוראת אותך קודם הייתי "מקשיבה" לך. כתבת נהדר! ותודה גדולה. נראה לי שהוא יהיה אחד הראשונים ברשימה..

      תודה רבה, נסיכה.

      מבטיח לך שלא תתאכזבי.

      כל טוב, עמוס.

        18/4/13 01:51:

      אוחח עמוס,

       

      היום הייתי בחנות ספרים של חברה טובה שלי, היא לא הייתה. חברה אחרת משותפת שעובדת אצלה אמרה שאני חייבת לקרוא את הספר (אני כבר די הרבה זמן לא בתקופת קריאה...) יש מצב שאם הייתי קוראת אותך קודם הייתי "מקשיבה" לך. כתבת נהדר! ותודה גדולה. נראה לי שהוא יהיה אחד הראשונים ברשימה..

        17/4/13 00:06:

      צטט: באבא יאגה 2013-04-16 21:33:41

      תודה רבה, עמוס, אקרא את הספר. כבר שמעתי עליו

      אני שמח, אלאונורה, שעוררתי בך עניין.  אחרי ביקורך המאלף באינדונזיה וסינגפור, אני משוכנע שתהני מקריאת הספר.

      כל טוב, עמוס. 

        16/4/13 21:33:
      תודה רבה, עמוס, אקרא את הספר. כבר שמעתי עליו
        14/4/13 16:31:

      צטט: איילת הלר 2013-04-14 15:03:35

      מאוד יפה ומעניין כרגיל

      תודה רבה, איילת.

      אם לא קראת את הספר - מומלץ!

      חג עצמאות שמח, עמוס.

        14/4/13 15:03:
      מאוד יפה ומעניין כרגיל
        14/4/13 09:26:

      צטט: דיוטימה 2013-04-14 06:17:39

      נקודה חשובה ורלוונטית עבור כל אחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל היא אותה הבחנה בפנים הרבות של ביטויי האהבה, של הבעתה בפועל.

      בשיחות טיפוליות עולה סוגיה זו לא פעם, כאחד התסכולים המכאיבים ביותר, מכאיבים לשני הצדדים, שכן בה בשעה שהאוהבים מתקשים להביע את אהבתם בדרך המוכרת והרצויה לבני זוגם, הללו, באכזבתם המרה, משיבים את פניהם ריקם וכמו מבטלים את ערכו של היחס העמוק ביותר שהצד השני מבקש להעניק להם.

       

      תודה רבה, אסתר.

      מעניין שהסופר, שהיה בעצם עיתונאי, ניחן בהבחנה כה דקה בנושא האהבה, שנתקלת בה בעבודתך הטיפולית. הוא מציג את הדברים בהקשר של הפערים התרבותיים בין מזרח ומערב, כאשר הגיבורה, המספרת האמריקנית, לא מבינה את ההתנהגות של אביה הבורמזי, ומפקפקת באהבתו אליה. התשובה ניתנת מפי המספר הבורמזי, ומציגה את תפישתו כאיש המזרח בנושא האהבה.

      חג עצמאות שמח, עמוס.

        14/4/13 06:17:

      נקודה חשובה ורלוונטית עבור כל אחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל היא אותה הבחנה בפנים הרבות של ביטויי האהבה, של הבעתה בפועל.

      בשיחות טיפוליות עולה סוגיה זו לא פעם, כאחד התסכולים המכאיבים ביותר, מכאיבים לשני הצדדים, שכן בה בשעה שהאוהבים מתקשים להביע את אהבתם בדרך המוכרת והרצויה לבני זוגם, הללו, באכזבתם המרה, משיבים את פניהם ריקם וכמו מבטלים את ערכו של היחס העמוק ביותר שהצד השני מבקש להעניק להם.


      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין