עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    סיפור עתיק יומין, גם המנגינה

    86 תגובות   יום שלישי, 15/1/08, 23:48

    "חנות לספרים עתיקים בבעלותו של קרל קונרד קורנדר.

    כתובת זו התנוססה על גבי דלת מזוגגת של חנות קטנה, אך כך כמובן נראתה, רק אם השקפת מן הפנים האפלולי החוצה לרחוב, דרך הזגוגית". 

     

    כך התחיל הספר הירוק שלי.

     

     

    ספר ירוק, ישן ונושן, שקיבלתי בגיל 8 בערך.

    אז כבר ידעתי לקרוא בלי ניקוד והחוויה של קריאת הספר הזה

    זכורה לי עד ליום זה.

     

    כילדה קטנה, הייתי תולעת ספרים ענקית.

    גמעתי ספרים כמו שתייה קלה.

     

     

    הייתי מצטיינת בקריאה של בית הספר.

    3 ספרים בכל פעם.

    3 פעמים בשבוע.

     

    וקראתי כל מה שיכולתי לקרוא. 

     

     

    קריוס ובקטוס, השביעייה הסודית, ג'ינג'י, קופיקו, החמישייה הסודית, דנידין, חבורת החמציצים, אל עצמי, דנה כותבת יומן, האליפים, שרה גיבורת ניל"י, פצפונת ואנטון.

     

     

    כל ספר, נקרא על ידי בשקיקה.

    כל ספר היה עולם ומלואו בעיניי.

    הזדמנות נהדרת לגלות עולם חדש, מעבר לעיר הגדולה.

     

     

    לדמיין שאני פותרת תעלומות, עפה על דרקונים, קופצת לתוך תמונות. 

     

     

    האהבה לספרים רק הלכה ופרחה.

    אגאטה כריסטי, שרלוק הולמס, שייקספיר, מולייר.

    כולם ליוו אותי בתקופת התיכון.

     

    וכל ספר הביא איתו ריחוף חדש.

    ולא רציתי להפסיק.  

     

     

    וגם בשנים האחרונות, לא העזתי לוותר על קריאה.

    תמיד הולך איתי איזה ספר.

    בישיבה בבית קפה, בהפסקות בלימודים, על שפת הים.

     

    גם בחו"ל.

    בסנטרל פארק, על גדות הסיין, בהייד פארק, על חוף הים ברודוס.

    לכל מקום ספר אחר. 

     

     

    ותמיד מלווה אותי אותה תחושה של אז.

    כילדה.

    כל ספר, חדש או ישן, מעורר בי התרגשות.

    הריח שלו, המרקם.

     

     

    נזכרת איך התרגשתי אז מהכניסה לחנויות ספרים.

    איך היה קשה לי להחליט איזה ספר לקנות.

    איך רציתי שאמא או אבא יקנו לי עוד ועוד.

     

     

    ובעיקר, נזכרת ברגע הזה, יושבת מול הספר, בד"כ על המיטה.

    ופותחת את העמוד הראשון ומתחילה לקרוא. 

     

    והספר הירוק שלי,

    כך הוא מתחיל.

     

    בחנות ספרים עתיקה.

    ילד קטן בשם בסטיאן נכנס לחנות ומוצא ספר שישנה את חייו.

    ילד קטן שמזכיר לי מאד את עצמי.  

     

    הסיפור שאינו נגמר.

    הספר הירוק שלי.

    ועליו בכיתוב חום:"עשה מה שלבך חפץ".

     ואני מנסה.

     

     

     

     ואתם, מה הספר שלכם? 

    דרג את התוכן:

      תגובות (86)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/12 14:34:
        2/2/08 11:32:

      כמוני כמוך/כמוכם תולעת ספרים,לכל מקום לוקחת איתי ספר,ליד המיטה ובעצם בכל מקום בבית תמצאו ספרים,את מרבית הספרים שהזכירו בתגובות קראתי ואת אלו שלא,מבטיחה ,אני עוד אקרא, קליינטית קבועה בספריית היישוב ובספריות החברים שלי. אבל הספר שעד היום זכור לי כ"הספר" הוא "100 שנים של בדידות" קראתי אותו עוד בנעוריי,תשאלו אותי על מה מסופר בספר ויהיה לי קשה לספר לכם,אני רק יודעת שהתחושות שהוא עורר בי מלוות אותי עד היום,וכל פעם שאני לוקחת ספר חדש אני מצפה למצוא אותם בו.

      גדולתו של הסופר (מארקס,אם אינני טועה) הוא ביכולתו המופלאה להעביר לקורא את הריחות והמראות ולהרגיש שאתה פשוט שם, להרגיש שאתה חי את המציאות המתוארת להריח את הריחות,להרגיש את הרוח)

      למי שלא קרא מומלץ בחום

        25/1/08 17:44:

       

      צטט: shabat shalom 2008-01-24 23:43:05

      "יום בחייו של איוון דניסוביץ" התגלגל לידי בצעירותי, והוא שהכניס אותי לקריאה במשך שנים רבות.

      למה דווקא הוא? לא יודע.

      וואו, בחירה מצוינת.

        24/1/08 23:43:

      "יום בחייו של איוון דניסוביץ" התגלגל לידי בצעירותי, והוא שהכניס אותי לקריאה במשך שנים רבות.

      למה דווקא הוא? לא יודע.

        21/1/08 01:21:

       

      צטט: joollz 2008-01-21 00:15:42

      אז ככה....

      בתור ילדה - "אורי" ללא ספק.

      כמתבגרת, הספר שהחל באופן רשמי את חיי כחובבת נלהבת של פנטזיה ומד"ב - טרילוגיית "שר הטבעות", וכמה שנים מאוחר יותר - "המשחק של אנדר" (מומלץ בחום!!).

      מאזור האימה, כמובן, "זה" של סטיבן קינג אהובי,  

      ומהחדשים יותר - חובה חובה חובה לקרוא את "צלה של הרוח", פשוט חובה! 

