המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

 

אחרי הצבא הייתי צריך לנקות את הראש, נסעתי לחו"ל עם חבר.

הסתובבתנו קצת באירופה והגענו ללונדון. שם הוא קנה את המדריך ואחרי שסיים קנה את ההמשך. איכשהו זה עבר ליידי. נפרדנו והוא נתן לי את הספר הזה - אמר לי שאני חייב, אבל חייב לקרוא אותו. קראתי אותו (ואת שאר הספרים בסידרה) לפחות אלף פעמים. למרות שהוא הומור בלבד, הוא די שינה את חיי מכל מיני בחינות.

 

עוד ספרים שהשפיעו עלי בצורה שקשה לתאר:

האודיסאה (כן כן)

האחים קרמזוב

בדרך אל החתולים 

 

אולי הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם

 

 

---

אמיר שחר

יחסי ציבור ושיווק

http://www.aspr.co.il

 

 

 

צטט: שושי 2008-01-16 09:37:30

"ממלכת מראות עקומות" מאת ויטלי גוברב. יותר קל להשיג את הסרט. עדיף הספר!

מספר על ילדה שנכנסת למראת פלאים ועוברת שם הרפתקאות עם בבואתה. שוב ושוב היא מופתעת לגלות כיצד היא נתפשת מהצד.

יו!

ראיתי את הסרט הזה לא מזמן.

 

 

צטט: kobi345 2008-01-16 10:27:02

האמת,

הפסקתי לקרוא ספרים לאחרונה...

זקוק יותר לסיפוקים מיידיים ומסתפק בחווית הסרט הפחותה, אך מלאת האפקטים

אני לא מוותרת על ספרים למרות שאני מעדיפה לפעמים לבחור בקולנוע.

אבל אין קשר בין השניים.

 

 

צטט: סימ 2008-01-16 10:26:05

הספר הראשון שעשה לי את זה,

 

אני אתגבר מאת דבורה  עומר

 

 

מקסימה אחת.

זוכרת את הספר הזה.

 

 

צטט: הילה קורן nlp 2008-01-16 08:59:03

הספר הראשון שממש ממש עשה לי את זה והתחברתי אליו ברמות הוא "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר.

פגשתי אותו לראשונה בכיתה י' בשיעורי ספרות. התאהבתי בהולדן מהרגע הראשון.

הרהורי ליבו, המעשים שלו, המחשבות שלו, והתיאורים שלו פשוט איפשרו לי להבין דברים לגבי עצמי.

לאחר קריאתו בעברית קניתי את הספר באנגלית על מנת להתחבר באמת לשפה בה הוא נכתב. ועד היום, מדי פעם, אני חוזרת אליו...

מאחורי הספר הזה קיים גם סיפור רציחתו של ג'ון לנון...

ואני העדפתי אז לקרוא את התקציר.

 

 

צטט: מר רשתות 2008-01-16 08:49:02

בחו"ל אני אוהב לקרא ספרים בזמן שאני משוטט בעיר המדוברת.

קראתי את "אני קלאודיוס" של רוברט גרייבס בזמן ששוטטתי בחורבות ארמון הפלטין ברומא.

"יומנו של גרמני" בברלין.

"הבדאי" של חנוך ברטוב בלונדון.

ניסיתי לקרא את "צופן דה-ונצ'י" בפאריז, והפסקתי לאחר שני עמודים.

"עיר ימים רבים" של שולמית הר אבן נשמר בזכרוני המון שנים, ולהבדיל, "דון קורליאונה איש המפיה" של מריו פוזו, שכתבתי עליו בפוסט "חצות בסיציליה". עוד ספר גדול.  

הספר שהכי חקוק בזכרוני כיום הוא "תאונות" של יעל הדיה. מעבר לכתיבה הסוחפת, נדהמתי איך אשה מבינה היטב סוג מסוים של גברים.

