עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    שלולית בירה

    11 תגובות   יום חמישי, 14/3/13, 07:33

     
     

    הברמן זרק על הבר, כמה סנטימטרים מאמת ידו, סמרטוט מטונף. זה היה רמז עבה שינקה בעצמו את שלולית הבירה שבטעות שפך מכוסו. הוא ניגב את הבר, ניסה לספוג את הנוזל, אבל בעצם רק מרח אותו על משטח העץ החבוט והדהוי מרוב שיכר ודמעות שזלגו עליו ללא הפסקה מעל לעשרים שנה, מאז שנפתח הבר לראשונה על-ידי שני אחים שאפתנים ותמימים שנאלצו למכור אותו עוד לפני שיכלו לערוך מסיבת שנה לפתיחת מקום.


    לאחר שהתייאש מניסיונו לספוג ולסלק את הנוזלים האפלים עזב את הסמרטוט הרטוב במקומו. הוא הרים את ידו ובחן את שרוולי חולצתו. שרוול שמאל היה יבש למהדרין אבל שרוול ימין ספג פגיעה בגוון זהבהב. "בן זונה!" סינן והכה באגרוף יד שמאל על משטח העץ הדהוי מדמעות ושיכר. הוא הרים מעט את ישבנו, חלץ ארנק מכיס מכנסיו, שלף ממנו שטר מרופט וזרק אותו ישר על שלולית הבירה.


    בדרכו החוצה חלף על פני שני גברים לא צעירים. לעבר אחד מהם, זה שנעץ בו מבט, הניד מבלי לשנות אף זיק של הבעה בפניו.

    כשיצא והדלת נסגרה מאחוריו, החזיר הבחור את מבטו לחברו, "מכיר אותו?" שאל.

    "אף פעם לא ראיתי אותו." ענה חברו ולגם את שארית הבירה הכהה מתחתית כוסו. "היי, עוד אחת!", צעק בעת שהניח, או ליתר דיוק הטיח את הכוס בחזרה על משטח הבר הדהוי מדמעות ושיכר.

    "זה סיפור די עצוב, או אולי מצחיק, תלוי במצב הרוח."

    "אני מקשיב." ענה חברו אחרי מספר דקות, מיד כשהגיש לו הברמן את הבירה השישית שלו באותו הערב.


    "פעם הוא היה בחור יפה. כל הבנות בשכונה רדפו אחריו. הוא היה משחק בהן. לפעמים היה משחק בהן רק כדי להתגרות בנו, שהיינו צריכים לעבוד קשה, רק כדי להראות לנו כמה כל זה קל בשבילו. היינו מתכנננים איך נשחית את פניו, איך נקטע את אברו, איך נלמד אותו לקח שלא ישכח. והייתה בחורה אחת שכולנו רצינו, בלונדינית גבוהה, כזאת שרואים רק בסרטים. אני אהבתי אותה במיוחד, לא יכולתי לדמיין את עצמי עם מישהי אחרת, או גרוע יותר, לדמיין אותה עם מישהו אחר. לפעמים הייתי עוקב אחריה בלילות כדי לוודא שלא תזמין מישהו אל הדירה שלה. כל פעם שראיתי אותה ברחוב נפל לי הלב, ישר לתוך מיצי הקיבה.


    "ברמן! גם אני אשתה עוד בירה!


    "עקבתי אחריה ככה כמעט שנה, ואפילו פעם אחת לא נאלצתי להתמודד עם חששותיי, היא לא יצאה לאף פגישה במשך כל השנה. אבל שום דבר טוב לא נמשך לנצח. ותנחש אל מי ראיתי אותה ניגשת לבסוף, ממש פה בפינת הרחוב? היא קרקרה סביבו כמו ילדה. כל האדישות, כל ההוד והמלכותיות שלה נעלמו בין רגע. הוא ידע שאני מטורף אחריה, שאעשה למענה הכול, לטוב ולרע. אני גם בטוח שראה אותי תוקע בהם מבטים בזמן ששוחחו מעבר לפינה. הוא מעולם לא הפגין כל כך הרבה תשומת לב וחיבה כלפי אף אחת מבנות המין המתעלל. הוא ליטף את הכתף שלה, קירב אליה את פניו עד למרחק ממנו אפשר להרגיש את הבל פיה מתנדף, הוא העמיד פני מתעניין, לא גרע ממנה מבט, חייך וצחק מעל מילה שאמרה, ובסך הכול עשה כל מה שיכול כדי להפגין עניין בצורה חד-משמעית. אחרי שנפרדו, והיא נעלמה מעבר לפינת הרחוב, הוא נשאר לעמוד במקומו במשך דקה ארוכה, ואז פנה לכיווני מחויך, וחלף צמוד אליי, סתם להתריס בכוונה. רציתי להרוג אותו, חד וחלק. והחלטתי שלא משנה מה יהיה, אני לא ארשה לזה לקרות.


