מאזינה לקולות......
מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
ובעיקר המון ממני.
פוסטים פופולאריים
-
הסרטים הישראליים הטובים ביותר......
17/9/08 | 30308 צפיות
-
אולי זה היום שלי......
4/9/07 | 7567 צפיות
-
סדרות הטלוויזיה הבלתי נשכחות שלי......
5/3/08 | 31688 צפיות
-
סיפור עתיק יומין, גם המנגינה
15/1/08 | 12869 צפיות
-
זה השיר לו חיכיתי כל חיי
27/10/07 | 9354 צפיות
-
רק על עצמי לספר ידעתי והפעם......
19/9/07 | 6739 צפיות
פוסטים אחרונים
- בביפ מרגישים כבר את הלחץ 25/7/10
- לכו תשרדו מתקפת צבע או אירוע ההשקה של הישרדות אולסטארס 4/6/10
- פול אנקה בראיון בלעדי בתכנית שלי 21/5/10
- עד שהגיע הערב ההוא... 18/4/10
- סופר נני מגיעה לביקור... 24/3/10
- כל מה שרציתם לדעת על גמר האח הגדול ולא אמרו לכם 7/3/10
סיפור עתיק יומין, גם המנגינה
"חנות לספרים עתיקים בבעלותו של קרל קונרד קורנדר. כתובת זו התנוססה על גבי דלת מזוגגת של חנות קטנה, אך כך כמובן נראתה, רק אם השקפת מן הפנים האפלולי החוצה לרחוב, דרך הזגוגית".
כך התחיל הספר הירוק שלי.
ספר ירוק, ישן ונושן, שקיבלתי בגיל 8 בערך. אז כבר ידעתי לקרוא בלי ניקוד והחוויה של קריאת הספר הזהזכורה לי עד ליום זה.
כילדה קטנה, הייתי תולעת ספרים ענקית. גמעתי ספרים כמו שתייה קלה.
הייתי מצטיינת בקריאה של בית הספר. 3 ספרים בכל פעם.
3 פעמים בשבוע.
וקראתי כל מה שיכולתי לקרוא.
קריוס ובקטוס, השביעייה הסודית, ג'ינג'י, קופיקו, החמישייה הסודית, דנידין, חבורת החמציצים, אל עצמי, דנה כותבת יומן, האליפים, שרה גיבורת ניל"י, פצפונת ואנטון.
כל ספר, נקרא על ידי בשקיקה. כל ספר היה עולם ומלואו בעיניי. הזדמנות נהדרת לגלות עולם חדש, מעבר לעיר הגדולה.
לדמיין שאני פותרת תעלומות, עפה על דרקונים, קופצת לתוך תמונות.
האהבה לספרים רק הלכה ופרחה. אגאטה כריסטי, שרלוק הולמס, שייקספיר, מולייר. כולם ליוו אותי בתקופת התיכון.
וכל ספר הביא איתו ריחוף חדש. ולא רציתי להפסיק.
וגם בשנים האחרונות, לא העזתי לוותר על קריאה. תמיד הולך איתי איזה ספר. בישיבה בבית קפה, בהפסקות בלימודים, על שפת הים.
גם בחו"ל. בסנטרל פארק, על גדות הסיין, בהייד פארק, על חוף הים ברודוס. לכל מקום ספר אחר.
ותמיד מלווה אותי אותה תחושה של אז. כילדה.
כל ספר, חדש או ישן, מעורר בי התרגשות. הריח שלו, המרקם.
נזכרת איך התרגשתי אז מהכניסה לחנויות ספרים. איך היה קשה לי להחליט איזה ספר לקנות. איך רציתי שאמא או אבא יקנו לי עוד ועוד.
ובעיקר, נזכרת ברגע הזה, יושבת מול הספר, בד"כ על המיטה. ופותחת את העמוד הראשון ומתחילה לקרוא.
והספר הירוק שלי, כך הוא מתחיל.
בחנות ספרים עתיקה. ילד קטן בשם בסטיאן נכנס לחנות ומוצא ספר שישנה את חייו. ילד קטן שמזכיר לי מאד את עצמי.