      וגם את, לא מאכזבת בבחירותייך

      איזה כיף!

        21/1/08 01:20:

       

      צטט: dreams 2008-01-20 11:26:10

      הספר הראשון שגרם לי לבכות ולהתיפח הוא "אורי", אותו קראתי בבית הספר היסודי.

      הספר האחרון שגרם לי להתיפח ולבכות הוא "יונה ונער" של מאיר שליו. מקסים ומרגש.

      אך ללא ספק הספר שלי הוא "מאה שנים של בדידות".

      נהדרת.

        21/1/08 01:21:

       

      צטט: עידית פ 2008-01-19 19:03:59

      אני שנאתי ספרים כל החיים שלי

      עד שקרה משהו לא יודעת מה...

      ואחד הזכרונות הראשונים...הם דוקא מיפן, ברכבת (שם- איך לא- כבר הייתי מכורה קשה לספרים) שאני קוראת (אולי את עירית לינור- לא הייתי בונה על זה) ופתאום התחלתי לצחוק...

      זה נורא מביך לצחוק ברכבת ביפן...ממש...אבל זה גם נורא כיף.

      ולאחרונה "תרה" של צרויה שליו...מומלץ!

      (יפה מה שכתבת..)

      מקסימה.

       

        21/1/08 01:20:

       

      צטט: עינת30 2008-01-19 10:01:09

       

       

      אח, איזה ספר. . . .מחייך

      תענוג

       

       

        

       

      מתי בפעם האחרונה באת לבקר?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=291533

      את צודקת, באמת לא באתי לבקר.

      כבר קופצת.

        21/1/08 00:15:

      אז ככה....

      בתור ילדה - "אורי" ללא ספק.

      כמתבגרת, הספר שהחל באופן רשמי את חיי כחובבת נלהבת של פנטזיה ומד"ב - טרילוגיית "שר הטבעות", וכמה שנים מאוחר יותר - "המשחק של אנדר" (מומלץ בחום!!).

      מאזור האימה, כמובן, "זה" של סטיבן קינג אהובי,  

      ומהחדשים יותר - חובה חובה חובה לקרוא את "צלה של הרוח", פשוט חובה! 

        20/1/08 11:26:

      הספר הראשון שגרם לי לבכות ולהתיפח הוא "אורי", אותו קראתי בבית הספר היסודי.

      הספר האחרון שגרם לי להתיפח ולבכות הוא "יונה ונער" של מאיר שליו. מקסים ומרגש.

      אך ללא ספק הספר שלי הוא "מאה שנים של בדידות".

        19/1/08 19:03:

      אני שנאתי ספרים כל החיים שלי

      עד שקרה משהו לא יודעת מה...

      ואחד הזכרונות הראשונים...הם דוקא מיפן, ברכבת (שם- איך לא- כבר הייתי מכורה קשה לספרים) שאני קוראת (אולי את עירית לינור- לא הייתי בונה על זה) ופתאום התחלתי לצחוק...

      זה נורא מביך לצחוק ברכבת ביפן...ממש...אבל זה גם נורא כיף.

      ולאחרונה "תרה" של צרויה שליו...מומלץ!

      (יפה מה שכתבת..)

        19/1/08 10:03:

       

       

      שם הספר שלי שמור במערכת . . . .קורץ

        19/1/08 10:01:

       

       

      אח, איזה ספר. . . .מחייך

      תענוג

       

       

        

       

      מתי בפעם האחרונה באת לבקר?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=291533

        19/1/08 09:16:

                                 כל כתביו של סמיואל בקט                      .      

        18/1/08 23:29:

       

      צטט: יניב אלטרס 2008-01-18 14:46:02

       

      "ספר הצחוק והשיכחה" של קונדרה...

       

      "אמא לילה" של וונגוט...

       

      כל דבר אחר של וונגוט...

       

      "עפיפונים" של גארי...

       

      "שיפון עם שינקן"של בוקובסקי...

       

      "ותרא האתון את המלאך" של ניק קייב...

       

      "בדרכים" של קרואק...

       

      "החלקיקים האלמנטריים" של וולבק...

       

      וכנראה יש עוד כמה שלא עולים לי בראש כרגע... כ ו ל ם  השפיעו עלי, כל אחד בזמנו, כל אחד בדרכו המיוחדת, את כולם אני זוכר ואוהב, בלי לדרג...

       

      תודה על ההזדמנות לחשיפה :-)

       

       

       

      בחירות נהדרות וגם אתה נהדר

       

        18/1/08 14:46:

       

      "ספר הצחוק והשיכחה" של קונדרה...

       

      "אמא לילה" של וונגוט...

       

      כל דבר אחר של וונגוט...

       

      "עפיפונים" של גארי...

       

      "שיפון עם שינקן"של בוקובסקי...

       

      "ותרא האתון את המלאך" של ניק קייב...

       

      "בדרכים" של קרואק...

       

      "החלקיקים האלמנטריים" של וולבק...

       

      וכנראה יש עוד כמה שלא עולים לי בראש כרגע... כ ו ל ם  השפיעו עלי, כל אחד בזמנו, כל אחד בדרכו המיוחדת, את כולם אני זוכר ואוהב, בלי לדרג...

       

      תודה על ההזדמנות לחשיפה :-)

       

       

       

        18/1/08 07:05:

       

      צטט: שרונה מאמינה 2008-01-18 01:42:48

      כשניטשה בכה.

       

      בחירה מעולה יפתי.

        18/1/08 01:42:

      כשניטשה בכה.

       

        17/1/08 12:24:

       

      צטט: huangdi 2008-01-17 03:30:15

       

      ה ספר שבחרתי הוא

      "הענקתי כוכב"

      מאת: רני מאיה.

       

      תודהעל פוסט שעשה לי את הבחירה ללא אפשרית הפתעה

      :-)

      חמוד.