 

ואני כ"כ אהבתי את צופן דה וינצ'י.

כשיצא הסרט לאקרנים, הייתי באקסטזה.

 

 

צטט: sleepy strange 2008-01-16 08:34:32

מאוד אהבתי את הרשימה, קרין. תודה! אמי ז"ל לימדה אותי לקרוא בגיל ארבע

ומאז לא הפסקתי

 

על ספרי הילדות שלי כתבתי לא פעם

 

הספריה שלי

http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp

 

הספרים האלה, על המדפים, יזכירו לי לנצח איזה ילד הייתי

http://www.notes.co.il/boaz/18631.asp

 

עם התה והלימון והספרים הישנים

http://www.notes.co.il/boaz/18945.asp

 

מתרגשת ממך בכל פעם מחדש.

 

 

צטט: יונית-נ 2008-01-16 08:07:27

ספרים שהשפיעו עלי ושחזרתי וקראתי בתור נערה, הם "הציפור הצבועה" של קושינסקי, 1984 של אורוול, "מלכוד 22" הגאוני ו"אלוהים יודע" שמאד הצחיק, שניהם של ג'וזף הלר ובטח עוד כמה שלא עולים לי בראש עכשיו. בתור תולעת ספרים אז והיום, מאד הזדהתי עם מה שכתבת:-)

מקסימה.

 

 

צטט: נתן גרינברג 2008-01-16 07:17:29

תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד

דרך המשי - ג'יאן שיאנליאנג

הזר - אלבר קאמי

האלכימאי - פאולו קואלו

מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס

וזה רק קמצוץ.....

אתה נהדר, נתן.

בחירות מצוינות.

 

 

צטט: simon von tifa 2008-01-16 07:11:24

ואת? עושה מה שליבך חפץ?

 

ספרי לנו.... 

*

אני משתדלת......

אה, ושכחתי את "קרקס הפרעושים" של מוטי הורוביץ (הבעל של נעמי שמר), על תל-אביב של שנות השישים. יש בו תיאור מופלא של משרד ממשלתי משמים (עו"ד הורוביץ שימש כממונה על ההגבלים העיסקיים) וכל פעם שאני עוברת ליד בניין משרדו הישן, ברחוב מא"זה, אני נזכרת בחיוך בתיאור. מספר זה לקחתי איתי לעולמי עולמים את הביטוי "התעכברה לה מחשבה במוחי". תודה לסופר.

 

צטט: טליקו510 2008-01-16 04:05:35

אם אני לא טועה, מחניים הוא של פרנץ מולנר ולא קארל.

 

הספר שלי הוא "מר אל, כאן אנה" וסדרת "אן שרלי"

את בהחלט צודקת.

 

אן שרלי...... וואו, החזרת אותי אחורה באמת. איך אהבתי את האסופית הג'ינג'ית הזו.

האמת,

הפסקתי לקרוא ספרים לאחרונה...

זקוק יותר לסיפוקים מיידיים ומסתפק בחווית הסרט הפחותה, אך מלאת האפקטים

טריסטרם שנדי של לורנס סטרן נכתב ב1759--  1767 (הוצ' הקיבוץ המאוחד 1993) - אחד מטריפים ביותר שקראתי, מתרחש ברגע הולדתו של הגיבור  (משתרע על כ500- עמודים בסגנון זרם התודעה)ועוסק בכל תחומי החיים: נישואים, לידה, יחסי ממון ומשפט, מלחמה, לבוש, קודים חברתיים, מזון והכל בקריצה כמו: "אין אדם יכול להתלבש בלא שרעיונותיו יתלבשו עמו: ואם יבחר להתלבש כג'נטלמן, יוצג כל אחד מהם לפי דמיונו ויתעדן עמו בד בבד - ואז אין לו אלא ליטול לידו עט ולכתוב על עצמו".