הסיפור שאינו נגמר. הספר הירוק שלי. ועליו בכיתוב חום:"עשה מה שלבך חפץ".
ואני מנסה.
ואתם, מה הספר שלכם? |
- Technology by
- מדורים
- העמוד הראשון
- הייטק
- שוק ההון
- וול סטריט
- חברות השמה לבכירים
- חיסכון לכל ילד
- קריירה
- דין וחשבון
- צרכנות
- עורך דין תכנון ובנייה
- מדיה ופרסום
- החזרי מס לשכירים
- השקעות נדל"ן בארה"ב
- כלים שימושיים
- התראות RSS
- כל הפרשנויות
- האימייל האדום
- כיתבו אלינו
- תקנון האתר
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תגיות : בקיעת שיניים אצל תינוקות דלקת אוזניים תינוקות
כמוני כמוך/כמוכם תולעת ספרים,לכל מקום לוקחת איתי ספר,ליד המיטה ובעצם בכל מקום בבית תמצאו ספרים,את מרבית הספרים שהזכירו בתגובות קראתי ואת אלו שלא,מבטיחה ,אני עוד אקרא, קליינטית קבועה בספריית היישוב ובספריות החברים שלי. אבל הספר שעד היום זכור לי כ"הספר" הוא "100 שנים של בדידות" קראתי אותו עוד בנעוריי,תשאלו אותי על מה מסופר בספר ויהיה לי קשה לספר לכם,אני רק יודעת שהתחושות שהוא עורר בי מלוות אותי עד היום,וכל פעם שאני לוקחת ספר חדש אני מצפה למצוא אותם בו.
גדולתו של הסופר (מארקס,אם אינני טועה) הוא ביכולתו המופלאה להעביר לקורא את הריחות והמראות ולהרגיש שאתה פשוט שם, להרגיש שאתה חי את המציאות המתוארת להריח את הריחות,להרגיש את הרוח)
למי שלא קרא מומלץ בחום
וואו, בחירה מצוינת.
"יום בחייו של איוון דניסוביץ" התגלגל לידי בצעירותי, והוא שהכניס אותי לקריאה במשך שנים רבות.
למה דווקא הוא? לא יודע.
וגם את, לא מאכזבת בבחירותייך
איזה כיף!
נהדרת.
מקסימה.
את צודקת, באמת לא באתי לבקר.
כבר קופצת.
אז ככה....
בתור ילדה - "אורי" ללא ספק.
כמתבגרת, הספר שהחל באופן רשמי את חיי כחובבת נלהבת של פנטזיה ומד"ב - טרילוגיית "שר הטבעות", וכמה שנים מאוחר יותר - "המשחק של אנדר" (מומלץ בחום!!).
מאזור האימה, כמובן, "זה" של סטיבן קינג אהובי,
ומהחדשים יותר - חובה חובה חובה לקרוא את "צלה של הרוח", פשוט חובה!
הספר הראשון שגרם לי לבכות ולהתיפח הוא "אורי", אותו קראתי בבית הספר היסודי.
הספר האחרון שגרם לי להתיפח ולבכות הוא "יונה ונער" של מאיר שליו. מקסים ומרגש.
אך ללא ספק הספר שלי הוא "מאה שנים של בדידות".
אני שנאתי ספרים כל החיים שלי
עד שקרה משהו לא יודעת מה...
ואחד הזכרונות הראשונים...הם דוקא מיפן, ברכבת (שם- איך לא- כבר הייתי מכורה קשה לספרים) שאני קוראת (אולי את עירית לינור- לא הייתי בונה על זה) ופתאום התחלתי לצחוק...
זה נורא מביך לצחוק ברכבת ביפן...ממש...אבל זה גם נורא כיף.
ולאחרונה "תרה" של צרויה שליו...מומלץ!
(יפה מה שכתבת..)
שם הספר שלי שמור במערכת . . . .
אח, איזה ספר. . . .
תענוג
מתי בפעם האחרונה באת לבקר?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=291533
כל כתביו של סמיואל בקט .