       

        17/1/08 12:24:

       

      צטט: *alonni * 2008-01-16 21:40:21

      ליד המיטה יש לי ערמה,

      היא כוללת את ספר הטאו-של לאו צה

      שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד -של סטיבן קובי

      כשהנעל מתאימה- של אושו

       כרגע אני קוראת את יומן על רומן שהיה - של אביטל דיקר(חביב)

       

      אבל הספר שהכי הכי אהבתי ואוהב בכל ליבי לעולמים הוא הספר עליסה בארץ הפלאות- הספר המופלא של לואיס קרול.

       

      מוצאת את עצמי קוראת אותו בכל פעם שאובדת לי הדרך.

       

      חיבוק קרין

       

      אהבתי את הרשומה.מחייך

      אוי, אני כ"כ רוצה לקנות את החדש של אביטל דיקר.

       

        17/1/08 12:23:

       

      צטט: d a n i e l i 2008-01-16 19:14:55

      אה...הממממ או...מתלבט ואולי...

       

      "קדחת המגרש" של ניק הורנבי (ובכלל, כמעט כל ספריו של הורנבי...);

      "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אכיזפרי;

      "ימי שלישי עם מורי" של מיץ' אלבום;  

      "הטאו של פו" של בנג'מין הוף;

      "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ו"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי;

      וכמובן...מבוא למיקרו כלכלה (סתם, סתם...מה שחמוד שם זה הסיפור על רובינזון קרוזו (מאת דניאל דפו) שמגיע לאי בודד וקוטף קוקוסים. במחשבה שנייה, כנראה שהישרדות מבוססת על הקונספט הזה...).

       

      אח, אלי אלי.

      מככב כהרגלך.

       

        17/1/08 12:24:

       

      צטט: קנולר 2008-01-16 17:50:12

      יו, קראתי את התגובות ואיך זרקתם אותי לאהובים ישנים: כמו התופסן בשדה שיפון "לאן נעלמים הברווזים מהאגם בחורף?", מר אל, כאן אנה  עם מחברו המסתורי, מילכוד 22 עם מיג'ור מיג'ור הבלתי ניתן להשגה ויוסוריאן הממולכד. ועוד לא דיברנו על פו הדב, שלושה בסירה אחת ואהובי קלאודיוס, שקראתי אותו לאחר שראיתי סרט דוקומנטרי עם גדול השחקנים הבריטיים צ'רלס לוהטון, שאמר שהוא לא הצליח להתמודד עם גדולת הדמות ולכן הסרט לא נעשה, עד שדרק ג'קובי לקח על עצמו את האתגר בסדרת הטלוויזה הבלתי נשכחת. 

       

      היה גם ספר שעיצב את תפיסת עולמי: ברונים ושודדים, שמנה את הפשעים שעשו גדולי בעלי ההון האמריקאים לפני שעשו את הונם.טוב, גם ה"לב" שירד מגדולתו וילדי הרחוב פאל, המוכר בארץ כ"מחניים". אני מסיימת כי הנוסטאלגיה מציפה יותר מדי.

       

      תודה לקרינוש שפותחת לנו צוהרים כאלה.

      ותודה לך שאת קוראת נאמנה לפוסטים שלי.

       

        17/1/08 12:23:

       

      צטט: touti 2008-01-16 16:03:10

      אני תולעת ספרים, מהרגע הראשון שידעתי לקרוא, תמיד היה לידי ספר.

      גם אהבתי לכתוב, והייתי כותבת לסבתא שלי בצרפתית מכתבים עם פואמות, יושבת עם המילון עברי צרפתי ומרכיבה משפטים מחורזים

       

      בבת מצוה שלי אחי גער עליי שאני מבקשת כמתנה רק ספרים, אמר לי תבקשי עוד דברים...

       

      עד היום אני נהנת לקרוא, פשוט נשאבת לתוך העלילה, הדמויות לובשות עור וגידים, יש להם נשמה, צרכים ורגשות.

      בבית התור לנוחיות היה מתארך וקול הנקישות בדלת מזרזות אותי חחח כי אני והספר בכל מקום:) ביתי הקטנה פעם קנתה לי מתנה מחרסינה, אסלה חחח היא אמרה לי זה בגלל הספר:)

       

      כל ספר עושה לי את זה, פחות אוהבת פילוספיה ותעודה.

       

      את נהדרת.

      חיבוק גדול.

       

        17/1/08 12:22:

       

      צטט: אמיר_שחר 2008-01-16 12:20:10

      המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

       

      אחרי הצבא הייתי צריך לנקות את הראש, נסעתי לחו"ל עם חבר.

      הסתובבתנו קצת באירופה והגענו ללונדון. שם הוא קנה את המדריך ואחרי שסיים קנה את ההמשך. איכשהו זה עבר ליידי. נפרדנו והוא נתן לי את הספר הזה - אמר לי שאני חייב, אבל חייב לקרוא אותו. קראתי אותו (ואת שאר הספרים בסידרה) לפחות אלף פעמים. למרות שהוא הומור בלבד, הוא די שינה את חיי מכל מיני בחינות.

       

      עוד ספרים שהשפיעו עלי בצורה שקשה לתאר:

      האודיסאה (כן כן)

      האחים קרמזוב

      בדרך אל החתולים 

       

      אולי הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם

       

       

      ---

      אמיר שחר

      יחסי ציבור ושיווק

      http://www.aspr.co.il

       

       

      בחירות נהדרות.

       

        17/1/08 03:41:

      "מאה שנים של בדידות "

      מארקס

        17/1/08 03:30:

       

      ה ספר שבחרתי הוא

      "הענקתי כוכב"

      מאת: רני מאיה.

       

      תודהעל פוסט שעשה לי את הבחירה ללא אפשרית הפתעה

        16/1/08 21:40:

      ליד המיטה יש לי ערמה,

      היא כוללת את ספר הטאו-של לאו צה

      שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד -של סטיבן קובי

      כשהנעל מתאימה- של אושו

       כרגע אני קוראת את יומן על רומן שהיה - של אביטל דיקר(חביב)

       

      אבל הספר שהכי הכי אהבתי ואוהב בכל ליבי לעולמים הוא הספר עליסה בארץ הפלאות- הספר המופלא של לואיס קרול.

