כמה מילים על השיר "רק לא לגמור כמו דוד אבידן" או בשמו הנוסף, "שיר המעלות לפלייליסט". זוהי תרכובת דברים, מתוך ראיון שערך איתי דורון גל במאקו איפשהו ב 2009
על הבוקר
השיר נכתב על הבוקר, עם הקפה הראשון, בעודי מתעוררת, ואחת מאינסוף המחשבות הגולמיות והרדומות למחצה שבראשי, נדחפה ונעמדה על הפסנתר. זה נשמע לך פיוטי אולי, אבל זה לא. לא צנזרתי. אפילו זלזלתי קצת. אמרתי לעצמי, שתגיד את דברה, ושתעוף לי מהראש.
שיר המעלות
כוס יין, וזה עובר יש להניח שאתחרט על השיר, כי אני מניחה מראש את אי-ההבנה שהוא עלול להיתקל בו. הנטייה הרווחת של אנשים היא לתפוס אותי במילה, במקום במהות. לכן הדגשתי, אין לקחת אותו ברצינות. כאמור, זהו שיר די עליז. מחשבה גולמית קטנה. בלוג אלטרנטיבי מולחן. כוס יין , וזה עובר. גם פחדתי להיתפס כמתבכיינת, או ממחזרת דיוני פלייליסט לזרא, כי לא בזה העניין. ולמען הסר ספק, זו לא התבכיינות. זה פאקינג בכי של ממש.
האם השיר יהיה באלבום הבא?
לעת עתה לא נראה לי, אלא אם בטעות יגיע לפלייליסט. העם יכריע. יותר נכון, צבא ההגנה לישראל.
שלחת השיר רק לקומץ חברים, למה בעצם?
כמו שקלינטון אמר אחרי המציצה המפורסמת, עשיתי את זה כי יכולתי. את המחשבה הגולמית הזאת רציתי לחלק עם כמה חברים טובים ויודעי דבר או שניים. אנשים ששומעים גם את מה שלא נאמר, קומיקאים עם נשמה יתרה.
עד כאן הראיון המתוק ההוא. ולמרות שדברים רבים קרו והשתנו מאז, וחלקם מתועדים בפוסטים של הבלוג, וחלקם פורחים מחוץ לרשת (כן, יש חיים מחוץ לרשת), וחלקם יתבהרו עוד מעט, השיר הזה נשאר ערום כביום היוולדו, וכבודו בכל זאת במקומו. אז הנה הוא, הגיג עקמומי של בוקר:
רשמו לעצמכם, הופעה באוקטובר:
![]() *** |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם השיר מאחלת לך בהצלחה.
באשר לדביבונית יקרה, חדשות לבקרים היא מתביישת:)
שבוע טופ לכולם
בהצלחה! ועוד לא התעמקנו איזו שאלה רלוונטית יותר, איך דוד אבידן גמר, או איך דוד אבידן היה גומר.
הרבה פנינים פיזרת כאן והנה אחד :
"וראיתי לנגד עיניי את סופה המר של התרבות הישראלית, ואת הסבל הממשי שהיא גורמת לגאוני הדור, על שאינה אוהבת ואינה מוקירה את חריגיה הפניניים, אך במותם תחווה להם לרוב, וגם זאת, לעיתים בגסות נוראה. זו בדידות תהומית. זו חרדה קיומית. אני קוראת לחרדה הזו 'דוד אבידן'. אם אינך בן אצולה, ואין לך משאבים כלכליים שיצילו אותך מגאונותך (כמו במקרה אסי דיין), אתה נתון לאיום הדוד אבידני"
כמה נכון, כמה עצוב, מסתבר שתרבות ויצירה עדיין נחשבים בארץ הזאת במדינה, למותרות, מזלזלים באנשי הרוח
ובמושכי העט. מוכר וכ"כ כואב.
כשאני מספרת במה אני עוסקת התשובה המיידית היא "ומה זה נותן לך?" ואני עונה "נכון, אין לי כסף אך יש לי נשמה".
זר לא יבין זאת.
מי שבוחר "לעסוק" ברוח, הם אנשים אמיצים שיודעים שעיסוקם ואהבתם תהיה מלווה בקשיים, ולכן הם אלו גיבורי התרבות
שלא נכנעים למרות הקושי הרב.
באופן אישי, אותך אני מעריצה :) לא חושבת שראית אותי בהופעותך, אני נחבאת אל הכלים, פעם אני אנסה לומר שלום,
אם יתאפשר ....
ומאחלת לך מכל ליבי הצלחה ועוד הצלחה ועוד