בחירות נהדרות וגם אתה נהדר
"ספר הצחוק והשיכחה" של קונדרה...
"אמא לילה" של וונגוט...
כל דבר אחר של וונגוט...
"עפיפונים" של גארי...
"שיפון עם שינקן"של בוקובסקי...
"ותרא האתון את המלאך" של ניק קייב...
"בדרכים" של קרואק...
"החלקיקים האלמנטריים" של וולבק...
וכנראה יש עוד כמה שלא עולים לי בראש כרגע... כ ו ל ם השפיעו עלי, כל אחד בזמנו, כל אחד בדרכו המיוחדת, את כולם אני זוכר ואוהב, בלי לדרג...
תודה על ההזדמנות לחשיפה :-)
בחירה מעולה יפתי.
כשניטשה בכה.
:-)
חמוד.
אוי, אני כ"כ רוצה לקנות את החדש של אביטל דיקר.
אח, אלי אלי.
מככב כהרגלך.
ותודה לך שאת קוראת נאמנה לפוסטים שלי.
את נהדרת.
חיבוק גדול.
בחירות נהדרות.
"מאה שנים של בדידות "
מארקס
ה ספר שבחרתי הוא
"הענקתי כוכב"
מאת: רני מאיה.
תודהעל פוסט שעשה לי את הבחירה ללא אפשרית
.
ליד המיטה יש לי ערמה,
היא כוללת את ספר הטאו-של לאו צה
שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד -של סטיבן קובי
כשהנעל מתאימה- של אושו
כרגע אני קוראת את יומן על רומן שהיה - של אביטל דיקר(חביב)
אבל הספר שהכי הכי אהבתי ואוהב בכל ליבי לעולמים הוא הספר עליסה בארץ הפלאות- הספר המופלא של לואיס קרול.
מוצאת את עצמי קוראת אותו בכל פעם שאובדת לי הדרך.
חיבוק קרין
אהבתי את הרשומה.
בשבילי "שוגון".
סמוראים אמיצים עם קודים של אומץ וכבוד.
אה...
או...
ואולי...
"קדחת המגרש" של ניק הורנבי (ובכלל, כמעט כל ספריו של הורנבי...);
"הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אכיזפרי;
"ימי שלישי עם מורי" של מיץ' אלבום;
"הטאו של פו" של בנג'מין הוף;
"מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ו"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי;
וכמובן...מבוא למיקרו כלכלה (סתם, סתם...מה שחמוד שם זה הסיפור על רובינזון קרוזו (מאת דניאל דפו) שמגיע לאי בודד וקוטף קוקוסים. במחשבה שנייה, כנראה שהישרדות מבוססת על הקונספט הזה...).
יו, קראתי את התגובות ואיך זרקתם אותי לאהובים ישנים: כמו התופסן בשדה שיפון "לאן נעלמים הברווזים מהאגם בחורף?", מר אל, כאן אנה עם מחברו המסתורי, מילכוד 22 עם מיג'ור מיג'ור הבלתי ניתן להשגה ויוסוריאן הממולכד. ועוד לא דיברנו על פו הדב, שלושה בסירה אחת ואהובי קלאודיוס, שקראתי אותו לאחר שראיתי סרט דוקומנטרי עם גדול השחקנים הבריטיים צ'רלס לוהטון, שאמר שהוא לא הצליח להתמודד עם גדולת הדמות ולכן הסרט לא נעשה, עד שדרק ג'קובי לקח על עצמו את האתגר בסדרת הטלוויזה הבלתי נשכחת.
היה גם ספר שעיצב את תפיסת עולמי: ברונים ושודדים, שמנה את הפשעים שעשו גדולי בעלי ההון האמריקאים לפני שעשו את הונם.טוב, גם ה"לב" שירד מגדולתו וילדי הרחוב פאל, המוכר בארץ כ"מחניים". אני מסיימת כי הנוסטאלגיה מציפה יותר מדי.
תודה לקרינוש שפותחת לנו צוהרים כאלה.
אני תולעת ספרים, מהרגע הראשון שידעתי לקרוא, תמיד היה לידי ספר.