בנעורי - 35 במאי של אריך קסטנר, שוב בגלל ההומור. ועכשיו "אדומה", אננתולוגיה של שירה מעמדית, שעשה לי צמרמורת; בעיקר ב"עזריאלי בסתו" של נעמה גרשי. (הוצ'  משותפת של אתגר, מעיין והכוון מזרח, ניתן להשגה ב"חותם" בשנקין, ב"אוזן השלישית" ובחנות הספרים הנחמדה במתחם בזל ששכחתי את שמה).

 

הספר הראשון שעשה לי את זה,

 

אני אתגבר מאת דבורה  עומר

 

 

"ממלכת מראות עקומות" מאת ויטלי גוברב. יותר קל להשיג את הסרט. עדיף הספר!

מספר על ילדה שנכנסת למראת פלאים ועוברת שם הרפתקאות עם בבואתה. שוב ושוב היא מופתעת לגלות כיצד היא נתפשת מהצד.

הספר הירוק שלך זרק אותי אל תוך "צילה של הרוח", ספר מקסים ואפלולי שבדיוק סיימתי לקרוא ואני ממליץ בחום. גם שם מסופר על ילד שנכנס אל תוך "בית קברות לספרים נשכחים" ומצא ספר ששינה את חייו.

 

אצלי? אני משוגע על סטיבן קינג וג'ון אירווינג כבר שנים. אם אני צריך לבחור את האהובים והמשמעותיים ביותר הייתי הולך על "העמדה" של סטיבן קינג ו "A prayer for Owen Meany" של ג'ון אירוינג. שני הספרים עשו לי לחשוב...ולחשוב...ולחשוב...

הספר הכי הכי הכי? לא יודע. קשה להחליט.

 

האמת היא שאני לא כזה "קריין" גדול. בטח לא כמו אשתי שבכל רגע פנוי שיש לה תראי אותה עם ספר ביד.

 

אבל אם את מתעקשת שאני אענה על השאלה, איזה ספר הוא הכי טוב שקראתי, ושהכי השפיע עלי אז התשובה המפתיעה (או שלא) היא שזה התנ"ך.  

 

ואם נוציא את התנ"ך ואת הטאו-טה-צ'ינג ושאר ספרים "כבדים" כאלה מהרשימה  אז מה שישאר בראש מהיותר "קלילים" זה קודם כל "הרפתקאות אליס מעבר למראה" של לואיס קארול ואחר כך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלאס אדאמס.

הספר הראשון שממש ממש עשה לי את זה והתחברתי אליו ברמות הוא "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר.

פגשתי אותו לראשונה בכיתה י' בשיעורי ספרות. התאהבתי בהולדן מהרגע הראשון.

הרהורי ליבו, המעשים שלו, המחשבות שלו, והתיאורים שלו פשוט איפשרו לי להבין דברים לגבי עצמי.

לאחר קריאתו בעברית קניתי את הספר באנגלית על מנת להתחבר באמת לשפה בה הוא נכתב. ועד היום, מדי פעם, אני חוזרת אליו...

מאחורי הספר הזה קיים גם סיפור רציחתו של ג'ון לנון...

בחו"ל אני אוהב לקרא ספרים בזמן שאני משוטט בעיר המדוברת.

קראתי את "אני קלאודיוס" של רוברט גרייבס בזמן ששוטטתי בחורבות ארמון הפלטין ברומא.

"יומנו של גרמני" בברלין.

"הבדאי" של חנוך ברטוב בלונדון.

ניסיתי לקרא את "צופן דה-ונצ'י" בפאריז, והפסקתי לאחר שני עמודים.

"עיר ימים רבים" של שולמית הר אבן נשמר בזכרוני המון שנים, ולהבדיל, "דון קורליאונה איש המפיה" של מריו פוזו, שכתבתי עליו בפוסט "חצות בסיציליה". עוד ספר גדול.  