       

      מוצאת את עצמי קוראת אותו בכל פעם שאובדת לי הדרך.

       

      חיבוק קרין

       

      אהבתי את הרשומה.מחייך

        16/1/08 20:32:

      בשבילי "שוגון".

       

      סמוראים אמיצים עם קודים של אומץ וכבוד.

        16/1/08 19:14:

      אה...הממממ או...מתלבט ואולי...

       

      "קדחת המגרש" של ניק הורנבי (ובכלל, כמעט כל ספריו של הורנבי...);

      "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אכיזפרי;

      "ימי שלישי עם מורי" של מיץ' אלבום;  

      "הטאו של פו" של בנג'מין הוף;

      "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ו"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי;

      וכמובן...מבוא למיקרו כלכלה (סתם, סתם...מה שחמוד שם זה הסיפור על רובינזון קרוזו (מאת דניאל דפו) שמגיע לאי בודד וקוטף קוקוסים. במחשבה שנייה, כנראה שהישרדות מבוססת על הקונספט הזה...).

        16/1/08 17:50:

      יו, קראתי את התגובות ואיך זרקתם אותי לאהובים ישנים: כמו התופסן בשדה שיפון "לאן נעלמים הברווזים מהאגם בחורף?", מר אל, כאן אנה  עם מחברו המסתורי, מילכוד 22 עם מיג'ור מיג'ור הבלתי ניתן להשגה ויוסוריאן הממולכד. ועוד לא דיברנו על פו הדב, שלושה בסירה אחת ואהובי קלאודיוס, שקראתי אותו לאחר שראיתי סרט דוקומנטרי עם גדול השחקנים הבריטיים צ'רלס לוהטון, שאמר שהוא לא הצליח להתמודד עם גדולת הדמות ולכן הסרט לא נעשה, עד שדרק ג'קובי לקח על עצמו את האתגר בסדרת הטלוויזה הבלתי נשכחת. 

       

      היה גם ספר שעיצב את תפיסת עולמי: ברונים ושודדים, שמנה את הפשעים שעשו גדולי בעלי ההון האמריקאים לפני שעשו את הונם.טוב, גם ה"לב" שירד מגדולתו וילדי הרחוב פאל, המוכר בארץ כ"מחניים". אני מסיימת כי הנוסטאלגיה מציפה יותר מדי.

       

      תודה לקרינוש שפותחת לנו צוהרים כאלה.

        16/1/08 16:03:

      אני תולעת ספרים, מהרגע הראשון שידעתי לקרוא, תמיד היה לידי ספר.

      גם אהבתי לכתוב, והייתי כותבת לסבתא שלי בצרפתית מכתבים עם פואמות, יושבת עם המילון עברי צרפתי ומרכיבה משפטים מחורזים

       

      בבת מצוה שלי אחי גער עליי שאני מבקשת כמתנה רק ספרים, אמר לי תבקשי עוד דברים...

       

      עד היום אני נהנת לקרוא, פשוט נשאבת לתוך העלילה, הדמויות לובשות עור וגידים, יש להם נשמה, צרכים ורגשות.

      בבית התור לנוחיות היה מתארך וקול הנקישות בדלת מזרזות אותי חחח כי אני והספר בכל מקום:) ביתי הקטנה פעם קנתה לי מתנה מחרסינה, אסלה חחח היא אמרה לי זה בגלל הספר:)

       

      כל ספר עושה לי את זה, פחות אוהבת פילוספיה ותעודה.

        16/1/08 15:26:
      כל יום אני כותב דף חדש שירכיב אותו.
        16/1/08 13:21:

      אהבה בימי כולרה  - גבריאל גרסיה מארקס

      עולם  סוף  - אופיר טושה גפלה

       

        16/1/08 12:40:

       

      צטט: solix56 2008-01-16 12:38:57

      Link Link‫ מתמטיקה למיליון / לאנסלוט הוגבן ; הציורים: ג’ פ הוראבין ; תירגם: דב שליונסקי ; עריכת ההוצאה העברית : ש.פ.קלעי ‬
        16/1/08 12:38:
      Link
        16/1/08 12:20:

      המדריך לטרמפיסט בגלקסיה

       

      אחרי הצבא הייתי צריך לנקות את הראש, נסעתי לחו"ל עם חבר.

      הסתובבתנו קצת באירופה והגענו ללונדון. שם הוא קנה את המדריך ואחרי שסיים קנה את ההמשך. איכשהו זה עבר ליידי. נפרדנו והוא נתן לי את הספר הזה - אמר לי שאני חייב, אבל חייב לקרוא אותו. קראתי אותו (ואת שאר הספרים בסידרה) לפחות אלף פעמים. למרות שהוא הומור בלבד, הוא די שינה את חיי מכל מיני בחינות.

       

      עוד ספרים שהשפיעו עלי בצורה שקשה לתאר:

      האודיסאה (כן כן)

      האחים קרמזוב

      בדרך אל החתולים 

       

      אולי הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם

       

       

      ---

      אמיר שחר

      יחסי ציבור ושיווק

      http://www.aspr.co.il

       

       

        16/1/08 10:57:

       

      צטט: שושי 2008-01-16 09:37:30

      "ממלכת מראות עקומות" מאת ויטלי גוברב. יותר קל להשיג את הסרט. עדיף הספר!

      מספר על ילדה שנכנסת למראת פלאים ועוברת שם הרפתקאות עם בבואתה. שוב ושוב היא מופתעת לגלות כיצד היא נתפשת מהצד.

      יו!

      ראיתי את הסרט הזה לא מזמן.

       

        16/1/08 10:56:

       

      צטט: kobi345 2008-01-16 10:27:02

      האמת,

      הפסקתי לקרוא ספרים לאחרונה...