גם אהבתי לכתוב, והייתי כותבת לסבתא שלי בצרפתית מכתבים עם פואמות, יושבת עם המילון עברי צרפתי ומרכיבה משפטים מחורזים
בבת מצוה שלי אחי גער עליי שאני מבקשת כמתנה רק ספרים, אמר לי תבקשי עוד דברים...
עד היום אני נהנת לקרוא, פשוט נשאבת לתוך העלילה, הדמויות לובשות עור וגידים, יש להם נשמה, צרכים ורגשות.
בבית התור לנוחיות היה מתארך וקול הנקישות בדלת מזרזות אותי חחח כי אני והספר בכל מקום:) ביתי הקטנה פעם קנתה לי מתנה מחרסינה, אסלה חחח היא אמרה לי זה בגלל הספר:)
כל ספר עושה לי את זה, פחות אוהבת פילוספיה ותעודה.
אהבה בימי כולרה - גבריאל גרסיה מארקס
עולם סוף - אופיר טושה גפלה
המדריך לטרמפיסט בגלקסיה
אחרי הצבא הייתי צריך לנקות את הראש, נסעתי לחו"ל עם חבר.
הסתובבתנו קצת באירופה והגענו ללונדון. שם הוא קנה את המדריך ואחרי שסיים קנה את ההמשך. איכשהו זה עבר ליידי. נפרדנו והוא נתן לי את הספר הזה - אמר לי שאני חייב, אבל חייב לקרוא אותו. קראתי אותו (ואת שאר הספרים בסידרה) לפחות אלף פעמים. למרות שהוא הומור בלבד, הוא די שינה את חיי מכל מיני בחינות.
עוד ספרים שהשפיעו עלי בצורה שקשה לתאר:
האודיסאה (כן כן)
האחים קרמזוב
בדרך אל החתולים
אולי הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם
---
אמיר שחר
יחסי ציבור ושיווק
http://www.aspr.co.il
יו!
ראיתי את הסרט הזה לא מזמן.
אני לא מוותרת על ספרים למרות שאני מעדיפה לפעמים לבחור בקולנוע.
אבל אין קשר בין השניים.
מקסימה אחת.
זוכרת את הספר הזה.
ואני העדפתי אז לקרוא את התקציר.
ואני כ"כ אהבתי את צופן דה וינצ'י.
כשיצא הסרט לאקרנים, הייתי באקסטזה.
מתרגשת ממך בכל פעם מחדש.
מקסימה.
אתה נהדר, נתן.
בחירות מצוינות.
אני משתדלת......
את בהחלט צודקת.
אן שרלי...... וואו, החזרת אותי אחורה באמת. איך אהבתי את האסופית הג'ינג'ית הזו.
האמת,
הפסקתי לקרוא ספרים לאחרונה...
זקוק יותר לסיפוקים מיידיים ומסתפק בחווית הסרט הפחותה, אך מלאת האפקטים
טריסטרם שנדי של לורנס סטרן נכתב ב1759-- 1767 (הוצ' הקיבוץ המאוחד 1993) - אחד מטריפים ביותר שקראתי, מתרחש ברגע הולדתו של הגיבור (משתרע על כ500- עמודים בסגנון זרם התודעה)ועוסק בכל תחומי החיים: נישואים, לידה, יחסי ממון ומשפט, מלחמה, לבוש, קודים חברתיים, מזון והכל בקריצה כמו: "אין אדם יכול להתלבש בלא שרעיונותיו יתלבשו עמו: ואם יבחר להתלבש כג'נטלמן, יוצג כל אחד מהם לפי דמיונו ויתעדן עמו בד בבד - ואז אין לו אלא ליטול לידו עט ולכתוב על עצמו".
בנעורי - 35 במאי של אריך קסטנר, שוב בגלל ההומור. ועכשיו "אדומה", אננתולוגיה של שירה מעמדית, שעשה לי צמרמורת; בעיקר ב"עזריאלי בסתו" של נעמה גרשי. (הוצ' משותפת של אתגר, מעיין והכוון מזרח, ניתן להשגה ב"חותם" בשנקין, ב"אוזן השלישית" ובחנות הספרים הנחמדה במתחם בזל ששכחתי את שמה).
הספר הראשון שעשה לי את זה,
אני אתגבר מאת דבורה עומר
"ממלכת מראות עקומות" מאת ויטלי גוברב. יותר קל להשיג את הסרט. עדיף הספר!
מספר על ילדה שנכנסת למראת פלאים ועוברת שם הרפתקאות עם בבואתה. שוב ושוב היא מופתעת לגלות כיצד היא נתפשת מהצד.
הספר הירוק שלך זרק אותי אל תוך "צילה של הרוח", ספר מקסים ואפלולי שבדיוק סיימתי לקרוא ואני ממליץ בחום. גם שם מסופר על ילד שנכנס אל תוך "בית קברות לספרים נשכחים" ומצא ספר ששינה את חייו.
אצלי? אני משוגע על סטיבן קינג וג'ון אירווינג כבר שנים. אם אני צריך לבחור את האהובים והמשמעותיים ביותר הייתי הולך על "העמדה" של סטיבן קינג ו "A prayer for Owen Meany" של ג'ון אירוינג. שני הספרים עשו לי לחשוב...ולחשוב...ולחשוב...
הספר הכי הכי הכי? לא יודע. קשה להחליט.
האמת היא שאני לא כזה "קריין" גדול. בטח לא כמו אשתי שבכל רגע פנוי שיש לה תראי אותה עם ספר ביד.
אבל אם את מתעקשת שאני אענה על השאלה, איזה ספר הוא הכי טוב שקראתי, ושהכי השפיע עלי אז התשובה המפתיעה (או שלא) היא שזה התנ"ך.
ואם נוציא את התנ"ך ואת הטאו-טה-צ'ינג ושאר ספרים "כבדים" כאלה מהרשימה אז מה שישאר בראש מהיותר "קלילים" זה קודם כל "הרפתקאות אליס מעבר למראה" של לואיס קארול ואחר כך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלאס אדאמס.
הספר הראשון שממש ממש עשה לי את זה והתחברתי אליו ברמות הוא "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר.
פגשתי אותו לראשונה בכיתה י' בשיעורי ספרות. התאהבתי בהולדן מהרגע הראשון.
הרהורי ליבו, המעשים שלו, המחשבות שלו, והתיאורים שלו פשוט איפשרו לי להבין דברים לגבי עצמי.
לאחר קריאתו בעברית קניתי את הספר באנגלית על מנת להתחבר באמת לשפה בה הוא נכתב. ועד היום, מדי פעם, אני חוזרת אליו...
מאחורי הספר הזה קיים גם סיפור רציחתו של ג'ון לנון...
בחו"ל אני אוהב לקרא ספרים בזמן שאני משוטט בעיר המדוברת.
קראתי את "אני קלאודיוס" של רוברט גרייבס בזמן ששוטטתי בחורבות ארמון הפלטין ברומא.
"יומנו של גרמני" בברלין.
"הבדאי" של חנוך ברטוב בלונדון.
ניסיתי לקרא את "צופן דה-ונצ'י" בפאריז, והפסקתי לאחר שני עמודים.
"עיר ימים רבים" של שולמית הר אבן נשמר בזכרוני המון שנים, ולהבדיל, "דון קורליאונה איש המפיה" של מריו פוזו, שכתבתי עליו בפוסט "חצות בסיציליה". עוד ספר גדול.
הספר שהכי חקוק בזכרוני כיום הוא "תאונות" של יעל הדיה. מעבר לכתיבה הסוחפת, נדהמתי איך אשה מבינה היטב סוג מסוים של גברים.
ספר שקראתי ללא הרף בילדות.
מאוד אהבתי את הרשימה, קרין. תודה! אמי ז"ל לימדה אותי לקרוא בגיל ארבע
ומאז לא הפסקתי
על ספרי הילדות שלי כתבתי לא פעם
הספריה שלי
http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp
הספרים האלה, על המדפים, יזכירו לי לנצח איזה ילד הייתי
http://www.notes.co.il/boaz/18631.asp
עם התה והלימון והספרים הישנים
http://www.notes.co.il/boaz/18945.asp
הספר שלי הוא התנ"ך
יש בו מתח, אהבה, מסעות, היסטוריה ועוד...
זהו בהחלט הספר שלי!
שמישהו יעצור את הדבר הזה !
לא יודע לגבי כשרונותיו הספרותיים אבל "סרטיו" מעידים על העדר קשר לעשייה המקצועית (כפי שהוא מציג עצמו).
האם קיימת אפשרות למגבית "אגו" עבורו ?
תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד
דרך המשי - ג'יאן שיאנליאנג
הזר - אלבר קאמי
האלכימאי - פאולו קואלו
מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס
וזה רק קמצוץ.....
ואת? עושה מה שליבך חפץ?
ספרי לנו....
*
אם אני לא טועה, מחניים הוא של פרנץ מולנר ולא קארל.
הספר שלי הוא "מר אל, כאן אנה" וסדרת "אן שרלי"
בשמחה.
ותודה.
מבטיחה לשלוח לך
את הספר שלי
כאשר אגמור לכתוב אותו.
וכוכב כמובן
התקשרו מבלוקבאסטר אדם......
אתה נהדר דני.
אוהבת.
אני מודה שלא קראתי את הספר שלך, אבל בהחלט שמעתי עליו.
תודה.
הספר הראשון שגרם לי לחוסר שליטה על שק הדמעות, טוב עוד פעם: הספר הראשון שבכיתי בסופו היה "מחניים" מאת קרל מולנר (כשנמצ'ק הקטן מת מדלקת ראות, כי נשאר נאמן לקבוצתו, עד הסוף. "עד הסוף").
עכשיו שאני חושב הספר ריגש אותי מפני שהבנתי (אז לא ידעתי להגדיר את זה כך), שרק ככה אפשר לחיות רק אם עושים את הדברים "עד הסוף", עד הסוף, גם מבחינת החיים, וגם המוות.
ועכשיו ממרום גילי, במבט לאחור, לא תמיד אני עושה כך את הדברים, וגם זאת בלשון המעטה... הגיע הזמן לעשות מעשה, לא?
מה שבא.....
הספר שנחקק אצלי , ומלווה אותי בעצם עד היום הזה ,
נכתב על ידי הסופרת הנערצת עלי - איין רייאנד .
כמעיין המתגבר
אני חושבת שהספר שננצר בתוך ליבך שנושא את הכותרת
"עשה מה שליבך חפץ" מתקשר במידה מסויימת לספר
שאצלי עומד במקום ראשון .
תודה לך יקירתי , על תוכן הבלוג שלך , ועל השאלות שאת
מבקשת לקבל עלייהם מענה .
כמה כייף להתעשר על ידי כך , מתגובות של החברים .
סבבה לגמרי.
אהבתי מאד.
תמיד קראתי, מה שבא ליד...
אין לי ספר "הכי" פשוט אוהבת לקרוא.
אהמממ אהמממ...
(אמר הבחור שבחר את הכינוי "ג'ון יוסאריאן")
היי חברה שלי....
קראתי בהנאה רבה את רשימתך...
ובחיוך עשיתי הקבלה קלה.....לתקופות מסויימות בחיי
שבהם....מצאתי מפלט לעולם של דמיון, נסיכים רוזנים....טירות....ורואה בלתי נראה..
ספר חיי....הוא זה שנחקק על לוח ליבי....תובנות של כל ספרי ילדותי שעורבלו עם תובנות בינתי..והפכו לדף אחד שהוא ההתחלה וגם הסוף...לא ניתן להפוך בו ....ולא לדפדף
ומכל הספרים הוא החשוב מכולם באהבה גדולה ובכל מצב להישאר אדם!
לא מכירה. על מה זה?
וואו, איך בכיתי ממנו.
אתה כ"כ אבל כ"כ צודק.
וד"א- סטיבן קינג.
תגובות אחרונות
ארכיון
תגיות
פרופיל