הספר שהכי חקוק בזכרוני כיום הוא "תאונות" של יעל הדיה. מעבר לכתיבה הסוחפת, נדהמתי איך אשה מבינה היטב סוג מסוים של גברים.

 

צטט: מיא 2008-01-16 00:10:39

הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.

ספר שקראתי ללא הרף בילדות.

מאוד אהבתי את הרשימה, קרין. תודה! אמי ז"ל לימדה אותי לקרוא בגיל ארבע

ומאז לא הפסקתי

 

על ספרי הילדות שלי כתבתי לא פעם

 

הספריה שלי

http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp

 

הספרים האלה, על המדפים, יזכירו לי לנצח איזה ילד הייתי

http://www.notes.co.il/boaz/18631.asp

 

עם התה והלימון והספרים הישנים

http://www.notes.co.il/boaz/18945.asp

הספר שלי הוא התנ"ך

יש בו מתח, אהבה, מסעות, היסטוריה ועוד...

זהו בהחלט הספר שלי!

ספרים שהשפיעו עלי ושחזרתי וקראתי בתור נערה, הם "הציפור הצבועה" של קושינסקי, 1984 של אורוול, "מלכוד 22" הגאוני ו"אלוהים יודע" שמאד הצחיק, שניהם של ג'וזף הלר ובטח עוד כמה שלא עולים לי בראש עכשיו. בתור תולעת ספרים אז והיום, מאד הזדהתי עם מה שכתבת:-)

ללכת בעקבות   הלב   של סוזאנה  תמרו

 

צטט: pinkason1 2008-01-16 00:03:05

בשנותי הראשונות בערך עד הצבא חיסלתי את כל הספריות כמעט בארץ:) לאחר מכן שלא נותר חומר קריאה הבנתי שאני חייב לכתוב עצמי. כתבתי 7 ספרים ואם יהי לי זמן אסיים אחד שהמון זמן בכתיבה. הספר הכי שלי שכתבתי הוא: "רק המתים חיים לנצח" עכשיו אני באמצע כתיבת תסריט ממנו ומקווה שיהפוך לסרט כך אנשים יוכלו לומר: הסרט יותר טוב מהספר ולא יהיה איכפת לי:) תודה על ההזמנה

שמישהו יעצור את הדבר הזה !

לא יודע לגבי כשרונותיו הספרותיים אבל "סרטיו" מעידים על העדר קשר לעשייה המקצועית (כפי שהוא מציג עצמו).

האם קיימת אפשרות למגבית "אגו" עבורו ?

תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד

דרך המשי - ג'יאן שיאנליאנג

הזר - אלבר קאמי

האלכימאי - פאולו קואלו

מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס

וזה רק קמצוץ.....

ואת? עושה מה שליבך חפץ?

 

ספרי לנו.... 

*

אם אני לא טועה, מחניים הוא של פרנץ מולנר ולא קארל.

 

הספר שלי הוא "מר אל, כאן אנה" וסדרת "אן שרלי"

 

צטט: עדנוש 2008-01-16 01:09:31

מבטיחה לשלוח לך

את הספר שלי

כאשר אגמור לכתוב אותו.

וכוכב כמובן

בשמחה.

ותודה.

 

מבטיחה לשלוח לך

את הספר שלי

כאשר אגמור לכתוב אותו.

וכוכב כמובן

 

צטט: אדם לב ארי 2008-01-16 00:31:28

הספר שלי עדיין לא יצא.

התקשרו מבלוקבאסטר אדם......

 

צטט: דני ססלר 2008-01-16 00:33:48

הספר הראשון שגרם לי לחוסר שליטה על שק הדמעות, טוב עוד פעם: הספר הראשון שבכיתי בסופו היה "מחניים" מאת קרל מולנר (כשנמצ'ק הקטן מת מדלקת ראות, כי נשאר נאמן לקבוצתו, עד הסוף. "עד הסוף").