    "בערב ארבתי לא רחוק מדירתו ואכן בשעה לא מאוחרת הוא יצא מצוחצח ומגונדר עם זר פרחים בידו, ועשה את דרכו לעבר דירתה. הלכתי במרחק הדוק מאחוריו, קוצף מזעם, מעביר אינסוף תרחישים בראש, ומגביר את מעגל הזעם שלי.


    "הם יצאו למסעדה לא מפוארת, זה הפתיע אותי בתחילה, אבל חשבתי שזה בטח תכסיס שלו להפשיר את האווירה- אתה יודע איך זה לשבת במסעדה יקרה, לפחד שהיא תזמין מנה שלא תוכל לשלם עליה מבלי שתוכל לומר מילה, הכול לחוץ- בכל מקרה, הוא הזמין צ'ילי והיא הזמינה עוף, ובנוסף הם גם שתו בקבוק וחצי של יין לבן מבעבע ומקציף. נראה היה שהם נהנים. הם דיברו, צחקו, התקרבו.


    "אחרי שסיימו לאכול, וכנראה ששתו מספיק, וגם נמאס להם לדבר, הם עשו את הדרך לדירתה חבוקים ועליזים. הלכתי מאחוריהם וחשבתי מה אוכל לעשות כדי לעצור את התגלגלות האירועים הבלתי-נמנעת, לה הייתי עד. אבל בסוף הם נכנסו לפני שהצלחתי לעצור אותם, ונעלו את הדלת מאחוריהם.

    "למזלי הם חזרו לדירתה, שהייתה דירת קרקע שפנתה לעבר הפארק. מיד אחרי שנכנסו ניגשתי אל נקודת התצפית הקבועה- התיישבתי על חומת אבן שעברה בפארק והשקיפה אל חלון הסלון וחלון חדר השינה שלה. הם לא הגיפו את הוילונות או סגרו את התריסים, אולי חשבו שחומת האבן שישבתי עליה תספק להם פרטיות, ואולי ניחש שישבתי שם. רציתי לעצור בעדם, חשבתי לדפוק על הדלת, אבל זה לא היה מבריח אותו משם. נאלצתי להכיר בעובדה ששום-דבר לא יעזור. מה שלא אעשה, גם אם אצליח לגרור אותו החוצה, בסוף הוא יכנס בחזרה וימשיך במעלליו.


    "ישבתי בוער בחושך, וראיתי אותם מתיישבים על הספה הכחולה שלה. הם שוחחו קצת, היא ליטפה את זרועו והביטה עמוק לתוך עיניו. רציתי להקיא. הם ישבו ככה במשך קרוב לשעה עד שהיא קמה ויצאה משדה ראייתי. הרגשתי איך אני מתחיל להשתגע. הוא עקב אחריה במבטו עד שנעלמה, וברגע שיצאה מטווח ראייתו הוא התקפל במקום ישיבתו, ולפת את בטנו כאילו להקת שחפים עומדת לנקר את דרכה החוצה מתוך בטנו. כשהיא חזרה הוא חזר להתנהג כאילו כלום לא קרה. הם התחילו להתנשק ואני עמדתי להתפוצץ. רק רציתי להפסיק אותם, אבל לא הצלחתי לחשוב מה יש לעשות, ונשארתי נטוע על חומת האבן. אחרי זמן-מה הם קמו ועברו באיטיות לחדר השינה. זה כבר היה יותר ממה שיכולתי לסבול, אבל לא הצלחתי לזוז. הם התגפפו על המיטה, אחר-כך התפשטו, ואז הוא טיפס עליה, עירום, והתחיל להניע את הישבן שלו בין רגליה הפשוקות.


