עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מחשבות ניסתרות

    מצאתי אותן בקירבי והן -
    המילים, כדורבנות נמצאות בתוכי
    מבקשות לצאת אל העולם לחופשי
    אט אט משחררת
    אט אט משתחררת

    0

    רגע עוצרים, אוצרים....

    34 תגובות   יום שישי , 29/3/13, 23:13
    השבוע מלאו שלושים למותו של אבא . 
    בשנים האחרונות הוא חי בדיור מוגן ....
    את הדברים האלה כתבתי בתהליך הפינוי של החפצים מחדרו-
    חפצים שנגענו בהם שוב בפעם השנייה ...
     
    עם דמעות בעיניי משתפת... 
    לפנות את כל הזיכרונות 
    להניח בתוך מזוודה אחת גדולה 
    חיים שלמים
    בתוך קרטונים ושקיות ניילון ענקיות בגדים למסירה מקופלים, מגוהצים
    כמעט שמונים שנים של חיים של נשמה
    רגע עוצרים, אוצרים...
    מדפדפים במסמכים בניירות ברשימה
    קניות ישנות מלפני מספר שנים, חשבוניות
    בוהים עוד לרגע בכתב ידך, שרועד על הדף בחתימה המסוגננת שלך....
    בתמונות שבאלבום בפנים המחוייכות
    בחיבוק בנשיקה במבט 
    מוחים דימעה .
    הלב נצבט.
    והציורים של אמא מהקירות מוסרים
    מתקלפים בזהירות מקיר הדמעות
    מותירים שיכבה של מסגרת אבק 
    תצלומים עם המשפחה ועם הנכדים 
    תעודות על הצטיינות בעבודה
    תעודת שחרור משירות המדינה
    משקפיים עם מסגרת ישנה 
    ושרוך ירוק 
    מכונת גילוח, עדיין עם שערות זקנך
    לפנות חדר עם זכרונות 
    את הבגדים נותנים לנזקקים 
    הנעליים הולכות לפח 
    שתי חליפות מהחתונות של הנכדים וחולצות עם הריח שלך ...
    כן, יש את הריח באף 
    ארגז שש בש וכלי השחמט
    ומחשב, עם משחק אחד על הצג
    לפנות את הזכרונות 
    ואת שקיות הכדורים- חלקם עדיין בחבילות סגורות 
    לפנות את כל הזכרונות 
    ולחבק את הריח שעוד לרגע נישמר
    זכרונות של חיים 
    עם הריח שלא נישאר
    ~~~~~~~~~
    שבת בבוקר
    נוסעת אל הדיור המוגן
    שם גרת
    אבא 
    באה לבקר את  ה ר י ק
    בין הקירות הריקים מהלכת 
    עומדת מתיישבת
    אתה לא כאן
    כבר מתגעגעת 
    זוכרת את השבתות הקודמות בהן ירדנו להתחמם בשמש החורפית 
    את השיחות עם השכנים שלך מהקומה השישית 
    ואתה, לרוב שתקת 
    פתאום זורק משפט מספר על אירוע שזכרת 
    מחייך ועינייך מאירות
    עכשיו אתה לא פה 
    הארונות ריקים
    גם הריח שלך נמחק 
    יוצאת
    וסוגרת את הדלת
    לעולמים 
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/13 13:36:

      חברים יקרים , תודה רבה לכולם 

        2/4/13 17:20:
      מכירה את הקטע של פינוי החפצים שזה סיפור כואב בפני עצמו. היה לי מאוד מאוד קשה לקחת דברים מהבית של סבתא שלי. בהתחלה חשבתי שאני לא רוצה לקחת שום דבר, ובסוף לקחתי סט של שש כפיות שאהבתי את העיצוב שלהן. גם עכשיו,יותר משש שנים לאחר שנפטרה, קשה להשתמש. אותו דבר עם הדברים של אבא, שנפטר לפני כעשרים אחת שנים.
        2/4/13 13:56:
      כואב כל כך. הזמן הולך רק קדימה. האנשים נותרים מאחור. הזכרונות הם המטען היחיד שאפשר באמת לקחת לדרך.
        1/4/13 23:20:
      רגעים קשים שעוברים בפרידה לתמיד. מבינה היטב את הרגעים האלה, בהם צריך לטפל בציוד שמקפל בתוכו את החיים שהיו ואת כל הזיכרונות. מבינה היטב ללבך.
      כוכי, הקושי הזה לאסוף את החיים לאריזת מזוודה ולשקיות ניילון מבליט את הכאב ואת חוסר ההשלמה עם לכתו של אביך. רגשת אותי מאוד, מכירה את זה מקרוב, הנחמה שלנו היא, שאנו מוסרים דברים חומריים, את הרגשות שהם הזכרונות הפנימיים שלנו לאהובינו אנו משאירים לעצמנו. כי הם חיים בתוכנו לעד. יהי זכרו ברוך !
        1/4/13 09:21:
      אכן הדברים שכתבת מבטאים יפה את הרגשות... אני יכול רק להביע את הזדהותי המלאה!
        1/4/13 02:00:
      ): עשית לי געגועים לאבא .. נראה שאין סוף לדמעות .. חיבוק .. רק טוב ..
        1/4/13 01:54:
      אובדן שתמיד אתנו
        31/3/13 12:26:
      מרגש מאד כוכי'לה.מוכר החיפוש אחר הריח המוכר והרצון שתמיד ישאר שם.
        31/3/13 07:27:
      חיבוק לבוקר טוב. יהי זכרו של אבא שלך ברוך.
        31/3/13 07:12:

      חברים יקרים

      נעטפת במילותיכם

      תודה רבה.

        30/3/13 22:19:
      כוכי היקרה, קבלי את ניחומי. סיפור עצוב מאוד.
        30/3/13 21:45:

      מרגש וכואב... כוכי יקרה

      חיים אסופים במזוודה אחת גדולה:-)

        30/3/13 21:17:

      כמה עצוב הפינוי הזה
      וכמה עצובה השיבה
      הידיעה שזו השיבה האחרונה
      פרק נחתם

      כמה עצוב...

       

      יהי זכרו ברוך 

        30/3/13 20:44:
      שולחת חיבוק.
        30/3/13 20:35:

      הריח לא נמחק יקרה,
      תמיד יהיה במקום כלשהו ריח
      שיזכיר.....

      מחבק בשתיקה....
        30/3/13 20:15:
      הגעגועים רק גוברים,יהי זיכרו ברוך
        30/3/13 16:14:
      מה שנשאר- מעלה שאלות. כתבת מרגש.
        30/3/13 13:58:
      הצלחת להעביר דמעה.
        30/3/13 13:42:
      תיאור מדויק של פרידה מרגשת, לבי אתך
        30/3/13 13:02:
      הלב נצבט כוכי. יהי זכר אביך ברוך.
        30/3/13 12:47:
      חיבוק לאחותי
        30/3/13 12:38:
      כמה כאב,כמה זכרונות וגעגועים ...רגעים של עצב ...יהי זכרו ברוך יקירה .
        30/3/13 12:29:
      מרגש עד דמעות ,יהי זכרו ברוך !
        30/3/13 12:28:
      מרגש כל כך..... והדמעה ירדה מאליה.... חיבוק יקירתי...
        30/3/13 12:18:
      תתפלאי. דלתות כאלו לא נסגרות כל כך מהר.
        30/3/13 11:50:
      בדמעות, מחבק.
        30/3/13 09:26:
      מרגש וחזק.
        30/3/13 08:27:
      רגעים עצובים של החיים.... מחבקת אותך יקירה ♥
        30/3/13 07:45:
      סטארית - הותרת אותי ללא מילים - לקרוא - לנגב דימעה - להשאר עם הזכרונות לסגור את הדלת לעולמים - כל כך יפה ארזת את כל המילים והן נכנסו אל הלב - תודה וחיבוק לך -
        30/3/13 04:53:
      צר לשמוע על המחשבות, ההרהורים, הזכרונות שרק הולכים ומתעצמים עם הזמן..את לפחות ידעת לבטא במילותייך את הרגש לאבא.. וגם יודעת לזכור ..שלא תדעי יותר צער
        29/3/13 23:43:
      כוכי , קשה לארוז חיים שלמים לתוך ארגזים ומזוודות, פתאום צריך לוותר וזו רק פרידה ממקום מחפצים, ואחר כך באה הפרידה הסופית שהיא קשה מכל. שלא תדעי יותר צער.
        29/3/13 23:29:
      כוכי הצטערתי לקרוא

      ארכיון