עכשיו שאני חושב הספר ריגש אותי מפני שהבנתי (אז לא ידעתי להגדיר את זה כך), שרק ככה אפשר לחיות רק אם עושים את הדברים "עד הסוף", עד הסוף, גם מבחינת החיים, וגם המוות.

ועכשיו ממרום גילי, במבט לאחור, לא תמיד אני עושה כך את הדברים, וגם זאת בלשון המעטה... הגיע הזמן לעשות מעשה, לא?

אתה נהדר דני.

אוהבת.

 

צטט: פ ר י @@@ 2008-01-16 00:32:19

הספר שנחקק אצלי  , ומלווה אותי בעצם עד היום הזה ,
נכתב על ידי הסופרת הנערצת עלי - איין רייאנד .
כמעיין המתגבר
אני חושבת שהספר שננצר בתוך ליבך שנושא את הכותרת
"עשה מה שליבך חפץ" מתקשר במידה מסויימת לספר
שאצלי עומד במקום ראשון .
תודה לך יקירתי , על תוכן הבלוג שלך , ועל השאלות שאת
מבקשת לקבל עלייהם מענה .
כמה כייף להתעשר על ידי כך , מתגובות של החברים .

 

 

אני מודה שלא קראתי את הספר שלך, אבל בהחלט שמעתי עליו.

תודה.

 

הספר הראשון שגרם לי לחוסר שליטה על שק הדמעות, טוב עוד פעם: הספר הראשון שבכיתי בסופו היה "מחניים" מאת קרל מולנר (כשנמצ'ק הקטן מת מדלקת ראות, כי נשאר נאמן לקבוצתו, עד הסוף. "עד הסוף").

עכשיו שאני חושב הספר ריגש אותי מפני שהבנתי (אז לא ידעתי להגדיר את זה כך), שרק ככה אפשר לחיות רק אם עושים את הדברים "עד הסוף", עד הסוף, גם מבחינת החיים, וגם המוות.

ועכשיו ממרום גילי, במבט לאחור, לא תמיד אני עושה כך את הדברים, וגם זאת בלשון המעטה... הגיע הזמן לעשות מעשה, לא?

מה   שבא.....

 

 

צטט: john_yossarian 2008-01-16 00:28:16

אהמממ אהמממ...

(אמר הבחור שבחר את הכינוי "ג'ון יוסאריאן")

הספר שנחקק אצלי  , ומלווה אותי בעצם עד היום הזה ,
נכתב על ידי הסופרת הנערצת עלי - איין רייאנד .
כמעיין המתגבר
אני חושבת שהספר שננצר בתוך ליבך שנושא את הכותרת
"עשה מה שליבך חפץ" מתקשר במידה מסויימת לספר
שאצלי עומד במקום ראשון .
תודה לך יקירתי , על תוכן הבלוג שלך , ועל השאלות שאת
מבקשת לקבל עלייהם מענה .
כמה כייף להתעשר על ידי כך , מתגובות של החברים .

 

צטט: -תמר- 2008-01-16 00:30:55

תמיד קראתי, מה שבא ליד...

אין לי ספר "הכי" פשוט אוהבת לקרוא.

סבבה לגמרי.

 

הספר שלי עדיין לא יצא.

 

צטט: מגן דהרי 2008-01-16 00:25:54

היי חברה שלי....

קראתי בהנאה רבה את רשימתך...

ובחיוך עשיתי הקבלה קלה.....לתקופות מסויימות בחיי

שבהם....מצאתי מפלט לעולם של דמיון, נסיכים רוזנים....טירות....ורואה בלתי נראה..

 

ספר חיי....הוא זה שנחקק על לוח ליבי....תובנות של כל ספרי ילדותי שעורבלו עם תובנות בינתי..והפכו לדף אחד שהוא ההתחלה וגם הסוף...לא ניתן להפוך בו ....ולא לדפדף

 

ומכל הספרים הוא החשוב מכולם   באהבה גדולה ובכל מצב להישאר אדם!

 

אהבתי מאד.

 

תמיד קראתי, מה שבא ליד...

אין לי ספר "הכי" פשוט אוהבת לקרוא.

אהמממ אהמממ...

(אמר הבחור שבחר את הכינוי "ג'ון יוסאריאן")

היי חברה שלי....

קראתי בהנאה רבה את רשימתך...

ובחיוך עשיתי הקבלה קלה.....לתקופות מסויימות בחיי

שבהם....מצאתי מפלט לעולם של דמיון, נסיכים רוזנים....טירות....ורואה בלתי נראה..

 

ספר חיי....הוא זה שנחקק על לוח ליבי....תובנות של כל ספרי ילדותי שעורבלו עם תובנות בינתי..והפכו לדף אחד שהוא ההתחלה וגם הסוף...לא ניתן להפוך בו ....ולא לדפדף

 

ומכל הספרים הוא החשוב מכולם   באהבה גדולה ובכל מצב להישאר אדם!

 

 

צטט: אוסטרליה 2008-01-16 00:03:43

על העיוורון של ז'וזה סארגוסטה

לא מכירה. על מה זה?

 

 

צטט: מיא 2008-01-16 00:10:39

הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.

וואו, איך בכיתי ממנו.

 

 

צטט: yacobzon 2008-01-16 00:10:06

כשעשיתי פסיכומטרי בזמן הצבא, אמרו לנו בקורס שהדרך הכי טובה ללמוד ולתרגל אנגלית היא לקרוא ספר באנגלית. אז הלכתי לספריה ובחרתי את הספר "מיזרי" של סטפן קינג, כי זכרתי שהסרט היה ממש ממש טוב. ומאז התמכרתי לכתביו של הגאון. יש לו כל כך הרבה נובלות מעולות, כאלה שקוראים בנשימה עצורה מבלי שתהיה היכולת להסיר מהן את הידיים (דוגמאות מעטות: זה, העמדה, דברים שצריך, בית כברות לחיות - לא טעות כתיב, הניצוץ), אבל מבחינתי ה-ספר של סטפן קינג הוא "גרין מייל". הספר היחיד שגרם לי לבכות כמו ילד קטן...  

אתה כ"כ אבל כ"כ צודק.

 

וד"א- סטיבן קינג.

 

הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.

כשעשיתי פסיכומטרי בזמן הצבא, אמרו לנו בקורס שהדרך הכי טובה ללמוד ולתרגל אנגלית היא לקרוא ספר באנגלית. אז הלכתי לספריה ובחרתי את הספר "מיזרי" של סטפן קינג, כי זכרתי שהסרט היה ממש ממש טוב. ומאז התמכרתי לכתביו של הגאון. יש לו כל כך הרבה נובלות מעולות, כאלה שקוראים בנשימה עצורה מבלי שתהיה היכולת להסיר מהן את הידיים (דוגמאות מעטות: זה, העמדה, דברים שצריך, בית כברות לחיות - לא טעות כתיב, הניצוץ), אבל מבחינתי ה-ספר של סטפן קינג הוא "גרין מייל". הספר היחיד שגרם לי לבכות כמו ילד קטן...  

בשנותי הראשונות בערך עד הצבא חיסלתי את כל הספריות כמעט בארץ:) לאחר מכן שלא נותר חומר קריאה הבנתי שאני חייב לכתוב עצמי. כתבתי 7 ספרים ואם יהי לי זמן אסיים אחד שהמון זמן בכתיבה. הספר הכי שלי שכתבתי הוא: "רק המתים חיים לנצח" עכשיו אני באמצע כתיבת תסריט ממנו ומקווה שיהפוך לסרט כך אנשים יוכלו לומר: הסרט יותר טוב מהספר ולא יהיה איכפת לי:) תודה על ההזמנה

על העיוורון של ז'וזה סארגוסטה