      זקוק יותר לסיפוקים מיידיים ומסתפק בחווית הסרט הפחותה, אך מלאת האפקטים

      אני לא מוותרת על ספרים למרות שאני מעדיפה לפעמים לבחור בקולנוע.

      אבל אין קשר בין השניים.

       

        16/1/08 10:55:

       

      צטט: סימ 2008-01-16 10:26:05

      הספר הראשון שעשה לי את זה,

       

      אני אתגבר מאת דבורה  עומר

       

      צוחק 

      מקסימה אחת.

      זוכרת את הספר הזה.

       

        16/1/08 10:54:

       

      צטט: הילה קורן nlp 2008-01-16 08:59:03

      הספר הראשון שממש ממש עשה לי את זה והתחברתי אליו ברמות הוא "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר.

      פגשתי אותו לראשונה בכיתה י' בשיעורי ספרות. התאהבתי בהולדן מהרגע הראשון.

      הרהורי ליבו, המעשים שלו, המחשבות שלו, והתיאורים שלו פשוט איפשרו לי להבין דברים לגבי עצמי.

      לאחר קריאתו בעברית קניתי את הספר באנגלית על מנת להתחבר באמת לשפה בה הוא נכתב. ועד היום, מדי פעם, אני חוזרת אליו...

      מאחורי הספר הזה קיים גם סיפור רציחתו של ג'ון לנון...

      ואני העדפתי אז לקרוא את התקציר.

       

        16/1/08 10:54:

       

      צטט: מר רשתות 2008-01-16 08:49:02

      בחו"ל אני אוהב לקרא ספרים בזמן שאני משוטט בעיר המדוברת.

      קראתי את "אני קלאודיוס" של רוברט גרייבס בזמן ששוטטתי בחורבות ארמון הפלטין ברומא.

      "יומנו של גרמני" בברלין.

      "הבדאי" של חנוך ברטוב בלונדון.

      ניסיתי לקרא את "צופן דה-ונצ'י" בפאריז, והפסקתי לאחר שני עמודים.

      "עיר ימים רבים" של שולמית הר אבן נשמר בזכרוני המון שנים, ולהבדיל, "דון קורליאונה איש המפיה" של מריו פוזו, שכתבתי עליו בפוסט "חצות בסיציליה". עוד ספר גדול.  

      הספר שהכי חקוק בזכרוני כיום הוא "תאונות" של יעל הדיה. מעבר לכתיבה הסוחפת, נדהמתי איך אשה מבינה היטב סוג מסוים של גברים.

       

      ואני כ"כ אהבתי את צופן דה וינצ'י.

      כשיצא הסרט לאקרנים, הייתי באקסטזה.

       

        16/1/08 10:52:

       

      צטט: sleepy strange 2008-01-16 08:34:32

      מאוד אהבתי את הרשימה, קרין. תודה! אמי ז"ל לימדה אותי לקרוא בגיל ארבע

      ומאז לא הפסקתי

       

      על ספרי הילדות שלי כתבתי לא פעם

       

      הספריה שלי

      http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp

       

      הספרים האלה, על המדפים, יזכירו לי לנצח איזה ילד הייתי

      http://www.notes.co.il/boaz/18631.asp

       

      עם התה והלימון והספרים הישנים

      http://www.notes.co.il/boaz/18945.asp

       

      מתרגשת ממך בכל פעם מחדש.

       

        16/1/08 10:52:

       

      צטט: יונית-נ 2008-01-16 08:07:27

      ספרים שהשפיעו עלי ושחזרתי וקראתי בתור נערה, הם "הציפור הצבועה" של קושינסקי, 1984 של אורוול, "מלכוד 22" הגאוני ו"אלוהים יודע" שמאד הצחיק, שניהם של ג'וזף הלר ובטח עוד כמה שלא עולים לי בראש עכשיו. בתור תולעת ספרים אז והיום, מאד הזדהתי עם מה שכתבת:-)

      מקסימה.

       

        16/1/08 10:51:

       

      צטט: נתן גרינברג 2008-01-16 07:17:29

      תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד

      דרך המשי - ג'יאן שיאנליאנג

      הזר - אלבר קאמי

      האלכימאי - פאולו קואלו

      מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס

      וזה רק קמצוץ.....

      אתה נהדר, נתן.

      בחירות מצוינות.

       

        16/1/08 10:50:

       

      צטט: simon von tifa 2008-01-16 07:11:24

      ואת? עושה מה שליבך חפץ?

       

      ספרי לנו.... 

      *

      אני משתדלת......

        16/1/08 10:33:
      אה, ושכחתי את "קרקס הפרעושים" של מוטי הורוביץ (הבעל של נעמי שמר), על תל-אביב של שנות השישים. יש בו תיאור מופלא של משרד ממשלתי משמים (עו"ד הורוביץ שימש כממונה על ההגבלים העיסקיים) וכל פעם שאני עוברת ליד בניין משרדו הישן, ברחוב מא"זה, אני נזכרת בחיוך בתיאור. מספר זה לקחתי איתי לעולמי עולמים את הביטוי "התעכברה לה מחשבה במוחי". תודה לסופר.
        16/1/08 10:29:

       

      צטט: טליקו510 2008-01-16 04:05:35

      אם אני לא טועה, מחניים הוא של פרנץ מולנר ולא קארל.

       

      הספר שלי הוא "מר אל, כאן אנה" וסדרת "אן שרלי"

      את בהחלט צודקת.

       

      אן שרלי...... וואו, החזרת אותי אחורה באמת. איך אהבתי את האסופית הג'ינג'ית הזו.

        16/1/08 10:27:

      האמת,

      הפסקתי לקרוא ספרים לאחרונה...

      זקוק יותר לסיפוקים מיידיים ומסתפק בחווית הסרט הפחותה, אך מלאת האפקטים

        16/1/08 10:26:

      טריסטרם שנדי של לורנס סטרן נכתב ב1759--  1767 (הוצ' הקיבוץ המאוחד 1993) - אחד מטריפים ביותר שקראתי, מתרחש ברגע הולדתו של הגיבור  (משתרע על כ500- עמודים בסגנון זרם התודעה)ועוסק בכל תחומי החיים: נישואים, לידה, יחסי ממון ומשפט, מלחמה, לבוש, קודים חברתיים, מזון והכל בקריצה כמו: "אין אדם יכול להתלבש בלא שרעיונותיו יתלבשו עמו: ואם יבחר להתלבש כג'נטלמן, יוצג כל אחד מהם לפי דמיונו ויתעדן עמו בד בבד - ואז אין לו אלא ליטול לידו עט ולכתוב על עצמו".

      בנעורי - 35 במאי של אריך קסטנר, שוב בגלל ההומור. ועכשיו "אדומה", אננתולוגיה של שירה מעמדית, שעשה לי צמרמורת; בעיקר ב"עזריאלי בסתו" של נעמה גרשי. (הוצ'  משותפת של אתגר, מעיין והכוון מזרח, ניתן להשגה ב"חותם" בשנקין, ב"אוזן השלישית" ובחנות הספרים הנחמדה במתחם בזל ששכחתי את שמה).

       

        16/1/08 10:26:

      הספר הראשון שעשה לי את זה,

       

      אני אתגבר מאת דבורה  עומר

       

      צוחק 

        16/1/08 09:37:

      "ממלכת מראות עקומות" מאת ויטלי גוברב. יותר קל להשיג את הסרט. עדיף הספר!

      מספר על ילדה שנכנסת למראת פלאים ועוברת שם הרפתקאות עם בבואתה. שוב ושוב היא מופתעת לגלות כיצד היא נתפשת מהצד.

        16/1/08 09:22:

      הספר הירוק שלך זרק אותי אל תוך "צילה של הרוח", ספר מקסים ואפלולי שבדיוק סיימתי לקרוא ואני ממליץ בחום. גם שם מסופר על ילד שנכנס אל תוך "בית קברות לספרים נשכחים" ומצא ספר ששינה את חייו.

       

      אצלי? אני משוגע על סטיבן קינג וג'ון אירווינג כבר שנים. אם אני צריך לבחור את האהובים והמשמעותיים ביותר הייתי הולך על "העמדה" של סטיבן קינג ו "A prayer for Owen Meany" של ג'ון אירוינג. שני הספרים עשו לי לחשוב...ולחשוב...ולחשוב...

        16/1/08 09:09:

      הספר הכי הכי הכי? לא יודע. קשה להחליט.

       

      האמת היא שאני לא כזה "קריין" גדול. בטח לא כמו אשתי שבכל רגע פנוי שיש לה תראי אותה עם ספר ביד.

       

      אבל אם את מתעקשת שאני אענה על השאלה, איזה ספר הוא הכי טוב שקראתי, ושהכי השפיע עלי אז התשובה המפתיעה (או שלא) היא שזה התנ"ך.  

       

      ואם נוציא את התנ"ך ואת הטאו-טה-צ'ינג ושאר ספרים "כבדים" כאלה מהרשימה  אז מה שישאר בראש מהיותר "קלילים" זה קודם כל "הרפתקאות אליס מעבר למראה" של לואיס קארול ואחר כך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלאס אדאמס.

        16/1/08 08:59:

      הספר הראשון שממש ממש עשה לי את זה והתחברתי אליו ברמות הוא "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר.

      פגשתי אותו לראשונה בכיתה י' בשיעורי ספרות. התאהבתי בהולדן מהרגע הראשון.

      הרהורי ליבו, המעשים שלו, המחשבות שלו, והתיאורים שלו פשוט איפשרו לי להבין דברים לגבי עצמי.

      לאחר קריאתו בעברית קניתי את הספר באנגלית על מנת להתחבר באמת לשפה בה הוא נכתב. ועד היום, מדי פעם, אני חוזרת אליו...

      מאחורי הספר הזה קיים גם סיפור רציחתו של ג'ון לנון...

        16/1/08 08:49:

      בחו"ל אני אוהב לקרא ספרים בזמן שאני משוטט בעיר המדוברת.

      קראתי את "אני קלאודיוס" של רוברט גרייבס בזמן ששוטטתי בחורבות ארמון הפלטין ברומא.

      "יומנו של גרמני" בברלין.

      "הבדאי" של חנוך ברטוב בלונדון.

      ניסיתי לקרא את "צופן דה-ונצ'י" בפאריז, והפסקתי לאחר שני עמודים.

      "עיר ימים רבים" של שולמית הר אבן נשמר בזכרוני המון שנים, ולהבדיל, "דון קורליאונה איש המפיה" של מריו פוזו, שכתבתי עליו בפוסט "חצות בסיציליה". עוד ספר גדול.  

      הספר שהכי חקוק בזכרוני כיום הוא "תאונות" של יעל הדיה. מעבר לכתיבה הסוחפת, נדהמתי איך אשה מבינה היטב סוג מסוים של גברים.

        16/1/08 08:41:

       

      צטט: מיא 2008-01-16 00:10:39

      הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.

      ספר שקראתי ללא הרף בילדות.

        16/1/08 08:34:

      מאוד אהבתי את הרשימה, קרין. תודה! אמי ז"ל לימדה אותי לקרוא בגיל ארבע

      ומאז לא הפסקתי

       

      על ספרי הילדות שלי כתבתי לא פעם

       

      הספריה שלי

      http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp

       

      הספרים האלה, על המדפים, יזכירו לי לנצח איזה ילד הייתי

      http://www.notes.co.il/boaz/18631.asp

       

      עם התה והלימון והספרים הישנים

      http://www.notes.co.il/boaz/18945.asp

        16/1/08 08:11:

      הספר שלי הוא התנ"ך

      יש בו מתח, אהבה, מסעות, היסטוריה ועוד...

      זהו בהחלט הספר שלי!

        16/1/08 08:07:
      ספרים שהשפיעו עלי ושחזרתי וקראתי בתור נערה, הם "הציפור הצבועה" של קושינסקי, 1984 של אורוול, "מלכוד 22" הגאוני ו"אלוהים יודע" שמאד הצחיק, שניהם של ג'וזף הלר ובטח עוד כמה שלא עולים לי בראש עכשיו. בתור תולעת ספרים אז והיום, מאד הזדהתי עם מה שכתבת:-)
        16/1/08 07:51:
      ללכת בעקבות   הלב   של סוזאנה  תמרו
        16/1/08 07:36:

       

      צטט: pinkason1 2008-01-16 00:03:05

      בשנותי הראשונות בערך עד הצבא חיסלתי את כל הספריות כמעט בארץ:) לאחר מכן שלא נותר חומר קריאה הבנתי שאני חייב לכתוב עצמי. כתבתי 7 ספרים ואם יהי לי זמן אסיים אחד שהמון זמן בכתיבה. הספר הכי שלי שכתבתי הוא: "רק המתים חיים לנצח" עכשיו אני באמצע כתיבת תסריט ממנו ומקווה שיהפוך לסרט כך אנשים יוכלו לומר: הסרט יותר טוב מהספר ולא יהיה איכפת לי:) תודה על ההזמנה

      שמישהו יעצור את הדבר הזה !

      לא יודע לגבי כשרונותיו הספרותיים אבל "סרטיו" מעידים על העדר קשר לעשייה המקצועית (כפי שהוא מציג עצמו).

      האם קיימת אפשרות למגבית "אגו" עבורו ?

        16/1/08 07:17:

      תמונתו של דוריאן גריי - אוסקר ווילד

      דרך המשי - ג'יאן שיאנליאנג

      הזר - אלבר קאמי

      האלכימאי - פאולו קואלו

      מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מרקס

      וזה רק קמצוץ.....

        16/1/08 07:11:

      ואת? עושה מה שליבך חפץ?

       

      ספרי לנו.... 

      *

        16/1/08 04:05:

      אם אני לא טועה, מחניים הוא של פרנץ מולנר ולא קארל.

       

      הספר שלי הוא "מר אל, כאן אנה" וסדרת "אן שרלי"

        16/1/08 01:14:

       

      צטט: עדנוש 2008-01-16 01:09:31

      מבטיחה לשלוח לך

      את הספר שלי

      כאשר אגמור לכתוב אותו.

      וכוכב כמובן

      בשמחה.

      ותודה.

       

        16/1/08 01:09:

      מבטיחה לשלוח לך

      את הספר שלי

      כאשר אגמור לכתוב אותו.

      וכוכב כמובן

        16/1/08 00:35:

       

      צטט: אדם לב ארי 2008-01-16 00:31:28

      הספר שלי עדיין לא יצא.

      התקשרו מבלוקבאסטר אדם...... הממממ

        16/1/08 00:33:

       

      צטט: דני ססלר 2008-01-16 00:33:48

      הספר הראשון שגרם לי לחוסר שליטה על שק הדמעות, טוב עוד פעם: הספר הראשון שבכיתי בסופו היה "מחניים" מאת קרל מולנר (כשנמצ'ק הקטן מת מדלקת ראות, כי נשאר נאמן לקבוצתו, עד הסוף. "עד הסוף").

      עכשיו שאני חושב הספר ריגש אותי מפני שהבנתי (אז לא ידעתי להגדיר את זה כך), שרק ככה אפשר לחיות רק אם עושים את הדברים "עד הסוף", עד הסוף, גם מבחינת החיים, וגם המוות.

      ועכשיו ממרום גילי, במבט לאחור, לא תמיד אני עושה כך את הדברים, וגם זאת בלשון המעטה... הגיע הזמן לעשות מעשה, לא?

      אתה נהדר דני.

      אוהבת.

        16/1/08 00:34:

       

      צטט: פ ר י @@@ 2008-01-16 00:32:19

      הספר שנחקק אצלי  , ומלווה אותי בעצם עד היום הזה ,
      נכתב על ידי הסופרת הנערצת עלי - איין רייאנד .
      כמעיין המתגבר
      אני חושבת שהספר שננצר בתוך ליבך שנושא את הכותרת
      "עשה מה שליבך חפץ" מתקשר במידה מסויימת לספר
      שאצלי עומד במקום ראשון .
      תודה לך יקירתי , על תוכן הבלוג שלך , ועל השאלות שאת
      מבקשת לקבל עלייהם מענה .
      כמה כייף להתעשר על ידי כך , מתגובות של החברים .

       

       

      אני מודה שלא קראתי את הספר שלך, אבל בהחלט שמעתי עליו.

      תודה.

       

        16/1/08 00:33:

      הספר הראשון שגרם לי לחוסר שליטה על שק הדמעות, טוב עוד פעם: הספר הראשון שבכיתי בסופו היה "מחניים" מאת קרל מולנר (כשנמצ'ק הקטן מת מדלקת ראות, כי נשאר נאמן לקבוצתו, עד הסוף. "עד הסוף").

      עכשיו שאני חושב הספר ריגש אותי מפני שהבנתי (אז לא ידעתי להגדיר את זה כך), שרק ככה אפשר לחיות רק אם עושים את הדברים "עד הסוף", עד הסוף, גם מבחינת החיים, וגם המוות.

      ועכשיו ממרום גילי, במבט לאחור, לא תמיד אני עושה כך את הדברים, וגם זאת בלשון המעטה... הגיע הזמן לעשות מעשה, לא?

        16/1/08 00:33:

      מה   שבא.....

       

      נשיקהמגניב

        16/1/08 00:32:

       

      צטט: john_yossarian 2008-01-16 00:28:16

      אהמממ אהמממ...