    "אני בכיתי מרוב זעם, הלמתי באגרופיי נגד אבני החומה עליה ישבתי- כשחזרתי הביתה ראיתי שממש פצעתי את עצמי, וכפות ידיי היו מלאות בדם. ככה ישבתי מבועת, והסתכלתי עליהם גונחים ומתרפשים אחד בשני. כמו חסרי בושה הם עשו את זה באור. יכולתי לראות בבירור את השביל הכהה של שערות העבות של ישבנו, יכולתי לראות את שדייה מציצים אליי מפעם לפעם, דוהרים לפי הקצב שהוא הכתיב. אבל החיבור של ירכיה אל מותניה, שנמתח מתחת לגופו, משך את עיניי יותר מכל. לבנבן, חלקלק ומתגרה.


    "ואז- כשהוא הגביר את קצב תנועתו, הקשית את גבו והרים את ראשו אל על- ניתז מישבנו זרם אדיר וחום, ושטף את שניהם. הסדין הלבן, שכבר התקמט תחתיהם, התלכלך לגמרי ונזרע כתמים חומים כהים. היא נעמדה עירומה, מרוחה בכתמים באותו הגוון, צועקת כמו משוגעת בזמן שהוא אסף בחיפזון את חפציו. הוא נתקע כשניסה להלביש את מכנסיו בזמן ריצה על רגל אחת ונפל על פניו, מה שלא הפריע לו להמשיך להתלבש במהירות, ולברוח כאילו השתלט עליו שד.


    "אחרי זה הוא כבר לא ייצא יותר לפגישות, בכלל. וגם ההתעניינות מצד בנות המין המקרקר גוועה אחרי המקרה הזה. למרות שלא שמעתי את בשורתו מתגלגלת מפה לאוזן, שמה אותו ללעג בקרב כל בני השכונה. אני חושב שרק הוא, היא ואני שותפים לסוד המטונף שלו. ועכשיו גם אתה. לא ברור מה השתנה- אולי התפוגג כל הבטחון שהיה בו לפני כן, אולי הוא החל להקרין חזות אחרת- אבל דבר אחד בטוח, הוא לא חזר להיות אותו בנאדם."


    "אני אשתה עוד אחת." הוא הרים את כוסו לעבר הברמן רגע לאחר שסיים את סיפורו.

    "כן, גם אני." הטיח חברו את כוסו הריקה אל הבר הדהוי מדמעות ושיכר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/3/13 09:09:
      שטויות
        15/3/13 16:23:

      כוכב* הערכה

      משלולית הקפה, לשלולית הבירה.

      .

      הקפה - בקפה דמרקר... אחלה של כוכב.

      אמין או לא, לטעמי נטורליסטי מדי על הבוקר ביום שישי. למען המבוגרים עדיף פרינט ידידותי ולמען הצעירים, קצת לקצר. אבל כמובן, מי אני שאשפוט, כמו ששניתי בסדנה משותפת עם דן בניה-סרי, "לפעמים לסיפור יש את הסיפוריות שלו, ואין לגעת". :))
        15/3/13 07:09:
      לגבי האמינות. כמו שאני רואה את זה, ישנם שני סוגים של אמינות: אמינות הפנימית לסיפור ולעולם הנוצר בו, ואמינות של יחסו לעולם ה"ממשי". לטעמי, בכל הנוגע לספרות, יש טעם לדבר רק על הסוג הראשון. ומושג זה בעייתי יותר בכל הנוגע לסיפור קצר, כאשר לא תמיד מספיקה היריעה כדי להתוודע לעולם הנוצר בסיפור. ובנוגע לסוג השני של האמינות- בהקשר של הסיפור הזה, אשמח אם לעולם לא אגלה עד כמה הוא אמין בחיים האמיתיים. או אפילו האם הוא אפשרי בכלל. לא תודה ;)
        15/3/13 07:06:
      סיפור מסריח
        15/3/13 06:01:
      כתוב מאד יפה! שאפו! ענת
        15/3/13 02:37:
      חולקת עליך, סבא. העורך כאן יודע מה הוא עושה.
        14/3/13 21:48:

      לא כתוב יפה, לא אמין..... מצטער.

      מתפלא על ההמלצה של העורך. כנראה שגם הוא (כמו הכותב) לא קרא מימיו סיפור כתוב היטב

        14/3/13 21:23:
      *
        14/3/13 20:32:
      LOL סוף מפתיע ומשעשע (אם כי לא הכי אמין)
        14/3/13 16:02:
      צוחק מי שצוחק אחרון - כתוב יפה ומעניין

      פרופיל

      erangissis
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין