כמה מילים על השיר "רק לא לגמור כמו דוד אבידן" או בשמו הנוסף, "שיר המעלות לפלייליסט". זוהי תרכובת דברים, מתוך ראיון שערך איתי דורון גל במאקו איפשהו ב 2009

על הבוקר

השיר נכתב על הבוקר, עם הקפה הראשון, בעודי מתעוררת, ואחת מאינסוף המחשבות הגולמיות והרדומות למחצה שבראשי, נדחפה ונעמדה על הפסנתר. זה נשמע לך פיוטי אולי, אבל זה לא. לא צנזרתי. אפילו זלזלתי קצת. אמרתי לעצמי, שתגיד את דברה, ושתעוף לי מהראש.

שיר המעלות 

קודם כל, זמן מתן תורה היה באוויר, וחשבתי על דוד המלך הרוצח והנואף, שעבר בערך על כל דיבר חוץ מהדיבר הראשון, והנה הוא משורר בפני קודשו את שירי המעלות שלו. משורר מניאק, יפה עיניים. ואז חשבתי על דוד אבידן ז"ל, היושב אחר כבוד על מדפיי, בין 'זיכרון דברים' של יעקב שבתאי ל'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21'. וראיתי לנגד עיניי את סופה המר של התרבות הישראלית, ואת הסבל הממשי שהיא גורמת לגאוני הדור, על שאינה אוהבת ואינה מוקירה את חריגיה הפניניים, אך במותם תחווה להם לרוב, וגם זאת, לעיתים בגסות נוראה. כמעט בציניות. זו בדידות תהומית. זו חרדה קיומית. אני קוראת לחרדה הזו 'דוד אבידן'. אם אינך בן אצולה, ואין לך משאבים כלכליים שיצילו אותך מגאונותך (כמו במקרה אסי דיין), אתה נתון לאיום הדוד אבידני.

כוס יין, וזה עובר

יש להניח שאתחרט על השיר, כי אני מניחה מראש את אי-ההבנה שהוא עלול להיתקל בו. הנטייה הרווחת של אנשים היא לתפוס אותי במילה, במקום במהות. לכן הדגשתי, אין לקחת אותו ברצינות. כאמור, זהו שיר די עליז. מחשבה גולמית קטנה. בלוג אלטרנטיבי מולחן. כוס יין , וזה עובר. גם פחדתי להיתפס כמתבכיינת, או ממחזרת דיוני פלייליסט לזרא, כי לא בזה העניין. ולמען הסר ספק, זו לא התבכיינות. זה פאקינג בכי של ממש.

האם השיר יהיה באלבום הבא?

לעת עתה לא נראה לי, אלא אם בטעות יגיע לפלייליסט. העם יכריע. יותר נכון, צבא ההגנה לישראל.

שלחת השיר רק לקומץ חברים, למה בעצם?

כמו שקלינטון אמר אחרי המציצה המפורסמת, עשיתי את זה כי יכולתי. את המחשבה הגולמית הזאת רציתי לחלק עם כמה חברים טובים ויודעי דבר או שניים. אנשים ששומעים גם את מה שלא נאמר, קומיקאים עם נשמה יתרה.

-

עד כאן הראיון המתוק ההוא. ולמרות שדברים רבים קרו והשתנו מאז, וחלקם מתועדים בפוסטים של הבלוג, וחלקם פורחים מחוץ לרשת (כן, יש חיים מחוץ לרשת), וחלקם יתבהרו עוד מעט, השיר הזה נשאר ערום כביום היוולדו, וכבודו בכל זאת במקומו. אז הנה הוא, הגיג עקמומי של בוקר:

רק לא לגמור כמו דוד אבידן

אבל זה ברצינות, מאחורייך

רשמו לעצמכם, הופעה באוקטובר: 

יום ראשון 28.10.18 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוקץ פתיחת דלתות ב 19:30