      (אמר הבחור שבחר את הכינוי "ג'ון יוסאריאן")

      נשיקה

        16/1/08 00:32:

      הספר שנחקק אצלי  , ומלווה אותי בעצם עד היום הזה ,
      נכתב על ידי הסופרת הנערצת עלי - איין רייאנד .
      כמעיין המתגבר
      אני חושבת שהספר שננצר בתוך ליבך שנושא את הכותרת
      "עשה מה שליבך חפץ" מתקשר במידה מסויימת לספר
      שאצלי עומד במקום ראשון .
      תודה לך יקירתי , על תוכן הבלוג שלך , ועל השאלות שאת
      מבקשת לקבל עלייהם מענה .
      כמה כייף להתעשר על ידי כך , מתגובות של החברים .

        16/1/08 00:31:

       

      צטט: -תמר- 2008-01-16 00:30:55

      תמיד קראתי, מה שבא ליד...

      אין לי ספר "הכי" פשוט אוהבת לקרוא.

      סבבה לגמרי.

       

        16/1/08 00:31:
      הספר שלי עדיין לא יצא.
        16/1/08 00:32:

       

      צטט: מגן דהרי 2008-01-16 00:25:54

      היי חברה שלי....

      קראתי בהנאה רבה את רשימתך...

      ובחיוך עשיתי הקבלה קלה.....לתקופות מסויימות בחיי

      שבהם....מצאתי מפלט לעולם של דמיון, נסיכים רוזנים....טירות....ורואה בלתי נראה..

       

      ספר חיי....הוא זה שנחקק על לוח ליבי....תובנות של כל ספרי ילדותי שעורבלו עם תובנות בינתי..והפכו לדף אחד שהוא ההתחלה וגם הסוף...לא ניתן להפוך בו ....ולא לדפדף

       

      ומכל הספרים הוא החשוב מכולם   באהבה גדולה ובכל מצב להישאר אדם!

       

      אהבתי מאד.

       

        16/1/08 00:30:

      תמיד קראתי, מה שבא ליד...

      אין לי ספר "הכי" פשוט אוהבת לקרוא.

        16/1/08 00:28:

      אהמממ אהמממ...

      (אמר הבחור שבחר את הכינוי "ג'ון יוסאריאן")

        16/1/08 00:25:

      היי חברה שלי....

      קראתי בהנאה רבה את רשימתך...

      ובחיוך עשיתי הקבלה קלה.....לתקופות מסויימות בחיי

      שבהם....מצאתי מפלט לעולם של דמיון, נסיכים רוזנים....טירות....ורואה בלתי נראה..

       

      ספר חיי....הוא זה שנחקק על לוח ליבי....תובנות של כל ספרי ילדותי שעורבלו עם תובנות בינתי..והפכו לדף אחד שהוא ההתחלה וגם הסוף...לא ניתן להפוך בו ....ולא לדפדף

       

      ומכל הספרים הוא החשוב מכולם   באהבה גדולה ובכל מצב להישאר אדם!

       

        16/1/08 00:20:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-01-16 00:03:43

      על העיוורון של ז'וזה סארגוסטה

      לא מכירה. על מה זה?

       

        16/1/08 00:16:

       

      צטט: מיא 2008-01-16 00:10:39

      הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.

      וואו, איך בכיתי ממנו.

       

        16/1/08 00:14:

       

      צטט: yacobzon 2008-01-16 00:10:06

      כשעשיתי פסיכומטרי בזמן הצבא, אמרו לנו בקורס שהדרך הכי טובה ללמוד ולתרגל אנגלית היא לקרוא ספר באנגלית. אז הלכתי לספריה ובחרתי את הספר "מיזרי" של סטפן קינג, כי זכרתי שהסרט היה ממש ממש טוב. ומאז התמכרתי לכתביו של הגאון. יש לו כל כך הרבה נובלות מעולות, כאלה שקוראים בנשימה עצורה מבלי שתהיה היכולת להסיר מהן את הידיים (דוגמאות מעטות: זה, העמדה, דברים שצריך, בית כברות לחיות - לא טעות כתיב, הניצוץ), אבל מבחינתי ה-ספר של סטפן קינג הוא "גרין מייל". הספר היחיד שגרם לי לבכות כמו ילד קטן... נבוך 

      אתה כ"כ אבל כ"כ צודק.

       

      וד"א- סטיבן קינג.

       

        16/1/08 00:10:
      הלב. אדמונדו דה אמיצ'יס. לגמרי.
        16/1/08 00:10:
      כשעשיתי פסיכומטרי בזמן הצבא, אמרו לנו בקורס שהדרך הכי טובה ללמוד ולתרגל אנגלית היא לקרוא ספר באנגלית. אז הלכתי לספריה ובחרתי את הספר "מיזרי" של סטפן קינג, כי זכרתי שהסרט היה ממש ממש טוב. ומאז התמכרתי לכתביו של הגאון. יש לו כל כך הרבה נובלות מעולות, כאלה שקוראים בנשימה עצורה מבלי שתהיה היכולת להסיר מהן את הידיים (דוגמאות מעטות: זה, העמדה, דברים שצריך, בית כברות לחיות - לא טעות כתיב, הניצוץ), אבל מבחינתי ה-ספר של סטפן קינג הוא "גרין מייל". הספר היחיד שגרם לי לבכות כמו ילד קטן... נבוך 
        16/1/08 00:03:
      בשנותי הראשונות בערך עד הצבא חיסלתי את כל הספריות כמעט בארץ:) לאחר מכן שלא נותר חומר קריאה הבנתי שאני חייב לכתוב עצמי. כתבתי 7 ספרים ואם יהי לי זמן אסיים אחד שהמון זמן בכתיבה. הספר הכי שלי שכתבתי הוא: "רק המתים חיים לנצח" עכשיו אני באמצע כתיבת תסריט ממנו ומקווה שיהפוך לסרט כך אנשים יוכלו לומר: הסרט יותר טוב מהספר ולא יהיה איכפת לי:) תודה על ההזמנה
        16/1/08 00:03:
      על העיוורון של ז'וזה סארגוסטה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרין אלדאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין